בתחילת השבוע שעבר, יום לפני הדיון במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פירסם יעקב ברדוגו מאמר ב"ישראל היום", שכותרתו, באתר העיתון, "נפתח משפטו של היועץ מנדלבליט".
כותרת המשנה הבהירה שברדוגו אינו מתכוון על דרך המשל: "משפט נתניהו יחשוף את האמת על דרכו של היועץ המשפטי להביא לסיום כהונתו של ראש הממשלה הנבחר באמצעות כוחו המונופוליסטי באכיפת הדין הפלילי בישראל".
אין טעם להיכנס לבדיקת עובדות של המאמר הזה. מדובר בכתב שטנה סתמי, והסיבה היחידה ש"ישראל היום" לא חושש לפרסם היא ההנחה שאיש במערכת המשפטית כבר לא מתרגש, מכיוון שממילא אנשי משרד המשפטים והשופטים למדו לחטוף הכל ולשתוק.
בפרפראזה על אמירתו של דונלד טראמפ כי הוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית ועדיין להיבחר, אפשר לומר שברדוגו יכול לייחס למנדלבליט כל קונספירציה תחת השמש, ועדיין להמשיך לשדר כאילו כלום.
בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שהפכה במידה רבה לגלי ברדוגו, הוא אינו צריך לספק הסברים לאף אחד. ובמערכת אכיפת החוק ההנחה של כולם היא שאין דרך להתגונן או להסביר ואין בכך גם תוחלת. יש לקבל את הברדוגואיזם כמכונת תעמולה שלא ניתן לנתק מהשטקר – תופעת לוואי שמערכת החיסון הציבורית צריכה ללמוד להכיל.
![איור: אבי כ"ץ](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/02/bardugo1.jpg "איור: אבי כ"ץ")
דפוס של תעמולה
במקביל להתנהלות השלבים המוקדמים במשפט נתניהו, ברדוגו הרחיב בחודשים האחרונים את גזרות השפעתו. אין עיתונאי בישראל עם עוצמות חשיפה כשלו.
בנוסף על הגשה ארבעה ימים בשבוע של יומן הערב בגלי צה"ל והתוכנית עם משה שלונסקי בשישי בבוקר, הוא מופיע כעת גם כפרשן בית קבוע בערוץ 20, כותב מאמרים ב"ישראל היום", מרואיין קבוע בתחנת הרדיו גלי ישראל ופרשן מזדמן בחדשות 13.
אלא שברדוגו אינו עיתונאי "ימני" או "שמרן". אין לו אג'נדה אידיאולוגית לקדם. את עיקר מרצו מקדיש ברדוגו לטיווח אובססיבי של מספר אויבים, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט.
בחשבון הטוויטר של ברדוגו אף אחד לא חשוב כמו היועץ המשפטי לממשלה, או אפילו מתקרב אליו: לא ראש הממשלה, לא ראש האופוזיציה, לא שר הבטחון או שר האוצר, לא הרמטכ"ל, לא פרויקטור הקורונה, לא נשיאת בית המשפט העליון ואפילו לא פרקליט המדינה.
ביקום של ברדוגו יש רק אדם אחד שמנהל את ישראל – במשפט, בבריאות, בביטחון ובכלכלה. תמנון מסוכן ומסועף שכל פעולותיו, גם האגביות, נועדו לתכלית ברורה: סיכול שלטון נתניהו. וברדוגו התגייס לפרק את הפצצה המתקתקת הזאת.
- ב-9 בפברואר, יום אחרי הדיון בבית המשפט, הוקדשו 12 מתוך 14 ציוציו של ברדוגו להשחרתו של מנדלבליט.
- ב- 8 בפברואר, 6 מתוך 10 ציוצים.
- ב- 7 בפברואר: 3 ציוצים מתוך 4.
- ב- 6 בפברואר: 4 מתוך 5 ציוצים.
- וב-5 בפברואר, 12 מתוך 12 ציוצים עסקו במנדלבליט (חציים כחלק משרשור מתמשך).
ברדוגו פתח את חשבון הטויטר שלו ב-26 בינואר 2016, אך בארבע השנים הראשונות החשבון היה רדום למדי, וברדוגו עשה בו שימוש בעיקר כדי לצייץ מחדש קידומים של תוכניתו מחשבון הטוויטר של גלי צה"ל.
התפנית חלה לפני שנה בדיוק. ב-28 בינואר 2020 הוגש כתב האישום נגד נתניהו לבית המשפט המחוזי. בתוך ימים, ניצת גם חשבון הטוויטר של ברדוגו ומאז הוא הפך למכשיר תעמולה פעיל מאד נגד יריבי בלפור.
ברדוגו צייץ 803 ציוצים בשנה שחלפה מאז ועד השבוע שעבר (בניכוי ריטווטים לציוצים של אחרים). 466 פעמים מוזכר היועץ המשפטי מנדלבליט, תמיד לשלילה וכמעט תמיד בבוטות או בזלזול מופגן. לעומת זאת, נתניהו מוזכר 104 פעמים, בני גנץ 96, יאיר לפיד עשר פעמים, ומרב מיכאלי, מופיעה רק פעם אחת. ג'ו ביידן, הנשיא הנבחר של ארצות הברית, לא מוזכר כלל – ואילו הנשיא הקודם דונלד טראמפ זכה לאיזכור אחד, ואפילו זאת בהקשר של מנדלבליט.
את הקורונה, המגפה המקיפה את חיינו מכל עבר בשנה האחרונה, הזכיר ברדוגו 46 פעמים – רובם בהקשר לתפקוד הקלוקל של גנץ או של היועמ"ש במשבר הבריאותי (ובחלק המקרים בבוז לשניהם גם יחד).
במילים אחרות: ברדוגו במשימה מאד ממוקדת. ואין לו זמן, יכולת או צורך להתפזר.
לציוצים של ברדוגו נגד מנדלבליט יש בדרך כלל מבנה וקצב קבוע, ניגון המזכיר סיסמאות בחירות. הוא כותב ללא סיוג והרבה פעמים עושה זאת כשופט המקריא כתב אישום בגוף שני לנאשם בפתח משפטו. המילה הראשונה היא בדרך כלל "מנדלבליט".
לציוצים של ברדוגו יש מבנה וקצב קבוע, ניגון המזכיר סיסמאות בחירות. הוא כותב ללא סיוג והרבה פעמים עושה זאת כשופט המקריא כתב אישום לנאשם בפתח משפטו. המילה הראשונה היא בדרך כלל "מנדלבליט"
ברדוגו תמיד פותח עם השם ולא עם התפקיד, כדי לבסס תחושה שאין מדובר בעובד ציבור, בתפקיד או במוסד בעייתי, אלא באדם ספציפי, שורש הרוע בהתגלמותו. פעמים רבות הוא שם נקודה אחרי "מנדלבליט", אולי כדי שהנאשם יספיק לקום על רגליו.
אחרי ה"מנדלבליט", שכבר הפך לחיקוי של יניב ביטון (אשר ברדוגו ריטווט), מופיעה האשמה, וזו לרוב חריפה:
"מנדלבליט הצליח לאלף את כל כתבי המשפט…"
"מנדלבליט עוסק באובססיה למנות את אנשי שלומו…"
"מנדלבליט הקדנציה שלך לקראת סיום…."
"מנדלבליט החליט לטרלל את המדינה…"
"מנדלבליט והרשקוביץ תסבירו כיצד האדמה לא רועדת.."
"מנדלבליט חוסר האמון בך אפילו במפלגת צלאח א-דין מתחת לאפס.."
"מנדלבליט ממשיך לרקוד על הבמה הפוליטית והתקשורתית…"
"מנדלבליט מבזה את מוסד היועמ"ש…"
"מנדלבליט. אתה מודע היטב לעובדה שרגע אחד לאחר שתפנה את המבצר המרעין ביישין שלך יצופו למעלה…"
"מנדלבליט טבול כל כולו בפוליטיקה…"
"מנלדבליט. המבצר בצלאח א-דין רועד. ההיסטריה בעיצומה…"
"מנדלבליט. עצוב עד לאן הידרדרת. צביעות וחרדה אוחזים בך…"
ועוד עשרות דוגמאות.
לרוב הציוצים אין סימוכין. ברדוגו לא מצרף כתבות, סרטונים, הוכחות, מסמכים, ציטוטים או אפילו הקשרים ראויים לטענותיו. לעיתים רחוקות יסביר למה הוא מתכוון, וגם אז ממעוף הציפור.
ברדוגו לא מצרף כתבות, סרטונים, הוכחות, מסמכים, ציטוטים או אפילו הקשרים ראויים לטענותיו. לעיתים רחוקות יסביר למה הוא מתכוון, וגם אז ממעוף הציפור
גם בכך הוא מבדל עצמו מרוב העיתונאים, מימין ומשמאל, שחובבים העמסה של הוכחות ולינקים לטענותיהם, ולעיתים אף פותחים בשרשורים מתמשכים כדי שעמדתם תוכח במלואה. עיתונאים מכל קשת הדעות אוהבים להפגין ידע, אבל ברדוגו ממציא את המקצוע מחדש. הוא לא משחק במגרש הזה.
הטרמינולוגיה של ברדוגו כלפי היועץ המשפטי לממשלה קבועה, והוא אימץ שורה של ביטויים שנועדו לצבוע את מנדלבליט ואנשיו בצבעים שחורים השמורים לפוליטיקאים בזויים, פושעים מסוכנים או אפילו לאויבי ישראל.
אלא שבדרכו הכמעט משועשעת, ברדוגו לא מתיז את הביטויים הקשים הללו בזעם או בחרון אלא מוסיף אותם כמעט בדרך אגב, כמעין חתימה אישית. כך הם מזדחלים אל התודעה בבלי דעת.
בין הביטויים הבולטים:
- "מפלגת צלאח א-דין" (כדי לשוות למשרד המשפטים ארומה של מטה פוליטי);
- "המוקטעה של מנדלבליט" (כלומר מנדלבליט הוא כמו ערפאת, מנהיג טרור המכותר בידי כוחות צה"ל);
- "מנדלבליט ימלמל/ מילמל/ ממלמל" (היועמ"ש לא "כותב" חוות דעת – הוא ממלמל אותן מתחת לשפמו, והמשרתים כבר יודעים לבצע);
- "הכספות בצלאח א דין" (בהם מטמינים חוות דעת נסתרות);
- "מנדלבליט הדיקטטור המשפטי";
- "בדיחה עצובה";
- "בושה";
- "צביעות";
- "מנדל הרוכל"; ועוד.
בעבר נהג ברדוגו לחתום את ציוציו על מנדלבליט בקריאה "תתפטר". לאחרונה, בהשראת המחאה נגד ראש הממשלה, הוא מסיים כמעט כל ציוץ ב"לך". לגיטימי כמובן לקרוא לנושא משרה להתפטר או ללכת הביתה, וברדוגו יכול לטעון ש"השמאלנים התחילו" כשהפכו את "לך" לסמל של מחאת בלפור.
אלא שיש כמובן הבדל בין מפגינים בהפגנה פוליטית לבין פרשנים ומגישי חדשות המחוייבים בנראות ובמקצועיות מסוימת, בוודאי בתחנה ציבורית. אם רזי ברקאי, רינו צרור, אריה גולן, אילנה דיין או כל מגיש אחר היה חותם כל ציוץ הכולל דבר ביקורת על נתניהו והממשלה ב"לך", כפורמט קבוע נטול נימוקים, סביר להניח שברדוגו וחבריו היו משתוללים. וזה עוד לפני שנכנסים להבדלים בין פוליטיקאי העומד לבחירות לבין נושא משרה ציבורית העומד בראש מערכת התביעה.
פינקלשטיין מחייך בקברו
תעמולת ברדוגו מזכירה יותר מכל את התיאוריות שהנחיל האסטרטג המנוח ארתור פינקלשטיין, יועצו הראשון של נתניהו במערכת הבחירות של 1996.
פינקלשטיין האמין ברפטטיביות מתישה של הצהרות כוזבות ללא הסברים, הנמקות או אפילו הקשרים, עד אשר אלה חודרים אל התודעה ומתנחלים עמוק במוח.
פינקלשטיין האמין ברפטטיביות מתישה של הצהרות כוזבות ללא הסברים, הנמקות או אפילו הקשרים, עד אשר אלה חודרים אל התודעה ומתנחלים עמוק במוח
תשדירי הליכוד באותן בחירות (בהן נתניהו הפתיע וניצח את שמעון פרס בהצבעה ישירה לראשות הממשלה) התאפיינו בחזרות מתישות על מסרים קצרים וקליטים, הבולט שבהם היה "פרס יחלק את ירושלים" על רקע זכוכית נשברת החושפת את תמונתו של פרס אוחז באהבה בידו של יאסר ערפאת.
מי שזלזל בזמן אמת ב"חפירות" האלה, נדהם לגלות כמה הן יעילות כמכשירי תעמולה. פינקלשטיין, כמו ברדוגו, גרס שהכמות (כלומר מספר הפעמים שחוזרים על המסר) חשובה יותר מאיכותו.
מאז בחירות 96', סיסמאות שטנה החליפו הרבה מתמונות ה"סבא עם נכדים" של פרס מפעם. נתניהו הוא כמובן אשף מספר אחד בזיהוי ובחזרה על חולשות היריב במסגרת תעמולה – למשל, "גנץ. שמאל. חלש" ו"זה או ביבי או טיבי".
דגמנו כמה מהציוצים הבולטים של ברדוגו נגד מנדלבליט מהתקופה האחרונה וניסינו לבחון את מה הם מייצגים, על מה הם נשענים, ומה תפקידם במכונת התעמולה הארסית נגד מנדלבליט.
1. המסית
בצלאח א-דין מתנהלים לכאורה כמו ראשי המאפיה. כל אירוע המתרחש בעולם הנורמטיבי מתורגם מיידית לחשד לפשע. הפרנויה אוחזת בהם ולכן אוחזים בצוואר הבוס, תופרים ומפנטזים. חייבים לנקות האורוות ולהחזיר השפיות למערכת אכיפת החוק.
— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) February 9, 2021
מעבר ללשון החריפה במיוחד, הגורסת כי במשרד המשפטים מחליטים על פתיחה בחקירה והגשת כתב אישום מתוך "פרנויה", ו"פנטזיות" כתגובה לאירועים "נורמטיביים", כמובן שלפחות בנוגע לנתניהו הקביעה הזאת אינה נכונה עובדתית, בלשון המעטה. למעשה, היועמ"ש סגר יותר תיקים לנתניהו ולסביבתו מאשר הגיש כתבי אישום.
את תיק הצוללות נגד ראש הממשלה סגר בלי בדיקה, על אף שמעורבותו של פרקליטו האישי דוד שומרון התחילה את הפרשה, ועל אף שסביבתו הוחשדה ואף הואשמה בספיחים בפרשה.
מנדלבליט סגר גם את תיק המניות של נתניהו, על אף שקבע כי ראש הממשלה קיבל "מתנה משמעותית" מבן דודו נתן מיליקובסקי. הוא גם סירב להגיש כתב אישום בתיק הפשוט יותר נגד נתניהו, תיק 1000 (המתנות) לפני שתסתיים החקירה בפרשות האחרות.
למעשה, יתכן שאם היה מגיש כתב אישום בתיק 1000 כבר ב-2018, נתניהו היה עכשיו בבעיה גדולה יותר. רבים במערכת אכיפת החוק, כולל בכירים, סבורים עד היום שזאת היתה טעות בשיקול דעת או סתם פחדנות.
מנדלבליט גם סגר חקירה בנוגע לחשד סביב הצעה למנות את השופטת הילה גרסטל ליועצת משפטית בתמורה לסגירת תיק המעונות (לאחר חקירה קצרה), חקירות הנוגעות למעורבות בלפור בכלי תקשורת נוספים (גלי צה"ל למשל) מעולם לא הבשילו לתיק, טענות על איסוף חומרים נגד חוקרים, כפי שהצהיר אלשייך בזמנו לא נחקרו (בהחלטה משותפת למנדלבליט ולצמרת המשטרה הוחלט לא לפתוח בחקירה) ועוד.
כל אחד מהתיקים האלה, במסגרת "פנטזיה" ו"פרנויה", היה יכול להגשים למנדלבליט את החלום לטבוע בתיקי נתניהו.
גם באשר לאישי ציבור בעבר, מעטים המקרים בהם בית המשפט ייחס בפסק הדין "פנטזיה" לפרקליטות בעת הגשת כתב אישום. קשה גם למצוא הטייה פוליטית ניכרת בחקירות:
הפרקליטות "רדפה" אנשי שמאל או כאלה שנתפסו כמחנה השלום (שמעון שבס, אהוד אולמרט, פואד בן אליעזר), מרכז (חיים רמון) ימין (אריק שרון, אביגדור ליברמן), חרדים (אריה דרעי, יעקב ליצמן) ועוד רבים. חלק ניכר מהתיקים הגדולים הסתיימו בהרשעות מהדהדות, וגם כאשר זוכו, חטפו אישי ציבור ביקורת נוקבת מבית המשפט.
2. האירוני
מנדלבליט ימלמל ופתאום נגלה חקירה פלילית כנגד נשיאת בית המשפט העליון. וכולם יסבירו שעדיף היה אם היועץ היה כותב ומנמק מה החשד. מה ניתן לחקור ומעביר למשטרה הנחיות ברורות בכתב. אך בדיעבד…לך
— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) February 9, 2021
ציוץ זה מרתק משום שדווקא בערוץ 20, משכנו החדש של ברדוגו, מפמפמים בשבועות האחרונים "פרשה" מופרכת וחסרת ביסוס של עבירות בנייה שכביכול עברה נשיאת העליון אסתר חיות.
חיות הזמינה דו"ח בדיקה על חשבונה, וסיפקה הסברים נאותים לטענות, ובכל זאת ממשיך הערוץ לפרסם "המשכים" (האחרון שבהם היה מגוחך במיוחד), ומתלונן על כך שאנשי הליכוד לא מתנפלים על הטרף, בניגוד למשל להתנפלות על התובעת ליאת בן ארי.
אגב, גם ברדוגו מקפיד לא להיכנס חזק מדי בבית המשפט העליון. כנראה שמישהו למעלה החליט עבורו שכרגע הנאשם מספר 1 לא ירוויח דבר ממתקפה כזאת. אולי המתקפה על השופטים תגיע בסיבוב הבא.
3. דבר והיפוכו
מנדלבליט זועק בממשלה שיש הסתה נגדו. נו טוב. לבכי הזה אנחנו רגילים. חוו"ד משפטית כתובה לאיסור חובת בדיקה לנכנסים לארץ טרם ראינו. מעניין מה משקל עדותו של השר דרעי, הממתין לשימוע אצלך, שהביע תמיכה בגרסתך?…
— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) January 19, 2021
הציוץ הזה מייצג סידרה חשובה של ציוצי ברדוגו מהתקופה האחרונה העוסקים במלחמה בקורונה. מטרתם היא ניסיון לולייני מפעים להעביר אפילו את האשמה בתמותה ובתחלואה מקורונה לאחריות היועמ"ש ו"המוקטעה" שלו בצלאח א-דין.
ספציפית, הציוץ הזה מתבסס בין השאר על כתבה באתר "סרוגים", בה דיווח הכתב המשפטי אברהם בלוך כי מנדלבליט אכן הזדעק בממשלה וטען כי מתנהלת נגדו הסתה על רקע הפרסומים לפיהם הייעוץ המשפטי לממשלה בראשותו מנע דרישה ממי שטס לישראל להציג בדיקת קורונה שלילית לפני עלייתו למטוס.
מנדלבליט נפגע מכך שהוצג בתקשורת כמי שאחראי למחדל, כולל למותם של חולים בשל כך, בעוד הדרג הפוליטי לא ביקש התייחסות משפטית לסוגיה, ולא פעל לשינוי החקיקה בהתאם.
אלא שגם כתב "סרוגים", לא בדיוק אתר שמאלני, מדגיש כי מנדלבליט צודק, והוא אינו אחראי או אשם בבלגן שנוצר סביב הבדיקות בנתב"ג: "יש להדגיש כי היועץ המשפטי לממשלה הבהיר אמש כי לא התקבלה אצלו פנייה בעניין, ולדבריו הנושא עלה בשיחה בינו ובין ראש הממשלה – כאשר מנדלבליט אמר כי הדבר אפשרי ואפקטיבי ביותר. השר אריה דרעי אישר את טענותיו של היועמ"ש".
גם העיתונאי גיא זהר בדק את הסוגיה בפינה "מהצד השני" ואישר כי אכן המערכת המשפטית לא התבקשה לכתוב חוות דעת, וזאת מכיוון שמשרד הבריאות בכלל לא ראה צורך בבדיקות אלה. זה אולי מנקה גם את הדרג הפוליטי, אבל בוודאי מציב את "בכיינותו" של מנדלבליט באור מוצדק. אם מערכת הבריאות "לא רואה צורך", והשרים לא דורשים חקיקה – איך בדיוק היועמ"ש אשם במחלותיהם של אנשים?
מה שמרתק בערבוב שעושה ברדוגו ב- 280 תווים הוא שאין דרך לנצח. כאשר מנדלבליט לא מתערב בעבודת הממשלה הוא רופס כיוון "שלא כתב חוו"ד". במקרים אחרים, כאשר הוא מקפיד לכתוב חוות דעת ברורה, למשל כדי להתריע מפני כלכלת בחירות, הוא חוטף מברדוגו בכל העוצמה האפשרית.
ברדוגו חזר על הטענה כאילו מנדלבליט אשם במחדל נתב"ג (ובמחדלים אחרים הקשורים לקורונה) שוב ושוב ושוב, תמיד בחריפות ובעוקצנות, ואף פעם ללא סימוכין. המטרה ברורה: להרחיק את האחריות מראש הממשלה. אותו ראש ממשלה שיכול לשנע מקצווי עולם מיליוני חיסונים במהירות שיא – פשוט אינו מסוגל לפעול במגזר החרדי, בנתב"ג וברשויות המקומיות ללא היועץ המשפטי הדיקטטור שמנהל אותו.
4. המעורבב
מנדלבליט מגדיל הכספות בצלאח א-דין ודואג להמשך הנעילות. פרוטוקולי הישיבות בהן מילמל כי אישר לחקור ר' הממשלה (במה?), ותכתובת וואטסאפ בין שופטת המעצרים פוזננסקי בתיקי ר' הממשלה לבין התובע יונחו לצד קלטות אשכנזי-מנדלבליט וקלטות גנץ-מנדלבליט (ייעוץ נעילת ר' הממשלה). רק אור השמש מחטא.
— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) February 9, 2021
מעבר לתחושה שהציוץ הזה נכתב ברשלנות תוך כדי נהיגה או בישול מרק, לגמרי לא ברור מה הקשר בין אישורים שניתנו או לא ניתנו לחקור את ראש הממשלה לבין תכתובות הווטסאפ של השופטת רונית פוזננסקי-כץ עם היועץ המשפטי של רשות ניירות הערך, ערן שחם שביט.
האם ברדוגו טוען שמנדלבליט השפיע על השופטת "להעמיד פני מופתעת" או שעמד מאחורי השאלות של שחם שביט במקרה זה? כל טענה כזאת היא בבחינת סקופ עיתונאי – בתנאי שיצורף אליה בדל של ראיה. גם הקשר לקלטות מנדלבליט קלוש עד בלתי קיים. ולא תועמלן כברדוגו יטרח להסביר קשר זה. ציוץ אחד, ארבע פרשות שונות בתכלית, מלוא הטנא קונספירציות ואפס הוכחות.
גם כאשר גורם רשמי בודק טענות לקונספירציה ושולל אותם באופן מנומק – לא עיתונאי כברדוגו יניח לכך.
ב- 18 בינואר בדק השופט דוד רוזן, נציב הביקורת על הפרקליטות, את טענת ראש הממשלה נתניהו לפיה בכירי הפרקליטות קבעו במכוון כי יעקב אלחיאן ז"ל ביצע פיגוע בכדי לפגוע בו. רוזן קבע חד משמעית שלא היו דברים מעולם, שמי שקבע (בשוגג) כי אלחיאן היה מפגע היו בכירי המשטרה (בהם גם שר הבט"פ ארדן) ולא הפרקליטות:
"מדובר בוויכוח מר משהו, על הדרך הנכונה בה ראוי להגיב להתבטאויותיו הקשות של המפכ"ל דאז וכי בכל מקרה ברור לחלוטין, כי אין כל קשר בין חילופי הדברים הנ"ל לתיקי ראש הממשלה, וממילא לא להכרעה כלשהי בנוגע לאותם תיקים. דברים אלה חרוטים בבירור בתכתובות, בהן לא מוזכר ראש הממשלה ו/או תיקיו ולו בשמץ קצת".
ברדוגו יכול לערער על החלטת רוזן, כמובן, היא אינה קדושה. אבל אין לו בדל של מידע, אפילו לא קמצוץ, המראה אחרת. אז מה הוא עושה? רומז שגם רוזן עצמו מושחת:
'איזה כיף שיש לנו את השופט בדימוס רוזן' צוחקים יחד ניצן ומנדלבליט אחרי כל 'ניקוי' של האדונים. רוזן הינו חבר קרוב של אבי (אביחי מנדלבליט)…עשרות אלפי שקלים בחודש ל'ניקוי יבש'.
— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) January 18, 2021
שתי הערות נוספות לציוץ המטורלל הזה: הראשונה היא ששוב מנדלבליט לוקח טיעון קשה נגד נתניהו (השימוש שעושה רעייתו שרה בכספי מדינה כדי להעמיס את הוצאות הניקוי היבש של בגדי המשפחה) וזורק אותו, הפעם באופן מגושם, דווקא על מושאי הביקורת שלו. וההערה השניה היא שעל פניו רוזן לא נדרש לבדוק את מנדלבליט במקרה זה, אלא את פרקליט המדינה שי ניצן.
5. השקרי
לא אחת שואלים מדוע הביקורת כלפי מנדלבליט נמצאת על סדר היום באופן תדיר. אנו תוהים מדוע אנשי תקשורת ובעלי דיעה ממלאים פיהם מים מחשש במקרה הטוב ומאתרגים אותו במקרה הרע. לדאבוננו מנדלבליט משמש כיועץ המשפטי לממשלה ונאחז בקרנות המזבח בצלאח א-דין. כל עוד הוא אוחז בכיסא חשוב להפנות >
— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) February 5, 2021
זהו כמובן ציוץ שקרי ומטופש. שקרי – כי מנדלבליט הוא היועץ המשפטי החבוט ביותר, בצדק או שלא, בהיסטוריה של מדינת ישראל. מטופש – כי מנדלבליט טופח על ידי נתניהו עצמו, שמינה אותו ושיבח אותו עד שהפסיק להיות יועמ"ש נוח.
באשר לעיתונות, קשה לחשוב על יועץ משפטי לממשלה שזכה לביקורת עזה ויצרית כל כך כמו הנוכחי, מכל הכיוונים. כל החלטה שלו נבחנה על ידי העיתונות בשבע עיניים, פעמים רבות בצדק.
במשך חודשים ארוכים הפגינו מאות פעילים ועיתונאים מול ביתו בשל מה שנתפס כסחבת בקבלת החלטות; רביב דרוקר ביקר את מינויו בגלל מעורבותו בפרשת הרפז; ברוך קרא פירסם את הקלטות שיחותיו עם אשכנזי.
בוגי יעלון, איש ימין מובהק, מחה על החלטתו לסגור את תיק הצוללות בעניינו של נתניהו ללא בדיקה; יובל יועז, הפרשן המשפטי של זמן ישראל, ביקר בחריפות את האופן בו נבדקה התנהלותו של מנדלבליט על ידי נציב הביקורת על הפרקליטות; גם ההסכמים שנחתמו באישורו ובפיקוחו של יועמ"ש עם הסכמי עד מדינה (בעיקר עם ניר חפץ) נבחנו בביקורת רבה, מימין ומשמאל, כולל בזמן ישראל.
הדוגמאות האלה ועשרות אחרות לא נועדו לעשות חיים קלים לעיתונות שפעמים רבות אכן פועלת כעדר פועה. מנדלבליט נהנה גם מאיתרוג, מימין ומשמאל, בהתאם להחלטותיו. זה טבעו של עולם.
אבל ההבדל בין ביקורת מנומקת של עיתונאים משמאל ומימין נגד מנדלבליט, לבין התשפוכת של ברדוגו ברור: ברדוגו סומך על הזיכרון הקצר של הציבור ופשוט משליך פסולת ללא בדיקה, בלי תשתית עובדתית ובהכללות מופרכות.
תגובת יעקב ברדוגו
יעקב ברדוגו מסר לזמן ישראל את התגובה הבאה:
"לא אחת שואלים מדוע הביקורת כלפי מנדלבליט נמצאת על סדר היום באופן תדיר. אנו תוהים מדוע אנשי תקשורת ובעלי דיעה ממלאים פיהם מים מחשש במקרה הטוב ומאתגרים אותו במקרה הרע. לדאבוננו, מנדלבליט משמש כיועץ המשפטי לממשלה ונאחז בקרנות המזבח בצלאח א-דין.
"כל עוד הוא אוחז בכיסא חשוב להפנות לדבריו של חתן פרס ישראל בחקר מדע המדינה לשנת 1996, פרופ' שלמה אבינרי:
הנה שאלה שבדרך כלל לא נשאלת בקורסי מבוא למדע המדינה: מי היה אישיות בעלת הסמכות הרחבה ביותר בעולם הדמוקרטי: נשיא ארה"ב? ראש ממשלת בריטניה? נשיא צרפת? לא ולא. התשובה הנכונה היא: היועץ המשפטי של ממשלת ישראל. בעוד שאחת מהנחות היסוד של הדמוקרטיה היא קיומם של איזונים ובלמים, המכוונים למנוע ריכוז סמכויות – מרכז בידיו היועץ המשפטי סמכויות שאין דומה להן בשום מדינה דמוקרטית. העובדה שמדובר באישיות ממונה ולא נבחרת, רק מעצימה את הפגיעה בדמוקרטיה…
במצב הנוכחי מדובר באישיות שאינה נבחרת, שנגועה בניגוד סמכויות ועניינים: מצד אחד הממשלה ממנה אדם שאמור להיות יועצה המשפטי – אבל הוא אינו מייעץ לה, אלא מכתיב לה מה מותר ומה אסור לה לעשות (סמכות האמורה להיות בידי בית המשפט העליון, ולא בידי פקיד); אף שאין הוא נבחר ציבור, הוא משתתף בישיבות הממשלה ועיני הכל נשואות אליו – הן משום שהוא משגיח הכשרות האולטימטיבי של הממשלה, והן משום שבידיו הסמכות להגיש כתב אישום נגד כל אחד משרי הממשלה שמינתה אותו. מצד אחר – אי אפשר לפטרו. כיצד ייתכן שאותו אדם יהיה גם יועץ לראש הממשלה וגם מי שיכול להכריע אם להעמידו לדין?
המצב הקיים אינו תוצר של חקיקה פרלמנטרית, שעברה דיון ציבורי מוסדר. סמכויותיו בפועל של היועץ המשפטי הן שעטנז בלתי סביר של מורשת קולוניאלית מנדטורית, פסיקות של בג"ץ, החלטות של ועדות שלא עברו מעולם תהליך חקיקה, הכרעות חד-צדדיות של היועץ המשפטי לגבי סמכויותיו שלו עצמו, והיסטוריה של כמה אישים חזקים וכוחניים שמילאו את תפקיד היועץ בתקופה של חולשה שלטונית.
התפקיד במתכונתו הנוכחית הוא אנדרוגינוס שצמח בשדות הפרא של הפוליטיקה הישראלית…לא פיצול התפקידים הוא פגיעה בדמוקרטיה: המצב הנוכחי, שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית, אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות הדמוקרטיה. יסודות הדמוקרטיה בישראל הם עמוקים וחסונים, למרות כל הבעיות שהיא נתקלת בהן, ואין לנושא משרה אחד מונופול עליהם.
"זו הסיבה שמנדלבליט הוא נשוא הביקורת וכל החוששים, מתחנפים ומאתרגים חוטאים לעצמם".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוטול קורה מבין עיניך, מנדלבליט משתף פעולה עם נתניהו בכל צעד ושעל וגם הניתוח שלך מוביל למסקנה הזאת. בכל צומת שבה נתניהו היה מסתבך קשות מנדלבליט החליט את ההחלטה שלא תסבך אותו. מאחר שמעללי הנאשם כה רבים וחמורים לא היתה לו ברירה אלא להראות שהוא עושה משהו…, כל ההתקפות עליו וכל התקשורת וכל התגובות שלו להתקפות עליו זה הכל דיבורי סרק והסוואה. Actions speak louder than words
לצערי, ביבי השתיל אותו שם, וגנץ היה צריך להעיף אותו אחרי שבוע בתפקיד, משלא עשה זאת, למרות התבטאויות השופר גם בגנץ , הרי שנמתין עד שהרה"מ והרה"מ החליפי ירדו מחיינו ויוסר השופר באופן טבעי. חג שמח.