היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ממשיך במסעו הממושך והסיזיפי למרק מעצמו את עקבותיה של פרשת הרפז, והחקירה הפלילית שנוהלה נגדו.

במסגרת המסע הזה, רתם מנדלבליט את פרקליטות המדינה למסור בשמו ובשם המדינה מידע שגוי לבג"ץ, במטרה להטעות – פעם נוספת – את השופטים, על מנת שאלה יקבעו, בשוגג, כי תיק החקירה נגדו נסגר בעילת חוסר אשמה ולא חוסר ראיות.

במסגרת המסע הזה, רתם מנדלבליט את הפרקליטות למסור בשמו ובשם המדינה מידע שגוי לבג"ץ, במטרה להטעות – פעם נוספת – את השופטים, על מנת שאלה יקבעו, בשוגג, כי תיק החקירה נגדו נסגר בעילת חוסר אשמה

הפרק האחרון במהלכו הרב-שלבי של מנדלבליט אירע השבוע, בפסק דין קצר, שדחה טענות לניגוד עניינים של מנדלבליט, בתפקידו כיו"ר ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה הבא.

תקציר הפרקים הקודמים: במאי 2015 הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין על סגירת תיק החקירה של מנדלבליט בפרשת הרפז. וינשטיין כתב החלטה אניגמטית, שבה נמנע מלכתוב במפורש את עילת הסגירה. הוא הסתפק בהצהרה שלפיה החליט לאמץ את החלטת פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, "מן הטעמים שפורטו בחוות דעתו".

היועמ"ש יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן, ב-2014 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לפני כחצי שנה חשפה איילה חסון כי בחוות הדעת של ניצן נכתב שאין מקום לסגור את תיק מנדלבליט בשל חוסר אשמה, אלא בעילה של חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. אך הנתון הזה נשמר בסוד ומנדלבליט שיכנע את הרכב השופטים שדן בעתירות נגד מינויו ליועמ"ש כי יש בידיהם מספיק מידע לקבוע שעילת הסגירה הנכונה היא חוסר אשמה.

את הקביעה הזו, ששופטי בג"ץ כתבו בשולי פסק דינם לדחות את העתירות נגד מינויו ליועץ, מינף מנדלבליט לאחר שהתמנה ליועץ, והפעיל באמצעות עורך דינו לחצים על ניצן להזין לרישום הפלילי החלטה בדבר סגירת התיק מחוסר אשמה.

את הקביעה הזו, ששופטי בג"ץ כתבו בשולי פסק דינם לדחות את העתירות נגד מינויו ליועץ, מינף מנדלבליט לאחר שהתמנה ליועץ, והפעיל לחצים על ניצן להזין לרישום הפלילי החלטה בדבר סגירת התיק מחוסר אשמה

ניצן התלבט ולבסוף החליט כי הוא איננו יכול להיענות לדרישה, שכן מתעורר חשש להיותו מצוי בניגוד עניינים. ההחלטה הפורמלית על עילת סגירת התיק – או על הזנתה של העילה למחשב המשטרתי – נותרה אם כך ליום שאחרי תום כהונתו של מנדלבליט כיועץ. והיום הזה הולך ומתקרב, פברואר 2022.

ביולי השנה כתב נציב הביקורת על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן, כי עד היום טרם בא לכלל סיום הדיון בסוגיית העילה שבגינה יש לסגור את תיק מנדלבליט. פירוש הדבר הוא שהחלטה סופית בעניין לא התקבלה. רוזן מתח ביקורת על החלטתו של ניצן שלא להחליט, וגרס כי על אף חשש ניגוד העניינים, היה מקום לקבל הכרעה סופית בשאלת עילת הגניזה.

כפי שמנדלבליט ניצל, אז כמועמד פרטי וכמי שיוצג ע"י עורך דין פרטי, את העתירות לבג"ץ נגד מינויו ליועמ"ש כדי להשיג הצהרות שיפוטיות שמנקות אותו מכל חשד בפרשת הרפז, כך הוא ניצל בשבועות האחרונים עתירה שהוגשה בדרישה לפסול את השתתפותו בוועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה, לאותה מטרה ממש. וגם הפעם – תוך הטעיית השופטים, ותוך רתימת הפרקליטות להשמיע בבג"ץ מידע שגוי ומטעה.

עורך דין אביעד ויסולי (צילום: ציון הלוי/ויקיפדיה)

את העתירה הגישו "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" ועו"ד אביעד ויסולי. לטענתם, נוכח העובדה שפרקליט המדינה הבא יצטרך להיות, קרוב לוודאי, זה שיכריע בבוא היום – לאחר תום כהונת מנדלבליט – בשאלת עילת סגירת התיק שלו, הרי שעצם ישיבתו של מנדלבליט בראש ועדת האיתור מציבה אותו בניגוד עניינים, ולכן יש לפסול אותו.

הטעות האסטרטגית שעשו העותרים הייתה כשכינו את תיק החקירה נגד מנדלבליט כ"תיק פתוח", אמירה שהקפיצה את השופט יצחק עמית, שכתב את פסק הדין שבו נדחתה העתירה על הסף. תיק מנדלבליט הרי נסגר ב-2015, רק שעילת הסגירה לא נקבעה סופית.

בשבוע שעבר הגישה פרקליטות המדינה תגובה לעתירה – בשם "המדינה" ובשם היועץ עצמו. על התגובה חתם מנהל מחלקת הבג"צים, עו"ד ענר הלמן, בעצמו – מה שמעיד שמדובר מבחינת הפרקליטות בנושא רגיש.

הלמן כתב לבג"ץ כי העתירה נטפלת ל"ספיח טכני, העובדה שבשל טעמים כאלה ואחרים, לא הוזנה במערכת המשטרתית עילת הגניזה של תיק החקירה בעניינו של מנדלבליט". זה לא נכון, וגם סותר חזיתית את מה שהנציב רוזן קבע רק לפני חצי שנה, שעילת הגניזה טרם נקבעה סופית.

"במהות הדברים מדובר בעניין סגור מזה שנים", כתבה הפרקליטות לבג"ץ. באמת? אז למה מנדלבליט כל כך התעצבן על ניצן, שסירב להזין עילה של חוסר אשמה (המנוגדת להמלצתו-שלו לווינשטיין), עד שהיה צריך לפרוק את כעסו בשיחה עם חברו אפי נוה, שגם הקליט אותו?

"במהות הדברים מדובר בעניין סגור מזה שנים", כתבה הפרקליטות לבג"ץ. באמת? אז למה מנדלבליט כל כך התעצבן על ניצן, עד שהיה צריך לפרוק את כעסו בשיחה עם חברו אפי נוה, שגם הקליט אותו?

מה שמעניין עוד, הוא שבהודעתה לבג"ץ, הפרקליטות והיועמ"ש עצמו מעלים על נס את אמירותיו של בג"ץ משנת 2016 – בעתירות נגד מינוי מנדלבליט ליועץ – אז הצהירו השופטים, באמרת אגב, כי "נראה שתיק החקירה נסגר בין היתר משיקולי חוסר אשמה".

שי ניצן ואביחי מנדלבליט במסיבת הפרידה לניצן, ב-18 בדצמבר 2019 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

מעבר לעובדה ששופטי בג"ץ הוטעו כבר אז, וכעת הפרקליטות ומנדלבליט עצמו מתבססים על אמירות אלה; עצם הנכונות של הפרקליטות והיועץ לראות באמירות אלה של השופטים כקביעות שיפוטיות מהותיות – מעוררת תדהמה.

היועץ הוא הרי הראשון שטוען שלשופטים – שאינם בוחנים את חומר הראיות הגולמי בתיקי חקירה במסגרת הליכי בג"ץ – אין בכלל כלים לקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטות המתקבלות ברשויות התביעה בענייני סגירת תיקים, עילות סגירה והסדרי טיעון. "בית המשפט אינו יועץ משפטי-על", חוזרת וטוענת הפרקליטות כל השנים באין-ספור מקרים. מלבד עניין מנדלבליט.

מה שעוד מדהים הוא שמנדלבליט מצהיר כעת כי ניצן, בעת שהחליט במרץ 2017 שלא להחליט, הביע עמדה שנוכח פסק דינו של בג"ץ מ-2016, הרי ש"ראוי לגנוז את תיק החקירה בעילת חוסר אשמה". ומשכך, נמסר בשמו של מנדלבליט כעת כי אין בדעתו לפנות כלל לפרקליט המדינה הבא ולבקש את התערבותו בנושא.

כלומר, לדעתו של מנדלבליט, ההחלטה לגנוז בחוסר אשמה כביכול כבר התקבלה, רק שהיא טרם הוזנה למחשב. ושוב – גם העמדה הזו מנוגדת למה שקבע הנציב רוזן בחודש יולי האחרון.

לדעתו של מנדלבליט, ההחלטה לגנוז בחוסר אשמה כביכול כבר התקבלה, רק שהיא טרם הוזנה למחשב. ושוב – גם העמדה הזו מנוגדת למה שקבע הנציב רוזן בחודש יולי האחרון

כמה מצער, שבית המשפט הוטעה – או שהשופטים בחרו ביודעין לעצום עיניהם – ולכלול שוב בפסק דינם קביעות שגויות, הממרקות בדיעבד את תוצאות התיק הפלילי של מנדלבליט.

השופט עמית כתב בפסק הדין, שעליו חתמו גם השופטים מני מזוז וענת ברון, כי "הסיבה היחידה שבגינה טרם הוזנה עילת הסגירה של חוסר אשמה, היא מידת הזהירות (שמא זהירות יתר) בה נקט פרקליט המדינה דאז, שחשש שמא מתן הוראה כזו תהא נגועה בחשש לניגוד עניינים, ולו למראית עין".

מנדלבליט קיבל מה שרצה: עוד פסק דין, עוד קביעה, שתסייע לו לבסס בבוא היום טענה כי תיקו נסגר בחוסר אשמה. ולא כך הדבר.

גילוי נאות: עו"ד יובל יועז ייצג את תנועת אומ"ץ בשנת 2016 בעתירה נגד מינויו של מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש.