יעקב ברדוגו בבית משפט השלום בתל אביב, 25 במאי 2020 (צילום: ראובן קסטרו, באדיבות וואלה!)
בנבכי הקמפיין האובססיבי של יעקב ברדוגו נגד היועמ"ש אביחי מנדלבליט

מכונת תעמולה של איש אחד

בדיקת זמן ישראל

בשנה החולפת, לעתים כמה פעמים ביום, מצייץ ברדוגו נגד היועמ"ש מנדלבליט ומאשים אותו בכל מחדל ורעה חולה ● זאת, כמובן, לצד ניצול שלל כלי התקשורת שעומדים לרשותו כדי לפמפם את אותם מסרים שוב ושוב ושוב ● אבנר הופשטיין יצא למסע ביקום התעמולה של שדרן גלי צה"ל - מהשקרי להזוי, מהקונספירטיבי למגוחך ● ברדוגו: "כל החוששים, המתחנפים והמאתרגים חוטאים לעצמם"

בתחילת השבוע שעבר, יום לפני הדיון במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פירסם יעקב ברדוגו מאמר ב"ישראל היום", שכותרתו, באתר העיתון, "נפתח משפטו של היועץ מנדלבליט".

כותרת המשנה הבהירה שברדוגו אינו מתכוון על דרך המשל: "משפט נתניהו יחשוף את האמת על דרכו של היועץ המשפטי להביא לסיום כהונתו של ראש הממשלה הנבחר באמצעות כוחו המונופוליסטי באכיפת הדין הפלילי בישראל".

אין טעם להיכנס לבדיקת עובדות של המאמר הזה. מדובר בכתב שטנה סתמי, והסיבה היחידה ש"ישראל היום" לא חושש לפרסם היא ההנחה שאיש במערכת המשפטית כבר לא מתרגש, מכיוון שממילא אנשי משרד המשפטים והשופטים למדו לחטוף הכל ולשתוק.

בפרפראזה על אמירתו של דונלד טראמפ כי הוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ועדיין להיבחר, אפשר לומר שברדוגו יכול לייחס למנדלבליט כל קונספירציה תחת השמש, ועדיין להמשיך לשדר כאילו כלום.

בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שהפכה במידה רבה לגלי ברדוגו, הוא אינו צריך לספק הסברים לאף אחד. ובמערכת אכיפת החוק ההנחה של כולם היא שאין דרך להתגונן או להסביר ואין בכך גם תוחלת. יש לקבל את הברדוגואיזם כמכונת תעמולה שלא ניתן לנתק מהשטקר – תופעת לוואי שמערכת החיסון הציבורית צריכה ללמוד להכיל.

איור: אבי כ"ץ
איור: אבי כ"ץ

דפוס של תעמולה

במקביל להתנהלות השלבים המוקדמים במשפט נתניהו, ברדוגו הרחיב בחודשים האחרונים את גזרות השפעתו. אין עיתונאי בישראל עם עוצמות חשיפה כשלו.

בנוסף על הגשה ארבעה ימים בשבוע של יומן הערב בגלי צה"ל והתוכנית עם משה שלונסקי בשישי בבוקר, הוא מופיע כעת גם כפרשן בית קבוע בערוץ 20, כותב מאמרים ב"ישראל היום", מרואיין קבוע בתחנת הרדיו גלי ישראל ופרשן מזדמן בחדשות 13.

אלא שברדוגו אינו עיתונאי "ימני" או "שמרן". אין לו אג'נדה אידיאולוגית לקדם. את עיקר מרצו מקדיש ברדוגו לטיווח אובססיבי של מספר אויבים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.

בחשבון הטוויטר של ברדוגו אף אחד לא חשוב כמו היועץ המשפטי לממשלה, או אפילו מתקרב אליו: לא ראש הממשלה, לא ראש האופוזיציה, לא שר הבטחון או שר האוצר, לא הרמטכ"ל, לא פרויקטור הקורונה, לא נשיאת בית המשפט העליון ואפילו לא פרקליט המדינה.

ביקום של ברדוגו יש רק אדם אחד שמנהל את ישראל – במשפט, בבריאות, בביטחון ובכלכלה. תמנון מסוכן ומסועף שכל פעולותיו, גם האגביות, נועדו לתכלית ברורה: סיכול שלטון נתניהו. וברדוגו התגייס לפרק את הפצצה המתקתקת הזאת.

  • ב-9 בפברואר, יום אחרי הדיון בבית המשפט, הוקדשו 12 מתוך 14 ציוציו של ברדוגו להשחרתו של מנדלבליט.
  • ב- 8 בפברואר, 6 מתוך 10 ציוצים.
  • ב- 7 בפברואר: 3 ציוצים מתוך 4.
  • ב- 6 בפברואר: 4 מתוך 5 ציוצים.
  • וב-5 בפברואר, 12 מתוך 12 ציוצים עסקו במנדלבליט (חציים כחלק משרשור מתמשך).

ברדוגו פתח את חשבון הטויטר שלו ב-26 בינואר 2016, אך בארבע השנים הראשונות החשבון היה רדום למדי, וברדוגו עשה בו שימוש בעיקר כדי לצייץ מחדש קידומים של תוכניתו מחשבון הטוויטר של גלי צה"ל.

התפנית חלה לפני שנה בדיוק. ב-28 בינואר 2020 הוגש כתב האישום נגד נתניהו לבית המשפט המחוזי. בתוך ימים, ניצת גם חשבון הטוויטר של ברדוגו ומאז הוא הפך למכשיר תעמולה פעיל מאד נגד יריבי בלפור.

ברדוגו צייץ 803 ציוצים בשנה שחלפה מאז ועד השבוע שעבר (בניכוי ריטווטים לציוצים של אחרים). 466 פעמים מוזכר היועץ המשפטי מנדלבליט, תמיד לשלילה וכמעט תמיד בבוטות או בזלזול מופגן. לעומת זאת, נתניהו מוזכר 104 פעמים, בני גנץ 96, יאיר לפיד עשר פעמים, ומרב מיכאלי, מופיעה רק פעם אחת. ג'ו ביידן, הנשיא הנבחר של ארצות הברית, לא מוזכר כלל – ואילו הנשיא הקודם דונלד טראמפ זכה לאיזכור אחד, ואפילו זאת בהקשר של מנדלבליט.

את הקורונה, המגפה המקיפה את חיינו מכל עבר בשנה האחרונה, הזכיר ברדוגו 46 פעמים – רובם בהקשר לתפקוד הקלוקל של גנץ או של היועמ"ש במשבר הבריאותי (ובחלק המקרים בבוז לשניהם גם יחד).

במילים אחרות: ברדוגו במשימה מאד ממוקדת. ואין לו זמן, יכולת או צורך להתפזר.

לציוצים של ברדוגו נגד מנדלבליט יש בדרך כלל מבנה וקצב קבוע, ניגון המזכיר סיסמאות בחירות. הוא כותב ללא סיוג והרבה פעמים עושה זאת כשופט המקריא כתב אישום בגוף שני לנאשם בפתח משפטו. המילה הראשונה היא בדרך כלל "מנדלבליט".

לציוצים של ברדוגו יש מבנה וקצב קבוע, ניגון המזכיר סיסמאות בחירות. הוא כותב ללא סיוג והרבה פעמים עושה זאת כשופט המקריא כתב אישום לנאשם בפתח משפטו. המילה הראשונה היא בדרך כלל "מנדלבליט"

ברדוגו תמיד פותח עם השם ולא עם התפקיד, כדי לבסס תחושה שאין מדובר בעובד ציבור, בתפקיד או במוסד בעייתי, אלא באדם ספציפי, שורש הרוע בהתגלמותו. פעמים רבות הוא שם נקודה אחרי "מנדלבליט", אולי כדי שהנאשם יספיק לקום על רגליו.

אחרי ה"מנדלבליט", שכבר הפך לחיקוי של יניב ביטון (אשר ברדוגו ריטווט), מופיעה האשמה, וזו לרוב חריפה:

"מנדלבליט הצליח לאלף את כל כתבי המשפט…"

"מנדלבליט עוסק באובססיה למנות את אנשי שלומו…"

"מנדלבליט הקדנציה שלך לקראת סיום…."

"מנדלבליט החליט לטרלל את המדינה…"

"מנדלבליט והרשקוביץ תסבירו כיצד האדמה לא רועדת.."

"מנדלבליט חוסר האמון בך אפילו במפלגת צלאח א-דין מתחת לאפס.."

"מנדלבליט ממשיך לרקוד על הבמה הפוליטית והתקשורתית…"

"מנדלבליט מבזה את מוסד היועמ"ש…"

"מנדלבליט. אתה מודע היטב לעובדה שרגע אחד לאחר שתפנה את המבצר המרעין ביישין שלך יצופו למעלה…"

"מנדלבליט טבול כל כולו בפוליטיקה…"

"מנלדבליט. המבצר בצלאח א-דין רועד. ההיסטריה בעיצומה…"

"מנדלבליט. עצוב עד לאן הידרדרת. צביעות וחרדה אוחזים בך…"

ועוד עשרות דוגמאות.

לרוב הציוצים אין סימוכין. ברדוגו לא מצרף כתבות, סרטונים, הוכחות, מסמכים, ציטוטים או אפילו הקשרים ראויים לטענותיו. לעיתים רחוקות יסביר למה הוא מתכוון, וגם אז ממעוף הציפור.

ברדוגו לא מצרף כתבות, סרטונים, הוכחות, מסמכים, ציטוטים או אפילו הקשרים ראויים לטענותיו. לעיתים רחוקות יסביר למה הוא מתכוון, וגם אז ממעוף הציפור

גם בכך הוא מבדל עצמו מרוב העיתונאים, מימין ומשמאל, שחובבים העמסה של הוכחות ולינקים לטענותיהם, ולעיתים אף פותחים בשרשורים מתמשכים כדי שעמדתם תוכח במלואה. עיתונאים מכל קשת הדעות אוהבים להפגין ידע, אבל ברדוגו ממציא את המקצוע מחדש. הוא לא משחק במגרש הזה.

יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יעקב ברדוגו (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הטרמינולוגיה של ברדוגו כלפי היועץ המשפטי לממשלה קבועה, והוא אימץ שורה של ביטויים שנועדו לצבוע את מנדלבליט ואנשיו בצבעים שחורים השמורים לפוליטיקאים בזויים, פושעים מסוכנים או אפילו לאויבי ישראל.

אלא שבדרכו הכמעט משועשעת, ברדוגו לא מתיז את הביטויים הקשים הללו בזעם או בחרון אלא מוסיף אותם כמעט בדרך אגב, כמעין חתימה אישית. כך הם מזדחלים אל התודעה בבלי דעת.

בין הביטויים הבולטים:

  • "מפלגת צלאח א-דין" (כדי לשוות למשרד המשפטים ארומה של מטה פוליטי);
  • "המוקטעה של מנדלבליט" (כלומר מנדלבליט הוא כמו ערפאת, מנהיג טרור המכותר בידי כוחות צה"ל);
  • "מנדלבליט ימלמל/ מילמל/ ממלמל" (היועמ"ש לא "כותב" חוות דעת – הוא ממלמל אותן מתחת לשפמו, והמשרתים כבר יודעים לבצע);
  • "הכספות בצלאח א דין" (בהם מטמינים חוות דעת נסתרות);
  • "מנדלבליט הדיקטטור המשפטי";
  • "בדיחה עצובה";
  • "בושה";
  • "צביעות";
  • "מנדל הרוכל"; ועוד.

בעבר נהג ברדוגו לחתום את ציוציו על מנדלבליט בקריאה "תתפטר". לאחרונה, בהשראת המחאה נגד ראש הממשלה, הוא מסיים כמעט כל ציוץ ב"לך". לגיטימי כמובן לקרוא לנושא משרה להתפטר או ללכת הביתה, וברדוגו יכול לטעון ש"השמאלנים התחילו" כשהפכו את "לך" לסמל של מחאת בלפור.

אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אביחי מנדלבליט (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אלא שיש כמובן הבדל בין מפגינים בהפגנה פוליטית לבין פרשנים ומגישי חדשות המחוייבים בנראות ובמקצועיות מסוימת, בוודאי בתחנה ציבורית. אם רזי ברקאי, רינו צרור, אריה גולן, אילנה דיין או כל מגיש אחר היה חותם כל ציוץ הכולל דבר ביקורת על נתניהו והממשלה ב"לך", כפורמט קבוע נטול נימוקים, סביר להניח שברדוגו וחבריו היו משתוללים. וזה עוד לפני שנכנסים להבדלים בין פוליטיקאי העומד לבחירות לבין נושא משרה ציבורית העומד בראש מערכת התביעה.

פינקלשטיין מחייך בקברו

תעמולת ברדוגו מזכירה יותר מכל את התיאוריות שהנחיל האסטרטג המנוח ארתור פינקלשטיין, יועצו הראשון של נתניהו במערכת הבחירות של 1996.

פינקלשטיין האמין ברפטטיביות מתישה של הצהרות כוזבות ללא הסברים, הנמקות או אפילו הקשרים, עד אשר אלה חודרים אל התודעה ומתנחלים עמוק במוח.

פינקלשטיין האמין ברפטטיביות מתישה של הצהרות כוזבות ללא הסברים, הנמקות או אפילו הקשרים, עד אשר אלה חודרים אל התודעה ומתנחלים עמוק במוח

תשדירי הליכוד באותן בחירות (בהן נתניהו הפתיע וניצח את שמעון פרס בהצבעה ישירה לראשות הממשלה) התאפיינו בחזרות מתישות על מסרים קצרים וקליטים, הבולט שבהם היה "פרס יחלק את ירושלים" על רקע זכוכית נשברת החושפת את תמונתו של פרס אוחז באהבה בידו של יאסר ערפאת.

בנימין נתניהו וארתור פינקלשטיין במרץ 1999 (צילום: פלאש90)
בנימין נתניהו וארתור פינקלשטיין במרץ 1999 (צילום: פלאש90)

מי שזלזל בזמן אמת ב"חפירות" האלה, נדהם לגלות כמה הן יעילות כמכשירי תעמולה. פינקלשטיין, כמו ברדוגו, גרס שהכמות (כלומר מספר הפעמים שחוזרים על המסר) חשובה יותר מאיכותו.

מאז בחירות 96', סיסמאות שטנה החליפו הרבה מתמונות ה"סבא עם נכדים" של פרס מפעם. נתניהו הוא כמובן אשף מספר אחד בזיהוי ובחזרה על חולשות היריב במסגרת תעמולה – למשל, "גנץ. שמאל. חלש" ו"זה או ביבי או טיבי".

דגמנו כמה מהציוצים הבולטים של ברדוגו נגד מנדלבליט מהתקופה האחרונה וניסינו לבחון את מה הם מייצגים, על מה הם נשענים, ומה תפקידם במכונת התעמולה הארסית נגד מנדלבליט.

1. המסית

מעבר ללשון החריפה במיוחד, הגורסת כי במשרד המשפטים מחליטים על פתיחה בחקירה והגשת כתב אישום מתוך "פרנויה", ו"פנטזיות" כתגובה לאירועים "נורמטיביים", כמובן שלפחות בנוגע לנתניהו הקביעה הזאת אינה נכונה עובדתית, בלשון המעטה. למעשה, היועמ"ש סגר יותר תיקים לנתניהו ולסביבתו מאשר הגיש כתבי אישום.

את תיק הצוללות נגד ראש הממשלה סגר בלי בדיקה, על אף שמעורבותו של פרקליטו האישי דוד שומרון התחילה את הפרשה, ועל אף שסביבתו הוחשדה ואף הואשמה בספיחים בפרשה.

מנדלבליט סגר גם את תיק המניות של נתניהו, על אף שקבע כי ראש הממשלה קיבל "מתנה משמעותית" מבן דודו נתן מיליקובסקי. הוא גם סירב להגיש כתב אישום בתיק הפשוט יותר נגד נתניהו, תיק 1000 (המתנות) לפני שתסתיים החקירה בפרשות האחרות.

למעשה, יתכן שאם היה מגיש כתב אישום בתיק 1000 כבר ב-2018, נתניהו היה עכשיו בבעיה גדולה יותר. רבים במערכת אכיפת החוק, כולל בכירים, סבורים עד היום שזאת היתה טעות בשיקול דעת או סתם פחדנות.

אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL/FLASH90)
אביחי מנדלבליט ובנימין נתניהו (צילום: Marc Israel Sellem/POOL/FLASH90)

מנדלבליט גם סגר חקירה בנוגע לחשד סביב הצעה למנות את השופטת הילה גרסטל ליועצת משפטית בתמורה לסגירת תיק המעונות (לאחר חקירה קצרה), חקירות הנוגעות למעורבות בלפור בכלי תקשורת נוספים (גלי צה"ל למשל) מעולם לא הבשילו לתיק, טענות על איסוף חומרים נגד חוקרים, כפי שהצהיר אלשייך בזמנו לא נחקרו (בהחלטה משותפת למנדלבליט ולצמרת המשטרה הוחלט לא לפתוח בחקירה) ועוד.

כל אחד מהתיקים האלה, במסגרת "פנטזיה" ו"פרנויה", היה יכול להגשים למנדלבליט את החלום לטבוע בתיקי נתניהו.

גם באשר לאישי ציבור בעבר, מעטים המקרים בהם בית המשפט ייחס בפסק הדין "פנטזיה" לפרקליטות בעת הגשת כתב אישום. קשה גם למצוא הטייה פוליטית ניכרת בחקירות:

הפרקליטות "רדפה" אנשי שמאל או כאלה שנתפסו כמחנה השלום (שמעון שבס, אהוד אולמרט, פואד בן אליעזר), מרכז (חיים רמון) ימין (אריק שרון, אביגדור ליברמן), חרדים (אריה דרעי, יעקב ליצמן) ועוד רבים. חלק ניכר מהתיקים הגדולים הסתיימו בהרשעות מהדהדות, וגם כאשר זוכו, חטפו אישי ציבור ביקורת נוקבת מבית המשפט.

2. האירוני

ציוץ זה מרתק משום שדווקא בערוץ 20, משכנו החדש של ברדוגו, מפמפמים בשבועות האחרונים "פרשה" מופרכת וחסרת ביסוס של עבירות בנייה שכביכול עברה נשיאת העליון אסתר חיות.

חיות הזמינה דו"ח בדיקה על חשבונה, וסיפקה הסברים נאותים לטענות, ובכל זאת ממשיך הערוץ לפרסם "המשכים" (האחרון שבהם היה מגוחך במיוחד), ומתלונן על כך שאנשי הליכוד לא מתנפלים על הטרף, בניגוד למשל להתנפלות על התובעת ליאת בן ארי.

אגב, גם ברדוגו מקפיד לא להיכנס חזק מדי בבית המשפט העליון. כנראה שמישהו למעלה החליט עבורו שכרגע הנאשם מספר 1 לא ירוויח דבר ממתקפה כזאת. אולי המתקפה על השופטים תגיע בסיבוב הבא.

3. דבר והיפוכו

הציוץ הזה מייצג סידרה חשובה של ציוצי ברדוגו מהתקופה האחרונה העוסקים במלחמה בקורונה. מטרתם היא ניסיון לולייני מפעים להעביר אפילו את האשמה בתמותה ובתחלואה מקורונה לאחריות היועמ"ש ו"המוקטעה" שלו בצלאח א-דין.

ספציפית, הציוץ הזה מתבסס בין השאר על כתבה באתר "סרוגים", בה דיווח הכתב המשפטי אברהם בלוך כי מנדלבליט אכן הזדעק בממשלה וטען כי מתנהלת נגדו הסתה על רקע הפרסומים לפיהם הייעוץ המשפטי לממשלה בראשותו מנע דרישה ממי שטס לישראל להציג בדיקת קורונה שלילית לפני עלייתו למטוס.

מנדלבליט נפגע מכך שהוצג בתקשורת כמי שאחראי למחדל, כולל למותם של חולים בשל כך, בעוד הדרג הפוליטי לא ביקש התייחסות משפטית לסוגיה, ולא פעל לשינוי החקיקה בהתאם.

אלא שגם כתב "סרוגים", לא בדיוק אתר שמאלני, מדגיש כי מנדלבליט צודק, והוא אינו אחראי או אשם בבלגן שנוצר סביב הבדיקות בנתב"ג: "יש להדגיש כי היועץ המשפטי לממשלה הבהיר אמש כי לא התקבלה אצלו פנייה בעניין, ולדבריו הנושא עלה בשיחה בינו ובין ראש הממשלה – כאשר מנדלבליט אמר כי הדבר אפשרי ואפקטיבי ביותר. השר אריה דרעי אישר את טענותיו של היועמ"ש".

אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

גם העיתונאי גיא זהר בדק את הסוגיה בפינה "מהצד השני" ואישר כי אכן המערכת המשפטית לא התבקשה לכתוב חוות דעת, וזאת מכיוון שמשרד הבריאות בכלל לא ראה צורך בבדיקות אלה. זה אולי מנקה גם את הדרג הפוליטי, אבל בוודאי מציב את "בכיינותו" של מנדלבליט באור מוצדק. אם מערכת הבריאות "לא רואה צורך", והשרים לא דורשים חקיקה – איך בדיוק היועמ"ש אשם במחלותיהם של אנשים?

מה שמרתק בערבוב שעושה ברדוגו ב- 280 תווים הוא שאין דרך לנצח. כאשר מנדלבליט לא מתערב בעבודת הממשלה הוא רופס כיוון "שלא כתב חוו"ד". במקרים אחרים, כאשר הוא מקפיד לכתוב חוות דעת ברורה, למשל כדי להתריע מפני כלכלת בחירות, הוא חוטף מברדוגו בכל העוצמה האפשרית.

ברדוגו חזר על הטענה כאילו מנדלבליט אשם במחדל נתב"ג (ובמחדלים אחרים הקשורים לקורונה) שוב ושוב ושוב, תמיד בחריפות ובעוקצנות, ואף פעם ללא סימוכין. המטרה ברורה: להרחיק את האחריות מראש הממשלה. אותו ראש ממשלה שיכול לשנע מקצווי עולם מיליוני חיסונים במהירות שיא – פשוט אינו מסוגל לפעול במגזר החרדי, בנתב"ג וברשויות המקומיות ללא היועץ המשפטי הדיקטטור שמנהל אותו.

4. המעורבב

מעבר לתחושה שהציוץ הזה נכתב ברשלנות תוך כדי נהיגה או בישול מרק, לגמרי לא ברור מה הקשר בין אישורים שניתנו או לא ניתנו לחקור את ראש הממשלה לבין תכתובות הווטסאפ של השופטת רונית פוזננסקי-כץ עם היועץ המשפטי של רשות ניירות הערך, ערן שחם שביט.

האם ברדוגו טוען שמנדלבליט השפיע על השופטת "להעמיד פני מופתעת" או שעמד מאחורי השאלות של שחם שביט במקרה זה? כל טענה כזאת היא בבחינת סקופ עיתונאי – בתנאי שיצורף אליה בדל של ראיה. גם הקשר לקלטות מנדלבליט קלוש עד בלתי קיים. ולא תועמלן כברדוגו יטרח להסביר קשר זה. ציוץ אחד, ארבע פרשות שונות בתכלית, מלוא הטנא קונספירציות ואפס הוכחות.

גם כאשר גורם רשמי בודק טענות לקונספירציה ושולל אותם באופן מנומק – לא עיתונאי כברדוגו יניח לכך.

ב- 18 בינואר בדק השופט דוד רוזן, נציב הביקורת על הפרקליטות, את טענת ראש הממשלה נתניהו לפיה בכירי הפרקליטות קבעו במכוון כי יעקב אלחיאן ז"ל ביצע פיגוע בכדי לפגוע בו. רוזן קבע חד משמעית שלא היו דברים מעולם, שמי שקבע (בשוגג) כי אלחיאן היה מפגע היו בכירי המשטרה (בהם גם שר הבט"פ ארדן)  ולא הפרקליטות:

"מדובר בוויכוח מר משהו, על הדרך הנכונה בה ראוי להגיב להתבטאויותיו הקשות של המפכ"ל דאז וכי בכל מקרה ברור לחלוטין, כי אין כל קשר בין חילופי הדברים הנ"ל לתיקי ראש הממשלה, וממילא לא להכרעה כלשהי בנוגע לאותם תיקים. דברים אלה חרוטים בבירור בתכתובות, בהן לא מוזכר ראש הממשלה ו/או תיקיו ולו בשמץ קצת".

ברדוגו יכול לערער על החלטת רוזן, כמובן, היא אינה קדושה. אבל אין לו בדל של מידע, אפילו לא קמצוץ, המראה אחרת. אז מה הוא עושה? רומז שגם רוזן עצמו מושחת:

שתי הערות נוספות לציוץ המטורלל הזה: הראשונה היא ששוב מנדלבליט לוקח טיעון קשה נגד נתניהו (השימוש שעושה רעייתו שרה בכספי מדינה כדי להעמיס את הוצאות הניקוי היבש של בגדי המשפחה) וזורק אותו, הפעם באופן מגושם, דווקא על מושאי הביקורת שלו. וההערה השניה היא שעל פניו רוזן לא נדרש לבדוק את מנדלבליט במקרה זה, אלא את פרקליט המדינה שי ניצן.

5. השקרי

זהו כמובן ציוץ שקרי ומטופש. שקרי – כי מנדלבליט הוא היועץ המשפטי החבוט ביותר, בצדק או שלא, בהיסטוריה של מדינת ישראל. מטופש – כי מנדלבליט טופח על ידי נתניהו עצמו, שמינה אותו ושיבח אותו עד שהפסיק להיות יועמ"ש נוח.

באשר לעיתונות, קשה לחשוב על יועץ משפטי לממשלה שזכה לביקורת עזה ויצרית כל כך כמו הנוכחי, מכל הכיוונים. כל החלטה שלו נבחנה על ידי העיתונות בשבע עיניים, פעמים רבות בצדק.

במשך חודשים ארוכים הפגינו מאות פעילים ועיתונאים מול ביתו בשל מה שנתפס כסחבת בקבלת החלטות; רביב דרוקר ביקר את מינויו בגלל מעורבותו בפרשת הרפז; ברוך קרא פירסם את הקלטות שיחותיו עם אשכנזי.

בוגי יעלון, איש ימין מובהק, מחה על החלטתו לסגור את תיק הצוללות בעניינו של נתניהו ללא בדיקה; יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, ביקר בחריפות את האופן בו נבדקה התנהלותו של מנדלבליט על ידי נציב הביקורת על הפרקליטות;  גם ההסכמים שנחתמו באישורו ובפיקוחו של יועמ"ש עם הסכמי עד מדינה (בעיקר עם ניר חפץ) נבחנו בביקורת רבה, מימין ומשמאל, כולל בזמן ישראל.

הפגנה מול ביתו של אביחי מנדלבליט (צילום: רועי חלימה, פלאש 90)
הפגנה מול ביתו של אביחי מנדלבליט (צילום: רועי חלימה, פלאש 90)

הדוגמאות האלה ועשרות אחרות לא נועדו לעשות חיים קלים לעיתונות שפעמים רבות אכן פועלת כעדר פועה. מנדלבליט נהנה גם מאיתרוג, מימין ומשמאל, בהתאם להחלטותיו. זה טבעו של עולם.

אבל ההבדל בין ביקורת מנומקת של עיתונאים משמאל ומימין נגד מנדלבליט, לבין התשפוכת של ברדוגו ברור: ברדוגו סומך על הזיכרון הקצר של הציבור ופשוט משליך פסולת ללא בדיקה, בלי תשתית עובדתית ובהכללות מופרכות.

תגובת יעקב ברדוגו

יעקב ברדוגו מסר לזמן ישראל את התגובה הבאה:

"לא אחת שואלים מדוע הביקורת כלפי מנדלבליט נמצאת על סדר היום באופן תדיר. אנו תוהים מדוע אנשי תקשורת ובעלי דיעה ממלאים פיהם מים מחשש במקרה הטוב ומאתגרים אותו במקרה הרע. לדאבוננו, מנדלבליט משמש כיועץ המשפטי לממשלה ונאחז בקרנות המזבח בצלאח א-דין.

"כל עוד הוא אוחז בכיסא חשוב להפנות לדבריו של חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת 1996, פרופ׳ שלמה אבינרי:

הנה שאלה שבדרך כלל לא נשאלת בקורסי מבוא למדע המדינה: מי היה אישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי: נשיא ארה"ב? ראש ממשלת בריטניה? נשיא צרפת? לא ולא. התשובה הנכונה היא: היועץ המשפטי של ממשלת ישראל. בעוד שאחת מהנחות היסוד של הדמוקרטיה היא קיומם של איזונים ובלמים, המכוונים למנוע ריכוז סמכויות – מרכז בידיו היועץ המשפטי סמכויות שאין דומה להן בשום מדינה דמוקרטית. העובדה שמדובר באישיות ממונה ולא נבחרת, רק מעצימה את הפגיעה בדמוקרטיה…

במצב הנוכחי מדובר באישיות שאינה נבחרת, שנגועה בניגוד סמכויות ועניינים: מצד אחד הממשלה ממנה אדם שאמור להיות יועצה המשפטי – אבל הוא אינו מייעץ לה, אלא מכתיב לה מה מותר ומה אסור לה לעשות (סמכות האמורה להיות בידי בית המשפט העליון, ולא בידי פקיד); אף שאין הוא נבחר ציבור, הוא משתתף בישיבות הממשלה ועיני הכל נשואות אליו – הן משום שהוא משגיח הכשרות האולטימטיבי של הממשלה, והן משום שבידיו הסמכות להגיש כתב אישום נגד כל אחד משרי הממשלה שמינתה אותו. מצד אחר – אי אפשר לפטרו. כיצד ייתכן שאותו אדם יהיה גם יועץ לראש הממשלה וגם מי שיכול להכריע אם להעמידו לדין?

המצב הקיים אינו תוצר של חקיקה פרלמנטרית, שעברה דיון ציבורי מוסדר. סמכויותיו בפועל של היועץ המשפטי הן שעטנז בלתי סביר של מורשת קולוניאלית מנדטורית, פסיקות של בג"ץ, החלטות של ועדות שלא עברו מעולם תהליך חקיקה, הכרעות חד-צדדיות של היועץ המשפטי לגבי סמכויותיו שלו עצמו, והיסטוריה של כמה אישים חזקים וכוחניים שמילאו את תפקיד היועץ בתקופה של חולשה שלטונית.

התפקיד במתכונתו הנוכחית הוא אנדרוגינוס שצמח בשדות הפרא של הפוליטיקה הישראלית…לא פיצול התפקידים הוא פגיעה בדמוקרטיה: המצב הנוכחי, שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית, אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה. יסודות הדמוקרטיה בישראל הם עמוקים וחסונים, למרות כל הבעיות שהיא נתקלת בהן, ואין לנושא משרה אחד מונופול עליהם.

"זו הסיבה שמנדלבליט הוא נשוא הביקורת וכל החוששים, מתחנפים ומאתרגים חוטאים לעצמם".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
לצערי, ביבי השתיל אותו שם, וגנץ היה צריך להעיף אותו אחרי שבוע בתפקיד, משלא עשה זאת, למרות התבטאויות השופר גם בגנץ , הרי שנמתין עד שהרה"מ והרה"מ החליפי ירדו מחיינו ויוסר השופר באופן טבעי... המשך קריאה

לצערי, ביבי השתיל אותו שם, וגנץ היה צריך להעיף אותו אחרי שבוע בתפקיד, משלא עשה זאת, למרות התבטאויות השופר גם בגנץ , הרי שנמתין עד שהרה"מ והרה"מ החליפי ירדו מחיינו ויוסר השופר באופן טבעי. חג שמח.

תגובת ברדוגו דמגוגית במקרה הטוב. חיצי ברדוגו בתקשורת אינם כלפי משרת היועמ"ש אלא כלפי מנדלבליט אד הומינום. יתר על כן, בתגובתו, הלא קצרה, הוא לא סיפק שום ראייה לטענותיו כלפי מנדלבליט.
עוד 2,877 מילים ו-4 תגובות
כל הזמן // שבת, 27 בפברואר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

״הקומבינות של דרעי וליצמן על חשבון חילונים צריכות להיפסק״

עימותים באום אל-פחם: שוטרים פצעו קשה מפגין בראשו ● ח״כ יוסף ג׳אברין נורה בגבו ברימון הלם ● אורלי לוי-אבוקסיס: "ניסו לעשות לי חיסול פוליטי״ ● דיווח: העימות בין נתניהו ורגב מבוים ונועד לצרכי קמפיין ● סער: בנט ואני לא מקיימים שיחות על רוטציה בינינו ● שקד לא פוסלת בלוק טכני עם סער ● היועמ"ש החליט לדחות את ההכרעה בתיקים של נבחרי ציבור עד לאחר הבחירות

עוד 37 עדכונים

ישראלי מדבר בלב האקדמיה האינדונזית

לא פעם הוזמנתי להרצות בפורומים אקדמיים באינדונזיה, אך בהיעדר יחסים דיפלומטיים עמה, הדבר לא צלח. שלטונות אינדונזיה לא מונעים מחברות אינדונזיות פרטיות סחר עם ישראל, וכך אנשי עסקים ישראלים פוקדים את הארכיפלג האינדונזי. אך אין דין פעילות עסקית כדין פעילות אקדמית – במיוחד הרצאה של ישראלי בקמפוס באינדונזיה.

במקרה שלי האתגר גדול במיוחד ודומה להליכה על חבל דק, שכן נושאי מחקרי מכוונים לנושאים פוליטיים פנימיים כמו המערכת הפוליטית האינדונזית, מהמורות בתהליך בניית הדמוקרטיה שם, מדיניות החוץ – השלובה במדיניות הפנים – בדגש על זו המזרח תיכונית, וכן המפגש בין מגמות אסלאמיות מקומיות מתונות לרוחות קיצוניות מהמזרח התיכון.

לא פעם הוזמנתי להרצות בפורומים אקדמיים באינדונזיה, אך בהיעדר יחסים דיפלומטיים עמה, הדבר לא צלח. במקרה שלי האתגר גדול במיוחד ודומה להליכה על חבל דק, שכן נושאי מחקרי מכוונים לנושאים פוליטיים פנימיים

והנה, עידן הקורונה הציע הזדמנות ש"המציאות הנורמלית" לא הובילה אליה. בעקבות מאמר שפרסמתי בבמה מרכזית בסינגפור, שכנתה הקטנה של אינדונזיה, ואשר הצביע על תגובתה המשתהה, הזהירה והעמומה משהו של אינדונזיה בנושא ההסכמים שנחתמו בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ובחריין,  הוזמנתי באוקטובר האחרון לשמש כדובר ראשון מבין שניים בוובינר (Webinar), שנערך ביוזמת התאחדות הסטודנטים של המחלקה ליחסים בינלאומיים בUniversitas Islam Indonesia ("האוניברסיטה האסלאמית של אינדונזיה", UII). לזו שורשים עמוקים בהיסטוריה הלאומית של המדינה והיא ממוקמת בעיר ג'וגג'קרטה, שבמרכז האי ג'אווה, הידועה כמרכז למוסדות להשכלה גבוהה. נושא הוובינר, "נרמול היחסים בין מדינות ערביות לבין ישראל; אינטרס פוליטי והסטטוס של פלשתינה", הינו נושא טעון במיוחד, שהרי קשה לנתק את נושא נרמול היחסים, ודאי מנקודת מבט אינדונזית, מהנושא הפלסטיני.

באינדונזיה, כמדינה וכחברה אזרחית, ההזדהות עם מה שמוגדר כמאבק העם הפלסטיני לזכויותיו, רבה מאוד ונוגעת בנימים מרכזיים:

  1. האחד, הלאומי, בבחינת מאבק אנטי-קולוניאלי, תפיסה ששורשיה מובילים למאבק אינדונזיה לעצמאות מההולנדים וכן לתנועת המדינות הבלתי מזדהות, שאינדונזיה הייתה בין מחולליה בשנות ה-50.
  2. השני, נוגע בעיקרו לרוב המוסלמי הדומיננטי במדינה, והניזון מתחושה חזקה של סולידריות עם כלל האומה האסלאמית. המאבק הפלסטיני נתפס בקרבו גם כמאבקו של העולם המוסלמי.

עיון בהזמנה לכנס ובשאלות המנחות לקראתו הצביעו על האתגר הצפוי בהתבטאות בנושא במרחב האינדונזי. מרחב שהנרטיב הישראלי בסכסוך זר לו, בלשון המעטה. כך למשל, בדף פתיחה לדיון נאמר:

"כעת כאשר אנו רואים נרמול יחסים בין מדינות ערביות וישראל, יהיה מעניין לדון האם זהו שינוי שחל באינטרסים פוליטיים מצד מדינות אלה או שקיימת מזימה [קונספירציה] אחרת מאחורי הנרמול".

למרבה השמחה, המפגש עבר בשלום ובהצלחה. השתדלתי שלא להוביל לפולמוס, שבכל מקרה לא היה מוליך לשום מקום מלבד לסגירת הדלת שנפתחה. עם זאת, מצאתי צורך לומר, בחיוך, כי מה שנתפס על ידם כ"מזימה", כ"הפרה" של קונצנזוס ערבי, הוא בבחינת החלטה של מדינות ערביות עצמאיות, במציאות משתנה. מדינות המונעות אומנם מאינטרסים, אך גם מהבנתן כי הדבר עשוי לסייע לאזור כולו, ואף לקדם דווקא מימוש זכויות הפלסטינים.

המפגש עבר בשלום ובהצלחה. השתדלתי לא להוביל לפולמוס, שלא היה מוליך לדבר מלבד לסגירת הדלת שנפתחה. עם זאת, מצאתי צורך לומר, בחיוך, כי מה שנתפס על ידם כ"מזימה", כ"הפרה" של קונצנזוס ערבי, הוא בבחינת החלטה של מדינות ערביות עצמאיות

אך את עיקר דבריי כיוונתי לשאלה המורכבת, שיש לי בה יתרון מחקרי, והיא יחסי אינדונזיה ישראל – נושא שלא ממש עולה לדיון אקדמי וציבורי עד כה באינדונזיה.

יאמר, אינדונזיה מתנה באופן עקבי יחסים דיפלומטיים עם ישראל במהלך מקדים של כינון מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל. מהטעם הזה, כאמור, התמהמהה בתגובתה להסכמי נרמול היחסים וגילתה זהירות ניסוחית. אולי גם תוך העברת מסר משתמע בצורך שלה להמתין ולראות להיכן יתפתחו הדברים, בעיקר בכל הקשור להשלכות הפנימיות באשר לקידום הנושא הפלסטיני.

במסגרת סוגיה כבדת משקל זו, הצגתי מערכת טעונים המובילה למסקנה שאולי הגיעה העת שאינדונזיה תשקול מחדש את עמדתה. זאת, בין היתר, מהטעם שלתהליך נרמול היחסים עם ישראל שותפות מדינות ערביות סוניות מתונות, כמוה, החולקות עמה תפיסה בדבר קידום סובלנות דתית ומאבק בהקצנה דתית.

ברור גם כי מערכת האינטרסים הכלכלית של אינדונזיה מובילה באופן מובהק למדינות המפרץ הערביות. ובנוסף, כתובנה היסטורית, העיקרון המוביל במדיניות החוץ האינדונזית, שנקבע על ידי האבות המייסדים, בדבר "עצמאות ואקטיביזם" (bebas dan aktif) מכיל בתוכו גם הכרה בצורך להתאים מדיניות חוץ למציאות משתנה.

למערכת השיקולים מתווסף גם עניינה של אינדונזיה במעורבות בזירה המזרח-תיכונית כשחקנית פעילה בתהליכי פתרון סכסוכים ובניית שלום, גם כמענה לאיום של גלישת קיצוניות מהמזרח התיכון לתחומה היא.

אומנם קשה עתה קשה לצפות לתזוזה כלשהי בעמדה האינדונזית בנושא כינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל, בהיעדר התקדמות ממשית לפתרון הסכסוך  הישראלי פלסטיני, לרבות הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. עם זאת, יש עניין במציאות הנוכחית להפיק את המרב מפעילות במרחב קשרי "אנשים  לאנשים" (people-to-people), בין ישראל לאינדונזיה, בדיוק כפי שנעשה בוובינר שבו השתתפתי.

למערכת השיקולים מתווסף גם עניינה של אינדונזיה במעורבות בזירה המזרח-תיכונית כשחקנית פעילה בתהליכי פתרון סכסוכים ובניית שלום, גם כמענה לאיום של גלישת קיצוניות מהמזרח התיכון לתחומה היא

וברמה האישית, מפגש הוובינר היווה חוויה מיוחדת משני טעמים עיקריים.  ראשית, לשוב לאחר למעלה משני עשורים לעיר המופלאה ג'וגג'קרטה –  גם אם הפעם, בשונה מהעבר, מדובר במסע וירטואלי בלבד. ג'וגג'קרטה משמשת לב לתרבות הג'אוונית, המקרינה על כל הארכיפלג האינדונזי. למעשה, העיר היא גם עיר מלכותית, שכן בתוך שטחה משתרעת הסולטנות רבת השנים של ג'וגג'קרטה ובמרכזה ארמון הסולטן; לא כאתר היסטורי אלא כמציאות חיה.

והטעם השני – היחשפות נוספת, והפעם ייחודית משהו, למעגלי  משכילים צעירים אינדונזים, המובילים בארצם רעיונות מתקדמים כמו סובלנות, פלורליזם, דמוקרטיה, שוויון מגדרי, דיאלוג בין דתי ופתרון סכסוכים בדרכי שלום. כך מפגש וובינר זה היווה עבורי עוד ציון דרך בניסיון לתרום במשהו לבנית גשרים לעולם שבעיקרו זר לנו ושאנו, במידה רבה בשל זרות הנרטיב שלנו בסכסוך באזורנו, נתפסים בו במושגים שליליים.

מהטעם הזה הזדרזתי עתה לצרף חוקר אינדונזי למחקר עליו אני שוקד. חרף המרחק, במובן הרחב של המושג, כדאי לנסות וליצור שיח עם מעגלי משכילים במדינה זו, המהווה בית לאוכלוסייה המוסלמית הגדולה בעולם. שיח העשוי אולי לתרום לטווח הרחוק יותר לקירוב בין עמים ואולי אף לקידום אווירת פיוס באזורנו.

ד"ר גיורא אלירז הינו עמית נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית, ובמכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי בהרצליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מאמר המשך לסדרת מאמרים של ד"ר אלירז העוסקים ברמה מחקרית מעמיקה בהיבטים מגוונים של הארכיפלג האינדונזי. מכאן יש חשיבות רבה לכך שמשרד החוץ בישראל יוביל יוזמה לנירמול יחסים עם המדינה המוסל... המשך קריאה

מאמר המשך לסדרת מאמרים של ד"ר אלירז העוסקים ברמה מחקרית מעמיקה בהיבטים מגוונים של הארכיפלג האינדונזי. מכאן יש חשיבות רבה לכך שמשרד החוץ בישראל יוביל יוזמה לנירמול יחסים עם המדינה המוסלמית הגדולה בעולם כאשר האינטרס הישראלי יכול להשתלב במגמה החיובית אותה מקרינה אינדונזיה. לדבר יש פוטנציאל בסיסי לטיפוח יחסים רשמיים-פורמליים שיעניקו לשתי המדינות מגוון תועלות במיוחד כלכליים.

עוד 890 מילים ו-1 תגובות

תנועת המחאה נגד פוטין מפלגת את יהודי רוסיה

"יהודי רוסיה חייבים להבין את הסכנות הטמונות בקריסתו האפשרית של ממשל פוטין", מזהיר מנהיג פדרציית הקהילות היהודיות של רוסיה ● אך היחס הסובלני לו זוכים היהודים אינו מנת חלקם של המוסלמים והלהט"בים במדינה ● "90% מהרוסים באמת מעריצים את פוטין. היתר, שאליהם אני שייך, לא מרגישים חופשיים לומר מה הם חושבים", אומר דימה איגנסון, שבחר לעלות ארצה

עוד 988 מילים
הזמן הירוק
הזמן הירוק
סיכום השבוע בסביבה

הירוק נשאר ירוק מאוד

הצל"ש הירוק של השבוע הולך לוועדת התכנון שהחליטה להפוך את הגבעות הירוקות סביב מודיעין לגן לאומי ולא לשכונה כעורה ● מזהם השבוע הוא הישראל המטנף שממלא את הים בפלסטיק - לא פחות גרוע מזפת ● והטיפ: הבקתה שרואים ממנה רק חולות וכוכבים

עוד 547 מילים

למקרה שפיספסת

הטורקים טוענים שמטוסי קרב יוונים ביצעו יעף מאיים מעל ספינת הצי הטורקי ● היוונים מכחישים וטוענים שהטורקים מייצרים פרובוקציה לקראת חידוש השיחות בין המדינות בחודש הבא ● לתוך הקלחת הזו נכנסת ישראל שלא ברצונה, כשלמעשה הדבר האמיתי שמטריד את ארדואן הוא צינור הגז הישראלי-קפריסאי-יווני ● וזו גם בדיוק הסיבה לניסיונות ההתקרבות של ארדואן לישראל ● פרשנות

עוד 679 מילים

האם מגילת אסתר היא מספרי הקודש?

מגילת אסתר היא סיפור-חצר. בכל סיפור החצר הזה כפשוטו, מתחילתו ועד סופו, אין ביטוי רוחני אחד, שלא לומר ביטוי דתי. אל תחפשו במגילה את שם אלוהים כי לא תמצאו. התכנים ארציים וכמובן בעייתיים (בלשון המעטה):

  • ההתחלה: משתה שיכורים, זלילה וסביאה שנמשך כחצי שנה!
  • תככי חצר. זימה. איסוף נערות בתולות מכל הממלכה לשימושו-בחירתו של המלך.
  • פקודה מלכותית להשמיד, להרוג ולאבד את רוב יהודי העולם (השראה ל"פתרון הסופי"?).
  • התגובה היהודית בגיבוי מלכותי "לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם" מפני הצרים אותם (מידתית? בלתי-נמנעת?).

מגילת אסתר היא סיפור-חצר. בכל סיפור החצר הזה כפשוטו, מתחילתו ועד סופו, אין ביטוי רוחני אחד, שלא לומר ביטוי דתי. אל תחפשו את שם אלוהים כי לא תמצאו. התכנים ארציים וכמובן בעייתיים, בלשון המעטה

אנו קוראים במגילה:

"קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם".

אולם חז"ל במסכת מגילה (ז ע"א) מעידים שהיו בתחילה קשיים בקבלת המגילה כספר קודש לקריאה בציבור ובהתקבלותו של החג, שצוין בתחילה רק בשושן הבירה. הם מתארים מעין ויכוח בין אסתר המלכה לחכמים:

"אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קׅנְאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס…".

הוויכוח בין אסתר לחכמים ממשיך, ובמהלכו אף מעוררים האמוראים אפשרות שמגילת אסתר אינה מכתבי הקודש. סוף דבר נקבעת עמדת חכמים ברוח דברי הפסוקים במגילה על קביעתם של ימי הפורים וקדושתה של המגילה.

כמובן שהדיון בגמרא הוא תיאורטי, ואולי בא לדחות דברי ביקורת על החג ועל תוכן המגילה שכן בימיהם של החכמים הנזכרים ודורות רבים לפניהם, חגג עם ישראל בכל קהילותיו ותפוצותיו את ימי הפורים. הם נחגגו בקריאת המגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים וחשיבותם הלכה והעצימה.

עד כמה התחזקה חשיבותם של ימֵי הַפּוּרִים?

פורים כתיקון למעמד קבלת התורה בסיני

למדנו במסכת שבת (פח ע"א):

"וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז) – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב; ואם לאו – שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור [חזרו] קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב: "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" (אסתר ט, כז) – קיימו מה שקיבלו כבר".

לפי גישת חז"ל היה פגם בקבלת התורה בהר סיני בכך שהיא נכפתה על העם שלא בחר בה מרצונו החופשי. קבלת ימי הפורים על-ידי היהודים שניצלו במלכות אחשוורוש בימי מרדכי ואסתר היא גם קבלה מחודשת מרצון של התורה ומהווה מעין תיקון למעמד קבלתה בסיני.

לגישת חז"ל היה פגם בכך שהתורה בהר סיני נכפתה על העם, שלא בחר בה מרצונו החופשי. קבלת ימי הפורים על-ידי היהודים היא גם קבלה מחודשת מרצון של התורה ומהווה מעין תיקון למעמד קבלתה בהר סיני

טענה זו חוזרת ומדגישה שהבסיס לחג הפורים, מקור עוצמתו הוא התקבלותו על ידי העם ולא עמדתם הערכית או רצונם של חכמי ישראל.

קריאת המגילה כמצווה שווה למצוות התורה

מכאן ואילך עומדת מצוות המגילה, שהיא מצווה מדרבנן, בשורה אחת עם מצוות התורה כפי שכתב המחבר (בעקבות בעל הטורים) בשולחן ערוך תרפ"ז סימן ב':

מְבַטְּלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלָּם נִדְחִים מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה, וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו חוּץ מִמֵּת מִצְוָה שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִים…

הרמ"א בהגהותיו אמנם מסייג שמדובר רק בעת שיש מספיק זמן לקיים את שתי המצוות, ורק אז מקדימים את מצוות קריאת מגילה,

"אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁתֵּיהֶן אֵין שׁוּם מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא נִדְחֵית מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה…".

ניסוחים אלה מעצימים את חשיבותה של המגילה ומבטאים את המשקל הרב שהעניקו לה לא רק חכמים אלא הציבור הרחב בכללו.

אז מה ניתן ללמוד מחג שבמרכזו סיפור די בעייתי מבחינה רוחנית ודתית ועם ישראל לדורותיו מחשיב אותו עד כדי תפיסתו כתיקון לקלקול של קבלת התורה בסיני והשוואתו למצוות התורה?

מצוות ימי הפורים חוזרות ומדגישות את העובדה התרבותית וההיסטורית שבמוקד ההוויה היהודית עומדים המעשים, המצוות ואלה הם תוצאה של רצון העם לדורותיו ומסורתו. האמונה, הרעיונות הרוחניים והדתיים חשובים אך אינם היסוד. הללו מולבשים בדיעבד על הפרקטיקה המקובלת והנהוגה בציבור.  בדרשות רבות מספור מנסים להסביר כך טקסט בעייתי, גם כזה שחף מרוחניות ודתיות.

אין בכוחן של השאלות הגדולות על התוכן של המגילה והאתגר שהיא מעמידה לערכים חשובים שרובנו דוגלים בהם, כדי לשנות הוויה תרבותית מושרשת של חגיגת הפורים.

במוקד ההוויה היהודית עומדים המעשים, המצוות ואלה הם תוצאה של רצון העם לדורותיו ומסורתו. האמונה, הרעיונות הרוחניים והדתיים חשובים, אך אינם היסוד. הללו מולבשים בדיעבד על הפרקטיקה המקובלת והנהוגה בציבור

ברמה העיונית נפתח לנו פתח להמשיך את המדרשים והפירושים הרבים הרחק מהכתוב בפשט הפסוקים. אין צורך לקלקל את השמחה ולהחריב את המסיבה. ברמה המעשית, עובדת היות

הַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר קובעת בסופו של דבר שימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם.

פורים שמח!

הרב נפתלי רוטנברג הוא רב המועצה המקומית הר אדר, עמית מחקר במכון ון ליר בירושלים, וחוקר בתוכניות על אהבה ודת וחוק ודת בריג'נט פארק קולג', באוניברסיטת אוקספורד. תחומי התעניינותו העיקריים: חוכמת האהבה; הלכה ומדרש; חינוך דמוקרטי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 767 מילים
עודכן אתמול

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

החיסונים לא מצילים את נתניהו ובליכוד רואים את הקו האדום

נתניהו הגיע אתמול לאולפן ערוץ 13 כשהוא אינו במיטבו וישב מול מראיין שהצליח להוציא את ראש הממשלה מאיזון ● לנתניהו יש סיבות להיות בלחץ: מבצע החיסונים לא מסייע לליכוד בסקרים ואתמול השרים הבכירים אף ראו את המפלגה מתקרבת לקו האדום ● עכשיו ראש הממשלה משנה טקטיקה: חיסונים - אאוט, כלכלה - אין ● פרשנות

עוד 589 מילים ו-3 תגובות

פרשת ילדי ארה"ב

אמהות וזוגות צעירים אולצו במשך שנים לוותר על התינוקות שלהם, ולמסור אותם ● זה קרה בארה"ב בין שנות ה-50 לשנות ה-70 ● לפחות 2.5 מיליון תינוקות לבנים נמסרו לסוכנויות אימוץ, ועברם נמחק ● בספר חדש חושפת גבריאל גלזר את זוועות השיטה, כולל הניסויים הכואבים שערכו רופאים יהודים בתינוקות יהודים שרק נולדו

עוד 1,201 מילים

החוק מטומטם ולכן הציבור ישלם

בחירות זה עסק יקר, וחוק מימון מפלגות מ-1973 לא מתאים למציאות שבה מתקיימות בחירות כל שני וחמישי ● הבנקים כבר לא ששים לתת הלוואות למפלגות שאולי לא יצליחו להחזיר את הכסף, וכך הפכה הכנסת לבנק מממן בתנאים נוחים ● לא פלא שהמפלגות החדשות מעדיפות ערבויות מטייקונים על פני תרומות קטנות מהציבור ● כך או אחרת, זו יוצא מהכיס שלנו - וכרגע חייבים לנו 196 מיליון שקל

עוד 2,653 מילים

האיחוד בציונות הדתית מקרב יותר מאי-פעם את איתמר בן-גביר למושב בכנסת ● בעקבות זאת, החל מאמץ חסר-תקדים להלבין את הפעיל הקיצוני שהחל את דרכו כמי שגנב עיטור מרכב הקדילק של יצחק רבין שבועות לפני הירצחו והפך לעו"ד פעלתני ומרואיין מבוקש בתקשורת ● אך הוויכוח הוא לא באמת על בן-גביר אלא על נתניהו, ועד כמה ירחיק לכת כדי להבטיח את המשך שלטונו

עוד 1,916 מילים

נתניהו: אני תוקף את התקשורת הישראלית כי מגיע לה

נתניהו שהתראיין לערוץ 13 הבטיח: לא אקדם חוקים שיעניקו לי חסינות ● היועמ״ש בודק את תכנית חלוקת החיסונים למדינות זרות שהוקפאה בינתיים ● סקר מנדטים: הליכוד נחלש, לנתניהו אין קואליציה ● דירקטוריון קק״ל אישר תקציב לרכישת קרקעות בשטחים ● עדות יועץ הזוג נתניהו: אין אחד שלא מפחד משרה, כל הלשכה ידעה על המגעים עם מוזס ● פורסם מדד רמזור לחופים

עוד 32 עדכונים

החוק שאושר אתמול בכנסת, המאפשר למסור מידע על מתחסנים ולא-מתחסנים לשורת רשויות ציבוריות, לא היה עובר אלמלא ההיסטריה הציבורית סביב מגפת הקורונה והחיסונים ● ואלמלא אותה היסטריה, סביר להניח שבית המשפט העליון היה פוסל את החוק ● השאלה היא, מה תהיה הפגיעה הבאה בזכויות היסוד של האזרחים ● פרשנות

עוד 712 מילים ו-1 תגובות

חמש הערות על המצב

המשרד להגנת הסביבה עבר מהתמודדות עם זיהום הים לפארסת זיהום החקירה ● מיקי זוהר הוציא צו איסור דיון שערורייתי ● שוב הוכח שבישראל, האינסטינקט ההישרדותי מציף מייד את פתרון הקסם: צה"ל ● בניקוי הזפת מהידיים, מתברר שאסון סביבתי אחד מסייע להיפטר מאסון סביבתי אחר ● וכמה אירוני שגם המבנים בים נושאים שמות של אנדרטאות לזכר הטבע שהולך ונעלם ● פרשנות

עוד 1,517 מילים

"מגן אבות ואמהות" מתיר לבקר דיירי דיור מוגן בביתם

מעקב זמן ישראל מנהלת "מגן אבות ואמהות" הודיעה השבוע כי קרובי משפחה וחברים של דיירים בדיור מוגן יורשו מעתה לבקרם בדירתם - לראשונה מזה שנה ● הביקורים מותרים כרגע רק בדיור המוגן ולא בבתי אבות וכפופים לכללי התו הירוק ● המשמעות היא כי מחוסנים, מחלימים וכן בעלי בדיקה שלילית יוכלו לשהות בדירת הדיירים ● עם זאת, לא כל רשתות הדיור המוגן מאמצות את ההיתר החדש

עוד 527 מילים

בדיקת זמן ישראל גדרות עתיקות לא בונות שכנות טובה

הרס החומה סביב מזבח הר עיבל עורר סערה גדולה בחודש שעבר ● המתנחלים מאמינים שהפלסטינים, שפרקו אבנים מהחומה בת ה-3000 שנה, ביצעו "פיגוע טרור" ● צה"ל לא יכול, או לא רוצה, להיכנס למקום, בעומק שטח B שבשליטת הרשות הפלסטינית ● אז המתנחלים התגייסו לתקן את הנזק בעצמם ● ד"ר אסף אברהם: "אני לא יודע מה יותר טרגי, ההרס המקורי או ניסיון השיקום"

עוד 2,014 מילים ו-1 תגובות

דיווח: נתניהו ביקש מביידן שלא להסיר את הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ על התובעת בהאג

הקמפיין של מפלגת העבודה יתמקד בסוגיות מגדריות ● יועמ״ש משרד האוצר: בניגוד לדבריו, כ״ץ אמר לי לא לקדם את התכנית הכלכלית ● כ"ץ: עומד מאחורי דבריי ● סערה במליאה לאחר שח״כ שטרן מהליכוד תקף בנאומו את מרב מיכאלי על רקע פרשת קסטנר ● נתניהו מעריך שבחודשים הקרובים יחלו בישראל לחסן גם ילדים ● עקב הזיהום: משרד הבריאות אוסר שיווק של דגים מהים התיכון

עוד 42 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה