קרב הכל בכל במפלגות הימין מגיע לנקודת רתיחה, כשברקע חשש מבוסס של כל המפלגות מאחוז החסימה. את הביטוי המובהק ביותר למתח הגדול נתן הבוקר שר התחבורה, בצלאל סמוטריץ', שאמר בראיון לשרון גל ב"גלי ישראל", שמבחינתו איילת שקד יכולה לתפוס גם את המקום הראשון ברשימת הימין המאוחדת.
בתחילת השבוע עוד דיבר סמוטריץ' על המקום השני בלבד. חודש אחורה, בראיון לגלי צה"ל, הוא הוסיף מתקפה חריפה על שקד: "אם איילת שקד רוצה לחזור סבבה, אבל מאיפה הרצון להיות מספר 1? נטשת, פילגת והובלת לסחרור שכל מדינת ישראל נמצאת בו. אני לא חושב שיש סיבה בעולם שהיא תהיה מספר 1".
1. שקד
המו"מ המתנהל בימים אלה בין שקד לשותפה הוותיק נפתלי בנט, נעשה ככל הנראה ברוח חברית, למרות הבדלי הנטיות והאינטרסים של השותפים הוותיקים. בנט אידאולוגי יותר, ומטרתו להוביל לאחר הבחירות מפלגה שתקדם את הנושאים החשובים לו, בעיקר בתחומי הדת והמדינה, הכלכלה וסיפוח שטחי C.
לשקד, מנגד, יש שתי מטרות-על מוצהרות. הראשונה, לחזור כבר עכשיו לפוליטיקה. השנייה, להשתלב בליכוד. מכיוון שלא תוכל להתמודד בליכוד בבחירות הקרובות, ומכיוון שגם בעתיד לא צפוי שיו"ר הליכוד יאפשר לה להתמודד ללא תקופת ההמתנה הנדרשת, המהלך המתבקש מבחינתה הוא להתמודד במסגרת הימין החדש, ולאחר הבחירות לחשב מסלול מחדש.
חבירה עצמאית של שקד לאיחוד הימין היא בעלת סיכוי נמוך במיוחד. אף ששקד מקובלת על רבנים חרד"לים, שבאותה נשימה פוסלים את בנט (ברוח האמירה ש"לחילונים סופרים את המצוות, לדתיים את העבירות"), איחוד הימין רחוקה מדי מהקונצנזוס, ודאי אם עוצמה יהודית תצטרף אליה בסופו של דבר.
מכיוון ששקד מבינה שלא תוכל להתמודד כבר בשנים הקרובות על ראשות הממשלה, היא צפויה להסתפק בינתיים בתפקיד מיניסטריאלי בכיר, שלא יהווה נסיגה מכהונתה במשרד המשפטים. לכן חשוב לה להוביל גוש ימין גדול ככל האפשר. אם הייתה בטוחה שהימין החדש יספק לה את הפלטפורמה לעשות זאת, הייתה מסכמת כבר עם בנט.
2. בנט
מנקודת מבטו של בנט, הצלחת המו"מ שבו החל בשיתוף שקד עם איחוד מפלגות הימין, בעייתית משתי סיבות. הראשונה היא אובדן מצביעים ליברלים, דתיים וחילונים, שלא יוכלו להביא את עצמם להצביע לרפי פרץ, לסמוטריץ' ואולי אף לאיתמר בן גביר, למרות ההצהרות על כך שמדובר בבלוק טכני בלבד שיתפרק לאחר הבחירות.
סיבה שנייה היא כוונתו המוצהרת של בנט להוביל קו עצמאי ונחוש בכנסת הבאה. חבירה לאיחוד הימין הצפוף עלולה להותיר אותו עם רשימה קטנה של 2-3 חברי כנסת לאחר התפצלות, ועם השפעה קטנה מזאת שהוא מעוניין בה.
בנט התפכח מהצהרת הכוונות שליוותה את הקמת הימין החדש, שלפיה המפלגה תהיה בית גם למצביעים מסורתיים שיעברו אליה מהליכוד.
הוא מבין שהימין החדש אינה מפלגת שלטון בפוטנציה, ודאי בשנים הקרובות, אלא מפלגת בוטיק לפלח צר של אנשי ימין ליברלים מבחינה דתית וכלכלית.
מהסיבה הזאת, מוכן בנט לשלם את המחיר הפוליטי הכרוך בהבעת עמדות פשרניות מבחינה דתית, בסוגיות כמו תחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת, גיור לקולא, ותפילת נשים, רפורמיים וקונסרבטיבים בעזרת ישראל בכותל.
אם המסרים האלה יעמידו אותו לאחר הבחירות בראש מפלגה של חמישה מנדטים, הוא יראה בכך הצלחה.
3. פרץ, סמוטריץ' ובן גביר
בקצה הימני, בינתיים, מתנהלת מלחמת גרילה סוערת. בימים האחרונים קיבל סמוטריץ' מאות הודעות נאצה ממצביעי עוצמה יהודית, שטוענים שהוא התקרנף, ש"פתאום הכסף הקטארי הוא לא פרוטקשן לחמאס", ושמכנים אותו "שרץ" ו"ילד קקות מתנשא". זהו ביטוי למרמור של מנהיגי הכהניסטים, שבטוחים שבלעדיהם איחוד הימין לא היה עובר את אחוז החסימה.
לבן גביר וחבריו אין באמת אופציות, ולכן הקמפיין שלהם הוא ניסיון לשפר עמדות במו"מ על חבירה מחודשת לבית היהודי ולאיחוד הלאומי.
באיחוד הימין של פרץ וסמוטריץ' היו שמחים לשבור את הכלים מול עוצמה יהודית, אך נזהרים מכך, בגלל החשש שבנט ושקד יסכמו על ריצה משותפת עם זהות של פייגלין, ויעמידו אותם בסכנה ממשית לא לעבור את אחוז החסימה.
4. פייגלין
פייגלין, מצדו, מתנהל כמו פייגלין. למרות שריצה עצמאית תותיר אותו כמעט בוודאות מחוץ לכנסת, ועם חובות גדולים עוד יותר מאלה שכבר יש לו לספקים ולמדינה, מפלגת "זהות" בראשותו תקיים בשבוע הבא כנס השקת קמפיין בתל אביב, שבו יתחייב להתמודד בבחירות בכל תרחיש.
האולטימטום הכושל שהציב לבנט, להסכים לבחירות על ראשות הרשימה המשותפת, בכל זאת הזיז משהו אצל פייגלין וגרם לו לוותר סופית על הסיכוי להוביל. הדרישה החדשה שלו היא לקבל את מקומות 2 ו-3 ברשימה מאוחדת, כלומר לדחוק את בנט למקום הרביעי. גם לדרישה הזאת אין סיכוי, ואם פייגלין חפץ חיים פוליטיים הוא ייאלץ להכיר בכוחו האמיתי.
נכון לעכשיו כל האפשרויות בגוש הימין פתוחות. שתי האפשרויות הבולטות הן ריצה בשתי רשימות, ליברלית של הימין החדש וזהות, וחרד"לית, שאליה תצטרף לבסוף עוצמה יהודית, או הקמת בלוק טכני בין הימין החדש לאיחוד הימין, כשזהות נותרת בחוץ ואולי אף עוצמה יהודית.
5. נתניהו
לתוך הכאוס הזה נכנס אתמול (שוב) ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהבהיר כי יפצח בימים הקרובים במאמצים להביא להקמת גוש גדול ככל האפשר מימין לליכוד.
אבל אפילו לו יהיה קשה לצרף לגוש כזה את עוצמה יהודית, שאנשיה תולים בו את האשם להסכם המקפח, לטענתם, שנחתם לפני הבחירות האחרונות, ואת זהות שהתחייבה לא לרוץ עם החרד"לים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו