השבוע, כשהאזרח א' ליווה את בתו כמדי בוקר לבית ספר "בלפור" בתל אביב, הוא נתקל מול הכניסה במראה לא נעים: כלוב מיחזור הבקבוקים – המיחזורית – נראה כמו אתר אשפה עירוני.

המיחזורית ליד בית ספר בלפור בתל אביב (צילום: א', תושב תל אביב)

המתקן עצמו היה מלא עד אפס מקום בבקבוקים וסביבו הצטברו עשרות שקיות מלאות בקבוקים שמיועדים למיחזור. בהיעדר מקום בתוך הכלוב, הממחזרים המתוסכלים הניחו את הבקבוקים בחוץ. ממתקן שמיועד לקדם ערכים ירוקים, המיחזורית הפכה למפגע סביבתי ואסתטי.

א' הוא לא התל אביבי היחיד שהתלונן בתקופה האחרונה על כך שמתקני המיחזור בעיר הפכו למטרד. עידו כתב בדף הפייסבוק שלו "המיחזוריות בעיר עולות על גדותיהן" וצילם את אחד המתקנים באזור התחנה המרכזית הישנה, ואילו רעות דיווחה שהלכה לזרוק בקבוקים בנחלת בנימין ונתקלה באוקיאנוס של פלסטיק שפוך על המדרכה.

בעקבות זרם התלונות, ערכתי השבוע בדיקה מדגמית של כמה עשרות מיחזוריות בלב תל אביב. התמונה הייתה לא אחידה: רובן היו ריקות למדי וסביבתן הייתה נקייה ומסודרת, אבל כמה מהכלובים – למשל זה שבמרכז שדרות בן ציון – נראו בדיוק כמו בדיווחים העצבניים: מלאים לחלוטין ומוקפים שקיות ובקבוקים שהושארו מסביב למתקן ולעיתים גם עליו. תושבים משכונות בדרום העיר מדווחים שאצלם הפרופורציה הפוכה – רוב המתקנים עולים על גדותיהם ומיעוטם פנויים ונקיים.

המיחזורית בשדרות בן ציון בתל אביב (צילום: אביב לביא)

בירור עם גורמים בענף המיחזור מעלה שלאחרונה הסתיים החוזה של הקבלן שפינה את הבקבוקים עבור עיריית תל אביב, ועקב מחלוקת על המשך ההתקשרות הוא הפסיק בבת אחת את עבודתו. כדי להעסיק קבלן חדש, העירייה נדרשת להוציא מכרז – תהליך שכידוע אורך זמן – ובינתיים נוצר וואקום והמיחזוריות לא פונו.

כשנוכחו שהמצב מחמיר והתלונות של התושבים גוברות, נכנסו שני תאגידי המיחזור – אל"ה (מיחזור בקבוקים) ותמיר (מיחזור אריזות) לתמונה, שכרו קבלן זמני ושיגרו אותו לרחובות העיר כדי לפנות מאות מתקנים מלאים. המבצע ארך כמה ימים ולכן במהלך השבוע, כאמור, ניכר חוסר אחידות במצב הכלובים ברחבי העיר, אבל כעת הפינוי כבר עומד לקראת סיום.

במקביל, עיריית תל אביב כבר פתחה בהליכים להעסקת קבלן חדש, כך שבטווח הנראה לעין הבעיה אמורה להיפתר.

בעיה עמוקה הרבה יותר, שלא תיפתר כל כך מהר, היא מצבו של ענף המיחזור בכלל: מחירי הפלסטיק וחומרי הגלם צונחים בכל העולם (בין השאר מפני שסין סגרה את שעריה לפסולת מהמערב ולכן ההיצע עולה על הביקוש), התמריץ הכלכלי למחזר הולך ופוחת, והמפעל הוותיק בישראל ("אביב" ברמת חובב) נסגר בשל חוסר כדאיות.

כרגע לא מסתמן מוצא שישחרר את העולם המערבי מכמויות הפלסטיק העצומות שהוא מייצר, צורך וזורק. אם תרצו, התמונות של המיחזוריות בתל אביב הן בסך הכול תמונת מראה של מצבו העגום של העולם – שטובע בהר פלסטיק ענק שהקבלן שנהג לפנות אותו החזיר את המפתחות והלך. בתל אביב ימצאו לו מחליף, בכדור הארץ בכלל לא בטוח.