במטה המפלגה הטרייה "חוסן לישראל", בראשותו של הפוליטיקאי בני גנץ, היו מאד מודאגים. זאת הייתה מערכת הבחירות של אפריל 2019, הראשונה בסדרה, והקמפיין בדיוק התחיל להתרומם. העיתונות לא עשתה חיים קלים למפלגה החדשה, או למועמד מטעמה, שלמד לשייט בים של מיקרופונים וספינים אכזריים. למרות נאום פתיחה שזכה לתשומת לב, התקשה גנץ לקבוע סדר יום פוליטי ברור. אבל במפלגה היו מודאגים בעיקר ממיגרנה אחת שבאה מכיוון יפו: יעקב ברדוגו.

"זה לא היה עניין של ימין-שמאל בכלל", מסביר גורם פוליטי שהיה מקורב למטה. "אני הייתי מיודד עם ברדוגו, ושדרנים ימנים הם אתגר מהנה בשבילי. הבעיה הייתה שמהר מאוד ראינו שברדוגו משתתף בתעמולה נגדנו באופן מתוזמר. לא משנה מה עשינו או אמרנו, הוא המשיך להדהד מסרים ארסיים מבלפור.

"הוא גם דיבר המון שטויות. בהתחלה על כך שנקבל 6 מנדטים, בהמשך – כבר אחרי הקמת כחול-לבן – על כך שבלפור חוגג את זה שהתאחדנו עם יש עתיד של יאיר לפיד. כל יום היה יורה צרור. מתישהו אמרתי לו 'אתה פשוט משדר מה שנתן אשל אמר לך להגיד'. בשלב הזה הוא התחיל להשתולל ולהתלהם עלי כמו בריון".

אבל עוד לפני הקמת כחול-לבן ושאגות השמחה בבלפור, במטה של חוסן לישראל התקבלה החלטה להחרים את יומן הערב של גלי צה"ל בהגשת ברדוגו וירון וילנסקי, שהתרחב לאחרונה לשעתיים, ולא לאפשר לבכירי המפלגה החדשה להתראיין שם. במקביל, ביקשו במטה פגישה עם שמעון אלקבץ, מפקד גלי צה"ל.

במטה חוסן לישראל התקבלה החלטה להחרים את יומן הערב בהגשתו של ברדוגו, שהתרחב בינתיים לשעתיים, ולא לאפשר לחברי הרשימה להתראיין שם. במקביל, ביקשו במטה פגישה עם שמעון אלקבץ, מפקד גלי צה"ל

הפגישה התנהלה על מי-מנוחות, ואלקבץ הסביר פנים ולא ניסה להתווכח עם הטענות. במקום זאת, הוא הציע פשרה: אנשי גנץ יציעו שלושה שמות אפשריים של "פרשנים מנגד", כלומר אנשי תעמולה או ייעוץ משמאל, אחד מהם ייבחר לשמש כפרשן בשידור, ושילובו יאזן את שטף התעמולה הביביסטית של ברדוגו. נוכחים בחדר ציינו כי אלקבץ "פשוט רצה לסיים את הפגישה, ראית שלא נוח לו".

ואכן, רשימה ובה כמה שמות הועברה ללשכתו של מפקד התחנה הצבאית, אבל אלקבץ לא מילא את הצד שלו בהסכם, ומעולם לא מינה "פרשן מאזן" לברדוגו.

בשלב הזה, במטה חוסן לישראל החליטו לצחצח את החרבות, ולפצוח בקמפיין אנטי-ברדוגו שיציג אותו כמנהיג קוריאה הצפונית וכתועמלן ריקני של דף המסרים שמשוגר מבלפור. לצורך זה הפיקו שני סרטונים, שמוצגים כאן לראשונה.

סרטון מתוך הקמפיין הגנוז של חוסן ישראל נגד ברדוגו

ואולם, הסרטונים נגנזו ולא שודרו בקמפיין, וחומת החרם נסדקה כאשר המפלגות של גנץ ולפיד התאחדו להקמת כחול-לבן. בשלב הזה לפיד לקח את המושכות כמוביל הקמפיין התקשורתי של המפלגה, ומאחורי הקלעים החלו חיכוכים בלתי פוסקים בין צוותי התקשורת של גנץ לבין צוותי התקשורת של לפיד.

אחת המחלוקות האלה הייתה סביב ברדוגו: האנשים של גנץ וגבי אשכנזי נאחזו בחרם ורצו להיכנס בו בעוצמה, בטענה כי הוא שופר של נתניהו, אך לפיד פסק: "אנו לא מחרימים אנשי תקשורת". עם זאת, ההחרמות פסקו רק חלקית. אשכנזי וח"כים נוספים מכחול-לבן מסרבים עד עצם היום הזה להתראיין אצל ברדוגו.

הסכסוך בין אשכנזי לברדוגו, שני אנשים חמי מזג, גם כמעט הגיע לבית המשפט. גורמים בכחול-לבן מספרים שבאחד הימים הבחין ברדוגו באשכנזי במסעדה. אשכנזי סינן משפט קשה כלפי ברדוגו – ספק קללה, ספק איום – וברדוגו, לדברי גורמים בכחול-לבן, החליט לתבוע אותו ופנה לעורך דין. גם הפעם הצליח לפיד, שמנהל יחסים ידידותיים עם ברדוגו, להרגיע את הזירה ולמנוע את התביעה.

סרטון מתוך הקמפיין הגנוז של חוסן ישראל נגד ברדוגו

"זה הטקסט שלך, לא שלי, שיהיה ברור"

ככל שקמפיין הבחירות התקדם – וביתר שאת בשתי מערכות הבחירות שבאו בהמשך – גברו הטענות על "שידורי התעמולה" של ברדוגו מצד עובדים בגלי צה"ל, והקרע הפנימי בתחנה התרחב. עוד ועוד מגישים ועורכים בכירים טענו כי הסגנון של ברדוגו גורם נזק מצטבר לתדמיתה של התחנה ומזרז את קיצה.

תחמושת לטענות שלהם נמצאה בסקר TGI האחרון, שהצביע על כך שלראשונה בתולדותיה גל"צ מפסידה ברייטינג ורשת ב' גוברת עליה כמעט בכל היממה.

"זאת שגיאה גדולה לחשוב שברדוגו זה רק ברדוגו", אומר גורם ותיק בתחנה. "זה פשוט לא נכון. ברדוגו הוא רק הקצה. ההקרנה היא על הסך הכל, על הצבע של התחנה. המאזינים מרגישים שהסאונד של התחנה השתנה. הבון-טון הפך לימין שמתגרה ומעצבן להם את האוזן. זה לא הימין המשכיל של אריה אלדד, אלא ימין רעלי. מספיק שהם עוברים פעם-פעמיים ביום לתחנה אחרת כי מעצבנים אותם, כדי שיפסיקו לחזור לתכניות האקטואליה שהם אהבו בגל"צ. זה עד כדי כך פשוט".

"ברדוגו הוא רק הקצה. ההקרנה היא על הסך הכל, על הצבע של התחנה. המאזינים מרגישים שהסאונד של התחנה השתנה. הבון-טון הפך לימין שמתגרה ומעצבן להם את האוזן. זה לא הימין המשכיל של אריה אלדד, אלא ימין רעלי"

ככל שהזמן נקף, חיזק ברדוגו את תדמיתו כפרשן-הבית של בלפור וכזולל אויביה. אם בהתחלה עוד ניסה לעדן את מסריו עם מעט הומור ודיאלוג עם המנחה לצדו, הרי שעם הזמן חדל מכך. במילים פשוטות אמר לכל מי שתהה מדוע המונולוגים שלו ברדיו נשמעים כמו מטר יריות בלתי-פוסק של תעמולה: "אני לא עיתונאי".

אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, ארכיון, 2009 (צילום: Yossi Zamir/FLASH90)

האויבים שסימן תואמים במדויק את הקו מלמעלה, מבלפור: שופטי בית המשפט העליון ("משחקים באש, רוב הציבור לא מאמין להם, שומרים על המשרה שלהם, נמצאים בבועה"), היועץ המשפטי לממשלה ("מנצל לרעה את משרתו, חושב שהאזרחים טיפשים, פקיד שמוביל שנים לכאוס, פועל באופן פוליטי ומנותק מהחוק"), מבקר המדינה הקודם ("אין בדוח שלו כלום, רטוריקה מתלהמת לא מגובה בעובדות"), אביגדור ליברמן ("המטרלל הלאומי", "ברווז צולע", "קוטל המלך", "מעשים אנטישמיים") ושלל אויבים נוספים קבועים ומזדמנים.

האויבים שסימן תואמים במדויק את הקו מלמעלה, מבלפור: שופטי בית המשפט העליון ("רוב הציבור לא מאמין להם"), היועץ המשפטי לממשלה ("פועל באופן פוליטי ומנותק מהחוק"), אביגדור ליברמן ("המטרלל הלאומי")

את המשטמה לראשי כחול-לבן ברדוגו כלל לא ניסה להסתיר. בתכנית אחת קבע כי גנץ "הונה את המשקיעים בממד החמישי", בתכנית אחרת טען כי כחול-לבן "מנווטת על ידי אחמד טיבי", בתכנית שלישית הדגיש כי "גבי אשכנזי, על פי כל הטענות, היה מעורב בבישול מסמך הרפז" (למחרת נאלץ לחזור בו, אולי אחרי איום בתביעה: "אני רוצה להדגיש כי אשכנזי נוקה מכל חשד").

בתכנית ששודרה במרץ 2019, הקריא למיקרופון רשימה של שאלות, שיציג בפני גנץ בתכניתו, "אם וכאשר יבוא להתראיין אצלנו":

1. "מה דעתך על התנהלותך כמפקד יק"ל שהוציא בחופזה את החיילים שלנו תוך הפקרת צד"ל?
2. מה דעתך על התנהלותך בפרשת מדחת יוסוף והפקרתו?
3. איך אתה מסביר את תפיסתך כאלוף פיקוד צפון, כאשר החלטתם בעצם שעדיף לא לעצבן את חיזבאללה ולתת לטילים להחליד?"

אפילו המגיש שלצידו, ירון וילנסקי, התקשה להחזיק מעמד והזדעק. "אלה שאלות שלך, שיהיה ברור. זה טקסט שלך, לא שלי!"

ברדוגו התגונן: "אמרתי, זה טקסט שלי".

וילנסקי: "לא, כי אמרת שאלות של (התכנית) וילנסקי-ברדוגו. אז זה טקסט שלך, שיהיה ברור כבר עכשיו, לא שלי… אני חלק מהתכנית הזאת לא ידעתי מראש שאתה הולך לקרוא את הטקסט הזה, ואתה קורא אותו בלי שאני יודע עליו".

ברדוגו לא מצמץ: "אני אמשיך לשאול ולחקור למרות הלחץ שלכם, אשאל, אחקור, ללא מורא".

שבועיים אחר כך התרחש פיצוץ נוסף בשידור הזוגי. ברדוגו רצה להמשיך ולשאול את הכתב הפוליטי יניר קוזין, בזמן שרם בן-ברק מכחול-לבן כבר עלה לשידור. וילנסקי ניסה להשחיל שאלה לבן-ברק, אך ברדוגו קטע אותו בגסות שוב ושוב.

"השידור שלך, מעכשיו, קח! אתה משתלט על השידור! אני לא יכול ככה", האשים וילנסקי בשידור חי את ברדוגו. המרואיין, מצדו, המתין על הקו מבלי שניתנה לו זכות דיבור, ונשמע מגחך במבוכה ומנסה להרגיע את המגישים המתקוטטים.

"השידור שלך, מעכשיו, קח! אתה משתלט על השידור! אני לא יכול ככה", האשים וילנסקי בשידור חי את ברדוגו. רם בן-ברק, מצדו, המתין על הקו מבלי שניתנה לו זכות דיבור, ונשמע מגחך במבוכה ומנסה להרגיע את המגישים המתקוטטים

העימותים המוזרים בשידור, שפעם גרמו להתרגשות גדולה בתעשייה, הפכו להיות כל כך שגרתיים, שכבר פחות שמים לב אליהם, והם זוכים לסיקור מועט.

ברדוגו, שהפך לשדרן היחיד בתחנה הצבאית שמשדר חמישה ימים בשבוע (ראשון עד רביעי בערב, ושישי בבוקר), גולש למחוזות תוקפניים הן כלפי השדרנים והכתבים שלצידו, והן כלפי המרואיינים מעבר לקו, בתדירות שקשה לעקוב אחריה.

אפילו את תכנית הרדיו "מחשבות בע"מ", שמשודרת מדי יום שישי ועוסקת בקריאת עיתונים ובדיון על תוכנם, הפך לזירת קרב שבה המיקרופון שלו בלבד. השיא היה באחד מימי שישי האחרונים, כאשר המגיש שלצידו, משה שלונסקי, העיר לו שהוא תופס 90% מזמן השידור ולא נותן לו להשחיל מילה.

ברדוגו לא התבלבל ומיהר לשגר לעברו איום: "אז לא תהיה לך תכנית. זה יכול לקרות גם כן. תתרגל".

שלונסקי: "למה להתרגל? שאתה תקבע לי מתי אני אדבר ומתי לא? אתה מדבר 90% מהזמן".

ברדוגו: "יש מפקד גלי צה"ל, בבקשה להעביר תלונה בשלושה העתקים".

ואכן, נראה כי כל מוקדי הכוח בתחנה נמצאים לצד ברדוגו. ושכל השאר יקפצו.

בנימין נתניהו ויעקב ברדוגו, ארכיון, יוני 1998 (צילום: OHAYON AVI לע"מ)

לא ניתן שיהיה פה וואלה!

שני מפקדי גל"צ בחמש השנים האחרונות, הקודם והנוכחי, הם אלה שהעניקו לברדוגו את הכוח והסמכות לעשות בתחנה ככל העולה על רוחו, מבלי לתת דין וחשבון לאיש: להתבטא בגסות, לטשטש ניגודי עניינים, להפיץ פייק ניוז, להתנהל בניגוד לאתיקה, להשתלט על המיקרופון, ולהשתמש בשידור ככלי תעמולה בוטה.

בתחנה וגם במערכת הפוליטית, משוכנעים שבלפור כבשה את רחוב יהודה הימית ביפו ומנווטת באמצעות תחנת הרדיו את ספינת התעמולה. הם גם סבורים שירון דקל ואלקבץ אחריו נמנעו ונמנעים מנקיטת אמצעים נגד ברדוגו, בלית ברירה.

כיפת ההגנה שממנה נהנה ברדוגו מעוררת לא מעט מרירות, ובמסדרונות גל"צ מגדירים זאת כאפליה. בזמן ששדרנים נקראים לסדר על פליטות פה זעירות או על שאלות שנויות במחלקות, ברדוגו מסתער על מרואיינים ללא רחמים וגבולות.

בתחנה וגם במערכת הפוליטית, משוכנעים שבלפור כבשה את רחוב ימית ביפו ומנווטת באמצעות תחנת הרדיו את ספינת התעמולה. הם גם סבורים שדקל ואלקבץ נמנעו ונמנעים מנקיטת אמצעים נגד ברדוגו, בלית ברירה

עירית לינור, למשל, הושעתה מהתחנה לאחר שאמרה על נשיא המדינה ראובן ריבלין שהוא צריך להתבייש בעצמו. היא עשתה זאת בתכנית אישית, בעלת זהות דעתנית מובהקת ומוגדרת, ובכל זאת הושעתה. ברדוגו, לעומתה, משתלח בריבלין ללא רחמים, כשזה לא ממלא אחר רצון נתניהו, והוא עושה זאת ביומן שמחויב לעמוד בסטנדרטים אתיים גבוהים פי כמה מאלה המצופים מתכנית אישית.

ראובן ריבלין מתארח באולפני גל"צ. מימין: ירון דקל, מפקד התחנה דאז. מאי 2017 (צילום: Mark Neyman/GPO)

"אני מתבייש בנשיא המדינה שיש לו חלק בשיסוי", אמר ברדוגו ביוני 2020, כאשר ריבלין הביע הסתייגות מבחירות נוספות. "הקשבתי לנשיא והתפקיד גדול עליו. יש לו המון כישלונות. הוא התרפס בפני נשיאת העליון", אמר בהזדמנות אחרת.

מאחורי הקלעים, מנסים בכירי גלי צה"ל לשמור על מעט הסטנדרטים העיתונאיים שנותרו בתחנה, בין השאר כדי ש"אצלנו לא יהיה כמו שהיה בוואלה!", כפי שהגדיר זאת לאחרונה אחד העיתונאים הבכירים בתחנה.

החשש שדקל (בעבר) ואלקבץ (בהווה) משרתים את רצונותיו של נתניהו, באופן שמזכיר את התנהלותם של ראשי אתר וואלה! בפרשה שהפכה לתיק 4000, לא נולד היום. עם זאת, הספקות התחזקו בשנתיים האחרונות, ויש מי שמצביע על חוסר נכונותו של אלקבץ להתערב בסוגיה, כסיבה המרכזית לכך.

מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

שמעון הגיע כולו רועד

בשנתיים האחרונות מקבל אלקבץ אין ספור פניות בתחינה שירסן את ברדוגו. מרבית הבקשות נענות בהתחמקות, מביכה לעתים. "שמעון מתנהג בעניין ברדוגו קצת כמו אדם שנסחט בגלל משהו", אומר לזמן ישראל עיתונאי בתחנה.

"אני לא יכול להסביר את זה אחרת. כשבאים להתלונן על ברדוגו, שמעון מיד זורק 'גם עליכם יש תלונות', ומסרב להמשיך לדבר על הנושא. מי שמעלה את סוגיית ברדוגו מיד סותמים לו את הפה. ואיכשהו כשאנחנו מתלוננים על ברדוגו לשמעון, ברדוגו מיודע על כך ומגיע לצרוח על המתלונן. כך יוצרים אווירה של פחד".

"מי שמעלה את סוגיית ברדוגו מיד סותמים לו את הפה. ואיכשהו כשאנחנו מתלוננים על ברדוגו לשמעון, ברדוגו מיודע על כך ומגיע לצרוח על המתלונן. כך יוצרים אווירה של פחד"

במהלך מערכת הבחירות האחרונה, ברדוגו הגיע לבירור אצל אלקבץ. "זה היה מביך", אומר גורם שהיה עד לאירוע. "שמעון הגיע כולו רועד. חשבתי שיתהפכו היוצרות, וברדוגו יעשה לשמעון את הבירור".

זה היה לאחר שיאיר לפיד הגיע בפברואר, חודש לפני הבחירות, למפגש תדרוך בתחנה, וברדוגו כבר היה מחומם על הקווים. אז גם ניגלה לתחנה במלוא זוהרו הקרע העצום בין בכיריה: השדרנים הוותיקים רזי ברקאי ורינו צרור, מגישי התכניות המובילות בבוקר, מול השחקן האימפולסיבי של אחר הצהריים.

מהר מאוד המפגש הפך לעימות קולני. "ברדוגו כהרגלו התחיל לנאום וזרק כל מיני מתקפות קטנוניות", מספר חייל המשרת בתחנה שהיה בחדר. "בשלב מסוים רזי אמר לו 'ברדוגו, ברצינות'. ואז ברדוגו התחיל להתנפל על רזי, ורינו דפק צעקה. היה ברור לנו שזאת מלחמה בין שני מחנות".

"ברדוגו התחיל לנאום וזרק כל מיני מתקפות קטנוניות", מספר חייל שהיה בחדר. "בשלב מסוים רזי אמר לו 'ברדוגו, ברצינות'. ואז ברדוגו התחיל להתנפל על רזי, ורינו דפק צעקה. היה ברור לנו שזאת מלחמה בין שני מחנות"

כתב דה מרקר צייץ על "ויכוחים קולניים" בין בכירי התחנה, ונתניהו צייץ בעצמו בטוויטר: "בגלי צה"ל יש שדרן אחד שלא מוכן ליישר קו עם השמאל והברנז'ה. הוא מפריע לשידורי התעמולה היומיים של רינו צרור, רזי ברקאי ואחרים בעד מפלגת השמאל של לפיד-גנץ, אז הם מפעילים לחץ אדיר כדי לסלק אותו מהתחנה. זה לא יקרה. יש גבול למשטרת המחשבות ולסתימת הפיות של השמאל. אנחנו לא בצפון קוריאה. אם לא יהיה ביטוי גם לימין, אין לגל"צ זכות קיום".

יש גבול למשטרת המחשבות ולסתימת הפיות של השמאל. אנחנו לא בצפון קוריאה. אם לא יהיה ביטוי גם לימין – אין לגל"צ זכות קיום.

— Benjamin Netanyahu – בנימין נתניהו (@netanyahu) March 7, 2019

שעה אחרי הציוץ הזה, ברדוגו נכנס ללשכה וגורם ששמע את השיחה מעיד שאלקבץ נראה מבוהל. "ברדוגו אמר לו בשחצנות 'אז אני מבין שבאתי לנזיפה?' אבל אלקבץ השיב 'מה פתאום. אנחנו משוחחים. זה רק דיאלוג'".

הקרב ההוא סימן את הפעם הראשונה שבה נתניהו לא התאפק ויצא מהארון באופן פומבי כמגנו של ברדוגו, ואף שילב בדבריו איומים על קיום התחנה.

אבל מאחורי הקלעים כבר הבהיר נתניהו בעבר ש"מה שקורה עכשיו" בגל"צ, מעסיק אותו אחר כך. ארבע שנים לפני התקרית ההיא בין ברקאי וצרור לבין ברדוגו, התכנסו שלושתם יחד עם בכירים נוספים לשיחת רקע ממושכת עם ראש הממשלה, כחלק מסדרת מפגשים שנתניהו ערך אז עם נציגי כלי תקשורת.

נתניהו היה מבודח, במצב רוח מרומם, ומלא אנרגיות. אבי ברזילי, ראש מערכת החדשות של התחנה אז, שהצהיר עם כניסתו לתפקיד כי הוא שמאלני-מומר, העתיר מחמאות על ראש הממשלה. העיתונאים מסביב בקושי הצליחו לסגור את הפה מתימהון.

אחד הנוכחים שאל את נתניהו שאלה מפורשת לגבי גל"צ. נתניהו לא התבלבל: הוא העיף מבט לעבר ירון דקל, אז מפקד התחנה שישב לצידו כילד נזוף, ואמר בחיוך, "ירון ואני כבר דיברנו. אמרתי לו מה התכניות שלי לגבי גלי צה"ל".

ירון דקל (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

אתיקה בהגדרה עצמית

ברדוגו הגיח לצנטרום של גלי צה"ל מתוך עולם פוליטי ועסקי עטור קשרים וחיבורים, כשהוא מותיר אחריו גם כמה קופות שרצים.

"אני בא ממבחני ה'ראוי מטעם עצמי'", אמר לאחרונה בראיון רדיו כשנשאל אם אין טעם לפגם בשילוב שבין פעילותו העסקית הענפה, לבין פעילותו העיתונאית.

הוא נולד למשפחה בת שמונה נפשות מלוד. האם כוכבה הייתה עקרת בית, האב יהונתן עבד כאיש צוות קרקע באל על. אחרי לימודיו בישיבה התיכונית נועם בפרדס חנה, שירת במודיעין. ב-1986 מונה למנהל פרויקט שיקום שכונות בלוד, בעידודו של מקסים לוי, אז ראש העירייה. במקביל למד מדעי המדינה בתל אביב.

כאשר מקסים לוי נבחר ליו"ר המרכז לשלטון מקומי, הוא מינה את ברדוגו לסמנכ"ל, ובהמשך קידם אותו למנכ"ל. אף שמרכז השלטון המקומי הוא תאגיד ללא כוונות רווח, שחברות בו הרשויות המקומיות בישראל, חברה-בת שלו מנהלת מכרזים במאות מיליוני שקלים. ביולי 1994 מונה ברדוגו למנכ"ל החברה למשק וכלכלה, בשכר כפול מזה של מנכ"ל במשרד ממשלתי, כולל שלל הטבות מפליגות.

תחקיר שפורסם במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ב-1998 הראה כיצד קיבל ברדוגו במהלך הקדנציה שלו כמנכ"ל החברה למשק וכלכלה, בשנים 1994-1997, הטבות חריגות בשווי של כ-600 אלף שקל – כספי ציבור שהלכו לטובת מורה פרטי לאנגלית, ספרי לימוד במשפטים, מענק פרישה של כחצי מיליון שקל ועוד.

האחזקות של יעקב ברדוגו בחברות (מקור: דן אנד ברדסטריט)

בכתבה ההיא נטען כי מי שאישר את החוזה השערורייתי היו הדירקטורים של החברה – ראשי הערים והגזברים של הרשויות המקומיות החברות במרכז לשלטון מקומי. אלה מצדם נהנו ממתנות אישיות מברדוגו בשווי של אלפי שקלים: טלוויזיות, שעונים יוקרתיים, מכשירי וידאו ופקס, מעבדי מזון ועוד.

חלק ממקורביו בחברה למשק וכלכלה עברו עם ברדוגו כפק"ל גם לתפקיד הנחשק הבא שלו, מנכ"ל מפעל הפיס. שם כבר שיכלל ברדוגו את היכולת שלו ליצור קשרים בצמרת, אגב טיפוח מואץ של הונו הפרטי, והביא אותה לכלל שלמות.

אף שבמערכת הפוליטית ובליכוד נחשב ברדוגו לבן טיפוחיו של דוד לוי, לאורך השנים נמנו עם מקורביו גורמים מכל קצות הקשת הפוליטית: יאיר לפיד ואריה דרעי, אהוד ברק ואהוד אולמרט, אחמד טיבי ורוחמה אברהם. לא פעם, החוטים שטווה ברדוגו במערכת העסקית והפוליטית הסתבכו לכדי פלונטר.

משה ליאון, ראש העיר ירושלים. אפריל 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

כך למשל קרה כשהקבלן דוד אפל, מקורבו ושותפו של ברדוגו שאף סייע לו להתמנות למנכ"ל מפעל הפיס, הסתבך ב-2003 בחקירות בחשד למתן שוחד לראשי הממשלה שרון ואולמרט. בחקירה בעניין טען ברדוגו כי סייע לאפל בפרויקט המושחת של האי היווני "בתור חבר וללא אינטרס", כלומר ללא בקשת תשלום.

באותה פרשה נחשדו שרון ואפל בביצוע עסקת שוחד כדי לקדם תוכנית להקמת אתר נופש באי יווני. כשנשאל ברדוגו בחקירתו אם נענה לבקשתו של אפל ושוחח עם ברק וחיים רמון על האפשרות לארח משלחת של תת-שר החוץ היווני בעת ביקורו בארץ בינואר 99', ענה ברדוגו: "ייתכן שכן וייתכן שלא".

בעסקים, ברדוגו התקדם במהירות לאחר שעזב את מפעל הפיס בשנת 2000. הוא ייעץ למשפחת דנקנר, קיבל אופציות בקזינו יריחו, תיווך בעסקה בין מיכאל צ'רנוי לדוד אפל (שהובילה לתביעות), והיה ציר מרכזי במכירת 25% מקזינו לוטרקי, של משה בובליל ב-170 מיליון דולר לקונצרן אוסטרי.

אחד מלקוחותיו היה איל ההימורים מרטין שלאף, שרצה להקים קזינו צף באילת. לצורך כך נעזר שלאף בשורה של מנכ"לים בולטים לשעבר, תוך שימוש בקשרים שצברו בשלטון, בהם משה ליאון, שמעון שבס ועורך דינו של שרון, דב וייסגלס.

.ראש הממשלה, אריאל שרון, ב"חוות שקמים" בנגב. 1996 (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

אבל גם כאיש עסקים פרטי, כהונתו השנויה במחלוקת במפעל הפיס חזרה לרדוף אחריו לאחר שעזב את התפקיד.

העיתונאי גידי וייץ חשף ב-2009 בעיתון הארץ כיצד ניצלו לרעה, לכאורה, ברדוגו ושותפו גומא חסין את הכר הפורייה של מכרז מפעל הפיס לבחירת המשווקים האזוריים של הגרלות הפיס – פוזיציה המבטיחה הכנסה נאה של מיליוני שקלים. וייץ חשף כי שלושה מבין הזכיינים שנבחרו, "החלו מראשית 2005 לשלשל לכיסו של ברדוגו סכומי עתק, בגובה של 20%-50% מהרווחים במכרז, עבור שירותי ייעוץ. תמורת מה זכה ברדוגו בעמלות הענק? קשה למצוא תוצרים כתובים כלשהם לעבודתו – ניירות עבודה, תכתובות, סיכומי פגישות. לבקשה להציגם לצורך כתבה זו הוא (ברדוגו) סירב".

נקודת מכירה של מפעל הפיס בירושלים, 2016 (צילום: קורינה קרן, פלאש 90)

טפטוף העמלות הפך עד מהרה לזרם, לפי דברים שכותב וייץ על ברדוגו:

הוא הפך למעשה לשיבר ראשי בשלל מכרזים שניהל מפעל הפיס, תוך שהוא גובה עמלה שמנה מהחברה הזוכה". האגודה למען החייל, למשל, העבירה סכום עתק של 1.2 מיליון שקל לברדוגו על שירותי ייעוץ במשך שלוש שנים, במסגרת הסכם שחתמה עם מפעל הפיס. מבקר המדינה קבע שכלל לא היה צורך ב"שירותי הייעוץ" האלה של ברדוגו.

עסקות אלה ותפקידו של ברדוגו בהן, עמדו במרכז חקירת משטרה, אך התיק נגד ברדוגו נסגר ב-2009, מחוסר ראיות.

דוד אפל (צילום: גדעון מרקוביץ'/פלאש90)

אחת החברות שהעבירה לברדוגו מאות אלפי שקלים עבור ייעוץ היא יבואנית שברולט וקדילאק. עם בעליה של יבואנית הרכב, דוד עיני, נכנס ברדוגו לעסקים אחרים, כשרכשו יחד עם אפל את בית קדימה ברמת החייל. לימים פינו ברדוגו ועיני את אפל ממשרדו שם באישור ביהמ"ש, והבניין כולו בשליטתם כיום.

כאשר התמנה לפרשן פוליטי בגל"צ, הפכו קשריו ושאיפותיו העסקיות של ברדוגו למקור דאגה. דה מרקר פרסם כי לברדוגו אין הסכם העסקה, אין הסכם ניגוד עניינים, וכי הוא אינו מקבל תמורה עבור עבודתו רבת השעות בגלי צה"ל.

יבואנית שברולט וקדילאק העבירה לברדוגו מאות אלפי שקלים עבור שירותי ייעוץ. עם בעליה של החברה, דוד עיני, נכנס ברדוגו לעסקים אחרים, כשרכשו יחד עם דודי אפל את "בית קדימה" ברמת החייל

פניית היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, עו"ד אלעד מן, הכריחה את דקל לחייב את ברדוגו לחתום על הסכם ניגוד עניינים שדוף למדי.

ברדוגו גורס בהסכם כי "איני רואה ניגוד עניינים אפשרי בנושאים המסוקרים בתכניות האקטואליה שאותן אני משדר או שבהן אני משתתף" ומתחייב להימנע רק מעיסוק בענייניהם של משה בובליל וקבוצת קלאב הוטל (ברדוגו מעורב בעסקי הקזינו שלהם ביוון) וכן של שותפו עיני (עמו הוא מעורב בבית קדימה).

מיכאל צ'רנוי, נובמבר 2018 (צילום: Yossi Zeliger/Flash90)

עם זאת, ייתכן כי טווח ניגוד העניינים שלו רחב בהרבה. ברדוגו רשום כדירקטור או כבעלים של חמש חברות פעילות, ושל עוד תשע שאינן פעילות. עד לאחרונה אף הביע עניין בשיחות עם מקורביו, בהרחבת עסקיו, כפי שמספרת יועצת אסטרטגית:

"הוא ביקש לא פעם שאסדר לו פגישות עם לקוחות שלי. היה מפנטז על העסקה הבאה. חיברתי לו כמה, למרות שהרגשתי שזה עקום. היה לו חלום להשתלט על חברה בתחום הפיננסים, והוא ארגן לעצמו פגישות בתחום. כששאלתי אותו מדוע הוא רוצה עוד עסקים ענה: 'אני לא עיתונאי, אני איש עסקים'".

את האמירה "אני לא עיתונאי", מהדהד ברדוגו באוזני גורמים נוספים איתם שוחחנו, ולא בכדי: אם בוחנים את התנהלותו בכלים של אתיקה עיתונאית, נראה כי הסכם ניגוד העניינים שהוא חתום עליו מעורר שאלות עליהן מעולם לא השיב.

שלדון אדלסון ובנימין נתניהו (צילום: Ben Dori/Flash90)

למשל: האם מעורבותו בעסקי הקזינו מאפשרת לו לעסוק בנושאים הקשורים באיל הקזינו שלדון אדלסון, ללא גילוי נאות? האם שותפותו עם יבואן רכב יכולה להשפיע על האופן שבו הוא משוחח ביומן, למשל, על נושאים הקשורים בענף הרכב או התחבורה בכלל? האם נסיעותיו לתקופות קצרצרות לביקורים בווינה (לפעמים לפרק זמן של פחות מ-24 שעות), כפי שמדווחים אנשים שעבדו איתו בתכנית, כוללות מפגשים עם מקורבו הוותיק מרטין שלאף?

האם מעורבותו של ברדוגו בעסקי הקזינו מאפשרת לו לעסוק באיל הקזינו שלדון אדלסון, ללא גילוי נאות? האם שותפותו עם יבואן רכב יכולה להשפיע על האופן שבו הוא משוחח על נושאים הקשורים בענף הרכב?

את התשובות האלה היו אמורים לספק מפקדי גל"צ, ובסמוך לחתימה על הסכמי ניגוד העניינים בתחנה, קידם דקל קוד אתי עטור באיסורים. הפער בין הדרישות האתיות המחמירות האלה לבין התנהגות ברדוגו תהומי.

מרטין שלאף (צילום: AP Photo/Ronald Zak)

כך, למשל, קובע מסמך דקל כי "איש גל"צ… לא ייתן כל ביטוי לדעותיו האישיות, ולא יפעל בדרך שעלולה להשתמע ממנה נקיטת עמדה בנושא שנוי במחלוקת, אלא בתכניות המיועדות לכך" – ברדוגו מביע את עמדתו בכל נושא, כל הזמן.

"לא יעסוק עובד גל"צ ובפרט עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, מתן שירותים המעוררים חשש או מראית עין לניגוד עניינים או להטעיית הציבור" – ברדוגו עוסק בעסקים שונים וכאמור, מחפש להרחיבם.

"עובד גל"צ לא יקבל היתר עבודה פרטית לשמש בתפקיד ניהולי מרכזי בכל גוף שהוא" – ברדוגו דירקטור בכמה חברות פרטיות.

ייתכן שמסמך דקל כלל אינו ישים בעידן הזה, והוא נוסח כמצג שווא. אבל גם ללא מסמך איסורים כזה, אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו רזי ברקאי או רינו צרור היו מתגלים ביום מן הימים כמי שמעורבים בהפעלת עסקי קזינו, בייעוץ לנוחי דנקנר, בחקירות על פרשיות שוחד, בתיווך של עסקות עם טייקונים, או באספקת שירותי ייעוץ צמוד למיליארדרים המעורבים עד צוואר בפרשיות הון-שלטון.

ברדוגוביץ': הפרשן הטוב בישראל

המינוי המפתיע של ברדוגו בתחילת 2016 לפרשן פוליטי בכיר, ואחר כך למגיש יומן חדשות הערב היוקרתי, לא התרחש במקרה, ולא היה מהלך תמים. אך בגלל שפע המאורעות בתחנה באותם הימים, המינוי כמעט עבר מתחת לרדאר.

באותם ימים עמד דקל בפני לחצים מטורפים מצידה של צמרת המערכת הפוליטית. בתוך חצי שנה התקבלו בתחנה שורה של החלטות שנצבעו בצבעים מקצועיים, אך בדיעבד סדקו עמוקות את חומות ההגנה העיתונאית של גלי צה"ל.

בין השאר זומן דקל לפגישת נזיפה אצל שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, בעקבות שידור שירו של מחמוד דרוויש, נוסף על ביקורת פומבית ומתלהמת שספג משרת התרבות לשעבר, מירי רגב, על הפלייליסט של גלגלצ.

אביגדור ליברמן וירון דקל, יולי 2019 (צילום: Tomer Neuberg/ Flahs90)

לכאב הראש הזה התווספו הלחצים מלמעלה, וזאת בעקבות כמה תחקירים מאת הח"מ ועסקו בפטרונו הפוליטי של ראש הממשלה, שלדון אדלסון, בניר חפץ, במפלגת הליכוד ובעקיפין גם בנתניהו. אחרי שהתחקירים על חפץ התפרסמו, הבהיר חפץ לדקל כי "לא ישכח ולא יסלח" על פרסומם. המפקד הבין שמצפים ממנו לשינוי.

ראש מערכת החדשות, אבי ברזילי, נכנס בינואר 2016 לתפקידו, אחרי המתנה ממושכת של חצי שנה. במסדרונות העריכו שלקח זמן למתן את ההתנגדות הגלויה של גורמים בימין למינוי של ברזילי, שנחשב עד אז לאיש שמאל.

ואכן, כשנכנס ברזילי לתפקיד, מיהר להצהיר אמונים: "אני מכחיש שאני שמאלן", אמר ל-ynet, "מעולם לא השתתפתי בהפגנה", הבטיח למאזיניו החדשים.

גם בשיחות פנימיות, הופתעו עיתונאי גל"צ לשמוע את ברזילי מביע הזדהות עם תחושות רדיפה של נתניהו. הזדהות דומה הביע גם דקל במאמר שפרסם בתום מערכת הבחירות שנה קודם לכן, וקרא בו להכניס "יותר ימנים לתקשורת".

זמן קצר אחרי כניסתו לתפקידו, הורה ברזילי לעצור לחלוטין תחקירים נוספים על הליכוד, וביקש לבטל תחקיר שחשף עסקה סודית למכור את בית החולים הציבורי הדסה, במחיר מופחת לאדלסון, ולהפריט חלקים ממנו.

בפברואר של אותה השנה נפלה עוד "פצצה" במערכת: התכנית "מה בוער" של רזי ברקאי קוצצה לשעה, ובמקומו קיבל אראל סג"ל את המשבצת של השעה 10 עד 11 בבוקר. ברקאי יצא לחופשת מחאה, ומקורביו הבהירו כי הוא רותח על הפגיעה בו.

בתזמון מושלם נחשף ברקאי באותו השבוע למתקפה ברוטלית מצד גורמים בימין על שאלה לגיטימית לחלוטין, שהציג בראיון לגלעד ארדן, אז השר לביטחון פנים. התחושה של רבים בתחנה הייתה שמישהו מלמעלה נתן את האות.

משמאל: אראל סגל. (הסרטון הוויראלי "שבחי ירושלים" בכיכובם של נתניהו, אראל סג"ל, שמעון ריקלין ויינון מגל)

בלהט המאורעות ההם, מעטים שמו לב שתכנית נוספת קיבלה מייק-אובר: "חמש בערב" עם ירון וילנסקי הפכה ל"וילנסקי את ברדוגו", ובכך הושלם המהלך. איש עסקים עטור אינטרסים המעורב בבחשנות הפוליטית עד צוואר, הצליח לקבל לידיו משדר דגל עיתונאי והחל להגיש את יומן הערב.

איש לא שאל מה יעשה עם עסקיו, איש לא תהה מה המסגרת הכספית להעסקתו, איש לא ביקש לדעת מה יקרה כשייתקל בניגודי עניינים מול גורמים עימם הוא מבצע עסקים או כאלה שהוא מתחרה בהם. וילנסקי שקל לרגע להתקומם על הפגיעה במעמדו, אבל מהר מאוד הבין שמחאה רק תביא לסיום הקריירה שלו בתחנה. ברדוגו החליק לכורסת המגיש היוקרתית בלי מחאות או תהיות. וילנסקי סירב להתראיין לכתבה זו.

הסימן הפומבי הראשון שמשהו רקוב בממלכת חמש בערב הייתה כשהעורך מירון ששון סירב לערוך את המהדורה. קדמה לסירובו החלטה של ברדוגו לראיין את נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה, שככל הנראה מקורב גם לברדוגו עצמו.

הסימן הפומבי הראשון שמשהו רקוב בממלכת חמש בערב הייתה כשהעורך מירון ששון סירב לערוך את המהדורה, אחרי שברדוגו החליט לראיין את נתן אשל, מקורבו של ראש הממשלה – וככל הנראה מקורב גם לברדוגו

נתן אשל מיעט להתראיין עד אז, כנראה מתוך חשש שיישאל על פרשת ההטרדות והצילום מתחת לחצאית, שגרמו להדחתו משירות המדינה. ששון, אז עדיין חייל, התבשר על הראיון כשעה לפני השידור. הוא התנה את קיום הראיון בכך שברדוגו ישאל את אשל שאלות על שערוריית ההטרדה המינית. ואולם ברדוגו סירב בתוקף, וששון החליט במחאה שלא לערוך את המהדורה, ויצא מחדר העריכה.

בינתיים הכוונה לראיין את אשל נודעה לכתבת הפלילית וחלוצת המאבק בסיקור הטרדות מיניות, הדס שטייף, והיא החלה לטווח את ברדוגו במסרים זועמים. ברדוגו התקפל בסופו של דבר, אך ששון לא חזר מאז לערוך את היומן.
התקרית ההיא הביאה למסע נקמה, שבו נערפו ראשיהם של העורך הראשי ומפיקת התכנית, והובהר שהשריף החדש הגיע במלוא כוחו.

נתן אשל (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

"לקח לנו זמן לחבר את הנקודות. לקח לנו זמן להבין, כמו הצפרדע במים רותחים", מודה גורם בכיר בתחנה. "בהתחלה מספרים לך סיפורים, ונותנים לך הקשרים כוזבים. אני זוכר שהתחלנו להציק לדקל ולשאול שאלות על ברדוגו, אז הוא שלף תשובות שבדיעבד אתה מבין שהן חרטא.

"למשל, הוא נתלה בעניין העדתי ואמר ש'אם היו קוראים לברדוגו ברדוגוביץ', אף אחד לא היה מתרגש'. איזה קשקוש. או למשל הוא טען שברדוגו הוא הפרשן הפוליטי הטוב במדינה, ובגלל זה לקח אותו. אחר כך הם שלפו את עניין הרייטינג. לקח זמן להפנים שהוא מבלף, ושמישהו מנהל את המהלכים מלמעלה".

אז מי מנהל מלמעלה? במסדרונות גלי צה"ל מסתובבת כבר כמה שנים טענה על הכתבה ישירה מהלשכה בבלפור ללשכה ביפו.

"לקח לנו זמן לחבר את הנקודות. לקח לנו זמן להבין, כמו הצפרדע במים רותחים. למשל אני זוכר שהתחלנו להציק לדקל ולשאול שאלות על ברדוגו, אז הוא שלף תשובות שבדיעבד אתה מבין שהן חרטא"

דקל נהג להכחיש, אבל לאחרונה הגיע אישור מבפנים: ניר חפץ עצמו, לשעבר יועץ התקשורת של נתניהו וכיום עד המדינה נגדו, אישר את התאוריה על המעורבות של בלפור במינויו של ברדוגו למגיש היומן, ואף טען שיש לו ראיות.

הוא עשה זאת במכתב איום לפני תביעה שהגיש נגד ברדוגו, לאחר שזה הפר את צו איסור הפרסום בעניינו של חפץ בפרשת תרגיל החקירה המשטרתית נגדו:

"מצוי בידינו מידע חד משמעי, מגוף ראשון, השופך אור חדש אודות פעולות ומגעים סמויים מעין הציבור, שקיים נתניהו בתחילת שנת 2016, בנוגע למינוייך לתפקיד שדר ומגיש בכיר של תכנית אקטואליה יומית בשעות האזנת השיא של גלי צה"ל. כידוע לך היטב, זמן קצר לאחר ביצוען של פעולות חשאיות אלה, זכית במינוי בו חשקת זמן רב.

"באופן שלא הפתיע את שולחנו (ניר חפץ), שכיהן בשנת 2016 כיועץ התקשורת לנתניהו ובני משפחתו, לאחר מינוייך למגיש תכנית אקטואליה יומית בשעות האזנת השיא של גלי צה"ל, תכפו עד מאוד פגישותיך בארבע עיניים עם ראש הממשלה, והתדרוכים הטלפוניים השוטפים עמו".

ניר חפץ בבית המשפט המחוזי בתל אביב. נובמבר 2019 (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

דקל טוען בתגובתו לזמן ישראל: "המינוי הוצע על ידי מנהל מחלקת החדשות דאז, אבי ברזילי, ואושר על ידי. לא הגיע משום מקום אחר". דקל אמר ל"כלכליסט" כי ברזילי הגה את שני המינויים המקבילים – ברדוגו ואראל סג"ל – וכי הוא עצמו רק אישר אותם. אולם לפחות לגבי סג"ל, ברזילי טען בראיון לגלובס שהמו"מ איתו נמשך "חודשים", עוד לפני שברזילי הגיע לגל"צ, וכשנשאל מי סגר עם סג"ל – הוא או דקל – ברזילי ענה: "ירון".

כראיה לכך שאין השפעה מלמעלה, מצביע דקל על כך שבתביעה של חפץ, בניגוד למכתב האיום, לא מופיעה הטענה על מעורבותו של נתניהו במינויו של ברדוגו. ואולם אם דקל ציפה שבכך תמה הסכנה, הרי שתקוותיו התבדו.

במאי השנה עשו חפץ ועורך דינו, אילן סופר, קאמבק לטענה, והבהירו כבר בדיון הראשון בבית המשפט כי הרמת מסך מעל אופן מינויו של ברדוגו לתפקיד מגיש יומן הערב תהווה חלק משמעותי במשפט: "במסגרת התביעה יתברר האופן שבו נבחר ברדוגו, כמו גם אנשי תקשורת נוספים לתפקידם".

ברדוגו שכר את שירותיו של עורך דין בכיר, שגם שירת את ראש הממשלה בעבר, עו"ד נבות תל-צור.

הקרקס הפוליטי הכי טוב בארץ

רשימת המושפלים בשלל התכניות שמגיש ברדוגו ארוכה, ומתארכת מדי יום. את הכתבת המדינית של גל"צ אילאיל שחר תקף בגלל שהעזה להציג שאלה למירי רגב. שחר החליטה להפסיק לשדר לצידו לאחר התקרית והודיעה כי היא מדירה רגליה מהתכנית גם כעורכת.

בינתיים לא נשאר כמעט אף אחד בגל"צ שמוכן להגיש עם ברדוגו. לא שחר, לא קוולר, לא חוגי. מירב בטיטו מוכנה, אבל ברודגו לא רוצה.
איך אומר גורם בתחנה? "אין לזה שום קשר לעמדות של האיש. רק לשתלטנות ולשרלטנות שלו".
מפקדי גלצ ממשיכים להרוס את התחנה.

— Nati Tucker נתי טוקר (@nati_tucker) September 2, 2019

בכתב הכלכלי ניתאי ענבי, שהחליף את שחר, הטיח ברדוגו "ממתי יש לך דעות בכלל?", כאשר עברו לזמרירים, מבלי לבדוק שהמיקרופון סגור. גם קובי סודרי הפסיק לשדר לצד ברדוגו, לאחר שהאחרון שלח לו מסרים קשים בווטסאפ.

לכתב הפוליטי מיכאל האוזר-טוב הכין אמבוש באמצע דיווח חדשותי ושאל "ומה יעשה חבר הכנסת צביקה האוזר?" (אביו של האוזר-טוב). האוזר-טוב המופתע הבהיר שאינו מדווח על אביו מסיבות אתיות, וברדוגו ביקש ממנו להפסיק את דיווחו לאלתר. האוזר-טוב צייץ: "זכיתי לקבל שיעור באתיקה עיתונאית מברדוגו. איזה ימים נפלאים לחיות בהם". מאז לא עלה יותר לשידור ביומן הערב.

בנימין נתניהו וצבי האוזר (צילום: Kobi Gideon / Flash90)

סוגיית ניגוד העניינים של האוזר-טוב ככתב פוליטי עלתה בתחנה עם החלטתו של אביו לרוץ לכנסת, ובמעמד זה הוחלט כי ייצא לנבצרות בתקופות בחירות. בעקבות ההחלטה הזאת, ביקשו נציגים מהתחנה להוציא לנבצרות דומה גם את ברדוגו, שמחובר באופן אישי לפוליטיקאים. ואולם אלקבץ דחה את הצעתם ללא דיון.

אבל ברדוגו לא מסתפק בשעות השידור היומיומיות שלו בתוספת שעה ביום שישי בבוקר, פלוס הופעות תכופות ביומן הצהריים בהגשתו של אמיר איבגי, ודורש דריסת רגל בשידורי התחנה כולה, לאורך כל היום.

"הוא משליט אווירת טרור ביחידה, עושה אינתיפאדה בכל פעם שלא מעלים אותו בשידור בתכניות אחרות", אומר עיתונאי בתחנה. "הוא רוצה לעלות מהבוקר עד הערב: ביומן הבוקר אצל אפי טריגר, אצל ישי שנרב בשמונה, אצל רזי בתשע, אצל רינו. כשמסרבים לו, הוא לוחץ ולוחץ וצועק. ואם לא מעלים אותו – הוא שולף את הכרטיס העדתי: קיפוח, אפליה, שנאת מזרחים. פעם אחת לא הסכמתי איתו על משהו – הוא כתב לי בווטסאפ דברים איומים, מלאי שנאה, קללות. התביישתי".

"הוא רוצה לעלות מהבוקר עד הערב: ביומן הבוקר אצל אפי טריגר, אצל ישי שנרב בשמונה, אצל רזי בתשע, אצל רינו. כשמסרבים לו, הוא לוחץ ולוחץ וצועק. ואם לא מעלים אותו – הוא שולף את הכרטיס העדתי: קיפוח, אפליה"

"בינו לבין אילאיל היה ויכוח בלתי פוסק", מספרת עיתונאית בגל"צ. "הוא היה בא ומתלונן: רזי ורינו לא מעלים אותי. אז אילאיל (שהייתה אז ראשת מחלקת החדשות; א.ה.) הייתה מסבירה לו בנימוס שהיא יכולה רק להציע להם, ואין לה שום כוונה לכפות עליהם את מי להעלות כפרשן. שמעתי אותה אומרת לו 'ברדוגו, יש לך מספיק'. אז בתגובה הוא היה צורח עליה, כשכל התחנה שומעת – לפעמים דרך הדלת, לפעמים דרך הטלפון מרוב עוצמה".

אחר כך הגיעו לשחר גם טלפונים מאלקבץ שבהם תהה "מדוע ישי שנרב מעלה לשיח פרשנים את ברק רביד ולא את ברדוגו". שחר הבינה שברדוגו מפעיל עליו לחץ, ושאלקבץ מחויב לפעול.

שמעון אלקבץ. והדס שטייף. דצמבר 2019 (צילום: Flash90)

ואז החל המאבק על יומן הבוקר. ברדוגו דרש להופיע בדואו-הפרשנים ברבע לשבע. לרוב זו פינה השמורה לפרשנים חיצוניים, אך ברדוגו רצה גם שם דריסת רגל. הפעם, אומרים בתחנה, התנגד מגיש היומן אפי טריגר, וברדוגו שוב השתולל.

אחד העיתונאים בתחנה היה עד לשיחת טלפון רוויית צרחות של ברדוגו עם שחר, שהרעידה את הקירות, והיה מזועזע: "ברדוגו צעק 'למה את לא מכריחה את אפי טריגר השמאלן, החבר של רביב דרוקר והחונטה להעלות אותי לשידור? וזה שאתם מעלים את ברק רביד לשידור ולא אותי – את מנהיגת החונטה'.

"אילאיל מאוד לקחה את זה ללב. היא אמרה שהיא מתביישת שחיילים צריכים לשמוע דברים כאלה, וסיפרה שלפעמים ברדוגו מתקשר אליה לאוטו בדרך הביתה, והיא נשארת בחניה עד סוף השיחה, כדי שהילדים בבית לא ישמעו את הצרחות".

"אילאיל שחר אמרה שהיא מתביישת שחיילים צריכים לשמוע דברים כאלה, וסיפרה שלפעמים ברדוגו מתקשר אליה לאוטו בדרך הביתה, והיא נשארת בחניה עד סוף השיחה, כדי שהילדים בבית לא ישמעו את הצרחות"

שחר ניסתה לנהל בשנים האחרונות קרב בלימה על הסטנדרטים בתחנה, אך לאחרונה נשברה מהקרבות הבלתי פוסקים, והחליטה לעזוב לטובת תפקיד מקביל בכאן ב'. היא מצאה את עצמה במהלך כל אחת ממערכות הבחירות האחרונות נאבקת ללא הרף בברדוגו, לעתים בתדירות יומיומיות. את הצרחות של השניים אפשר היה לשמוע למרחקים.

ובכל זאת הצליחה לבלום כמה עזים מהגעה לשידור. אחד הבולטים שבהם נגע לשמועות שפרסם העיתונאי יואב יצחק – המהדהד פעמים רבות סיפורים שמקורם בבלפור – אודות תמונות מביכות של בני גנץ. ברדוגו ביקש להעלות לשידור את יצחק, למרות שאיש לא ראה את התמונות, כולל יצחק עצמו.

העיתונאי יואב יצחק עם עו"ד שולמית אשבול בבית המשפט העליון, יוני 2010 (צילום: צילום יוסי זמיר / Flash90)

שחר בדקה עם עורכת המהדורה באותו היום, שנאלצה להודות: "ההחלטות מתקבלות מעל ראשי". היא הודיעה שכל עוד היא בתפקיד לא ישודר פייק שכזה.

במקרה אחר התעקש ברדוגו לחגוג על "השערורייה" התורנית: "אשכנזי טינף על הדרוזים". אלא שהמקור לסיפור היה נתניהו, שטען את הדברים בכנס של הליכוד. אשכנזי הכחיש, ואיש לא שמעה קלטות כאלה מעולם. שחר הורידה את האייטם.

הפייק השלישי כבר קרע את המערכת מבפנים, כאשר ברקאי, צרור ומרבית מערכת החדשות סירבו לשדר חלקי-דברים של ח"כ רם בן-ברק, שהוצאו מהקשרם הטבעי והפכו אותו לגזען – בעוד שאיבגי וברדוגו שידרו ופמפמו אותם.

הפעם, ברקאי וצרור שידרו ביחד התנצלות בשם התחנה והדגישו כי מדובר ב"פייק מוחלט", כהגדרתם, שבו נפלו "גם חלק מעמיתינו בתחנה".

ברקאי וצרור הפכו לשנואי נפשו של ברדוגו, והוא נשבע לנקום בהם. באחד העימותים הקולניים שלו עם שחר, שמעו אותו החיילים מכריז בקולי קולות: "אני אזיין את רזי ורינו". בכמה הזדמנויות אחרות הצהיר כי את פרס סוקולוב, בו זכו יעל דן וצרור, "הם קיבלו על הגב שלי ובזכותי".

"הוא באמת מאמין שהוא הציל את גלי צה"ל ושלף אותה מהשממה", אומר עיתונאי בתחנה.

בעבר דווקא שררו בין צרור לברדוגו יחסים טובים. צרור סבר שאין בעיה עם שידוריו של ברדוגו, כל עוד אלה ימותגו כמשבצת דעתנית, מזוהה פוליטית ובלתי-מתיימרת להציג עיתונות חסרת פניות.

לגישה הזאת שותפים גורמים נוספים בתחנה, בהם גם עורכת התכנית של יעל דן, נורית לויליכט-לחיאני, שהתבטאה בקבוצת החדשות של התחנה במילים אלה:

"ברדוגו הוא ללא ספק הנציג של בלפור בגל"צ… מהסיבה הזו זה מחפיר שהוא מוגדר כפרשן הפוליטי של גל"צ, (אבל) חייבת להגיד שהתכנית בחמש היא הקרקס הפוליטי הטוב בארץ. מין מופע קומי ומזעזע בו זמנית, שכמה שזה יישמע מוזר יש לו מקום בתנאי שהכל ברור ושקוף. התכנית חייבת שקיפות בסגנון 'ברדוגו תומך בנתניהו ויעשה הכל עבורו'… ברור שהקשר ההדוק לבלפור לא מאפשר לו להשתמש בטייטל 'הפרשן הפוליטי של גל"צ'".

איך הגיב ברדוגו לדברים? כתב לה דברים כועסים.

תגובות

כאשר פנינו אל ברדוגו לבקש תגובה לכתבה זו, הוא אמר לנו: "שיהיה לכם בהצלחה, אני בטוח שהכתבה הגונה וטובה, שיהיה יום טוב ושבוע טוב".

אתה חושב שעושים לך עוול?
"שיהיה לך כל הברכות שבעולם. התחלנו את חודש הסליחות ואני צריך לרוץ לקריאה שנייה של סליחות. שיהיה לך שבוע טוב, חודש טוב ואפילו שנה טובה".

ירון דקל מסר בתגובה: "מאז סיימתי תפקידי, עשיתי לי כלל לא להתייחס לנעשה בתחנה, ולא לתת ציונים לשדריה. אני חושב שכך ראוי יותר ומכבד יותר כלפי הממונה הנוכחי. אני בטוח שמחליפי ישמח להתייחס לכל דבר ועניין שתחת פיקודו. למקרא ההתייחסויות בתקשורת לשדרני גל"צ, אני מקבל את הרשום שתמיד זה בא מפוזיציה – לכל כיוון שהוא. מקווה שלא תיפול למלכודת הזאת".

ניר חפץ טוען שברדוגו הוא מינוי שהגיע מכיוון לשכת נתניהו עצמה בתקופה שבה היית המפקד והעורך הראשי.
"מציע שתקרא בעיון את כתב התביעה שחפץ הגיב, הטענה הזו נעדרת ממנו".

האם אתה עדיין חושב שברדוגו הוא הפרשן הפוליטי הטוב בארץ?
"ראה תשובתי המפורטת הקודמת לגבי ציונים לשדרי התחנה (כולל עצתי בעניין הפוזיציה)".

אבי ברזילי מסר בתגובה: "אני בגמלאות, עזוב אותי בבקשה".

בנוסף, העברנו רשימה של שאלות לדוברת גלי צה"ל יעל חדאד, עבור איבגי, אלקבץ וברדוגו, אך לא קיבלנו מענה פרטני על אף אחת מהן. במקום זאת, העבירה הדוברת את התגובה הכוללת הבאה:

"גלי צה"ל מציינת השנה 70 שנים של שידור ציבורי, מקצועי, מאוזן ורלוונטי. גל"צ הייתה ותמשיך להיות בית לקשת הקולות והדעות בחברה הישראלית. הכוח והעוצמה של התחנה הם ביכולתה להכיל ולבטא את מגוון העמדות בנושאים השונים שעל סדר היום הציבורי.

"בהתאם, בשידורי התחנה מושם דגש מיוחד על עיקרון הגיוון, ונשמר החופש העיתונאי של העורכים, הכתבים והמגישים באופן מוחלט ובלתי מתפשר. בשל כל אלה, זוכה התחנה לאחוזי האזנה גבוהים – של מאות אלפי מאזינים מדי יום. הניסיון להתמקד בתכנית אחת, שזוכה לאחוזי האזנה גבוהים במיוחד, ולהטיל דופי במגישיה, משקף תמונה מעוותת וחוטא לאמת. מפקד התחנה, שהוא גם העורך הראשי שליה, ממנה את בעלי התפקידים מטעמים ענייניים ומקצועיים – בזכות האיכויות המקצועיות שלהם, ולא בשל העמדה שהם מייצגים".

גילוי נאות: אבנר הופשטיין עבד כראש דסק התחקירים בגלי צה"ל בין השנים 2015-207. הוא פוטר על ידי מפקד התחנה אז, ירון דקל, ומאוחר יותר נחשף בבית המשפט כי מאחורי הפיטורים עמד יועץ התקשורת של נתניהו באותה עת, ניר חפץ. בעקבות פשרה בין הצדדים, גל"צ שילמה להופשטיין ב-2020 פיצויים בסך 83 אלף שקל.