בשבוע שעבר אישרה הממשלה העברת תקציב שיאפשר לכאלפיים אתיופים להגר לישראל עד סוף השנה. מאחור, באפריקה, יישארו עד 12,000 אנשים שממתינים שנים לעלייה לארץ, וכעת ניצבים בפני אסון הומניטרי בעקבות מגפת הקורונה.
כך אומרים לזמן ישראל אנשים שעובדים עם הקהילה היהודית באדיס אבבה ובגונדר, הקוראים להביא לארץ את כל הממתינים לעלייה – מוקדם ככל האפשר.
למרות שאין מקרים מדווחים של קורונה בקרב האתיופים שממתינים לעלות לארץ, המחלה מתפשטת במדינה במהירות, עם כ-1,500 הדבקות מדי יום, ויותר מ-950 מתים עד היום. בקרב הממתינים התפשטה גם תת-תזונה חמורה.
לא הממשלה ולא הג'וינט שולחים סיוע. הסוכנות היהודית, שאין לה סמכות להעלות אנשים בלי החלטת ממשלה, עוזרת למה שמסתמן כארגון היחידי שמגייס כספים ומספק סיוע בשטח – ארגון המאבק להצלת יהודי אתיופיה, SSEJ.
כ-9,000 אנשים שממתינים להגר לישראל מחכים לכך כבר כ-15 שנה או יותר, אומרים פעילים מקומיים. כרבע מהם, שנמצאים בבירה אדיס אבבה, ממתינים לעלייה יותר מ-20 שנה, הם אומרים, והיתר, בגונדר, ממתינים בין 15 ל-20 שנה.
אלפי האנשים האלו עזבו את הכפרים והחוות שלהם לטובת שתי הערים הללו, רק כדי לנסות לשרוד באמצעות עבודות מזדמנות, עד הרגע שבו יוכלו לטוס לישראל. רובם גרים במבנים מבוץ, מוקפים בשכנים נוצרים.
"מהגרי פנים"
מבחינה כלכלית, משבר הקורונה פגע בקבוצה הזאת אנושות, כך אמרו לזמן ישראל מספר מקורות. אפשרויות העבודה הידלדלו, ואספקת המזון הצטמצמה. המחירים עלו ב-35-50%, והמשפחות בישראל – ששלחו בעבר כסף לקרוביהן -מצאו את עצמן במצוקה כלכלית משל עצמן, בעקבות בעיות שנובעות ממגפת הקורונה, וגם ארגונים פילנתרופיים מתקשים לגייס תרומות בעקבות המגפה.
המנהל הרפואי של SSEJ, פרופ' מוריס הרטשטיין, ישראלי יליד ארצות הברית, מומחה לאוקלופלסטיקה, רופא בכיר ומנתח במרכז הרפואי אסף הרופא – היה היחיד להעניק לאתיופים הממתינים טיפולי עיניים במשך שנים ארוכות, ואף טיפל בחלק משכניהם הנוצרים. "רוב האנשים שבהם טיפלתי מעולם לא ראו רופא, ולא יכולים להרשות לעצמם את עלות הבדיקה, שהיא 50 סנט", הוא אומר.
לפני שלוש שנים, הרטשטיין ובנו ג'ונה, אז בן 15, סייעו לבדוק כמעט אלף ילדים בני פחות מחמש במחנה גונדר. הם מצאו שכמעט מחציתם סובלים מתת-משקל חמור, ברמות גבוהות מאשר באוכלוסיה הכללית בגונדר (היוזמה הייתה חלק מפרויקט שניהלו נציגים של מערכת הבריאות הציבורית מאוניברסיטת גונדר ופרופ' ארתור אידלמן, לשעבר ראש מחלקת ילדים בבית החולים שערי צדק).
"האנשים האלה הם כמו 'פליטי פנים'. אם הם לא מוצאים עבודה, אין להם כסף והם פשוט לא אוכלים", אומר הרטשטיין, שביקר את הקהילה לאחרונה בנובמבר.
"אנחנו ניצבים בפני אסון הומניטרי. אני מודאג במיוחד ביחס לילדים בני פחות מחמש. הם כבר סובלים מתת-תזונה, והמצב החמיר בעקבות הקורונה. ראיתי כל כך הרבה ילדים עם זרועות כמו מקלות, עם ראשים גדולים מדי. אין לנו מספיק כסף", הוא מוסיף. "אנחנו ממתינים לממשלת ישראל שתסייע – עכשיו".
"אנחנו ניצבים בפני אסון הומניטרי. אני מודאג במיוחד ביחס לילדים בני פחות מחמש. הם כבר סובלים מתת-תזונה, והמצב החמיר בעקבות הקורונה. ראיתי כל כך הרבה ילדים עם זרועות כמו מקלות, אין לנו מספיק כסף"
ה-SSEJ החליט להשיק תכנית תזונתית בגונדר – אין לו את ההון הדרוש לעשות צעד דומה גם באדיס אבבה – שמתמקדת בבני פחות מחמש, הקבוצה שנפגעת בצורה הקשה ביותר מההשלכות ההתפתחותיות של תת-תזונה.
התכנית, שממומנת על ידי הוועידה הצפון אמריקאית למען יהודי אתיופיה, ועד יוני האחרון מומנה גם על ידי הסוכנות היהודית (שמחפשת מימון להמשך), התחילה עם 350 ילדים ומאכילה היום 510 ילדים פעמיים ביום, בנוסף ל-199 נשים בהיריון או אמהות מניקות. הילדים נמדדים על בסיס קבוע ומפוקחים על ידי אנשי רפואה. ה-SSEJ גייס גם תרומות לרכישת 40 קילו של דגני טף לכל משפחה בגונדר ובאדיס אבבה, כדי לאפשר להם לשרוד את החגים הקרובים.
כדי להגן עליהם מקורונה, קבוצה של חברי הקהילה הצעירים עברו הדרכה, והם עוברים מבית לבית לבדוק אנשים, לבדוק אם הם סובלים מחום או שיעול ואם הם זקוקים לרופא, ולהדגים להם איך לשמור על היגיינה כדי להתגונן מהמגפה.
"שכרנו רופא מקומי שיבדוק את כל מי שחולה. אנחנו יושבים וממתינים שהקורונה תתפוצץ. אם ייגמר לנו המימון, אני לא בטוח מה יקרה עד שיביאו אותם לפה, שזה הפתרון המתבקש", אומר הרטשטיין לזמן ישראל.
ה-SSEJ מעסיק רק עובד אחד בתשלום, ניגוסי אלמו, 42, שעלה לארץ ב-1998 אחרי שהמתין שמונה שנים באדיס אבבה. במשך ארבע שנים הוא עובד עבור הארגון בשטח, באתיופיה, ובקושי ראה את בתו מעין, 13, שחיה בלוד. "המצב בלתי נסבל", אמר בריאיון טלפוני. "אם לא היה קל קודם, עכשיו המצב חמור ממש".
אלמו אומר שבנוסף לפרמדיקים הצעירים שמסתובבים בבתי הקהילה, רשויות הבריאות בגונדר הגיעו לבית הכנסת של הקהילה ובדקו כ-150 אנשים. ה-SSEJ מחלק מסכות והקים עמדות לשטיפת ידיים. אבל, מעריך אלמו, רק 15%-20% מהאוכלוסייה הנוצרית, הכללית, לובשים מסכה בגונדר.
"הם כל כך חסרי אונים"
אלמו מפקח על תכנית המזון של בני החמש ומטה. "אלו שמעל גיל חמש בקושי מקבלים משהו. אתה רואה אותם עם הבגדים והנעליים הקרועים שלהם, עם חולצות שהם לובשים 3 שנים. הם רזים מאוד והבטנים שלהם נפוחות", הוא אומר.
עד הקורונה, הילדים הלכו לבתי ספר והשתתפו בתכניות של ה-SSEJ אחרי הלימודים. היו גם קייטנות בקיץ ושיעורים למבוגרים.
תחזוקת המתחמים בשתי הערים ממשיכה, כמו גם תכניות רפואיות לבני חמש ומטה בגונדר ולבני 60 ויותר בגונדר ובאדיס אבבה. הסוכנות היהודית מסייעת בהזנת המבוגרים, ובתמיכה בתכנית ההיגיינה שהביאה למשלוחים עצומים של סבון, מסכות, מדחומים, מגני פנים וציוד הגנה נוסף מישראל.
"הוצאנו קרוב ל-500,000 דולר מאז אפריל, ואני צופה שנוציא קרוב למיליון עד סוף השנה", אומר יו"ר ה-SSEJ ג'ו פייט.
הסוכנות היהודית מסייעת בהזנת המבוגרים ובתמיכה בתכנית ההיגיינה שהביאה סבון, מסכות, מדחומים, מגני פנים וציוד מישראל: "הוצאנו קרוב ל-500,000 דולר מאז אפריל, ואני צופה שנוציא קרוב למיליון עד סוף השנה"
אלמו מוסיף: "מה שמפחיד אותי יותר מכל, אם הממשלה לא תוציא אותם מפה בקרוב, או שאין איזו תכנית, זה שהמצב הרפואי והכלכלי יהפוך לבלתי הפיך. אני חושש שנערים בני 17-18 יגררו לפשע. אדם רעב יכול להגיע לתהומות עמוקים".
הוא אומר כי "מדינת ישראל לא מבינה מה היא מפסידה, אלה ילדים שרוצים להתקדם וללמוד ולשרת בצבא. זה קשה לי. האנשים האלה לא מבינים למה הממשלה לא מעלה אותם. הם שומעים על גזענות בארץ, אך הם כל כך מחוברים לאמונה שלהם ולא רוצים להגיד עליה דברים. הם כל כך חסרי אונים".
הוויכוח על המספרים
הן רשות האוכלוסין וההגירה והן משרד הקליטה והעלייה מאמינים שיש להעלות לארץ כ-8,000 אתיופים שממתינים מלפני שנת 2010. אבל הפעילים עמם שוחחנו טוענים כי המספרים צריכים להיות גבוהים יותר.
ב-2015, הקהילה עצמה תיעדה את פרטי כל חבריה, והגישה לממשלה רשימה של 9,400 אנשים, כך נמסר לזמן ישראל. המספר של 9,000 שלדבריהם ממתינים באתיופיה היום מבוסס על חיסור אלו שמתו או היגרו, ובתוספת הגידול הטבעי.
פעילים אומרים שקבוצה נוספת של כ-5,000 אנשים מגוג'ם ואצ'פר, במרחק של כ-500 קילומטר דרומית לגונדר, הצטרפו לאלפים הממתינים במחנה לפני כעשר שנים. אבל נכון להיום, אלפי האנשים האלה לא מופיעים ברשימות של הממשלה.
לא הצלחנו להבין האם שרת העלייה מכירה את הקבוצה הזאת. ההתבוללות איחרה להגיע לאזור הזה, ובדיקות ראשוניות של רבנים אורתודוקסיים מעידות על כך שכ-90% הם יהודים שיכולים להוכיח קשר ליהדות באמצעות אמם.
ב-2015, הקהילה עצמה תיעדה את פרטי כל חבריה, והגישה לממשלה רשימה של 9,400 אנשים. המספר של 9,000 שלדבריהם ממתינים באתיופיה היום מבוסס על חיסור אלו שמתו או היגרו, ובתוספת הגידול הטבעי
הממשלה השלימה את העלאת מרבית יהודי אתיופיה בשנות ה-90, אך לא הכריעה האם לקבל את הנותרים מאחור, שהתנצרו ולא זכאים לעלות מכוח חוק השבות, על אף פסיקות כמו זו של הרב הראשי הספרדי לשעבר שלמה עמאר, לפיה יהודים שהוכרחו להתנצר הם "יהודים גמורים" ו"אין להטיל ספר ביהדותם".
יהודים אלה מכונים לרוב בתקשורת הישראלית בשם "פלאשמורה", שיבוש לשוני שמשמעותו "פלאשים מומרים", אך לדברי יוצאי אתיופיה מדובר בביטוי פוגעני. התיאור המועדף עליהם הוא "שארית יהודי אתיופיה".
בגיבוי הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי הספרדי המנוח והמנהיג הרוחני של ש"ס, עמאר פסק שאין לפקפק ביהדותה של הקהילה.
משפחות נקרעו זו מזו בגלל הקטלוג הזה, וכעת חלק בישראל וחלק ממתינים באתיופיה, בעוד שממשלה אחרי ממשלה מחליטה שלא להחליט.
בנובמבר 2015 העבירה הממשלה החלטה – החילוץ האווירי של "שארית הקהילה" שממתינה באדיס אבבה ובגונדר. לפי התנאים של החלטה 716, מי שזכאי לעליה הוא מי שהמתין בשטח מאז ה-1 בינואר 2010 לכל המאוחר, הופיע ברשימה רשמית מעודכנת, קיבל הזמנה מקרובי משפחה בדרגה ראשונה שנמצאים בישראל, והסכים לעבור תהליך גיור שימומן על ידי המדינה. אך מאז ההחלטה הזו, רק 2,257 אתיופים הועלו לארץ, בטפטופים, לפי נתוני הסוכנות.
התכנית של השרה
ב-19 באוגוסט, פנינה טמנו שטה, השרה הראשונה ילידת אתיופיה בממשלה, והאחראית לעלייה ולקליטת עלייה, הציגה מסגרת תקציב חדשה של 1.3 מיליארד דולר לוועדת העלייה של הכנסת, במטרה להביא ארצה 8,000 אתיופים ולסגור את המחנות בגונדר ובאדיס אבבה אחת ולתמיד. חלק מהמימון אושר השבוע.
אם תיושם, התכנית תאפשר ל-4,500 הראשונים – שכולם עונים על התנאים מ-2015 – להגיע לישראל בין אוקטובר לסוף דצמבר השנה, ולהיקלט במרכזי קליטה או להישלח ישירות לרשויות מקומיות מסוימות, לפי החזון שלה.
ועדה מיוחדת למקרים חריגים תוקם כדי להכריע בנושא אלו שנותרו באתיופיה, כמו גם לבדוק ערעורים של כל מי שסורב. האישור יהיה תלוי במספר גורמים, בהם החובה להוכיח שהמתנת באחד המחנות מאז דצמבר 2015 לכל היותר, ושיש לך קרובים מדרגה שנייה בארץ. הוועדה תשקול גם אנשים עם "מצבים מיוחדים".
כ-3,500 אנשים נוספים יועלו ארצה בין 2021 ו-2022, ואחריהם יפורקו המחנות – מרכזים שאינם מיועדים למגורים, עם בתי כנסת וכיתות.
לבסוף תוקם ועדה מייעצת קבועה ונפרדת, שתוכל להחליט האם אנשים נוספים שמבקשים להפוך לאזרחים ישראלים יכולים לעשות זאת בכוח חוק השבות.
טמנו שטה, שעלתה לארץ במסגרת מבצע משה כשהייתה בת שלוש, גדלה במרכז קליטה ופיתחה קריירה כפעילה, עיתונאית ופוליטיקאית ביש עתיד. עם התפצלות כחול-לבן, היא ערקה ממפלגתו של לפיד למפלגתו של בני גנץ, ומונתה לשרה.
"אנו מדברים על כמה אלפים, בין 7,000 ל-10,000. אנחנו יכולים לקלוט אותם ולסגור את מחנות המעבר. זה עניין אנושי, סוגיה א-פוליטית. כולם זוכים באמצעות מסגרת שמזרזת את תהליך ההגירה ובמקביל סוגרת את המחנות. אני לא אקבל את גרירת הרגליים בעניין הזה, עם 400 (מהגרים בחודש)", אמרה.
"אנו מדברים על כמה אלפים. אנחנו יכולים לקלוט אותם ולסגור את מחנות המעבר. זה עניין אנושי, סוגיה א-פוליטית. כולם זוכים באמצעות מסגרת שמזרזת את תהליך ההגירה ובמקביל סוגרת את המחנות"
השרה מתעקשת שהפלאשמורה הם "אנוסים", יהודים שהוכרחו להתנצר אך השאירו בחיים את הידיעה שהם יהודים. היא אומרת ש"ברור שיש קונצנזוס בקרב הקייסים ובקרב כל האחרים שצריך להעלותם. הם צריכים לחזור ליהדות".
ארגון "המאבק להעלאת יהודי אתיופיה", מסייע לה להפעיל לחץ בתקשורות וברשתות החברתיות השונות. בחודש שעבר הם פרסמו תמונה של הנשיא ראובן ריבלין, שמצטרף לקריאה להעלות את האתיופים לישראל.
חברת הכנסת מיכל קוטלר-וונש (כחול לבן), שאביה, פעיל זכויות האדם ושר המשפטים לשעבר של קנדה ארוין קוטלר משמש כיועץ משפטי של ה-SSEJ, אומרת כי "בלתי נתפס שהמדינה לא נותנת כסף כדי לוודא שלאנשים האלה יהיה מה לאכול. בלתי נתפס שהם עדיין לא כאן".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו