זה לא מקובל לדבר על שופטי בית המשפט העליון במונחים ארציים ואנושיים מדי. להזכיר שמתחת לגלימת השופט, מדובר בסופו של דבר בבני אדם, על חולשותיהם וחסרונותיהם. אבל גם שופטים הם אנושיים. גם להם יש רגשות, מעבר לחשיבה המשפטית המונומנטלית והיכולת הלוגית המרשימה.
בהקשר האנושי והרגשי, אפשר להניח שהשופט מני מזוז רק חיכה לרגע שבו יוכל להשיב לשר אמיר אוחנה כגמולו.
בכהונתו כשר המשפטים, אוחנה עתר לנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בבקשה לפסול את השופט מזוז מלדון בעתירה בעניין הארכת כהונתו של דן אלדד כממלא-מקום פרקליט המדינה, בטענה שמזוז גיבש נגדו דעה קדומה.
אוחנה עשה זאת על בסיס התבטאות של מזוז בכנס משפטי, ותוך שהשר נעזר בייצוג משפטי פרטי, נוכח המאבק שניהל נגד היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט בשאלת מינויו של אלדד לפרקליט המדינה.
אפשר לשער כי מזוז, שפורש מהעליון בעוד כשלושה חודשים, חש תחושות בוז עזות כלפי אוחנה וההתנהלות הפוליטית שהוא מייצג. בשלהי כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה, בינואר 2010, הוזמן לישיבת הממשלה כדי להיפרד ממנה באופן חגיגי.
באותה ישיבה הוא ציטט פוליטיקאי מהליכוד שהוא דווקא מעריך מאוד – מנחם בגין, והדברים שכתב על "עליונות המשפט". לדידו של מזוז, פעם היו נבחרי ציבור שניתן היה לשאת אליהם עיניים. לא אוחנה.
רגע הנקמה, אם אפשר לקרוא לו כך, הגיע במסגרת פסק הדין שניתן שלשום (א') בעתירת ארגוני זכויות אדם נגד החלטתו של השר לביטחון פנים לעכב את מתן החיסונים לאוכלוסיית האסירים בבתי הכלא.
החלטתו של אוחנה התקבלה בניגוד לדעתו של מנדלבליט, שביקש מבג"ץ להידרש לא רק לסוגיית החיסונים – שבמועד הדיון בשבוע שעבר כבר התייתרה – אלא גם לנושא פעולתו של אוחנה בחוסר סמכות.
פסק הדין הקצר עוסק, כצפוי, פחות בעניין החיסונים ויותר בהתנהלותו של השר אוחנה. בין שלושת השופטים שישבו בהרכב, ניתן לראות את יחסי הכוחות המסתמנים, ביחס למאבק הגדול הרוחש מתחת לפני השטח בעליון – זה הנוגע למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה והמידה שבה עמדתו מחייבת את הדרג הבכיר ברשות המבצעת – נבחרי הציבור היושבים בממשלה.
מצד אחד ראש ההרכב, השופט נעם סולברג, האוחז בגישה מצמצמת ביחס למידת המרות שיכול היועץ המשפטי לכפות על נבחרי ציבור. מהצד השני ניצבים שני השופטים האחרים שישבו בעתירות, דפנה ברק-ארז ומזוז, שמהדברים שכתבו ניכר כי הם בעמדת מתקפה, ולא מגננה, ביחס למאבק על משקלו של היועץ המשפטי.
"המחלוקות בעוכרינו", ניסה סולברג לברוח מהעימות בפסק דינו, אך הוסיף ואמר דברים ברורים: "הנחיית השר לביטחון פנים לשב"ס ניתנה ללא סמכות חוקית".
ברק-ארז הייתה החלטית ונחרצת יותר: "יש לחזור למושכלות ראשונים: היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של החוק כלפי רשויות המינהל, וחוות דעתו מחייבת אותן – כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת. סמכויות ההחלטה המקצועיות בנושא בריאותם של האסירים אינן עניין של 'מדיניות' בתחום ביטחון-הפנים".
יפה שברק-ארז שמה את המילה "מדיניות" במירכאות, ללמדנו שאין מדובר במילת קסם המחסנת את הרשות המבצעת מפני התערבות שיפוטית, על אף הניסיון של הפרקליטות להסתתר מאחוריה בהרבה מאוד עניינים המובאים לבג"ץ.
כאמור, מזוז היה הבוטה מבין השלושה. "התנהלותו של המשיב [אוחנה] בפרשה זו הייתה כרוכה בהנחיה בחוסר סמכות תוך התרסה כלפי המופקדים על ביצוע החוק, ובהתעלמות מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה", הוא כתב. "הנחייתו [של אוחנה] ניתנה בחוסר סמכות מובהק ובניגוד לדין, וממילא היא נעדרת כל תוקף משפטי".
ובכן, כאן אנחנו נמצאים בחיי המדינה. שופט של בית המשפט העליון כותב בפסק דין כי הוראה שנתן שר לרשות ציבורית שהוא ממונה עליה היא חסרת תוקף משפטי, מאחר שמדובר בהוראה בלתי חוקית, מנוגדת לדין ולהנחיית היועץ המשפטי לממשלה. בתוך המהומה השלטונית והמשטרית האופפת את חיינו בשנים האחרונות, זו בכל זאת נקודת ציון חשובה. ומדאיגה.
נראה שמה שהקפיץ את מזוז הייתה התבטאותו של אוחנה, באחד ממכתביו לאנשי משרדי הבריאות והמשפטים – שדווקא אותה בחרה הפרקליטות להשמיט (אך העותרים הפנו את תשומת לבם של השופטים לעניין).
"יש לכם, ולכל המעוניין בכך, עד יום 4.2.21 להגיש את שמכם באחת מרשימות המועמדים לכנסת ה-24", כתב אוחנה בעזות-מצח חריגה אפילו בשבילו, "ובמידה ותיבחרו לכנסת ולממשלה, בהחלט תוכלו לעשות כן".
מה בעצם אמר השר לביטחון פנים? ש"הפקידים" לא יכולים להכתיב ל"נבחרי הציבור" מה לעשות. שהוא, ויתר שרי הממשלה, רשאים לעשות ככל העולה על רוחם. אין שום דבר שמגביל אותם. לא פקידים ולא החוק. וגם לא פקידים שמצטטים את החוק. אם הם רוצים לקבוע משהו, שיתמודדו בבחירות. עד אז – שיואילו לשתוק.
הבמה לשופט מזוז: "התרסה מקוממת זו מצביעה על שיבוש מוחלט בתפיסתו של המשיב [אוחנה] את תפקידו וסמכותו. עצם העובדה שהמשיב הוא נבחר ציבור אין בה כדי להקנות לו סמכות לנהוג כרצונו, בניגוד לחוק, לפגוע בזכויות אדם, ולהורות לגורמי שב"ס לפעול שלא כדין. מצער הצורך לומר דברים כה מובנים מאליהם".
"עצם העובדה שאוחנה הוא נבחר ציבור אין בה כדי להקנות לו סמכות לנהוג כרצונו, בניגוד לחוק, לפגוע בזכויות אדם, ולהורות לגורמי שב"ס לפעול שלא כדין. מצער הצורך לומר דברים כה מובנים מאליהם"
הם אולי מובנים מאליהם לשופט מזוז. פחות לשרים המכהנים כיום בממשלה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהתכוונתי שלפי הכתב מזוז מונע מנקמה ויצר אישי וזו עילה לתביעת דיבה .חכם היה לומר שיש להניח..אבל זו עדיין עילה לתביעת דיבה מצד מזוז כלפי יובל יועז. פשוט מחרידה הטיפשות במילים שלו .הילדותיות חוסר האינטלגנציה ועזות המצח .בבקשה מזוז ,תבע אותו דיבה .אל תשתוק
כתבה עלובה ילדותית מטופשת ועילגת נטולת כל אינטלקט. מה הקשר לנקמה?מה הקשר להחזיר לאוחנה משל היינו בגן ילדים ?מה הקשר בוז אישי והיות מזוז אדם מתחת לגלימה..מה פשר כל המילים המטופשות?מזוז ביצע את תפקידו יחד עם שאר חברי ההרכב וזה הכול
העובדה שהכתב המטופש נותן נופך רגשי ואישי משל עצמו מעמידה אותו בסכנה פן מזוז יתבע אותו תביעת דיבה אישית.
בסך הכול שופטים ביצעו את תפקידם. העובדה שמזוז היה בוטה אומרת לפי הכתב שהוא נטול נקמה ויצר אישי !מפחיד הנועזות בשקרים האלו. מקווה שהכתב ייתבע..הוא מוסת פוליטית ולא אינטלגנטי במיוחד ..וזה אמרתי בצורה יפה..חייבים להעביר למזוז שיתבע את האים אימא שלו
מזוז תמיד היה פוליטיקאי גדול ומשפטן קטן. תמיד התקשה להפריד בין דעות וחשבונות אישיים שלו לבין מלאכת המשפט. אם היה חופשי להיות מה שהוא באמת רוצה, היה הולך להיות נבחר ציבור, אבל הוא ידע שבחיים לא יצלח אף פריימריז
אוחנה מיותר כבקר מזמן, כחבר כנסת שאינו ממלא את ייעודו (הוא נבחר כהומו ובתור הומו הוא נגד הלהט"בים למיניהם. כנראה שהחרדים טרם הירשו לו או לפטרונו ביבי). כשר משפטים הוא לא נכשל. הוא פשוט היה בושה וכלימה לתפקיד. כשר לבטחון פנים, הוא נהנה להתהדר בכבוד שמקנה לו המשרה ואולי, מי יודע, הוא חושב להחליף את אלוהים (למי שמאמין) או חולם להיות אימפרטור שעל פיו יישק דבר. גועל נפש.
באשר למזוז – ניתן רק להצטער על פרישתו בעוד שלושה חודשים. הוא היה יועץ משפטי מצוין ושופט מעולה. נקווה שיהיו עוד כמותו גם בעתיד. אגב, מעניין לראות סולברג, שמהווה את הסמן הימני בבית המשפט העליון, לא ניסה להסתיר את העוולה של אוחנה ולמרות (שכנראה) הוא אינו אוהב את דרי הקצה המקופחים, האסירים הבטחוניים, הוא מבין היטב שגם כשמדובר במשטר כובש ומדכא, לא ניתן להפקיר את האסירים או השבויים לחסדו של נגיף כלשהו ולבטח לא נגיף משתולל
בליכוד טוענים שוב ושוב שרצון הבוחר הוא הקובע. וכי עליהם לחזק את המשילות. כך ביבי. כך אוחנה.
אלא ששיטת ישום הדמוקרטיה במדינה שלנו אינה מאפשרת לבוחר להתבטא. לשים פתק אחד בקלפי לבחרית רשימה – זה מכסה את כוונת הבוחר גם בעינייני דת, גם בעינייני חברה, גם בעינייני ביטחון, גם בעינייני השכלה, גם בהרכבים פרסונליים של התפקידים בממשלה ?
זהו לעג לרש. לציבור אין שליטה על מה שקורה בכנסת. חבורה של בטלנים חרדים מוצצים את לשד המדינה בשיטה "דמוקרטית", ועושה יש אחת עם חבורת ימנים הכי קיצונית בכנסת כדי להשליט מדיניות שליטה בעם אחר תוך גזל, ביזה וחמס של תושבי המקום.
ברור שהציבור אינו רוצה בכל זה, אך הקואליציה המקודשת כופה כל זאת. ולציבור אין שליטה. כל מי שמנופפף בדמוקרטיה – אין לו על מה לסמוך.
כל שופטי בג"ץ ממלמלים מתוך פוזיציה לא ערכית ולא שויונית אלה פולטיקה סמוייה ולכן צדק השר אוחנה שאמר לנם תגישו בקשה שמפלגה ובאים תיבחרו תוכלו להגיב בכנסת, מנגלבליך על פי ההקלטות שלו עים אשכנזי עברו עבירות פלליות ולא לכאורה כי יש מסמכים שאשכנזי אומר למנדלבליך שקיצני משטרה סיגלוביץ ודודי היו אצלו ותידרכו אותח לגבי החקירה בפרשת הרפז,