יעקב ברדוגו בבית משפט השלום בתל אביב, 25 במאי 2020 (צילום: ראובן קסטרו, באדיבות וואלה!)
בנבכי הקמפיין האובססיבי של יעקב ברדוגו נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט

מכונת תעמולה של איש אחד

בדיקת זמן ישראל

בשנה החולפת, לעתים כמה פעמים ביום, מצייץ ברדוגו נגד היועמ"ש מנדלבליט ומאשים אותו בכל מחדל ורעה חולה ● זאת, כמובן, לצד ניצול שלל כלי התקשורת שעומדים לרשותו כדי לפמפם את אותם מסרים שוב ושוב ושוב ● אבנר הופשטיין יצא למסע ביקום התעמולה של שדרן גלי צה"ל - מהשקרי להזוי, מהקונספירטיבי למגוחך ● ברדוגו: "כל החוששים, המתחנפים והמאתרגים חוטאים לעצמם"

בתחילת השבוע שעבר, יום לפני הדיון במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פירסם יעקב ברדוגו מאמר ב"ישראל היום", שכותרתו, באתר העיתון, "נפתח משפטו של היועץ מנדלבליט".

כותרת המשנה הבהירה שברדוגו אינו מתכוון על דרך המשל: "משפט נתניהו יחשוף את האמת על דרכו של היועץ המשפטי להביא לסיום כהונתו של ראש הממשלה הנבחר באמצעות כוחו המונופוליסטי באכיפת הדין הפלילי בישראל".

אין טעם להיכנס לבדיקת עובדות של המאמר הזה. מדובר בכתב שטנה סתמי, והסיבה היחידה ש"ישראל היום" לא חושש לפרסם היא ההנחה שאיש במערכת המשפטית כבר לא מתרגש, מכיוון שממילא אנשי משרד המשפטים והשופטים למדו לחטוף הכל ולשתוק.

בפרפראזה על אמירתו של דונלד טראמפ כי הוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ועדיין להיבחר, אפשר לומר שברדוגו יכול לייחס למנדלבליט כל קונספירציה תחת השמש, ועדיין להמשיך לשדר כאילו כלום.

בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שהפכה במידה רבה לגלי ברדוגו, הוא אינו צריך לספק הסברים לאף אחד. ובמערכת אכיפת החוק ההנחה של כולם היא שאין דרך להתגונן או להסביר ואין בכך גם תוחלת. יש לקבל את הברדוגואיזם כמכונת תעמולה שלא ניתן לנתק מהשטקר – תופעת לוואי שמערכת החיסון הציבורית צריכה ללמוד להכיל.

איור: אבי כ"ץ
איור: אבי כ"ץ

דפוס של תעמולה

במקביל להתנהלות השלבים המוקדמים במשפט נתניהו, ברדוגו הרחיב בחודשים האחרונים את גזרות השפעתו. אין עיתונאי בישראל עם עוצמות חשיפה כשלו.

בנוסף על הגשה ארבעה ימים בשבוע של יומן הערב בגלי צה"ל והתוכנית עם משה שלונסקי בשישי בבוקר, הוא מופיע כעת גם כפרשן בית קבוע בערוץ 20, כותב מאמרים ב"ישראל היום", מרואיין קבוע בתחנת הרדיו גלי ישראל ופרשן מזדמן בחדשות 13.

אלא שברדוגו אינו עיתונאי "ימני" או "שמרן". אין לו אג'נדה אידיאולוגית לקדם. את עיקר מרצו מקדיש ברדוגו לטיווח אובססיבי של מספר אויבים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

בחשבון הטוויטר של ברדוגו אף אחד לא חשוב כמו היועץ המשפטי לממשלה, או אפילו מתקרב אליו: לא ראש הממשלה, לא ראש האופוזיציה, לא שר הבטחון או שר האוצר, לא הרמטכ"ל, לא פרויקטור הקורונה, לא נשיאת בית המשפט העליון ואפילו לא פרקליט המדינה.

ביקום של ברדוגו יש רק אדם אחד שמנהל את ישראל – במשפט, בבריאות, בביטחון ובכלכלה. תמנון מסוכן ומסועף שכל פעולותיו, גם האגביות, נועדו לתכלית ברורה: סיכול שלטון נתניהו. וברדוגו התגייס לפרק את הפצצה המתקתקת הזאת.

  • ב-9 בפברואר, יום אחרי הדיון בבית המשפט, הוקדשו 12 מתוך 14 ציוציו של ברדוגו להשחרתו של מנדלבליט.
  • ב- 8 בפברואר, 6 מתוך 10 ציוצים.
  • ב- 7 בפברואר: 3 ציוצים מתוך 4.
  • ב- 6 בפברואר: 4 מתוך 5 ציוצים.
  • וב-5 בפברואר, 12 מתוך 12 ציוצים עסקו במנדלבליט (חציים כחלק משרשור מתמשך).

ברדוגו פתח את חשבון הטויטר שלו ב-26 בינואר 2016, אך בארבע השנים הראשונות החשבון היה רדום למדי, וברדוגו עשה בו שימוש בעיקר כדי לצייץ מחדש קידומים של תוכניתו מחשבון הטוויטר של גלי צה"ל.

התפנית חלה לפני שנה בדיוק. ב-28 בינואר 2020 הוגש כתב האישום נגד נתניהו לבית המשפט המחוזי. בתוך ימים, ניצת גם חשבון הטוויטר של ברדוגו ומאז הוא הפך למכשיר תעמולה פעיל מאד נגד יריבי בלפור.

ברדוגו צייץ 803 ציוצים בשנה שחלפה מאז ועד השבוע שעבר (בניכוי ריטווטים לציוצים של אחרים). 466 פעמים מוזכר היועץ המשפטי מנדלבליט, תמיד לשלילה וכמעט תמיד בבוטות או בזלזול מופגן. לעומת זאת, נתניהו מוזכר 104 פעמים, בני גנץ 96, יאיר לפיד עשר פעמים, ומרב מיכאלי, מופיעה רק פעם אחת. ג'ו ביידן, הנשיא הנבחר של ארצות הברית, לא מוזכר כלל – ואילו הנשיא הקודם דונלד טראמפ זכה לאיזכור אחד, ואפילו זאת בהקשר של מנדלבליט.

את הקורונה, המגפה המקיפה את חיינו מכל עבר בשנה האחרונה, הזכיר ברדוגו 46 פעמים – רובם בהקשר לתפקוד הקלוקל של גנץ או של היועמ"ש במשבר הבריאותי (ובחלק המקרים בבוז לשניהם גם יחד).

במילים אחרות: ברדוגו במשימה מאד ממוקדת. ואין לו זמן, יכולת או צורך להתפזר.

לציוצים של ברדוגו נגד מנדלבליט יש בדרך כלל מבנה וקצב קבוע, ניגון המזכיר סיסמאות בחירות. הוא כותב ללא סיוג והרבה פעמים עושה זאת כשופט המקריא כתב אישום בגוף שני לנאשם בפתח משפטו. המילה הראשונה היא בדרך כלל "מנדלבליט".

לציוצים של ברדוגו יש מבנה וקצב קבוע, ניגון המזכיר סיסמאות בחירות. הוא כותב ללא סיוג והרבה פעמים עושה זאת כשופט המקריא כתב אישום לנאשם בפתח משפטו. המילה הראשונה היא בדרך כלל "מנדלבליט"

ברדוגו תמיד פותח עם השם ולא עם התפקיד, כדי לבסס תחושה שאין מדובר בעובד ציבור, בתפקיד או במוסד בעייתי, אלא באדם ספציפי, שורש הרוע בהתגלמותו. פעמים רבות הוא שם נקודה אחרי "מנדלבליט", אולי כדי שהנאשם יספיק לקום על רגליו.

אחרי ה"מנדלבליט", שכבר הפך לחיקוי של יניב ביטון (אשר ברדוגו ריטווט), מופיעה האשמה, וזו לרוב חריפה:

"מנדלבליט הצליח לאלף את כל כתבי המשפט…"

"מנדלבליט עוסק באובססיה למנות את אנשי שלומו…"

"מנדלבליט הקדנציה שלך לקראת סיום…."

"מנדלבליט החליט לטרלל את המדינה…"

"מנדלבליט והרשקוביץ תסבירו כיצד האדמה לא רועדת.."

"מנדלבליט חוסר האמון בך אפילו במפלגת צלאח א-דין מתחת לאפס.."

"מנדלבליט ממשיך לרקוד על הבמה הפוליטית והתקשורתית…"

"מנדלבליט מבזה את מוסד היועמ"ש…"

"מנדלבליט. אתה מודע היטב לעובדה שרגע אחד לאחר שתפנה את המבצר המרעין ביישין שלך יצופו למעלה…"

"מנדלבליט טבול כל כולו בפוליטיקה…"

"מנלדבליט. המבצר בצלאח א-דין רועד. ההיסטריה בעיצומה…"

"מנדלבליט. עצוב עד לאן הידרדרת. צביעות וחרדה אוחזים בך…"

ועוד עשרות דוגמאות.

לרוב הציוצים אין סימוכין. ברדוגו לא מצרף כתבות, סרטונים, הוכחות, מסמכים, ציטוטים או אפילו הקשרים ראויים לטענותיו. לעיתים רחוקות יסביר למה הוא מתכוון, וגם אז ממעוף הציפור.

ברדוגו לא מצרף כתבות, סרטונים, הוכחות, מסמכים, ציטוטים או אפילו הקשרים ראויים לטענותיו. לעיתים רחוקות יסביר למה הוא מתכוון, וגם אז ממעוף הציפור

גם בכך הוא מבדל עצמו מרוב העיתונאים, מימין ומשמאל, שחובבים העמסה של הוכחות ולינקים לטענותיהם, ולעיתים אף פותחים בשרשורים מתמשכים כדי שעמדתם תוכח במלואה. עיתונאים מכל קשת הדעות אוהבים להפגין ידע, אבל ברדוגו ממציא את המקצוע מחדש. הוא לא משחק במגרש הזה.

יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הטרמינולוגיה של ברדוגו כלפי היועץ המשפטי לממשלה קבועה, והוא אימץ שורה של ביטויים שנועדו לצבוע את מנדלבליט ואנשיו בצבעים שחורים השמורים לפוליטיקאים בזויים, פושעים מסוכנים או אפילו לאויבי ישראל.

אלא שבדרכו הכמעט משועשעת, ברדוגו לא מתיז את הביטויים הקשים הללו בזעם או בחרון אלא מוסיף אותם כמעט בדרך אגב, כמעין חתימה אישית. כך הם מזדחלים אל התודעה בבלי דעת.

בין הביטויים הבולטים:

  • "מפלגת צלאח א-דין" (כדי לשוות למשרד המשפטים ארומה של מטה פוליטי);
  • "המוקטעה של מנדלבליט" (כלומר מנדלבליט הוא כמו ערפאת, מנהיג טרור המכותר בידי כוחות צה"ל);
  • "מנדלבליט ימלמל/ מילמל/ ממלמל" (היועמ"ש לא "כותב" חוות דעת – הוא ממלמל אותן מתחת לשפמו, והמשרתים כבר יודעים לבצע);
  • "הכספות בצלאח א דין" (בהם מטמינים חוות דעת נסתרות);
  • "מנדלבליט הדיקטטור המשפטי";
  • "בדיחה עצובה";
  • "בושה";
  • "צביעות";
  • "מנדל הרוכל"; ועוד.

בעבר נהג ברדוגו לחתום את ציוציו על מנדלבליט בקריאה "תתפטר". לאחרונה, בהשראת המחאה נגד ראש הממשלה, הוא מסיים כמעט כל ציוץ ב"לך". לגיטימי כמובן לקרוא לנושא משרה להתפטר או ללכת הביתה, וברדוגו יכול לטעון ש"השמאלנים התחילו" כשהפכו את "לך" לסמל של מחאת בלפור.

אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אלא שיש כמובן הבדל בין מפגינים בהפגנה פוליטית לבין פרשנים ומגישי חדשות המחוייבים בנראות ובמקצועיות מסוימת, בוודאי בתחנה ציבורית. אם רזי ברקאי, רינו צרור, אריה גולן, אילנה דיין או כל מגיש אחר היה חותם כל ציוץ הכולל דבר ביקורת על נתניהו והממשלה ב"לך", כפורמט קבוע נטול נימוקים, סביר להניח שברדוגו וחבריו היו משתוללים. וזה עוד לפני שנכנסים להבדלים בין פוליטיקאי העומד לבחירות לבין נושא משרה ציבורית העומד בראש מערכת התביעה.

פינקלשטיין מחייך בקברו

תעמולת ברדוגו מזכירה יותר מכל את התיאוריות שהנחיל האסטרטג המנוח ארתור פינקלשטיין, יועצו הראשון של נתניהו במערכת הבחירות של 1996.

פינקלשטיין האמין ברפטטיביות מתישה של הצהרות כוזבות ללא הסברים, הנמקות או אפילו הקשרים, עד אשר אלה חודרים אל התודעה ומתנחלים עמוק במוח.

פינקלשטיין האמין ברפטטיביות מתישה של הצהרות כוזבות ללא הסברים, הנמקות או אפילו הקשרים, עד אשר אלה חודרים אל התודעה ומתנחלים עמוק במוח

תשדירי הליכוד באותן בחירות (בהן נתניהו הפתיע וניצח את שמעון פרס בהצבעה ישירה לראשות הממשלה) התאפיינו בחזרות מתישות על מסרים קצרים וקליטים, הבולט שבהם היה "פרס יחלק את ירושלים" על רקע זכוכית נשברת החושפת את תמונתו של פרס אוחז באהבה בידו של יאסר ערפאת.

בנימין נתניהו וארתור פינקלשטיין במרץ 1999 (צילום: פלאש90)
בנימין נתניהו וארתור פינקלשטיין במרץ 1999 (צילום: פלאש90)

מי שזלזל בזמן אמת ב"חפירות" האלה, נדהם לגלות כמה הן יעילות כמכשירי תעמולה. פינקלשטיין, כמו ברדוגו, גרס שהכמות (כלומר מספר הפעמים שחוזרים על המסר) חשובה יותר מאיכותו.

מאז בחירות 96', סיסמאות שטנה החליפו הרבה מתמונות ה"סבא עם נכדים" של פרס מפעם. נתניהו הוא כמובן אשף מספר אחד בזיהוי ובחזרה על חולשות היריב במסגרת תעמולה – למשל, "גנץ. שמאל. חלש" ו"זה או ביבי או טיבי".

דגמנו כמה מהציוצים הבולטים של ברדוגו נגד מנדלבליט מהתקופה האחרונה וניסינו לבחון את מה הם מייצגים, על מה הם נשענים, ומה תפקידם במכונת התעמולה הארסית נגד מנדלבליט.

1. המסית

מעבר ללשון החריפה במיוחד, הגורסת כי במשרד המשפטים מחליטים על פתיחה בחקירה והגשת כתב אישום מתוך "פרנויה", ו"פנטזיות" כתגובה לאירועים "נורמטיביים", כמובן שלפחות בנוגע לנתניהו הקביעה הזאת אינה נכונה עובדתית, בלשון המעטה. למעשה, היועמ"ש סגר יותר תיקים לנתניהו ולסביבתו מאשר הגיש כתבי אישום.

את תיק הצוללות נגד ראש הממשלה סגר בלי בדיקה, על אף שמעורבותו של פרקליטו האישי דוד שומרון התחילה את הפרשה, ועל אף שסביבתו הוחשדה ואף הואשמה בספיחים בפרשה.

מנדלבליט סגר גם את תיק המניות של נתניהו, על אף שקבע כי ראש הממשלה קיבל "מתנה משמעותית" מבן דודו נתן מיליקובסקי. הוא גם סירב להגיש כתב אישום בתיק הפשוט יותר נגד נתניהו, תיק 1000 (המתנות) לפני שתסתיים החקירה בפרשות האחרות.

למעשה, יתכן שאם היה מגיש כתב אישום בתיק 1000 כבר ב-2018, נתניהו היה עכשיו בבעיה גדולה יותר. רבים במערכת אכיפת החוק, כולל בכירים, סבורים עד היום שזאת היתה טעות בשיקול דעת או סתם פחדנות.

אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL/FLASH90)
אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL/FLASH90)

מנדלבליט גם סגר חקירה בנוגע לחשד סביב הצעה למנות את השופטת הילה גרסטל ליועצת משפטית בתמורה לסגירת תיק המעונות (לאחר חקירה קצרה), חקירות הנוגעות למעורבות בלפור בכלי תקשורת נוספים (גלי צה"ל למשל) מעולם לא הבשילו לתיק, טענות על איסוף חומרים נגד חוקרים, כפי שהצהיר אלשייך בזמנו לא נחקרו (בהחלטה משותפת למנדלבליט ולצמרת המשטרה הוחלט לא לפתוח בחקירה) ועוד.

כל אחד מהתיקים האלה, במסגרת "פנטזיה" ו"פרנויה", היה יכול להגשים למנדלבליט את החלום לטבוע בתיקי נתניהו.

גם באשר לאישי ציבור בעבר, מעטים המקרים בהם בית המשפט ייחס בפסק הדין "פנטזיה" לפרקליטות בעת הגשת כתב אישום. קשה גם למצוא הטייה פוליטית ניכרת בחקירות:

הפרקליטות "רדפה" אנשי שמאל או כאלה שנתפסו כמחנה השלום (שמעון שבס, אהוד אולמרט, פואד בן אליעזר), מרכז (חיים רמון) ימין (אריק שרון, אביגדור ליברמן), חרדים (אריה דרעי, יעקב ליצמן) ועוד רבים. חלק ניכר מהתיקים הגדולים הסתיימו בהרשעות מהדהדות, וגם כאשר זוכו, חטפו אישי ציבור ביקורת נוקבת מבית המשפט.

2. האירוני

ציוץ זה מרתק משום שדווקא בערוץ 20, משכנו החדש של ברדוגו, מפמפמים בשבועות האחרונים "פרשה" מופרכת וחסרת ביסוס של עבירות בנייה שכביכול עברה נשיאת העליון אסתר חיות.

חיות הזמינה דו"ח בדיקה על חשבונה, וסיפקה הסברים נאותים לטענות, ובכל זאת ממשיך הערוץ לפרסם "המשכים" (האחרון שבהם היה מגוחך במיוחד), ומתלונן על כך שאנשי הליכוד לא מתנפלים על הטרף, בניגוד למשל להתנפלות על התובעת ליאת בן ארי.

אגב, גם ברדוגו מקפיד לא להיכנס חזק מדי בבית המשפט העליון. כנראה שמישהו למעלה החליט עבורו שכרגע הנאשם מספר 1 לא ירוויח דבר ממתקפה כזאת. אולי המתקפה על השופטים תגיע בסיבוב הבא.

3. דבר והיפוכו

הציוץ הזה מייצג סידרה חשובה של ציוצי ברדוגו מהתקופה האחרונה העוסקים במלחמה בקורונה. מטרתם היא ניסיון לולייני מפעים להעביר אפילו את האשמה בתמותה ובתחלואה מקורונה לאחריות היועמ"ש ו"המוקטעה" שלו בצלאח א-דין.

ספציפית, הציוץ הזה מתבסס בין השאר על כתבה באתר "סרוגים", בה דיווח הכתב המשפטי אברהם בלוך כי מנדלבליט אכן הזדעק בממשלה וטען כי מתנהלת נגדו הסתה על רקע הפרסומים לפיהם הייעוץ המשפטי לממשלה בראשותו מנע דרישה ממי שטס לישראל להציג בדיקת קורונה שלילית לפני עלייתו למטוס.

מנדלבליט נפגע מכך שהוצג בתקשורת כמי שאחראי למחדל, כולל למותם של חולים בשל כך, בעוד הדרג הפוליטי לא ביקש התייחסות משפטית לסוגיה, ולא פעל לשינוי החקיקה בהתאם.

אלא שגם כתב "סרוגים", לא בדיוק אתר שמאלני, מדגיש כי מנדלבליט צודק, והוא אינו אחראי או אשם בבלגן שנוצר סביב הבדיקות בנתב"ג: "יש להדגיש כי היועץ המשפטי לממשלה הבהיר אמש כי לא התקבלה אצלו פנייה בעניין, ולדבריו הנושא עלה בשיחה בינו ובין ראש הממשלה – כאשר מנדלבליט אמר כי הדבר אפשרי ואפקטיבי ביותר. השר אריה דרעי אישר את טענותיו של היועמ"ש".

אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם העיתונאי גיא זהר בדק את הסוגיה בפינה "מהצד השני" ואישר כי אכן המערכת המשפטית לא התבקשה לכתוב חוות דעת, וזאת מכיוון שמשרד הבריאות בכלל לא ראה צורך בבדיקות אלה. זה אולי מנקה גם את הדרג הפוליטי, אבל בוודאי מציב את "בכיינותו" של מנדלבליט באור מוצדק. אם מערכת הבריאות "לא רואה צורך", והשרים לא דורשים חקיקה – איך בדיוק היועמ"ש אשם במחלותיהם של אנשים?

מה שמרתק בערבוב שעושה ברדוגו ב- 280 תווים הוא שאין דרך לנצח. כאשר מנדלבליט לא מתערב בעבודת הממשלה הוא רופס כיוון "שלא כתב חוו"ד". במקרים אחרים, כאשר הוא מקפיד לכתוב חוות דעת ברורה, למשל כדי להתריע מפני כלכלת בחירות, הוא חוטף מברדוגו בכל העוצמה האפשרית.

ברדוגו חזר על הטענה כאילו מנדלבליט אשם במחדל נתב"ג (ובמחדלים אחרים הקשורים לקורונה) שוב ושוב ושוב, תמיד בחריפות ובעוקצנות, ואף פעם ללא סימוכין. המטרה ברורה: להרחיק את האחריות מראש הממשלה. אותו ראש ממשלה שיכול לשנע מקצווי עולם מיליוני חיסונים במהירות שיא – פשוט אינו מסוגל לפעול במגזר החרדי, בנתב"ג וברשויות המקומיות ללא היועץ המשפטי הדיקטטור שמנהל אותו.

4. המעורבב

מעבר לתחושה שהציוץ הזה נכתב ברשלנות תוך כדי נהיגה או בישול מרק, לגמרי לא ברור מה הקשר בין אישורים שניתנו או לא ניתנו לחקור את ראש הממשלה לבין תכתובות הווטסאפ של השופטת רונית פוזננסקי-כץ עם היועץ המשפטי של רשות ניירות הערך, ערן שחם שביט.

האם ברדוגו טוען שמנדלבליט השפיע על השופטת "להעמיד פני מופתעת" או שעמד מאחורי השאלות של שחם שביט במקרה זה? כל טענה כזאת היא בבחינת סקופ עיתונאי – בתנאי שיצורף אליה בדל של ראיה. גם הקשר לקלטות מנדלבליט קלוש עד בלתי קיים. ולא תועמלן כברדוגו יטרח להסביר קשר זה. ציוץ אחד, ארבע פרשות שונות בתכלית, מלוא הטנא קונספירציות ואפס הוכחות.

גם כאשר גורם רשמי בודק טענות לקונספירציה ושולל אותם באופן מנומק – לא עיתונאי כברדוגו יניח לכך.

ב- 18 בינואר בדק השופט דוד רוזן, נציב הביקורת על הפרקליטות, את טענת ראש הממשלה נתניהו לפיה בכירי הפרקליטות קבעו במכוון כי יעקב אלחיאן ז"ל ביצע פיגוע בכדי לפגוע בו. רוזן קבע חד משמעית שלא היו דברים מעולם, שמי שקבע (בשוגג) כי אלחיאן היה מפגע היו בכירי המשטרה (בהם גם שר הבט"פ ארדן)  ולא הפרקליטות:

"מדובר בוויכוח מר משהו, על הדרך הנכונה בה ראוי להגיב להתבטאויותיו הקשות של המפכ"ל דאז וכי בכל מקרה ברור לחלוטין, כי אין כל קשר בין חילופי הדברים הנ"ל לתיקי ראש הממשלה, וממילא לא להכרעה כלשהי בנוגע לאותם תיקים. דברים אלה חרוטים בבירור בתכתובות, בהן לא מוזכר ראש הממשלה ו/או תיקיו ולו בשמץ קצת".

ברדוגו יכול לערער על החלטת רוזן, כמובן, היא אינה קדושה. אבל אין לו בדל של מידע, אפילו לא קמצוץ, המראה אחרת. אז מה הוא עושה? רומז שגם רוזן עצמו מושחת:

שתי הערות נוספות לציוץ המטורלל הזה: הראשונה היא ששוב מנדלבליט לוקח טיעון קשה נגד נתניהו (השימוש שעושה רעייתו שרה בכספי מדינה כדי להעמיס את הוצאות הניקוי היבש של בגדי המשפחה) וזורק אותו, הפעם באופן מגושם, דווקא על מושאי הביקורת שלו. וההערה השניה היא שעל פניו רוזן לא נדרש לבדוק את מנדלבליט במקרה זה, אלא את פרקליט המדינה שי ניצן.

5. השקרי

זהו כמובן ציוץ שקרי ומטופש. שקרי – כי מנדלבליט הוא היועץ המשפטי החבוט ביותר, בצדק או שלא, בהיסטוריה של מדינת ישראל. מטופש – כי מנדלבליט טופח על ידי נתניהו עצמו, שמינה אותו ושיבח אותו עד שהפסיק להיות יועמ"ש נוח.

באשר לעיתונות, קשה לחשוב על יועץ משפטי לממשלה שזכה לביקורת עזה ויצרית כל כך כמו הנוכחי, מכל הכיוונים. כל החלטה שלו נבחנה על ידי העיתונות בשבע עיניים, פעמים רבות בצדק.

במשך חודשים ארוכים הפגינו מאות פעילים ועיתונאים מול ביתו בשל מה שנתפס כסחבת בקבלת החלטות; רביב דרוקר ביקר את מינויו בגלל מעורבותו בפרשת הרפז; ברוך קרא פירסם את הקלטות שיחותיו עם אשכנזי.

בוגי יעלון, איש ימין מובהק, מחה על החלטתו לסגור את תיק הצוללות בעניינו של נתניהו ללא בדיקה; יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, ביקר בחריפות את האופן בו נבדקה התנהלותו של מנדלבליט על ידי נציב הביקורת על הפרקליטות;  גם ההסכמים שנחתמו באישורו ובפיקוחו של יועמ"ש עם הסכמי עד מדינה (בעיקר עם ניר חפץ) נבחנו בביקורת רבה, מימין ומשמאל, כולל בזמן ישראל.

הפגנה מול ביתו של אביחי מנדלבליט (צילום: רועי חלימה, פלאש 90)
הפגנה מול ביתו של אביחי מנדלבליט (צילום: רועי חלימה, פלאש 90)

הדוגמאות האלה ועשרות אחרות לא נועדו לעשות חיים קלים לעיתונות שפעמים רבות אכן פועלת כעדר פועה. מנדלבליט נהנה גם מאיתרוג, מימין ומשמאל, בהתאם להחלטותיו. זה טבעו של עולם.

אבל ההבדל בין ביקורת מנומקת של עיתונאים משמאל ומימין נגד מנדלבליט, לבין התשפוכת של ברדוגו ברור: ברדוגו סומך על הזיכרון הקצר של הציבור ופשוט משליך פסולת ללא בדיקה, בלי תשתית עובדתית ובהכללות מופרכות.

תגובת יעקב ברדוגו

יעקב ברדוגו מסר לזמן ישראל את התגובה הבאה:

"לא אחת שואלים מדוע הביקורת כלפי מנדלבליט נמצאת על סדר היום באופן תדיר. אנו תוהים מדוע אנשי תקשורת ובעלי דיעה ממלאים פיהם מים מחשש במקרה הטוב ומאתגרים אותו במקרה הרע. לדאבוננו, מנדלבליט משמש כיועץ המשפטי לממשלה ונאחז בקרנות המזבח בצלאח א-דין.

"כל עוד הוא אוחז בכיסא חשוב להפנות לדבריו של חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת 1996, פרופ׳ שלמה אבינרי:

הנה שאלה שבדרך כלל לא נשאלת בקורסי מבוא למדע המדינה: מי היה אישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי: נשיא ארה"ב? ראש ממשלת בריטניה? נשיא צרפת? לא ולא. התשובה הנכונה היא: היועץ המשפטי של ממשלת ישראל. בעוד שאחת מהנחות היסוד של הדמוקרטיה היא קיומם של איזונים ובלמים, המכוונים למנוע ריכוז סמכויות – מרכז בידיו היועץ המשפטי סמכויות שאין דומה להן בשום מדינה דמוקרטית. העובדה שמדובר באישיות ממונה ולא נבחרת, רק מעצימה את הפגיעה בדמוקרטיה…

במצב הנוכחי מדובר באישיות שאינה נבחרת, שנגועה בניגוד סמכויות ועניינים: מצד אחד הממשלה ממנה אדם שאמור להיות יועצה המשפטי – אבל הוא אינו מייעץ לה, אלא מכתיב לה מה מותר ומה אסור לה לעשות (סמכות האמורה להיות בידי בית המשפט העליון, ולא בידי פקיד); אף שאין הוא נבחר ציבור, הוא משתתף בישיבות הממשלה ועיני הכל נשואות אליו – הן משום שהוא משגיח הכשרות האולטימטיבי של הממשלה, והן משום שבידיו הסמכות להגיש כתב אישום נגד כל אחד משרי הממשלה שמינתה אותו. מצד אחר – אי אפשר לפטרו. כיצד ייתכן שאותו אדם יהיה גם יועץ לראש הממשלה וגם מי שיכול להכריע אם להעמידו לדין?

המצב הקיים אינו תוצר של חקיקה פרלמנטרית, שעברה דיון ציבורי מוסדר. סמכויותיו בפועל של היועץ המשפטי הן שעטנז בלתי סביר של מורשת קולוניאלית מנדטורית, פסיקות של בג"ץ, החלטות של ועדות שלא עברו מעולם תהליך חקיקה, הכרעות חד-צדדיות של היועץ המשפטי לגבי סמכויותיו שלו עצמו, והיסטוריה של כמה אישים חזקים וכוחניים שמילאו את תפקיד היועץ בתקופה של חולשה שלטונית.

התפקיד במתכונתו הנוכחית הוא אנדרוגינוס שצמח בשדות הפרא של הפוליטיקה הישראלית…לא פיצול התפקידים הוא פגיעה בדמוקרטיה: המצב הנוכחי, שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית, אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה. יסודות הדמוקרטיה בישראל הם עמוקים וחסונים, למרות כל הבעיות שהיא נתקלת בהן, ואין לנושא משרה אחד מונופול עליהם.

"זו הסיבה שמנדלבליט הוא נשוא הביקורת וכל החוששים, מתחנפים ומאתרגים חוטאים לעצמם".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
5
טול קורה מבין עיניך, מנדלבליט משתף פעולה עם נתניהו בכל צעד ושעל וגם הניתוח שלך מוביל למסקנה הזאת. בכל צומת שבה נתניהו היה מסתבך קשות מנדלבליט החליט את ההחלטה שלא תסבך אותו. מאחר שמעללי ... המשך קריאה

טול קורה מבין עיניך, מנדלבליט משתף פעולה עם נתניהו בכל צעד ושעל וגם הניתוח שלך מוביל למסקנה הזאת. בכל צומת שבה נתניהו היה מסתבך קשות מנדלבליט החליט את ההחלטה שלא תסבך אותו. מאחר שמעללי הנאשם כה רבים וחמורים לא היתה לו ברירה אלא להראות שהוא עושה משהו…, כל ההתקפות עליו וכל התקשורת וכל התגובות שלו להתקפות עליו זה הכל דיבורי סרק והסוואה. Actions speak louder than words

לצערי, ביבי השתיל אותו שם, וגנץ היה צריך להעיף אותו אחרי שבוע בתפקיד, משלא עשה זאת, למרות התבטאויות השופר גם בגנץ , הרי שנמתין עד שהרה"מ והרה"מ החליפי ירדו מחיינו ויוסר השופר באופן טבעי... המשך קריאה

לצערי, ביבי השתיל אותו שם, וגנץ היה צריך להעיף אותו אחרי שבוע בתפקיד, משלא עשה זאת, למרות התבטאויות השופר גם בגנץ , הרי שנמתין עד שהרה"מ והרה"מ החליפי ירדו מחיינו ויוסר השופר באופן טבעי. חג שמח.

תגובת ברדוגו דמגוגית במקרה הטוב. חיצי ברדוגו בתקשורת אינם כלפי משרת היועמ"ש אלא כלפי מנדלבליט אד הומינום. יתר על כן, בתגובתו, הלא קצרה, הוא לא סיפק שום ראייה לטענותיו כלפי מנדלבליט.
עוד 2,877 מילים ו-5 תגובות
כל הזמן // יום רביעי, 3 במרץ 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

במערכת הביטחון הופתעו מדברי גמליאל, שלפיהם, איראן אחראית לזיהום הזפת

בית הדין בהאג הודיע שיפתח בחקירת פשעי מלחמה של ישראל בשטחים; נתניהו: "ההחלטה - תמצית האנטישמיות והצביעות" ● בשל הפסקת התחבורה הציבורית לירושלים בפורים יהדות התורה הודיעה שלא תשתף פעולה עם המשטרה ● דמוקרטית, מפלגתם של פעילי המחאה נגד נתניהו, החליטה לפרוש מהמרוץ לכנסת ● יהדות התורה פרסמה קמפיין שבו הוצגו רפורמים ככלבים

עוד 43 עדכונים

אף מילה על אפשטיין

כשהסתיים כיבוש לוד, נסע יגאל אלון, אז מפקד המבצע (מבצע דני 10-18 ביולי 1948) לראש הממשלה דוד בן גוריון כדי להיוועץ איתו מה לעשות עם תושבי המקום. בן גוריון דיבר ודיבר, יגאל אלון שאל שוב ושוב מה צריך לעשות עם הערבים של לוד, אבל בן גוריון לא ענה לו. וככה שוב – פעם אחרי פעם, שלוש פעמים.

כשהסתיים כיבוש לוד נסע יגאל אלון, מפקד מבצע דני, לרה"מ בן גוריון כדי להיוועץ מה לעשות עם תושבי המקום. בן גוריון דיבר, אלון שאל שוב ושוב מה לעשות עם ערביי לוד, אבל בן גוריון לא ענה

בן גוריון היה נוהג לרשום את השיחות במהירות על גבי מחברת עם ניר פחם, שמעתיקה את הדברים לדף השני. אחרי  40 דקות, כשהם בדרך החוצה במסדרון, והמחברת המקופלת נמצאת במקום אחר, רחוק, וכבר אין איש בסביבה זולת שניהם, אמר בן גוריון בקולו המעט צווחני, מלווה בתנועת יד רחבה, ליגאל אלון:

"תעשו מה שצריך".

התוצאה ידועה – עם הדבר הזה חזר יגאל אלון מהמטה, וההנחיה שיצאה הייתה להתחיל לפעול לפינוי הערבים.

בעיר נצרת, לעומת זאת, המצב היה שונה לגמרי. בצפון פיקד על הכוחות לסקוב, איש הבריגדה. בישיבת מטה אחרי הכיבוש של נצרת שאלו קציני המטה מה לעשות עם כל התושבים. לסקוב אמר להם: תשלחו מברק למטה הכללי, והמטה הכללי יכול לענות רק את הדבר המתבקש על פי דיני המלחמה, ודיני המלחמה ברורים: אל תרחיקו אנשים מנצרת.

כלומר טיבן של ההחלטות ואופיין מושפע לא מעט מאופי האנשים שנטלו אותן.

את הסיפור המרתק הזה מספר אהוד ברק, ראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר בסרטו של במאי הסרטים הדוקומנטריים רן טל ("ילדי השמש", גן עדן" "המוזיאון", ועוד) "מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום".

נקודת המוצא של הסרט היא היסטוריוסופית ולא אקטואלית:

בספר "השועל והקיפוד" מ–1953, דן הפילוסוף הפוליטי ישעיה ברלין בהשקפתו של הסופר לב טולסטוי על ההיסטוריה. טולסטוי, בספרו "מלחמה ושלום", מעלה את הטענה שההיסטוריה נוצרת מאינספור פעולות של אינספור אנשים. כל אחד מהם פועל על פי שיקולו הרגעי הקטן, ומה שאנחנו קוראים "היסטוריה" הוא מה שנוצר מאוסף הפעולות המקרי הזה. אהוד ברק, שבילה, על פי דבריו, את כל חייו בעולם המעשה, משוכנע שהאמת היא יותר מורכבת, ושחובתו הראשונה של המנהיג, כלומר האיש הבודד, לנסות ולפעול באופן עצמאי ובכך להטביע את חותמו על מהלך ההיסטוריה.

אהוד ברק, שבילה, לעדותו, את כל חייו בעולם המעשה, משוכנע שהאמת היא יותר מורכבת. שחובתו הראשונה של המנהיג, כלומר האיש הבודד, לנסות ולפעול באופן עצמאי ובכך להטביע את חותמו על מהלך ההיסטוריה

הסרט, שמבוסס על ארבעה ימי ראיונות ארוכים שערך הבמאי עם ברק, סוקר שישה צמתים מרכזיים בחייו של אהוד ברק. בין השאר: חיסול מנהיגי הטרור אחרי הרצח של הספורטאים באולימפיאדת מינכן, מבצע "אביב נעורים", חוויותיו הקשות כמג"ד מילואים בחווה הסינית במלחמת יום כיפור, ההחלטה הלא פשוטה לצאת אחרי 18 שנה מלבנון, וכמובן ה"רומן" המתמשך שלו עם יאסר ערפאת, מהכנת התוכניות האופרטיביות לחיסולו כבר כשערפאת עובר מירדן ללבנון בתחילת שנות השבעים, ועד לוועידה המפורסמת בקמפ דיוויד, שלושים שנה אחר כך, ועידה שכישלונה חרץ מהרבה בחינות גם את גורלו הפוליטי של ברק.

לאורך כל הסרט שב ומתגלה ברק בן ה-79 כאיש חריף וחד, שופע ציטטות ספרותיות ופילוסופיות, ובעל יכולת ראיה היסטורית רחבה ומעמיקה. אבל ללא ספק נחשף גם צד אחר וחדש באישיותו, צד רגשני אפילו, של מי שנחשב כל השנים כ"מר טפלון". כלומר אחד כזה שמסוגל לקבל החלטות מהירות והרות גורל בניתוק רגשי מוחלט.

כך למשל, כשהוא מספר איך כשהיה בן שש בערך, הייתה בקיבוץ משמר השרון, הקיבוץ שבו נולד וגדל, אישה צעירה, ניצולת שואה כנראה, שהייתה יוצאת כל יום בערב מחדר האוכל של הקיבוץ עם כיכר לחם מתחת ליד. הדבר עורר את פליאתם של הצברים הצעירים, משום שבקיבוץ שלהם פעלה מאפייה שסיפקה לחם בשפע לכל הישובים בסביבה, והדבר האחרון שהיית חושב עליו זה שיהיה חסר להם שם לחם. ברק מספר שהוא שאל את אביו למה היא נוהגת כך, ואביו ענה לו:

"עם מה שהיא עברה בחיים שלה עד עכשיו, היא אף פעם לא תהיה בטוחה שמחר יהיה לה לחם".

וכשהוא מספר את זה, נשבר קולו של המפקד המהולל מסיירת מטכ"ל, ועיניו דומעות.

לא כל חלקיו של הסרט אחידים ברמתם. כך למשל הפרק שעוסק במבצע "אביב נעורים", מתרכז יותר בצד האנקדוטלי שסופר כבר לא מעט פעמים – עמירם לוין וברק לבושים כנשים, עם גרבי צמר צבאיות שתחובים להם בחזיות כדי "להגביר" את הרושם, פותחים את הז'קט, מוציאים "עוזי" ומחסלים מישהו שהפריע להם בזמן המבצע. השאלות המוסריות הכבדות כמו מה מידת ההצדקה לחיסול, והאם נבחן לעומק מי הם אותם יעדים שנבחרו, נדחקות במקרה הזה מעט הצידה.

לאורך כל הסרט שב ומתגלה ברק בן ה-79 כאיש חריף וחד, שופע ציטטות ספרותיות ופילוסופיות, ובעל יכולת ראיה היסטורית רחבה ומעמיקה. אבל ללא ספק נחשף גם צד אחר וחדש באישיותו, צד רגשני אפילו

אבל מה שנשאר בסופו של דבר הוא דיוקן מרשים למדי של איש, שבהתנהלותו יש גם מאפיינים לא מבוטלים של דמות טרגית. נראה שברק עצמו מודע לסתירה הזאת כאשר הוא מצטט קטע מתוך "פאוסט" של גתה, בו נשמעת בין השאר האמירה:

"כל בני האדם חווים את החיים, רק מעטים מבינים בצורה יותר עמוקה את מה שהם חווים, והטיפשים מביניהם, שמנסים לחלוק את התובנות הללו עם כלל הציבור, הם אלה שמועלים על המוקד לשריפה או נסקלים באבנים".

"זה הרי מישהו שרצה להיות בן גוריון השני", אומר הבמאי רן טל בראיון, ומהרבה בחינות נותר מנגד על "הר נבו", כאשר לפחות כראש ממשלה, כהונתו מסתימת בדרך מאכזבת ומהירה מאוד, בטח בהשוואה לציפיות ולכוונות שלו עצמו.

בצדק רב כנראה, נמנע הבמאי להזכיר ולו ברמז את בנימין נתניהו, אולי הנמסיס הגדול של ברק, וגם את ג'פרי אפשטיין, שקשריו הטורדים והלא מפוענחים עד הסוף עם ברק, איימו לחסל כמעט סופית את תדמיתו הציבורית של האחרון. גם בגלל שהקשרים ומערכת היחסים הסבוכה עם שניהם כבר גדשה לעייפה את העיתונות הישראלית.

ברק שב וקונה פה כאמור את מקומו כמנהיג בעל שיעור קומה היסטורי, המוכן לפעול בצורה אמיצה בסביבה של חוסר ודאות, גם אם הדבר הזה עולה לו בסופו של דבר באובדן מכאיב של הפופולריות בציבור הישראלי.

רן טל, הבמאי, ממשיך כאן את ההתעסקות המרשימה ורבת השנים שלו בחברה הישראלית, בסתירות הפנימיות שקיימות בתוכה ובכאבים ובשאלות המוסריות שהיא מעוררת.

הסרט עלה לראשונה במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים, ומתוכנן להיות מוקרן בהמשך במסגרת שידורי "קשת".

בצדק רב כנראה, נמנע הבמאי להזכיר ולו ברמז את נתניהו, אולי הנמסיס הגדול של ברק, וגם את אפשטיין, שקשריו הטורדים והלא מפוענחים עד הסוף עם ברק איימו לחסל את תדמיתו הציבורית של האחרון

"מה היה קורה אילו. אהוד ברק על מלחמה ושלום". ישראל 2020, 85 דקות. תסריט ובימוי רן טל. הפקה – אמיר הראל ואיילת קייט.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,005 מילים

המדינה מסרבת להעניק סיוע למרות הקורונה

פרסום ראשון העמותה לגריאטריה עתרה לבג"ץ בשם מוסדות גריאטריים פרטיים, בטענה שהשקיעו משאבים עצומים בהגנה על מטופליהם שבסיכון אך לא קיבלו סיוע ממשלתי ● לפי העתירה, המדינה הבטיחה תמיכה למוסדות השייכים לעמותות, ובכך מפלה לרעה את המוסדות הפרטיים ● "המוסדות מתמודדים עם אתגרי ההגנה על חיי המאושפזים שמצבם מורכב ורגישים שבעתיים לסכנת הנגיף - ללא תמיכה כספית"

עוד 575 מילים

דעה אוקיי, אז לא אסון אקולוגי. אבל מה כן?‎

מי שעמד בראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה עורר סערה כשהכריז כי זיהום הזפת איננו אסון אקולוגי ● "אז נפגעו כמה צבים ועופות", כתב ● אדלר צודק שהשיח בכל הנוגע לנושאי סביבה נוטה להיות רדוד ומוקצן, אבל אסור לזלזל בגודל הארוע הנוכחי ● לכל הפחות, מדובר בפגיעה נרחבת וקשה במשאב טבע שאי אפשר לדמיין את החיים בישראל בלעדיו

עוד 878 מילים

למקרה שפיספסת

המתנחלים מצופפים שורות, הצבא מטייח, המשפחה רוצה תשובות

בדיקת זמן ישראל צה"ל קבע כי חאלד נופל מת ב-5 בפברואר אחרי שתכנן לבצע פיגוע טרור במאחז הלא חוקי הסמוך לביתו בכפר ראס כרכר ● אבל פקיד השומה הפלסטיני לא היה חמוש, ולא ברור מה הביא אותו לפנות בוקר, לבד, לחוות שדה אפרים בה נורה למוות ● ישראל נסמכת על עדויות מתנחלים, אבל למשפחת ההרוג יש גרסה שונה לגמרי ● סיפור שקרה בחושך, על ראש גבעה שנויה במחלוקת, עם אקדח מעשן אחד  

עוד 2,298 מילים

אחרי שנה של מלחמה - ישראל "הולכת בלי ומרגישה עם" ניצחון על המגפה

לא שלא ידענו זאת קודם, אבל בשנת הקורונה זה קיבל חותם בולט: מדינת ישראל היא מדינת קנטונים של חילונים, חרדים וערבים. את הקנטון החילוני חוצה גבול של תומכי ומתנגדי ביבי נתניהו. לכל קנטון יש את המנהגים שלו, שפה שלטת וקשרי גומלין עם השלטון המרכזי. קווי הגבול בין הקנטונים המובהקים יצרו את המציאות בה מערכת הבריאות נאלצה לנהל מאבק סיזיפי ומתיש כדי לשווק את הנחיותיה והמלצותיה למלחמה בנגיף, ומה שאמור היה להפוך לנשק יום הדין הפך לכלי משחק מטלטל.

לכל קנטון יש מנהגים, שפה שלטת וקשרי גומלין עם השלטון המרכזי. קווי הגבול בין הקנטונים המובהקים יצרו מציאות בה מערכת הבריאות נאלצה לנהל מאבק סיזיפי לשיווק הנחיותיה והמלצותיה למלחמה בנגיף

לא אחת נכמר הלב לשמוע את בכירי המערכת משננים את משנתם הרפואית בענין מה ואיך חייבים לפעול כדי ללחום בנגיף, רק כדי למצוא עצמם פעם אחרי פעם בפני מציאות מתסכלת של ביצועי חסר, ביצועי איחור או אי ביצוע בכלל.

לאורך כל השנה הקשה והמטלטלת הסתבר לבכירי הבריאות כי הם למעשה נלחמים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב:

  • נתב"ג, שאמור היה להיות נעול עוד מימי הסגר הראשון, התנהל בשיטת הדלת המסתובבת דרכה הסתננה תחילה הקורונה ובהמשך גם אחיותיה המוטציות הקטלניות ממנה
  • המשטרה שתפקידה לאכוף את ההנחיות וההוראות, התגלתה כנטולת יכולות ביצוע.
  • ומעל כולם ראשי המדינה, שעינם האחת מכוונת על הקורונה ואת השנייה הם לא הם מורידים מהפוליטיקה, שגם במשבר זה נותרה בבת עינם.

מסיבות אלו, מדינת ישראל מוצאת עצמה לאחר שנה של מלחמה עיקשת במגפה במצב וירטואלי של ללכת בלי ולהרגיש עם – בלי שניצחה את הנגיף ועם תקווה כי החיסונים יעשו את העבודה.

יש מדינות שהתמודדו עם המגפה כשהן חדורות מוטיבציה ונחושות בביצועים – דוגמת ניו זילנד וטייוואן הדמוקרטיות או סין וסינגפור האוטוריטריות – והגיעו להישגים מעוררי קנאה. אצלנו המוטיבציה והנחישות הטבעיות עלו פעם אחרי פעם על שרטוני הכשלים המובאים לעיל.

בעוד אנשי הרפואה ממשיכים להתריע בשער, הפוליטיקאים המשיכו לשחק בארגז החול שלהם. נתניהו, ראש וראשון לפוליטיקאים, היה מתואם אתם רק אם זה התכתב עם מטרותיו הפוליטיות. למעט הסגר הראשון, כאשר כולנו נתקפנו בהלם מול נגיף מאיים וקטלני, הסנכרון בינו לבינם היה נקודתי ומשני לסנכרון עם שיקוליו הפוליטיים.

יש מדינות שהתמודדו עם המגפה חדורות מוטיבציה ונחושות בביצועים – כניו זילנד וטייוואן הדמוקרטיות או סין וסינגפור האוטוריטריות – והגיעו להישגים מעוררי קנאה. אצלנו הפוליטיקאים המשיכו לשחק בארגז החול שלהם

עוד בימי הסגר הראשון, כאשר שום דבר לא היה ברור עדיין, נתניהו שיווק את ישראל כמודל עולמי להצלחה. הוא חזר על עצמו גם בסגר השני, כאשר הנתונים הצביעו על תחלואה גוברת, והגיע לשיא במבצע החיסונים המסיבי, כאשר הבטיח כי את סדר הפסח הקרוב כולנו נחגוג יחד.

נישא על כנפי האופוריה, בעוד גרף המתים מטפס לגבהים חדשים, מאות אלפים נותרים בשוליים ללא מקורות פרנסה, מערכת חינוך מפוררת ואמון הציבור בממשלה הולך ונסדק מאז ימי הסגר השני, המשיך ביבי להפליג בשבחי עצמו. בזכות היקף החיסונים הענק, שהציב את ישראל במקום הראשון בעולם, הוא "הבטיח" כי ישראל תצא ראשונה מהקורונה ותהפוך "אור לגויים" וזאת כי יש לה מערכת בריאות מופלאה. דע עקא, ובמפתיע מתחת לרדאר, הוא ככל הידוע הישראלי היחידי שחוסן פעמיים לא על ידי עובד אותה מערכת מפוארת אלא בידי רופאו האישי.

מנהיגות בשעת משבר לאומי חמור לא הייתה מביאה להתפרקות מכל חובה אזרחית וחברתית, כפי שאנו חוזים בה בעצם ימים אלה, כשהוראות הממשלה הפכו במקרה הטוב רק להמלצה לא מחייבת.

אבני הדרך הוצבו כבר במהלך החודשים הקודמים:

  • כאשר אל מול עיניו המשתאות של הציבור ראה ביבי צורך, משיקולים אישיים, לדאוג להחזיר לעצמו מסים פרטיים בסכומים גבוהים, כאשר עומדים מולו מיליון מובטלים, חלקם מזי רעב.
  • סירובו העיקש לאשר תקציב מדינה, בכוונת מכוון, ובכך להביא לבחירות נוספות, כדי להימנע מלקיים את הסכמי הממשלה הפריטטית וגם לדחות את התייצבותו למשפט פלילי.
  • חדלונו להפעיל את סמכויותיו כדי לכפות את המדיניות שבעצמו אישר כנגד מי שמורד בה.

וכך אולי יום אחד בעתיד, התמונה הווירטואלית של חיסון המונים ביד אחת ופתיחתם הלא מבוקרת של שערי המדינה ביד השנייה, עשויה להפוך לתמצית מלחמתה של מדינת ישראל בקורונה.

אולי יום אחד בעתיד, התמונה הווירטואלית של חיסון המונים ביד אחת ופתיחתם הלא מבוקרת של שערי המדינה ביד השנייה, עשויה להפוך לתמצית מלחמתה של מדינת ישראל בקורונה

ביבי נתניהו הכיר והבין מהרגע הראשון את חומרתה של המגפה ופעל נגדה כמיטב הבנתו. לכן מצער כי גם בשעת משבר חסר תקדים הוא לא השתחרר מנטייתו המובנית לצייר תמונות ורודות כאשר סביב הצבע השולט הוא אפור, במקרה הטוב: הוא הלך להצטלם עם המחוסן המיליון הראשון והשני, אבל לא עלה על דעתו להצטלם עם משפחת הנפטר האלף או החמשת אלפים. וכמובן גם לא עם משפחת מובטל מיואש. אילו היה צ'רצ'יל, בנקודת הזמן הזו הוא היה צריך להתייצב לפני המצלמות והמיקרופונים ולומר ללא פירושים מיותרים: "זה אינו הסוף, זו איננה אפילו תחילת הסוף. אך, אולי, זו סופה של ההתחלה".

בצלאל לביא הוא גמלאי משירות המדינה. בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש בעובדות ואירועים היסטוריים כדי לדון באירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם. היה עורך של עיתון אזורי בשרון ופרסם ספר היסטורי על חיפושי הנפט בא"י ומאמרים אקדמיים בכתבי עת בארץ ובחו"ל בנושאי ארץ ומדינה ותולדות היהודים באירופה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 736 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מרתק לעקוב אחר המסע הארוך של ליברמן ממחוזות הימין הקיצוני לעבר השמאל החילוני-ליברלי ● אבל זה לא ממש הולך לו: מנהיג ישראל ביתנו תקוע בסקרים תקופה ארוכה, ואף במגמת היחלשות ● הסיבה לכך היא אמינות: קשה להפנים את העמדות המתונות של ליברמן כיום כלפי האזרחים הערבים, והדימוי שלו נותר ימני קיצוני, גם אם נתניהו מתעקש לקרוא לו שמאלן ● פרשנות

עוד 570 מילים ו-1 תגובות

מדוע נתניהו מתחמק מלחתום על תצהיר בנושא מינוי פרקליט המדינה?

בבג"ץ מתנהלות מזה כמה חודשים עתירות בנושא הסדר ניגוד העניינים שגיבש היועמ"ש עבור ראש הממשלה ● הדיון מצוי בשלב מתקדם, צו על תנאי כבר הוצא בנובמבר ● אולם כעת מתברר כי נתניהו מתחמק מלחתום על תצהיר בנוגע להכרזתו כי לא היה מעורב בהבאת מינוי של פרקליט המדינה הבא לממשלה, והטיעונים שמעלה בא כוחו עו"ד מיכאל ראבילו מעלים תהיות רבות ● פרשנות

עוד 734 מילים

מאות אבנים עושות את דרכן לישראל בדואר דיפלומטי

משבר הקורונה מונע ממשפחות שכולות שחיות בחו"ל להגיע לישראל ביום הזיכרון ● במסגרת יוזמה, שהחלה ביום הזיכרון בסגר הראשון, יוטסו השנה לארץ בסיוע משרד החוץ מאות אבנים ועימם מסרים אישיים ● חלוקי הנחל יונחו על הקברים על ידי מתנדבים, שידאגו לצלם את הרגע ולשלוח למשפחות את התיעוד

עוד 290 מילים

ביוני צפויים להסתיים תשלומי האבטלה והפיצויים לנפגעי משבר הקורונה ● כשבמשק יש עדיין למעלה מחצי מיליון מובטלים ועם עשרות אלפי עסקים שנסגרו, לאף אחד לא ברור מה יקרה ביום שאחרי ● פרופסור אייל וינטר: "חייבים להחזיק בהנשמה את כל מי שזקוק לזה בלי הגבלת זמן" ● פרופסור יוסף זעירא: "אנשים עלולים להגיע לפת לחם"

עוד 2,032 מילים

סקרים: 61-59 מנדטים למתנגדי נתניהו; לפי סקר חדשות 12, מרצ מתחת לאחוז החסימה

יושב ראש ועדת הבחירות פוגלמן אסר לשדר את הופעתו של נתניהו בתוכנית "סטנד-אפ ניישן" ● יושב ראש סיעת יהדות התורה פינדרוס: מי שהתגיירה בגיוס צה"לי היא שיקסע ● קבינט הקורונה קבע שישראלים יוכלו להיכנס לארץ ללא אישור של ועדת החריגים; ההחלטה תיכנס אם תאושר על ידי הממשלה ● לראשונה אותרו בישראל חולים בווריאנט הניו-יורקי של נגיף הקורונה

עוד 49 עדכונים

בתקופה שבה כמעט כל החלטה מציתה דיון בשאלת היקף סמכותו של בג"ץ, נדרשים השופטים לעלות דרגה ברמת התחכום ● שני פסקי הדין שניתנו אתמול - בנושאי איכוני השב"כ ובנושא הגיור הלא-אורתודוקסי - מראים את מידת התחכום השיפוטי שאימצו ● פרשנות

עוד 1,462 מילים

ההופעות חוזרות, אבל האמנים בקונפליקט גדול

פרסום ראשון שובם של המופעים מול קהל מצית ויכוח חריף ● מצד אחד, המעריצים ששמחים לרגל הקאמבק ● מצד שני, יש המבקרים את העובדה שמדובר בהופעות למתחסנים בלבד ● וכך נקלע אסף אמדורסקי ללב הסערה כשהחליט להופיע רק בפני בעלי תו ירוק ● אמנים בכירים, ביניהם קורין אלאל, זאב נחמה, רשף לוי וטונה, מפרסמים היום עצומה הקוראת לממשלה לאשר בדיקות מהירות בכניסה לאולמות

עוד 872 מילים

מתברר שלא צריך לנסוע לגליל או לרמת הגולן כדי להתקרב לטבע: אפשר להישאר בלב תל אביב והטבע כבר יגיע אליך ● תושבים במרכז תל אביב מדווחים בימים האחרונים על ביקורי תנים ברחובות במרכז העיר, כולל יללות בלילות והשכמה בחמש בבוקר ● בעיריית תל אביב מודעים למצב ופחות מתרגשים מהחיכוך בין חיות הבר המוגנות לבני האדם ● יש רק בקשה מפורשת אחת: אל תאכילו אותם

עוד 879 מילים

התקנים לא עודכנו מאז שנות השבעים, ואלפים מחכים כשנה לפסיכולוג

הקורונה החריפה את המצב העגום בפסיכולוגיה הציבורית ● ילדים ממתינים לאבחון, מבוגרים מחכים לטיפולים, מאושפזים סובלים ממצוקה קשה ● נכון להיום, יש תקן ל-165 פסיכולוגים רפואיים במערכת הציבורית, כשהצורך עלה בשנה האחרונה ל-2,229 משרות ● ד"ר יובל הירש: "ההבטחות לתקציבים לא עוזרות לאלה שעכשיו חווים מחשבות אובדניות, עכשיו הם קורסים"

עוד 850 מילים

ההקלות נמשכות: ביום ראשון תלמידי ז'-י' ישובו לבתי הספר והמסעדות ייפתחו לקבלת קהל

בג"ץ הורה להכיר - לצורך חוק השבות - ביהדות של מי שעבר בארץ גיור רפורמי או קונסרבטיבי; דרעי: החלטה מוטעה; לפיד: פסיקה מבורכת ● הוחל בהפעלת פיילוט הצמידים האלקטרוניים לשבים מחו"ל ● משרד הבריאות הנחה לחסן במנת חיסון אחת את מי שהחלימו מקורונה ● נתניהו בהתייחס למניין קורבנות הקורונה: "תשאל את השאשאות והפאקות; פאקה-פאקה ושאשא-שאשא"

עוד 49 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה