בסוף קיץ 2026 התעוררה סערה ציבורית ותקשורתית בישראל בעקבות כותרות שטענו כי יום הזיכרון הממלכתי לרב עובדיה יוסף "בוטל" על ידי מערכת המשפט. מטרת מאמר זה היא לבצע ניתוח עובדתי ומשפטי אובייקטיבי, המפריד בין הניסוחים הפוליטיים ובין הדיווחים המהותיים והצווים האופרטיביים.

כפי שעולה מהנתונים, התערבותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לא נועדה לבטל את יום הזיכרון, אלא לדחות את אירועי ההנצחה הממשלתיים עד לאחר הבחירות לכנסת ה-26 – וזאת בשל התנגשות עם חוק הבחירות (דרכי תעמולה).

בקצרה:

• היועמ"שית הנחתה לדחות עד לאחר הבחירות כנס ממלכתי לזכר הרב עובדיה יוסף, מחשש שהאירוע יהפוך לתעמולת בחירות עבור מפלגת ש"ס.
• ש"ס ניהלה מאבק משפטי נגד ההנחיה, שכלל פנייה לוועדת הבחירות ועתירה לבג"ץ בטענה "הפליה לעומת אירועי הזיכרון ליצחק רבין".
• סערה ציבורית נוצרה סביב החלטת היועמ"שית. פורסמו אודותיה הצהרות ופרסומים כוזבים ומטעים, בעיקר בערוץ 14 ומטעם מפלגת ש"ס.

לפי דוח של העין השביעית מ-2024, ערוץ 14 חוטא באופן שיטתי בפרסום מידע כוזב, ובכלל זה מקרים מתועדים של הטעיה בעובדות. הסערה סביב הכנס לזכר הרב עובדיה יוסף ממחישה את אותו דפוס מוכר.

אדוה לוטן היא יועצת אסטרטגיה וארכיטקטורה עסקית במקצועה, מתמחה באדפטציה של ארגונים לעידן הדיגיטלי, מרצה ומנחה. בעבר מנכ"לית ויו"ר עמותת "מדעת – למען בריאות מושכלת", העוסקת בקידום קבלת החלטות בריאותיות על בסיס מידע אמין

במסורת היהודית, פדיון (שחרור) שבויים הוא מצווה מרכזית שיש להתאמץ כדי לאפשר אותה. פוסקי הלכה מודרניים כמו הרב שאול ישראלי קבעו כי המצווה הזאת חלה גם, ובמיוחד, על שבויים במלחמות מודרניות וחטופים בפעולות טרור.

ישראלי קבע כי "בתפיסת בני ערובה אין דוחים ודאי סכנה מפני ספק סכנה". כלומר, שהסכנה הברורה והמיידית לחיי החטופים היא שיקול חשוב יותר מאירועים שעלולים לקרות במהלכים הנדרשים לשחרר אותם, כמו שחרור אסירים ביטחוניים והסכמים מדיניים.

ענבל שגיב נקדימון, מתרגמת ומרצה, תושבת הגליל. תרגמה יותר ממאתיים ספרי פרוזה ועיון בנושאים מגוונים.