בצוק העתים, בפילוג הגדול שבתוך העם שלנו, בין ימין ושמאל, בין שומרי מסורת למנותקים ממנה, בין מאמיני קורונה למאמיני קונספירציה, בדבר אחד כולנו תמימי דעים: השנה שחלפה עלינו היתה שנה מפחידה. קשה. שנה שלא יכולנו אפילו לדמיין.

על פי היהדות, בכל ראש השנה נקבע גזר דינה של השנה החדשה לעולם כולו, דרי מעלה עם דרי מטה, כפי שאנו אומרים כולנו בפיוט "ונתנה תוקף":

וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן
כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ, מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי
וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיוֹתֶךָ וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם

ואז, בראש השנה תש"פ, מאזניים ענקיות שלנו, של העולם כולו, נטו, נפלו, לצד החובה.

יחד עם כל מיני סוכריות מלאכותיות שניסו להמתיק את המרירות, בסך הכל היתה זו שנה קשה, שנה מפחידה, שנה של חובה. שנה של תשלומים.

ועכשיו היא עומדת לקראת סיום, והסיום שלה תלוי בנו. בעצם, המציאות של העולם תלויה במציאות שלנו. בעצם, אלקים רוצה רק להיטיב, להיטיב, להיטיב עימנו, אך לפעמים אנו זקוקים למשענת – ולפעמים אנו זקוקים לשבט, למקל, לתזכורת, לשעון מעורר.

ותש"פ היה שעון מעורר. פתאום וירוס קטן שמראה לכולנו כמה אנחנו כולנו קטנים עוד יותר ממנו. כמה אנו תלויים בגורמים לא ידועים לנו. כמה יד ה' שולטת בכל. בכל וירוס. בכל מולקולה. בכל אטום בבריאה. ובכולנו.

בראש השנה תש"פ, מאזניים ענקיות שלנו, של העולם כולו, נטו, נפלו, לצד החובה. יחד עם כל מיני סוכריות מלאכותיות שניסו להמתיק את המרירות, בסך הכל היתה זו שנה קשה, שנה מפחידה, שנה של חובה. שנה של תשלומים

והסוף של תש"פ תלוי בנו. האם נתעורר?
האם נבין שיש כאן קול אלוקי שאומר לנו משהו?
האם הקול הפנימי הזה, יצליח לחבר אותנו מחדש אל המסורת שלנו, אל המהות שלנו, אל המורשת?

כי לכולנו יש מסורת נפלאה להתחבר אליה. מסורת של אלפי שנים שקיבלנו כולנו מאבותינו, בכל הארצות בהן היינו, כי כולנו עם אחד.

והנה מתקרבת לה השבת האחרונה של תש"פ, בסופשבוע הקרוב, 11-12.9. השבת שאחריה היא כבר היום הראשון של ראש השנה תשפ"א. ובשבת הזו, האחרונה, שמתקרבת אלינו, כל אחד מאיתנו יכול להוסיף משהו למען השנה החדשה: להוסיף הדלקת נרות, להוסיף קידוש, להוסיף הבדלה, אולי אפילו ללכת אל בית הכנסת, אולי אפילו לסגור את הסמארטפון לכמה שעות, אולי אפילו להתחבר לספר תורני, לשיר זמירות שבת, לשהות בחיק המשפחה –

כי השבת היא של כולנו
והתנ"ך הוא של כולנו
והמסורת היא של כולנו
והשבת היא של כולנו

ואימותינו ואבותינו שמרו אותה ואהבו אותה וכיבדו אותה – בכל המדינות בהן היינו –

והנה חזרנו הנה כולנו – לשמור אותה ביחד, להתחבר ביחד אל מסורת נפלאה – המסורת של כולנו.

הזדמנות יש לנו, בשבת האחרונה של תש"פ –

להתחבר
ללמוד
להכיר
לאהוב

ולבוא מוכנים יותר לקראת ראש השנה תשפ"א, בתקווה לשנה נעימה יותר, נקיה יותר, בריאה יותר,

לשנה טובה ומתוקה.

ד"ר רינה אזולאי היא מרצה בכירה במדעי המחשב. מתעניינת ביהדות, משא ומתן, מכרזים, למידה, תקשורת, הגינות, אמונה ומדע. מאמינה בפתרון קונפליקטים מתוך אמונה וכנות והקשבה.