כמי שחיים בחברה דמוקרטית פתוחה – עד הודעה חדשה – נראה שאנחנו צריכים לשמוח על כך ששופטי בית המשפט העליון מסכימים להתבטא מפעם לפעם בעניינים משפטיים המצויים על סדר היום.
להבדיל מהמצב בארצות הברית, שבו שופטי המערכת הפדרלית חופשיים להתראיין ככל העולה על רוחם, לכתוב ספרים, אפילו להופיע בסרטים, בישראל השופטים שומרים על גישה סגפנית, המתרחקת מאור הזרקורים, מהמצלמות, המיקרופונים והאולפנים. שופטים, היה נהוג לומר בעבר, מדברים בפסקי הדין שלהם, ובהם בלבד. בכל יתר הזמן הם אינם אמורים להישמע בשיח הציבורי.
זו הייתה לפחות הגישה עד לפני כמה עשורים. ב-20 השנים האחרונות קרו כמה דברים: מצד אחד, העיתונות החלה לסקר יותר לעומק את הנעשה במערכת המשפט, לפני הקלעים ומאחוריהם, ותשומת לב רבה יותר הופנתה גם לפוליטיקה הארגונית של מערכת המשפט.
מצד שני, השופטים החליטו שכנסים מקצועיים, בפורומים אקדמיים או מקצועיים, למשל כאלה של לשכת עורכי הדין, הם במה ראויה להשתתפות בשיח המשפטי.
על רקע הפתיחות הזהירה הזו של השופטים, התארח בנובמבר האחרון שופט בית המשפט העליון מני מזוז בכנס חיפה למשפט. הוא השתתף במושב בסגנון "טאון הול", והשיב לשאלות של המראיין, העיתונאי חן מענית מגלובס, וכן לשאלות מהקהל. חלק מהשאלות שנשאל עסקו בהתמודדות של המערכת המשפטית עם שר לעומתי כמו אמיר אוחנה, ומזוז השיב, בכנות ובפתיחות.
אחת השאלות שנשאל, והתשובה שהשיב, מצויות כעת במוקד בקשה שהגיש שר המשפטים אמיר אוחנה לבית המשפט העליון, לפסול את השופט מזוז מלדון בעתירה בעניין הארכת כהונתו של עו"ד דן אלדד כממלא-מקום פרקליט המדינה. אז בתור התחלה, הנה השאלה המלאה שנשאל והתשובה המלאה שהשיב מזוז באותו כנס:
שאלה: "הנושא של אמון הציבור במערכת המשפט, כאשר מערכת המשפט בתוכה איננה מאמינה לעצמה, עד כדי מצב שיש אפילו שר שזורק בה בליסטראות. איך אתם חושבים להגיב על מצב אבסורדי כזה, שבו המערכת מתקיפה את עצמה, כאילו שזו הייתה מחלה אוטואימונית?"
מזוז: "אני חושב שצריך להפריד כמובן בין המערכת המקצועית לדרג המיניסטריאלי-פוליטי. זה נכון בכל משרד אבל זה נכון במיוחד מאוד במערכת המשפטית. במערכת המשפטית, להבדיל ממשרדי הממשלה האחרים, יש הפרדה משפטית ברורה בין סמכויות של המערכת הפוליטית למערכת המקצועית.
"בעוד ששר אוצר או שר ביטחון או שר תחבורה יכול לתת הוראות לדרגים המקצועיים בכל נושא שבתחום משרדו, בתחום המשפטי לשר המשפטים אין סמכויות בתחום של הפעלת הסמכויות המשפטיות, ודאי לא בתחום אכיפת החוק.
"המצב של שר משפטים לעומתי או בכלל שר לעומתי הוא מצב בעייתי, מטריד, מציק. זה בעייתי גם במשרדים אחרים, גם אם השר לאיכות הסביבה שמופקד על איכות והגנת הסביבה יהיה אדם שחושב שכל נושא הגנת הסביבה הוא עניין של ירוקים תמהוניים, אז זו תהיה בעיה.
"זה מצב שלא המערכת המשפטית בחרה בו, היא לא יכולה להשפיע על זהות השר והיא לא אמורה להשפיע על זהות השר, אבל זה כמובן מקשה על התפקוד שלה. ההכרעה בעניין הזה לא מסורה למערכת המשפטית".
טוב שמזוז, כמו שופטים אחרים, משתתף בכנסים מקצועיים. טוב שהוא משיב לשאלות ומתייחס לנושאים מקצועיים שעל הפרק, בוודאי נוכח ניסיונו מהעבר בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
אלא שהופעתו של מזוז באותו כנס עלולה כעת להתהפך עליו, הן מבחינה משפטית-מקצועית והן מבחינה ציבורית, נוכח החיצים שמפנה לעברו שר המשפטים אוחנה. בהקשר לדבריו של מזוז מתעוררות כעת שתי שאלות, שתיהן קרדינליות בנסיבות הנוכחיות.
האחת, האם הדיאלוג הזה מכנס חיפה אמור לפסול את מזוז מלשבת בדין במסגרת העתירה בעניין כהונתו של דן אלדד; והשנייה, המעוררת לא מעט מבוכה, האם השופט מזוז לא אמר אמת במסגרת החלטתו להימנע מלפסול את עצמו מלדון בעתירה.
קרב הורדות-ידיים פומבי
לפני כעשרה ימים, רגע לפני פקיעת תקופת כהונתו של אלדד כמ"מ פרקליט המדינה, הוגשה עתירה לבג"ץ ע"י קבוצת עורכי דין, בדרישה למנוע מאוחנה מלהאריך עוד את כהונתו של אלדד.
העתירה הגיעה לשופט התורן באותו יום, שהיה מזוז, וזה הוציא מיידית צו-ביניים שאסר על אוחנה מלהאריך את כהונת אלדד בתפקיד, ובנוסף אסר למנות כל מועמד אחר לתפקיד ממלא-מקום פרקליט המדינה.
המשמעות המעשית של ההחלטה הייתה שלמחרת היום אלדד פינה את לשכת פרקליט המדינה וחזר למשרדו הקודם, כמנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות. בקרב הורדות-הידיים הפומבי והארסי בין אלדד ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ניצח מנדלבליט בנוק אאוט.
אוחנה החליט להשיב מלחמה, והוא עשה את זה באמצעות כיוון הירי כלפי מזוז עצמו. בהסכמת מנדלבליט שכר אוחנה, על חשבון הקופה הציבורית, את עו"ד שמחה רוטמן – איש "התנועה למשילות ודמוקרטיה" המזוהה עם אוהדי בנימין נתניהו – לייצגו באופן פרטי, ובאמצעותו פנה למזוז בבקשה שיפסול את עצמו מטיפול בתיק.
במסגרת הבקשה נימק אוחנה, כי מזוז שימש היועץ המשפטי לממשלה במשך שש שנים עד 2010. בתקופת כהונתו, כך נטען, הוא נכנס לעימות פומבי עם שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, ולכן הוא נגוע במשוא פנים ביחס לנושא העתירה. מלבד זאת, טען אוחנה כי התבטאותו של מזוז ביחס לאוחנה בכנס חיפה היא "חמורה ביותר" ומחזקת את התחושה שהשופט גיבש עמדה ביחס לאוחנה הרבה לפני הגשת העתירה בעניין אלדד.
בהתאם לכללי המשפט ביחס לטענות בדבר פסלות שופט, אין לדרישה שמזוז יפסול את עצמו רגליים. הדין הנוהג ביחס לפסלות שופטים בטענה של ניגוד עניינים או משוא פנים, הוא דין "מצמצם".
פירוש הדבר שרק במקרים חריגים במיוחד השופטים יפסלו את עצמם מלשבת בדין. התכלית של מדיניות שיפוטית זו איננה שהשופטים אינם דורשים מעצמם כללי ניקיון דעת שהם דורשים מאחרים, אלא רצון להימנע מהצפת בתי המשפט בבקשות פסלות למיניהן. שאחרת, כל מי שמזהה שהשופט היושב בתיק שלו עלול לפסוק לרעתו, יבקש לפסול את השופט ולתור לעצמו אחר הרכב אחר.
התופעה הזו, הנקראת "פורום שופינג", גורמת לפגיעה ממשית בעבודת הרשות השופטת וביכולתה לייצר תוצאות צודקות.
ועדיין נותר לתהות, האם התבטאותו של מזוז ביחס ל"שר לעומתי" בכנס חיפה אמורה להביא לפסילתו מלשבת בדין בעתירה בעניין דן אלדד. הגישה הרווחת בסוגיית הפסלות מובילה לתשובה שלילית. העתירה אינה עוסקת בשר אוחנה – וגם אם כן, זה לא היה מוביל למסקנה ההפוכה – אלא בכהונתו של אלדד כמ"מ פרקליט המדינה.
העובדה שלמזוז יש רזומה מקצועי, שהוא עבד 30 שנה במשרד המשפטים לרבות בתפקיד היועמ"ש, אינה אמורה לשחק לרעתו. נכון, אסור לו לטפל כשופט בעניינים שבהם טיפל כיועמ"ש, אך עשור לאחר שעזב את התפקיד, לא נותרו עוד עניינים כאלו. לא בכדי גם הסדרי ניגוד עניינים כפופים לעקרון ההתיישנות.
מזוז ראה את הדברים באותה דרך, ודחה את הבקשה שיפסול את עצמו. "כהונתי בעבר כיועץ המשפטי לממשלה אין בה כדי לייצר עילת פסילה מלדון בעניינים הנוגעים למשרד המשפטים, על כל יחידותיו ואורגניו", הוא הסביר. "גם מחלוקות בין יועצים משפטיים לשרי משפטים אינם דבר חדש או חריג והם ליוו את כהונת היועצים המשפטיים לדורותיהם".
אלא שמזוז לא עצר כאן, והתייחס בהחלטתו גם לדברים שאמר בכנס חיפה. "דברים קצרים אלה", הוא כתב בהחלטתו, "שהיו בתשובה לשאלה, לא התייחסו באופן ספציפי למבקש, או לפעולה או החלטה קונקרטית שלו, אלא באופן כללי לתופעה של 'שר לעומתי', כאשר הדוגמה שצוינה התייחסה דווקא לשר להגנת הסביבה; וכל זאת תוך הדגשה כי זהות השר אינו ענין המסור להחלטת המערכת המשפטית. אין בדברים אלה כל הבעת עמדה אישית כלפי המבקש, או פעולה או החלטה קונקרטית שנקט, וממילא אין בכך כדי להקים עילת פסילה".
וכאן, יכול להיות שמזוז הכניס את עצמו לבעיה. הדיפת טענה למשוא פנים המצדיק פסלות היא עניין אחד; אמירת אי-אמת על-ידי שופט של בית המשפט העליון, ועוד בהחלטה שיפוטית, היא כבר עניין אחר לגמרי.
יכול להיות שמזוז הכניס את עצמו לבעיה. הדיפת טענה למשוא פנים המצדיק פסלות היא עניין אחד; אמירת אי-אמת על-ידי שופט של בית המשפט העליון, ועוד בהחלטה שיפוטית, היא כבר עניין אחר לגמרי
האם מה שכתב מזוז בהחלטתו יכול להיחשב כתיאור מהימן של הדיאלוג הפומבי – שהוקלט וצולם – מאותו כנס? התשובה היא כנראה בעיני המתבונן. מזוז נשאל על הלעומתיות של אוחנה וה"בליסטראות" שהוא משליך לעבר מערכת המשפט. הוא גם התייחס בתשובתו באופן ספציפי לשר המשפטים, שאחרת – מדוע טרח וציין כי אין זה מתפקידה של המערכת המשפטית להשפיע על זהות השר הממונה עליה? ההתעלמות מכך אינה לכבודו של השופט.
מצד שני, אפשר לקבל, ולו בדוחק, את ההסבר האפשרי, שעל אף היותה של השאלה שנשאל ספציפית, התשובה הייתה במישור העקרוני המופשט. כך עובדת חשיבתם של שופטים, בתנועה מתמדת מהכלל אל הפרט ולהיפך. והראיה לכך היא העובדה שהזכיר בתשובתו את שר האוצר, הביטחון, התחבורה ואיכות הסביבה.
השאלה הזו מונחת כעת לפתחה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, שתדון בערעור שהגיש אוחנה על החלטתו של מזוז שלא לפסול את עצמו.
לשאלה הראשונית בעניין משוא פנים הצטרפה כעת גם טענה על האופן שבו התייחס השופט מזוז בהחלטתו לדברים שאמר באוניברסיטת חיפה. חיות הורתה לצדדים האחרים לעתירה להשיב לערעור בעניין הפסלות עד יום שלישי הקרוב.
וכך, על הדרך, מצליח אוחנה בימים האחרונים שנותרו לו בתפקיד שר המשפטים, לזרוע עוד קצת הרס וכאוס במערכת שעליה היה אמור להגן.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו