הפגנה בבלפור, 2 באוגוסט 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
AP Photo/Oded Balilty

גם בג"ץ הוא "נציג העם" ותפקידו לשמור על זכויותינו מול השלטון

לישראל אין חוקה. במקום זה יש לה תחליף דהוי - חוקי יסוד, שנכון לחזון משנת 1950, אמורים היו להצטרף פרקים-פרקים לכדי חוקה שלמה ● אין היום מומחה חוקתי אחד שמאמין שזה יקרה ● וזה מצב גרוע מאוד עבור האזרחים: דבר לא מגן עליהם מפני שלטון דורסני ● יובל יועז נכנס לוויכוח סביב סמכויות בג"ץ לפסול חוקי יסוד

דימוי התזמורת על הטיטאניק הוא אחד השחוקים. אבל כנראה שיש סיבה לשימוש היתר שנעשה בו: ביחס ליותר מדי נושאים עקרוניים הנטועים במציאות חיינו, הוא לוכד במדויק את האיוולת שבהתנהלות הקולקטיבית שלנו.

במקרה של הוויכוח הבלתי נגמר על סמכותו של בית המשפט העליון לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד צריך להוסיף ולדייק – התזמורת על הסיפון ההולך ושוקע אינה בדיוק עסוקה בביצוע יצירת מופת, אלא שהנגנים שרויים בוויכוח טרחני כלשהו לגבי האופן שבו ההרמוניה אמורה להישמע.

לישראל אין חוקה. במקום זה יש לה תחליף דהוי – חוקי יסוד, שנכון לחזון משנת 1950, אמורים היו להצטרף פרקים-פרקים לכדי חוקה שלמה. אין היום מומחה חוקתי אחד שמאמין שזה יקרה, וככל שהזמן חולף כך קטן הסיכוי שישראל תגיע אי-פעם למצב שבו יש לאזרחיה, למוסדותיה, למנהיגיה ולכל באיה מסמך ובו כללי היסוד אשר להם מחויבת המדינה.

זה מצב גרוע מאוד עבור האזרחים: דבר לא מגן עליהם מפני שלטון דורסני. בעולם קמים מנהיגים, התופסים את עמדות הכוח בכלים דמוקרטיים, ואז הופכים את המדינה תחת שליטתם למשהו אחר. חישוקים חוקתיים המאזנים בין רשויות השלטון לבין האזרחים עשויים להקשות מאוד על צעדים כאלה. אצלנו אין.

בעולם קמים מנהיגים, התופסים את עמדות הכוח בכלים דמוקרטיים, ואז הופכים את המדינה למשהו אחר. חישוקים חוקתיים המאזנים בין רשויות השלטון לבין האזרחים עשויים להקשות על צעדים כאלה. אצלנו אין

גם זכויות האדם שלנו בסכנה, כל רגע, כל הזמן. אנחנו מסתובבים בעולם בתחושה שמה ששלנו – שלנו, שאיש לא יוכל להחליט סתם כך, בשרירות, להחרים לנו את הבית, לגזול לנו את כספי החסכונות, לקחת לנו את זכותנו להשתתף בבחירות, להגביל את מרחב התנועה שלנו, או למנוע מאיתנו שירותי בריאות אחרי ששילמנו כל חיינו לקופת חולים.

אך האמת היא שאין שום דבר שמבטיח לנו את כל אלה.

מחר בבוקר תקום ממשלה ותכריז שיש מצב חירום במדינה, או צורך דוחק שמחייב – באמת, באופן זמני, כן? ורק בגלל שאין ברירה, תבינו – לסגור איזה עיתון שלדעת השלטון מפרסם דברים שפוגעים בביטחון הציבור, או לבטל את הפרויקט האנכרוניסטי הקרוי חינוך חינם.

ערב פסח 2020 בבני ברק (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
ערב פסח 2020 בבני ברק (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

במדינה נטולת חוקה, דבר אינו מונע מהשלטון לפעול בשרירות, וכמעט שאין דבר המבחין בין שלטון דמוקרטי, השואב את סמכותו מהציבור, לבין שלטון מסוג אחר, הפועל מכוח עצמו, למען עצמו, בשינוי החוקים תוך כדי התקדמות. החקיקה הופכת להיות כלי ביד השלטון על מנת להיטיב עם עצמו (תוך שבמקביל ממשיכים להסביר לציבור שהכול נעשה כמובן לטובתו).

אבל רגע, זה לא שאין לנו בכלל חישוקים חוקתיים. הרי יש לנו חוקי יסוד. נכון. חוקי היסוד שלנו אינם סתם חוקים רגילים שמישהו טרח והדביק להם את המילה "יסוד". זו החוקה העתידית שלנו, אחרי הכול. ב-1995 הכריז בית המשפט העליון, בפסק דין בנק המזרחי, כי ישראל היא "דמוקרטיה של שתי דרגות". החוקים הם יצירה פוליטית, בעוד שחוקי היסוד הם יצירה דמוקרטית-משטרית.

הכול נשמע נפלא. יש רק כמה בעיות קטנות. את חוקי היסוד – כלומר, את המעין-חוקה שלנו – מכוננת הכנסת עצמה, אותו גוף מחוקק שאחראי גם על חקיקת החוקים הרגילים. אותם 120 יצורים פוליטיים שאמורים לחשוב בטווח של קדנציה, הם אלה שאמורים גם להתרומם ולהשקיף לטווח של דורות, בבואם לשנות מילה, או פסיק, במסמך החוקתי שלנו.

אין אפילו פרוצדורה שונה, מיוחדת, לתיקונים בחוקי היסוד או לחקיקת חוק יסוד חדש. זה אותו הליך של שלוש קריאות, עם פטור מחובת הנחה ולפעמים עם כמה קיצורי דרך בדיון במליאת הכנסת, עם אפס דיון ציבורי ותוך העברת שלוש הקריאות ביומיים. ככה עושים אצלנו חוקה.

אין אפילו פרוצדורה שונה, מיוחדת, לתיקונים בחוקי היסוד או לחקיקת חוק יסוד חדש. זה אותו הליך של שלוש קריאות, עם אפס דיון ציבורי ותוך העברת שלוש הקריאות ביומיים. ככה עושים אצלנו חוקה

וגם ההליך הזה לא בדיוק קבוע באיזה חוק. לא צריך, יש תקנון כנסת. האופן שבו מקבלים חוקה, או מתקנים בה איזשהו פסיק, ייקבע פעם, אולי, בחוק יסוד החקיקה. בינתיים יש זמן להתעסק בעוד הוראת-שעה שמסירה את ההגבלה על מספר סגני השרים.

אנחנו סומכים על הכנסת שתחוקק את החוקה הישראלית – המסמך שאמור להגביל את כוחו של השלטון ולבצר את זכויות האזרח וכללי המשחק השלטוניים; המסמך שאמור לקבוע מה מותר ומה אסור לשלטון לעשות. כאלה אנחנו, אופטימיסטים חסרי תקנה.

זה לא שהתיקונים שעשתה הכנסת בחוקי היסוד בשנים האחרונות מילאו אחרי הציפיות הנשגבות שלנו. אלה היו שינויים שתכליתם פוליטית, רגעית, נמוכת קומה; שמטרתם שימור הכוח בידי הפוליטיקאים. אפס שאר רוח, אפס הנהגה. אפס עשייה לטובת הציבור. עוד ועוד משחקים פוליטיים על הסמכות להאריך את המועד לחקיקת חוק תקציב מבלי לפזר את הכנסת, או הטלת מגבלות על יכולתה של האופוזיציה להעביר הצעת אי-אמון.

בית המשפט העליון של ארצות הברית (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)
בית המשפט העליון של ארצות הברית (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

יש הרבה סיבות לא להשוות בין העקרונות המשטריים בישראל לאלה שבארצות הברית. אבל רק לשם השוואה, החוקה בארה"ב משוריינת. כדי לשנות בה מילה, צריך להעביר את התיקון בחוק מיוחס בשני בתי הקונגרס, ואז לוודא ש-75% מהמדינות מאשררות אותו. בהצלחה עם זה. חוקה כל כך יציבה, בוודאי תעמוד לדורות.

כשכללי המשחק משוריינים, זה נותן כוח לאזרחים אל מול השלטון, שמודע היטב לכך שהוא אינו כל-יכול. זה נותן כוח לבתי המשפט לפסוק נגד השלטון כאשר השלטון מבקש לדרוס כללים דמוקרטיים יסודיים.

ואצלנו? את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הכנסת יכולה לבטל לגמרי, מחר בבוקר. לא צריך אפילו להעיר את יו"ר הקואליציה מיקי זוהר ולוודא שיגיעו למליאה 61 חברי קואליציה. אפשר לעשות קיזוזים, ולהעביר את ה"תיקון" ברוב של ארבעה נגד שניים. כך גם לגבי חלקים נרחבים מחוקי היסוד האחרים. דבר אינו מונע מהשלטון, בשם איזו תחושת חירום שבה משכנעים את האזרחים, לשנות מן היסוד את המבנה המשטרי שלנו.

את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הכנסת יכולה לבטל לגמרי, מחר בבוקר. לא צריך אפילו לוודא שיגיעו למליאה 61 חברי קואליציה. אפשר לעשות קיזוזים, ולהעביר את ה"תיקון" ברוב של ארבעה נגד שניים

אפילו את הסעיף שמבטיח בחירות כל ארבע שנים אפשר לשנות מחר. לשם כך הקואליציה תצטרך ממש להתאמץ, ולגייס 80 חברי כנסת שיתמכו בהמשך כהונתם-שלהם. אפשר אם רוצים אפילו להחיל את התיקון החדש באופן מיידי. מי יגיד לנו שלא? לא צריך לחזור לציבור ולשאול אותו אם זה מקובל עליו. פשוט נחליט. אנחנו הרי מייצגים את רצון העם, לא?

הדמוקרטיה הישראלית חולה, חולה קשה. היא דמוקרטיה עם כוכבית, ואם המגמה תימשך, הכוכבית תשתלט על ההגדרה. אבל היי, בואו נתווכח על השאלה אם בית המשפט העליון מוסמך לפסול תיקונים בחוקי יסוד. כי השאלה הזו, מהיכן שואב העליון את סמכותו, היא באמת השאלה החשובה.

כדי להמחיש לנו שהאופן שבו בית המשפט העליון משחק עם הסמכות הבלתי-קונבנציונלית הזו, לקיים ביקורת שיפוטית על חקיקת יסוד, זו הסכנה האמיתית למדינת ישראל, מסבירים לנו שאם בית המשפט העליון יעשה זאת, הרי ש"כל הכוח יהיה בידיו", "הוא יהיה השולט האמיתי במדינה", הוא יוכל להחליט עבור הכנסת והממשלה כל דבר.

יובל יועז ודפנה הולץ לכנר בבית המשפט העליון, בדיון בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול-לבן (צילום: Oren Ben Hakoon/POOL)
יובל יועז ודפנה הולץ לכנר בבית המשפט העליון, בדיון בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני בין הליכוד וכחול-לבן (צילום: Oren Ben Hakoon/POOL)

בקיצור – ממחישים לנו את המשמעות באמצעות הדוגמאות המופרכות ומרחיקות הלכת ביותר שאפשר להעלות על הדעת. זה בערך כמו שנגיד, שאם אין שום גוף שיכול להגביל את האופן שבו הכנסת מחוקקת חוקי יסוד, היא יכולה לחוקק חוק יסוד שקובע שכל הג'ינג'ים יוטבעו בים.

אין שום סיבה להניח שיחוקק חוק מוות מיידי לג'ינג'ים, או שיינתן פסק דין המבטל את חוק יסוד הממשלה ומעביר את השליטה לידי השופטים. הדוגמאות הקיצוניות האלה לא מקדמות את הדיון.

מה שבטח לא מקדם את הדיון הוא טיעון המבקש לערער על העקרונות שיצק פסק דין בנק המזרחי לפני שנות דור. ד"ר אביעד בקשי אמר השבוע לזמן ישראל כי יש לו ביקורת על כך שבית המשפט העליון הכריז על חוקי היסוד כחוקה. אילו הדבר היה תלוי בבקשי, אולי ישראל הייתה נחשבת עדיין דמוקרטיה פרלמנטרית ולא דמוקרטיה חוקתית.

הטיעון הזה של בקשי מביס את עצמו. אם החוקים הרגילים וחוקי היסוד הם באותה מדרגה נורמטיבית, היחס השיפוטי אליהם צריך להיות זהה. בנק המזרחי הפך כבר מזמן ל- law of the land, הוא חלק מהמשפט המקובל הישראלי. ביקורת שיפוטית על חוקים היא חלק מהאופן שבו פועל המשטר הישראלי. לפי ההיגיון של בקשי, אפשר לטעון שביקורת שיפוטית על חוקי יסוד צריכה ליהנות מיחס זהה.

אבל רגע, בשום מקום בחוק או בחוקי היסוד לא נכתב במפורש שיש לבית המשפט סמכות לבחון חוקי יסוד! זה נכון. בשום מקום גם לא נכתב שיש לו סמכות לבחון חקיקה רגילה. ובכל זאת הוא עושה את זה. מאיפה הסמכות? מ"פסקת ההגבלה" שבחוקי היסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, שקובעת שהכנסת אינה יכולה לחוקק חוקים הפוגעים בזכויות היסוד ושאינם מידתיים.

אם לא נתנו לבית המשפט את הסמכות המפורשת, האם פירוש הדבר שאין לו סמכות לקיים ביקורת שיפוטית בכלל? אז מי יוודא שהכנסת לא מחוקקת חוקים לא חוקתיים? הכוונה הייתה פשוט לסמוך על חברי הכנסת שישמרו על הכללים?

אם לא נתנו לבית המשפט את הסמכות המפורשת, האם פירוש הדבר שאין לו סמכות בכלל? אז מי יוודא שהכנסת לא מחוקקת חוקים לא חוקתיים? הכוונה הייתה פשוט לסמוך על הח"כים שישמרו על הכללים?

המציאות היא, שרוב המסמכים החוקתיים בעולם אינם מסמיכים במפורש את בתי המשפט לקיים ביקורת שיפוטית, לא על חקיקה רגילה ולא על נורמות חוקתיות. ובכל זאת – רוב בתי המשפט העליונים בעולם מקיימים ביקורת שיפוטית כזו. למה? כי זה התפקיד שלהם במשטרים דמוקרטיים.

בדרכם, גם בתי המשפט הם "נציגי העם", השומרים על זכויות האדם – במקרים רבים של האדם החלש, הנרדף, המצוי בקבוצת מיעוט כלשהי שזכויותיה נדרסות על-ידי הרוב הפרלמנטרי – אל מול מנגנוני השלטון. אם בתי המשפט לא יעשו זאת, השלטון ישתלט על חיינו, יחרים את רכושנו, יגזול את חירותינו, יפלוש לפרטיותנו, תוך שהוא מסביר לנו שהכול בעצם נעשה למעננו, כי יש מצב חירום.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק לא עיגנו הסדרים מחויבי המציאות הקיימים במדינות דמוקרטיות ליברליות שאין ישראל נמנת עליהן. למשל נישואין אזרחיים מחויבים מחוק כבוד האדם אבל החוק לא עמד על מה... המשך קריאה

חוק כבוד האדם וחוק חופש העיסוק לא עיגנו הסדרים מחויבי המציאות הקיימים במדינות דמוקרטיות ליברליות שאין ישראל נמנת עליהן. למשל נישואין אזרחיים מחויבים מחוק כבוד האדם אבל החוק לא עמד על מה שהיה קיים עד כה אלא מה שיהיה בעתיד. גם אי ההכרה בלאום ישראלי היא פגיעה בכבוד האדם והאזרח מעצם חוסר ההכרה בכל פרט שהוא הרואה עצמו כישראלי בלאומיותו כמו אזרחותו.

עוד 1,422 מילים ו-1 תגובות
סגירה