מתנגדי העסקה בממשלה ובחלקים בעם מציגים את התנגדותם משל הייתה זו דילמת הקרונית הידועה. תזכורת קטנה לדילמה: קרונית רכבת שועטת לנגד עיניך לעבר קבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה. לא תוכל לעצור את הקרונית, שבוודאות גמורה תדרוס את החמישה, אך תוכל להסיט אותה למסילה אחרת, אשר בה בוודאות יידרס אדם אחד העובד על המסילה השנייה. הידית בידיך, מה תעשה? השיח על העסקה הנוכחית ועל הבאות אחריה, ילווה אותנו עוד רבות, יסעיר את כולנו, וכנראה יעמיק את הקרע בעם יותר ויותר.

בשני הצדדים ישנו מחנה בעל שכנוע עמוק, אך גם קבוצות הנמלכות בדעתן. עבורן, מתחייב דיון מעמיק בשורש הדילמה. המתנגדים לעסקה, אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם.

שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)

קשה לקבוע האם התפטרות שרי "עוצמה יהודית" (השם לבדו מעורר חלחלה ומזכיר מפלגות אנטישמיות ופשיסטיות באירופה) תישמר, או שהם יזחלו בקרוב חזרה לחיקו החם של בנימין נתניהו. לחיקו של האיש שהפך אותם מעבריינים פורעי חוק, נערי גבעות מהשוליים שבשוליים, גזענים, הומופובים, כהניסטים ואנשים בעלי מוסר ירוד – לשרים, מטעמים פוליטיים.

אבל אפשר לקבוע כי הפרק הזה בו העבריין איתמר בן גביר מונה לשר האחראי על מערכת אכיפת החוק, עבריין מורשע בעשרות עבירות, תומך טרור, אדם שתמונת רוצח המונים תלויה בביתו והוא גאה בכך ושאין לו בעיה לשלוף אקדח על מאבטח רק כי הוא ערבי (ויש להניח שאף לירות), הוא אחד הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, אם לא האפל ביותר.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית.