JavaScript is required for our website accessibility to work properly. בעיית הנאמנות של מחנה המרכז-שמאל | זמן ישראל
חלון ההזדמנויות של גנץ נסגר; יורשו לא יצליח יותר ממנו

פרשנות בעיית הנאמנות של מחנה המרכז-שמאל

מצביעי הימין ידועים כנאמנים למנהיג המחנה שלהם ● הם נותנים לנתניהו מרחב לתמרן, להתפשר ואפילו להפסיד קרבות פה ושם בדרך לניצחון במלחמה ● מחנה המרכז-שמאל, לעומת זאת, הוא חסר עוגן, אינו נאמן ומתאכזב בקלות ● ועד שלא יפסיקו להחליף מנהיג כמעט בכל סבב בחירות, לא תצמח שם אלטרנטיבה להנהגת הימין

בני גנץ עם מפגינים מתעשיית התרבות המוחים מחוץ לביתו בראש העין, ב-9 באוגוסט 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
תומר נויברג/פלאש90
בני גנץ עם מפגינים מתעשיית התרבות המוחים מחוץ לביתו בראש העין, ב-9 באוגוסט 2020

למרכז-שמאל יש בעיה של נאמנות. בניגוד לטענות שהימין אוהב להשמיע בתקופות בחירות, לא מדובר בנאמנות לערכי היהדות או לאינטרסים של האומה; הוא חסר נאמנות לעצמו.

חישבו על הנאמנות המופלגת שראש הממשלה בנימין נתניהו זוכה לה ממצביעיו. וזה לא שהוא קנאי למדיניות או אידיאולוגיה ימנית. בשבעת החודשים שחלפו מאז הושבע לראש הממשלה ה-35, מומשו מעט מאוד מהציפיות המרכזיות של הימין ממנו.

תומכיו של נתניהו טוענים כי הסיבה לכך היא המבוי הסתום של ממשלת ה"אחדות" והווטו בפועל שיש לכחול-לבן על רפורמה במערכת המשפט, למשל, או על הסדרה של מאחזים בלתי-חוקיים. אבל זה לא מסביר מדוע מעט מאוד נושאי ליבה של הימין קודמו ב-11 השנים האחרונות, שבהן כיהן נתניהו ברצף כראש הממשלה.

רבים בימין מבקרים אותו על שלא הנהיג רפורמה בשיטת מינוי השופטים, על עיכובים בבנייה בהתנחלויות ועל העדפת שותפים קואליציוניים הנוטים לשמאל על פני שותפים הנוטים לימין – אם מדובר באהוד ברק והעבודה ב-2009, יאיר לפיד וציפי לבני ב-2013, וכן הלאה.

הממשלה ה-33 בצילום המסורתי בבית הנשיא, 18 במרץ 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
הממשלה ה-33 בצילום המסורתי בבית הנשיא, 18 במרץ 2013 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הוא מאמין שהישרדותו הפוליטית היא כה חיונית לעתיד המדינה, שזכותו לדרוש מאזרחיה לסבול למען צרכיו הפוליטיים. הוא הוכיח זאת בשנה החולפת עם הקפאת התקציב בעיצומם של מגפה עולמית ומשבר כלכלי כואב, רק כדי לשמור על כיסאו.

הוא הפר את רוב הבטחותיו לשותפיו לקואליציה.

הוא, כמובן, עומד למשפט באישומי שחיתות. גם אם בית המשפט המחוזי בירושלים יקבע כי מעשיו אינם מהווים שחיתות פלילית, קשה הרבה יותר לטעון שאין בהם פגמים אתיים חמורים.

ולמרות כל הפשרות והשערוריות, השקרים וחצאי-האמיתות, כמעט כל תומכיו ממשיכים לדבוק בו.

אדרבא, אותם בוחרים שנטשו אותו בשאט נפש בשבעת החודשים האחרונים – בעיקר בשל התמודדות הממשלה עם המגפה – היימינו למפלגת ימינה על פי הסקרים.

חברי הליכוד עומדים סביב בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפני פתיחת משפטו, ב-24 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
חברי הליכוד עומדים סביב בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפני פתיחת משפטו, ב-24 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ופה הנקודה: זה תמיד היה כך. בימין הישראלי קיימת תרבות מושרשת של נאמנות פוליטית וסולידריות, ונתניהו הוא רק האחרון שנהנה ממנה.

ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שתנועת החירות שלו הייתה הליבה של מפלגת הליכוד הצעירה כאשר זכתה לראשונה בבחירות ב-1977, בילה את 29 השנים הראשונות של הקריירה הפרלמנטרית שלו באופוזיציה. 29 שנים של הפסדים בבחירות לא גרמו לבוחריו להחליף אותו בראש מפלגה אחר. למעשה, למפלגה המכונה היום הליכוד היו רק ארבעה יושבי ראש מאז קום המדינה ב-1948.

לנאמנות הזאת יש חסרונות. האם נתניהו היה מרשה לעצמו לעכב את תקציב המדינה במשך שנה ולהשאיר משרות מפתח בלתי מאוישות אלמלא האמין שבוחריו ידבקו בו בכל תנאי?

לנאמנות הזאת יש חסרונות. האם נתניהו היה מרשה לעצמו לעכב את תקציב המדינה במשך שנה ולהשאיר משרות מפתח בלתי מאוישות אלמלא האמין שבוחריו ידבקו בו בכל תנאי?

אבל אירועי השבוע האחרון מגלים את היתרונות הגדולים שצוברת תנועה פוליטית שיכולה לסמוך על תומכיה באש ובמים, למרות טעויות ופשרות לא נעימות. לנתניהו יש מרחב תמרון – למשל לשתף פעולה עם סיעות ערביות לא ציוניות בשעה שהוא מאשים את יריביו הפוליטיים מהמרכז-שמאל, בוגדים שכמותם, שהם עושים זאת.

ליריביו אין את המרחב הזה. מצביעי המרכז והשמאל נוטשים את מנהיגיהם, כך נראה, ברגע שאלו מגלים חולשה או פשרנות, ומחליפים אותם כמעט בכל סבב בחירות.

חברי הכנסת מנחם בגין, דינה רזיאל נאור ובנימין הלוי בישיבת סיעת חירות בבית ז'בוטינסקי בתל אביב, 14 בדצמבר 1969 (צילום: פריץ כהן/לע"מ)
חברי הכנסת מנחם בגין, דינה רזיאל נאור ובנימין הלוי בישיבת סיעת חירות בבית ז'בוטינסקי בתל אביב, 14 בדצמבר 1969 (צילום: פריץ כהן/לע"מ)

במפלגת העבודה, שנמצאת היום על סף הכחדה, היו 11 חילופי מנהיגות מאז רצח רבין ב-1995 – ממוצע של 2.3 שנים לקדנציה.

עם התפוגגותה של העבודה, מפלגות אחרות נוצרו למלא את החלל. המפלגות החדשות אינן עורכות בחירות מקדימות (להוציא את הפריימריז במפלגת קדימה ב-2012), ולכן אינן מוטרדות מחילופי מנהיגות פנימיים. אבל מצביעיהן מהמרכז-שמאל הגיבו ליציבות הפנימית הזאת בנטישה סדרתית של מפלגות שלמות.

מפלגת קדימה קרסה בבחירות של 2013 מ-28 מנדטים, או כמעט רבע מהמושבים בכנסת, לשניים בלבד. לאן הלכו אותם מצביעים? רבים מהם השליכו את יהבם על מפלגת יש עתיד החדשה של יאיר לפיד, שזכתה אז ב-19 מנדטים.

אלא שכעבור שנתיים בלבד, בבחירות של 2015, הסיעה הצטמצמה ביותר מ-40% וצנחה ל-11 מנדטים. מפלגת כולנו החדשה של משה כחלון, שמשכה את רוב מצביעיה מהמרכז-שמאל, זכתה בעשרה מנדטים באותה מערכת בחירות. היום היא לא קיימת.

המרכז-שמאל הוא חסר עוגן, אינו נאמן ומתאכזב בקלות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד ב-2013 (צילום: פלאש90)
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יאיר לפיד ב-2013 (צילום: פלאש90)

בני גנץ

בחודש מרץ, יו"ר כחול לבן בני גנץ הגיע למסקנה שסבב רביעי של בחירות בתוך 18 חודשים לא יביא אותו קרוב יותר לניצחון, וכי ישראל זקוקה לאחדות וליציבות כדי להתמודד עם המגפה שהחלה להתפשט בארץ. הוא חדל ממאבקו הממושך לסילוק נתניהו, חתם על הסכם אחדות ורוטציה עם הליכוד – וראה את ציבור בוחריו נוטש אותו בשאט נפש.

צריך לומר את המובן מאליו: למרות הלהט בו התחייב נתניהו לקיים את הסכם הרוטציה "בלי טריקים ובלי שטיקים" – איש לא האמין לו. שלא למצלמה ושלא לציטוט, גם חברי כנסת מהליכוד גיחכו כששאלו אותם אם הם מאמינים להבטחתו של ראש מפלגתם.

גנץ עצמו הודה אז שייתכן כי נתניהו משקר, והתעקש על שינוי סדרה ארוכה של חוקים פרוצדורליים מורכבים, כולל חוקי יסוד, כדי להקשות על נתניהו לחזור בו מהתחייבויותיו.

אבל נטישתו של גנץ בידי מצביעיו הפכה את הנבואה למציאות בלתי נמנעת.

פעילי כחול לבן הודיעו כי יגישו תביעה בני גנץ (צילום: צילום מסך, ערוץ 12)
פעילי כחול לבן הודיעו כי יגישו תביעה בני גנץ (צילום: צילום מסך, ערוץ 12)

נתניהו לא יכול היה להחזיק את המדינה במצב של השעייה תמידית על סף בחירות, לעכב את העברת התקציב במשך שנה ולמנוע מהממשלה לבצע את עבודתה הבסיסית ביותר רק כדי להיאחז בכיסאו – אם התמיכה בגנץ לא הייתה מתנדפת ברגע שהצטרף לקואליציה החדשה.

נתניהו לא יכול היה להחזיק את המדינה במצב של השעייה תמידית על סף בחירות אם התמיכה בגנץ לא הייתה מתנדפת ברגע שהצטרף לקואליציה החדשה

העובדה הפשוטה שכל סקר שנערך בחודשים האחרונים הראה שנתניהו כנראה יהיה ראש הממשלה הבא, ושגנץ בטוח לא יהיה – כלומר שלגנץ יש סיבה טובה לפחד מבחירות חדשות – איפשרה לנתניהו לרמוס בגסות את ההסכם ואפילו לא לטרוח להעמיד פנים שהוא מתכוון לקיימו.

כשגנץ היה זקוק לתומכיו יותר מתמיד – כדי להבטיח שנתניהו ימשיך לפחד מבחירות עד הרוטציה ובמהלכה – הם התאדו.

ישנו טיעון-נגד שנשמע לעתים קרובות במרכז-שמאל, ובקול רם במיוחד מצד הח"כית המורדת בעבודה, מרב מיכאלי. הוא הולך כך: מנהיגי המרכז-שמאל הם אלה שהחלו את מעגל הבגידה בכך שנאחזו בכל כוחם בשררה, דבר שמנע מהם לאורך השנים להשקיע בבניית אלטרנטיבה משכנעת וקוהרנטית לשלטונו של נתניהו.

מיכאלי מאשימה במיוחד את אהוד ברק – יושב ראש העבודה לשעבר, שנטש את המפלגה ב-2011 כדי שיוכל להמשיך לשמש כשר הביטחון של נתניהו – כחלוץ במובן הזה.

מרב מיכאלי ועמיר פרץ. ינואר 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
מרב מיכאלי ועמיר פרץ. ינואר 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

על פי השקפה זו, סירובו של גנץ להמשיך בקיפאון הפוליטי באביב שעבר ולהניח לאירועים להתגלגל מעצמם – הוא הבגידה המקורית. אם המנהיג אינו נאמן, הוא אינו יכול לבקש מהבוחרים לעמוד איתן לצדו.

שני הטיעונים עשויים להיות נכונים, חידת ביצה ותרנגולת שצפויה להמשיך ולהטריד את המרכז-שמאל בעתיד הנראה לעין. ההפכפכות של הבוחרים גורמת לתרבות של תפוס-כפי-יכולתך בקרב המנהיגים, שבתורה גורמת לבוחרים לחפש לעצמם שדות טובים יותר לרעות בהם.

חולדאי, איזנקוט וכו' וכו'

חלון ההזדמנויות של גנץ מוצה. כשהכנסת תיגרר לבסוף לסבב בחירות נוסף – הרביעי בתוך שנתיים – המרכז-שמאל יזדקק לגיבור טרי ורענן שיישא את דגלו.

הוא כבר התחיל לחפש.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שקיבל אולי עשרה מנדטים בסקרים האופטימיים ביותר, החל בגיוס תרומות לקמפיין "רון חולדאי לרשות הממשלה".

ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי, בוועידה השנתית של מרכז השלטון המקומי, 19 בפברואר 2020 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
ראש עיריית תל אביב יפו, רון חולדאי, בוועידה השנתית של מרכז השלטון המקומי, 19 בפברואר 2020 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

יש הטוענים שמה שלא הצליחו לעשות הרמטכ"לים בני גנץ וגבי אשכנזי, יעשה הרמטכ"ל גדי איזנקוט. כבר החלו מגעים להקמת מפלגה חדשה בהנהגתם של איזנקוט ועמיתו הרמטכ"ל לשעבר (ובעל בריתם לשעבר של גנץ ונתניהו) משה יעלון, אם כי הרעיון עוד בחיתוליו. ביצועיה של המפלגה התיאורטית בסקרים גרועים יותר מאלו של חולדאי.

למרכז-שמאל יש סיבות אתיות מוצקות ואפילו נימוקים פוליטיים חכמים להתנער ממנהיגים שמתפשרים, ולראות בשיתוף פעולה עם נתניהו מעשה שלא ייעשה. וכמובן, אין מחסור במתמודדים חדשים ונלהבים שתמיד מוכנים לנסות להגיע לגדולה.

וזו בדיוק הנקודה. המרכז-שמאל יכול לדבוק לנצח בתרבות הטהרנות המתוסכלת אך מלאת התקווה שלו.

למרכז-שמאל יש סיבות מוצקות להתנער ממנהיגים שמתפשרים, ולראות בשיתוף פעולה עם נתניהו מעשה שלא ייעשה. וזו בדיוק הנקודה: המרכז-שמאל יכול לדבוק לנצח בטהרנות המתוסכלת אך מלאת התקווה שלו

השאלה אם גנץ צדק או שגה כאשר נכנס לממשלת אחדות עם נתניהו אינה מן העניין כאן. זמנו של גנץ עבר. אבל יורשו לא יצליח יותר ממנו אם ציבור הבוחרים שלו יהיה מוכן לקבל רק תוצאה אחת ויתחיל שוב לחפש יורש עם הסימן הראשון לבעיות – או אפילו במקרה של בגידה ישירה. פוליטיקה פירושה לעתים לדעת לבלוע תנאים לא נוחים ולשרוד לקרב הבא, אמנות שאבדה לחלוטין בקרב ציבור הבוחרים של המרכז-שמאל.

מפגין נגד בני גנץ בכיכר הבימה, 6 באוקטובר 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)
מפגין נגד בני גנץ בכיכר הבימה, 6 באוקטובר 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אחרי הכול, הנאמנות של מצביעי נתניהו שרדה תקופות של הקפאת בנייה בהתנחלויות, הסכמים לחלוקת שלטון עם יריבים מרים, אישומי שחיתות ושיחות שלום קשות לבליעה. גורלו של השמאל-מרכז לא ישתנה עד שמצביעיו לא ילמדו להעניק למנהיגיהם פלטפורמה קבועה ובטוחה יותר לניהול מאמציהם הפוליטיים.

לא צריך לתת להם יד חופשית; אפילו נתניהו זקוק לתעמולה ולשכנוע, וצריך להיראות בעיני בוחריו כמי שפועל להגשים את ציפיותיהם. אך כמו ראשי הליכוד שקדמו לו, הוא מקבל את מרחב התמרון הנחוץ כדי לבצע פשרות לא נעימות.

לנתניהו יש לא מעט דאגות עם תחילתו של מסע בחירות חדש. אבל הקרוסלה המסתובבת של מנהיגי מחנה המרכז-שמאל – השאלה אם איזנקוט, חולדאי, יאיר לפיד או כוכב חדש ובלתי צפוי כלשהו יעמוד בראש המחנה היריב – היא לא אחת מהן. הרי זה רק עניין של זמן עד שמצביעיו של היריב החדש יפתרו לו את הבעיה.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 1,338 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 26 במאי 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
הפסקת אש באיראן ובלבנון

דיווח: ארה"ב הזהירה את ישראל שלא לתקוף בביירות, מחשש לפגיעה במו"מ עם איראן

צה"ל תקף בעזה את ראש הזרוע הצבאית החדש של חמאס ● הוועדה למינוי בכירים עדיין סבורה כי מינוי גופמן ראוי, היו״ר גרוניס מתנגד ● האופוזיציה דורשת לכנס מיידית את ועדת הכנסת לקידום פיזור הכנסת ● מבקר המדינה: הממשלה לא ערוכה למתקפות סייבר, מערכות רגישות היו חשופות ● דיווח: קיש מתכוון לפטר את ראש ראמ"ה על רקע סערת הציונים הנמוכים

לכל העדכונים עוד 43 עדכונים

אהרן ברק - "כיפת הברזל" של הדמוקרטיה הישראלית

דמותו של אהרן ברק – כחוקר משפטי בעל שיעור קומה עולמי, כיועץ משפטי שנאבק ללא חת בשחיתות הציבורית וכשופט עליון פורץ דרך – מציבה אותו כאחד מהמאורות הגדולים של המשפט הישראלי. יחד עם זאת, מורשתו מצויה כיום בלב מחלוקת ציבורית עמוקה, החורגת בהרבה מכל דיון טכני בגבולות הפרשנות או בהיקף הביקורת השיפוטית.

בעוד שבקהיליית המשפט הבינלאומית נחשב ברק לאחד המשפטנים הבולטים של תקופתנו, בישראל נקשר שמו במאבק פוליטי וחברתי רחב על דמותה וזהותה של החברה הישראלית.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 1,195 מילים ו-2 תגובות

במזה"ת החדש, הבלוקצ'יין ניצח את הסנקציות

איראן גובה דמי מעבר לא חוקיים במצר הורמוז בהיקף של מיליארדים, ועוקפת את הסנקציות שהוטלו עליה באמצעות תשתית פיננסית פרטית הקשורה בטבורה לצמרת הממשל האמריקאי ולכלכלת ארה"ב בכללותה ● הממשל והרשויות בארה"ב פועלים מול התופעה בשני קולות מנוגדים ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 1,143 מילים
אמיר בן-דוד

לכל סיום יש הטרלה חדשה

אחד המאפיינים של העידן המשונה שבו אנחנו חיים זה ששום דבר לא באמת נגמר. כל משא ומתן הוא פרומו לפיצוץ שמוביל לעוד סיבוב של ספקולציות שמובילות לנאום שמוביל לפגישת פסגה שמובילה למסיבת עיתונאים וחוזר חלילה ● וגם: חמינאי חוזר לאיים ● הצפון ממשיך לבעור ● חדשות משפטיות ● גל חום קיצוני באירופה ● ועוד...

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבית הקברות הצבאי בארלינגטון, וירג'יניה, 25 במאי 2026 (צילום: AP Photo/Alex Brandon)
AP Photo/Alex Brandon

אנושיות בלב הכאוס - על העומדים בפרץ בפרעות הפרהוד

במרחב הציבורי העכשווי, הנטייה לשקוע אל תוך פריזמה קוטבית של "שחור ולבן" הופכת דומיננטית מתמיד. השנאה הנספגת בשיח האינטנסיבי אינה מותירה מקום למורכבות, והכללות גורפות מחליפות לעיתים קרובות את הדיון המושכל באחריות ובמוסר.

כמי שמרכז עיסוקה המקצועי הוא צמצום האלימות וקידום הסובלנות, אני מוצאת כי חיוני להאיר את אותם צמתי הכרעה מוסריים שבהם נשמר צלם האדם דווקא בשעות האפלות ביותר.

לילי הלפרין היא חוקרת, מרצה וראש "מרכז אמת" לקידום הסובלנות וצמצום האלימות. מאמריה עוסקים בסוגיות הבוערות של החברה והחינוך בישראל מתוך תפיסה המחברת בין אירועי העבר לאתגרי השעה והיא שותפה למאבקים חברתיים וחינוכיים לשיפור פניהם.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 579 מילים

ריאיון המסע פורץ הדרך של הרופאה הדרוזית הראשונה

ד"ר נאדיה ח'יר, שזכתה בשבוע שעבר בפרס יוקרתי למנהיגות נשית, נזכרת בימים שבהם לנשים דרוזיות היה אסור לנהוג או ללמוד באוניברסיטה ● ההחלטה ללמוד רפואה נולדה מתוך רצון לעזור לנשים בקהילה שסירבו להיבדק אצל רופאים גברים – ודרשה פגישה חשאית עם מנהיג העדה כדי לקבל אישור חריג

לכתבה המלאה עוד 899 מילים

האבולוציה לא עצרה לרגע

האבולוציה האנושית עדיין מתרחשת. אנחנו נוטים לחשוב על האבולוציה האנושית כעל סיפור עתיק שהסתיים כאשר האדם המודרני הופיע לפני מאות אלפי שנים. בתודעה הציבורית, האבולוציה שייכת לעידן המערות, לציידים-לקטים ולשלדים מאובנים.

אך מחקר חדש ומסקרן שפורסם בשנת 2026 בכתב העת המדעי היוקרתי Nature מציע תמונה שונה לחלוטין: האבולוציה האנושית לא רק שלא נעצרה, אלא האיצה באופן משמעותי דווקא בעשרת אלפים השנים האחרונות.

ד״ר אסנת רזיאל היא מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב-תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
מאמר מאוד מעניין! אבולוציה מעצם מהותה היא תהליך של שינוי בהתאם לסביבה, ולכן אם הסביבה משתנה באופן דרסטי, גם האבולוציה אמורה להשתנות באופן דרסטי. מצד שני, גם אם הסביבה קפואה לחלוטין ו... המשך קריאה

מאמר מאוד מעניין!

אבולוציה מעצם מהותה היא תהליך של שינוי בהתאם לסביבה, ולכן אם הסביבה משתנה באופן דרסטי, גם האבולוציה אמורה להשתנות באופן דרסטי. מצד שני, גם אם הסביבה קפואה לחלוטין ואינה משתנה, האבולוציה רק תאט אבל לא תעצור לחלוטין: תמיד יהיה תהליך מסויים של שינויים בזמן לפי איזורים מקומיים בסביבה (הקפואה), לפי ההיסטוריה האינדבדואלית של הפרט ומשפחתו, ולפי הבדלים בתוך אותו מין ביולוגי. הרי אנחנו שונים זה מזה והדנ"א שלנו אינו זהה לחלוטין.

בעצם אפשר לתאר את תהליך האבולוציה כמו סימולציה עם רעש, שנע בשני צירים במקביל: רעש אחד הוא התפלגות סטטיסטית מסויימת – לצורף העניין גרדיינט נמוך כלשהו. והוא תמיד קיים סביב הממוצע. רעש שני קשור למרחק שבין אותו ממוצע לבין האופטימליות מבחינת הסביבה. דהיינו, אם האופטימליות מבחינת הסביבה היא A והממוצע הוא B, אז הרעש הוא פונקציה של המרחק ביניהם.

לצורך העניין, ננסה לכתוב זאת בצורה פיסיקלית. נניח שיש לנו טבלה שמכילה את כל בני האדם שחיו אי פעם בעולם; כל שורה בטבלה היא בנאדם אחד. הטבלה מכילה את העמודה T, שמייצגת את הזמן שאותו אדם נולד בו; את העמודה E שמכילה את תנאי הסביבה המסויימים שאותו אדם חי בה; את העמודה E_opt שמכילה את האסטרטגיה הביולוגית המתאימה ביותר לסביבה המסויימת הזאת (אני צריך לחשוב איך אפשר למדל דבר כזה); ואת העמודה X, שהיא ערך מספרי מסויים שמייצג את הפיזור של הדנ"א של אותו אדם ביחס לאחרים. את זה אני הייתי מחשב בעזרת אלגוריתם KNN עם 20 אלף מימדים – מספר הגנים שיש באדם. זה יצא ערך כמו (x1_1, x1_2, x1_3 …. x1_20000). ושיהיה בהצלחה עם המעבד של המחשב שלכם.

כעת נבנה מדד שמתאר תהליך אבולוציוני ונקרא לו UDI. הוא יחושב בצורה הבאה:
UDI(T=t) = func(abs(E_opt – mean(X))) + constant

זה מדד שמייצג את הלחץ על האוכלוסייה לעבור שינוי אבולוציוני. דהיינו, את "האנרגיה הפוטנציאלית" שחבויה בתוך הדנ"א של האוכלוסייה. ככל ש-UDI יותר גבוה, כך האבולוציה תהיה מהירה יותר. ומכאן נוכל להשוות את תהליך האבולוציה. למשל אם UDI(T=1) < UDI(T=2) אז האבולוציה תתרחש מהר יותר בזמן 2 מאשר בזמן 1.

אבל האם זה נכון? ובכן, זה לא באמת נכון. כי הרי אותו constant הוא לא באמת קבוע, אלא פונקציה מורכבת להחריד שתלויה במין הביולוגי הספציפי, ומן הסתם גם ב-E; ואותו E_opt אינו חד ערכי וייתכנו כמה וכמה E_opt עבור כל ערך E; ואותו X אינו באמת בר-חישוב, כי הגנים בוודאות קשורים איכשהו זה לזה. אבל מי יודע? יש מצב שזה יעבוד. אולי יום אחד אצליח לעשות דוקטורט…. חח

לפוסט המלא עוד 936 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בצפון, המורתע הפך למרתיע

יותר מ־130 תקיפות בשבוע אחד ו־11 חיילי צה"ל שנהרגו מאז הפסקת האש אינם עוד "הפרות" נקודתיות, אלא סימן לשינוי מאזן ההרתעה בצפון ● חזבאללה זיהה את נקודת התורפה הישראלית ברחפני הנפץ, הקפיא בפועל את תנועת הכוחות בתוך לבנון והרחיב בהדרגה את טווח הפגיעה גם לתוך ישראל ● כל עוד הדרג המדיני מרסן את התגובה, הארגון ימשיך לפרש את הזהירות הישראלית כחולשה ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 850 מילים

תגובות אחרונות

הפלירטוט החרדי עם איזנקוט הוא בעיקר מסר לנתניהו

החרדים מנסים להחזיר לעצמם את מעמד לשון המאזניים באמצעות פלירטוט פומבי עם איזנקוט, אבל האיום על נתניהו נשען על בלוף כפול: הם לא באמת בדרך לממשלת מרכז–שמאל, ומתווה הגיוס של איזנקוט רחוק מאוד ממה שהם מבקשים ● המטרה הפוליטית ברורה: ללחוץ על הליכוד, לבלבל את הגוש שממול ולנסות להפוך את איזנקוט לגלגל חמישי בקואליציית נתניהו הבאה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 780 מילים

חלף עם הרוח

מה שהתחיל בהתעלמות מהתושבים הדרוזים, מסתיים ברפיסות וחוסר משילות ● ממשלת ישראל שלחה את חברת "אנרג'יקס" להקים טורבינות רוח בצפון רמת הגולן, וברגע האמת נטשה אותה לבד מול אלימות המפגינים ● המפכ"ל נתן את ברכת הדרך אבל לשטח הגיעו שישה שוטרים, ונתניהו הבטיח להקים צוות בין-משרדי אבל התאייד ● ניר ישועה, מנכ"ל אנרג'יקס: "ברמת הגולן לא הייתה משטרה ולא מדינה"

לכתבה המלאה עוד 1,484 מילים ו-2 תגובות

הקרב על הדמוקרטים מתחיל בכיבוש

ריאיון העיתונאי והיוצר הדוקומנטרי נועם שיזף קורא להתפקד לדמוקרטים כדי להקים בתוך המפלגה בלוק אנטי־כיבוש, שילמד מהמתנחלים בליכוד איך מפעילים לחץ פוליטי מבפנים ● בריאיון לזמן ישראל הוא מסביר למה בעיניו הפלת ממשלת נתניהו אינה מספיקה, מדוע השמאל חייב לחזור לומר "כיבוש", ולמה אין דרך לסיים אותו בלי לשנות את האלקטורט היהודי

לכתבה המלאה עוד 1,948 מילים ו-4 תגובות

משחק כפול בביירות

נביה ברי, מנהיג תנועת אמל והשותף הבכיר של חזבאללה בדואופול השיעי בלבנון, פועל מאחורי הקלעים כדי לשמר את מעמדו הפוליטי ● בעוד שהרס כפרי הדרום מעורר זעם ציבורי גובר נגד ארגון הטרור, ברי ממתין לשעת כושר כדי להציג את עצמו כאלטרנטיבה מתונה – אך בינתיים ממשיך להעניק לחזבאללה מטרייה הפוליטית

לכתבה המלאה עוד 1,270 מילים

מופע ההתקרבנות של עו"ד ציון אמיר מול שופטי בג"ץ מוכיח כי מטרתו העיקרית של שר המשפטים היא לסחוט פרובוקציה ● למרות שהשר מייבש בתי משפט במכוון וממציא חוקי בחירה חדשים, נציגו מתעקש להציגו כמי שמציל את הסדר התקין ● השופטים, שמבינים את המלכוד, מנסים לאלץ את לוין למינויים טקטיים כדי לא להעניק לו עילה פוליטית נוספת להתנגחות במערכת ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 930 מילים

נקמת העובדים של עידן הבינה המלאכותית

במשך שנים סיפרו לנו שהטכנולוגיה תחזק את כוחם של ההנהלה ובעלי המניות מול העובדים ● ההסכם שנחתם בין עובדי סמסונג להנהלת החברה מוכיח שלפעמים קורה ההפך: העובדים, שמחזיקים בידע הנדרש לייצור השבבים בחברה, הצליחו לכפות הסכם מהפכני למורת רוחם של בעלי המניות ● במסגרתו, הם הפכו לשותפים מלאים ברווחי החברה ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 771 מילים

הסוס הטרויאני של חב"ד העיר את הרוב הדומם

מעקב זמן ישראל המחאה הציבורית בעקבות תחקיר זמן ישראל נושאת פירות: ראש עיריית רחובות מתחיל לסגת מההחלטה להציב בית כנסת בתוך בית ספר יסודי בעיר ● במקביל, הציבור החילוני התייצב בהמוניו לצד גלידריה שנפתחה בשבת וספגה התנכלויות מצד העירייה ● שוב הוכח כי לציבור יש יכולת להיאבק בהדתה ובפגיעה באיכות החיים ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 810 מילים ו-2 תגובות

ישראל הפכה לשק החבטות של הקמפיינים המקומיים בארה"ב

מדמוקרטית בטקסס שמציעה לסרס "ציונים אמריקאים" ועד ציר רפובליקאי בקנטקי שלועג ליריבו על קשרים עם איפא"ק: שאלת הסיוע לישראל הפכה למטבע עובר לסוחר בבחירות האמצע בארה"ב ● עם תמיכה צונחת בקרב צעירים משני צידי המתרס הפוליטי, המועמדים מגלים שהדרך הקלה ביותר למשוך תשומת לב היא לתקוף את בת הברית במזרח התיכון ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 899 מילים

נראה שבישראל השלימו עם העובדה שאם אכן יושג הסכם מול טהרן, נושא הגרעין יידחה לסוף המשא ומתן ● בזמן שהאיראנים דורשים "הפסקת אש אזורית" שתגן על חזבאללה ומפשירים מיליארדים מקטאר, בירושלים מתמקדים בניסיון לוודא שארצות הברית תוציא את כל האורניום המועשר ● במקביל, רצף התאריכים שמתקרב דוחק את הנשיא האמריקאי להשיג שקט בכל מחיר ● פרשנות

לכתבה המלאה עוד 556 מילים
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.