כל הסימנים מראים שהערב (שני) ייפתחו שערי נתב"ג לרווחה, לכל ישראלי שיבקש לחזור הביתה. ומי שאחראי לכך יהיה לא אחר מאשר בג"ץ.

זהו צעד לא רע במישור צבירת נקודות בקרב הציבור, מצד הערכאה השיפוטית הבכירה, המצהירה השכם והערב שפופולריות אינה נמצאת במישור שיקוליה. מה אפשר לעשות. לפעמים, בשם הקפדה על זכויות האדם, חייבים מדי פעם לקבל גם החלטה הנהנית מקונצנזוס ציבורי.

העתירות נגד מדיניות הממשלה המגבילה את הטיסות הנכנסות לישראל – בשם הזהירות מנגיף הקורונה, כמובן! לא מתוך רצון למנוע מישראלים מקבוצות כאלה ואחרות מלהצביע בבחירות – התבררו בהליך מזורז בשני דיוני בזק ביום חמישי האחרון ואתמול.

הממשלה עוד קיבלה שיעורי בית של הרגע האחרון, להגיש עד היום בשעה 16:00 את מספר הישראלים הנמצאים בחו"ל והמבקשים להגיע לישראל בימים הקרובים. מיד לאחר מכן יינתן פסק הדין; יש להניח שהפעם לא תישמע ביקורת ציבורית על מהירות הכתיבה של הנשיאה אסתר חיות.

נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כהרגלו של בית המשפט, הוא מצא את הדרך לחולל שינוי פרקטי, בלי לייצר גלי הדף חוקתיים שלא לצורך.

מקבץ העתירות שהוגשו בעקבות סגירת שער הכניסה האווירי לישראל, תקפו הן בהיבט החוקתי – בדרישה לבטל את תיקון מס' 6 לחוק הקורונה הגדול, שהסמיך את הממשלה להגביל את כניסתם ויציאתם של בני אדם מישראל; הן בהיבט המינהלי – בתקנות שכוננו את ועדת החריגים הנודעת לשמצה; ובהיבטים לוגיסטיים שעניינם הגבלת מספר הטיסות, היעדים שמהם הן מורשות להגיע ארצה ומספר הישראלים הרשאים להיכנס ביממה.

בית המשפט חמק באלגנטיות מההיבט החוקתי, הכרוך בהתנגשות עם הכנסת, ותוך שהוא רוכב על גל הפרסומים בעניין איפה ואיפה בוועדת החריגים, ולחצים פוליטיים על זהות הנכנסים וה"מקודמים בתור" – שם את האצבע על הנקודה העיקרית: זכותו של כל ישראלי לבוא ארצה.

כמו שביטא זאת השופט יצחק עמית בדיון ביום חמישי האחרון: "המדינה טרקה את הדלת בפרצוף בפני האזרחים, זו פגיעה באתוס הישראלי". את זה אפשר לעשות כמובן גם עם פסק דין המכוון כלפי התקנות הממשלתיות, אין צורך להגיע להתנגשות חוקתית עם הכנסת.

שופט בית המשפט העליון יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לו"ז כמעט חסר תקדים

ביום חמישי, כאמור, התקיים הדיון הראשון בעתירות. השופטים הבינו שאין דקה אחת לבזבז: הם הציעו לנציגי הממשלה והכנסת (שאז עוד הייתה בתמונת העתירות) לקיים את הדיון כאילו הוצא צו על-תנאי, כך שלא יהיה צורך לקיים עוד דיון בטרם מתן פסק דין.

"זה נועד גם להקל עליכם", אמר השופט עמית לעו"ד יונתן ברמן מהפרקליטות ולעו"ד אביטל סומפולינסקי מהכנסת, "תארו לכם שנוציא צו על-תנאי אחרי הדיון, וניתן לכם שלושה ימים להשיב? אנחנו מרחמים עליכם".

ברמן וסומפולינסקי יצאו להתייעצות טלפונית עם הממונים עליהם, וחזרו עם תשובה שלילית. כתוצאה מכך, התסריט ששירטט עמית התממש במלואו.

מיד בתום הדיון החליטו השופטים אסתר חיות, ניל הנדל ועמית עצמו להוציא צו על-תנאי המניף את הגרזן השיפוטי על ועדת החריגים, על מכסת הנכנסים היומית לישראל, ועל מספר היעדים לטיסות לישראל וממנה.

לוח הזמנים שנקבע, כמעט חסר תקדים: ביום ראשון בבוקר תגיש הממשלה את תשובתה לצו על-תנאי, בצהריים רשאים העותרים להגיש את עמדתם, ואחרי הצהריים – הדיון המסכם.

בית המשפט העליון בירושלים (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

העמדה הממשלתית, כפי שהוגשה אתמול לבית המשפט, נראית כמעין קרב-מאסף בניסיון אחרון למנוע התערבות שיפוטית בהגבלות שהוטלו על נתב"ג. כל הטיעון כולו מתמקד במילה "דווקא": "דווקא בשל השיפור המשמעותי בתמונת התחלואה, המאפשרת בעת הנוכחית הסרה הדרגתית של מגבלות הקורונה בישראל, עומדים גורמי משרד הבריאות על פתיחה זהירה ומדודה של שערי הכניסה לישראל, ובפרט שער הכניסה המרכזי – נתב"ג".

הטיעון הזה מהווה הוכחה ניצחת לרוח הפרקליטותית של העידן הנוכחי: לא משנה מה תהיה עמדת הממשלה – הפרקליטות תתגייס להגן עליה בבית המשפט. אם גרף התחלואה היה עולה, הטיעון היה שבשל כך אסור להסיר את ההגבלות; אם הגרף יורד, הרי ש"דווקא" בשל כך אסור להסירן. אמני הטיעון של הפרקליטות ימצאו תמיד את הנוסחה הלוגית להצדקת מהלכי הממשלה, חסרי היגיון או הצדקה ככל שיהיו.

במהלך הדיון עדכן נציג הפרקליטות כי הממשלה החליטה להוסיף יעדים נוספים, ובכך לכאורה התייתרה אחת השאלות שהוצבו לפתחה של הממשלה, אם כי היישום בפועל של תוספת טיסות מיעדים נוספים, עשוי להיכנס לתוקף רק בשבוע הבא.

נציג הפרקליטות הרחיק לכת עד להבעת חשש האם "הקיבולת של נתב"ג" מאפשרת להעביר אלפי ישראלי בכל יום, בתנאים בטיחותיים של ימי מגפה. "המצב כרגע מבחינת איך שהממשלה, משרד הבריאות, תופסים את הנושא הוא שנתב"ג זה כרגע הסיכון האסטרטגי למאבק בקורונה", הוא אמר.

נוסעים בנתב"ג בימים צפופים יותר (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

השופטים אמרו בדיון, כי הממשלה שמה דגש רב על חשש לכניסת וריאנטים חדשים של קורונה לתחומי ישראל. אך מבחינת האיזון המשפטי – אלה רק מעלים את החשש לעליית התחלואה, בעוד שבכף השנייה של המאזניים נגרמת פגיעה ממשית, לא פוטנציאלית, בזכויות יסוד של ישראלים. והבחירות מעבר לפינה, בשבוע הבא.

"אדוני מדבר על חששות", אמרה הנשיאה חיות, "שהם הסיבה המרכזית לכך שסוגרים את הארץ מפני אזרחיה".

הממשלה הביאה לדיון אתמול שחקנית חיזוק, את ד"ר שרון אלרעי פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. תפקידה היה מובהק: להפחיד את השופטים עם כמה שיותר וריאנטים אלימים. "כמו שאתם רואים כול יום צץ וריאנט אחר. בשלב מסוים שמתחילות להיווצר מוטציות הווריאנטים נוצרים מהר, הווריאנטים מאוד מסוכנים", וכך הלאה.

אלא שהנשיאה חיות שמעה מוזיקה אחרת בדבריה של פרייס: "הדבר המרשים שגבירתי אמרה", היא אמרה לפרייס, "שהפתרון הוא לא לסגור את השמיים אלא בידוד, והיות שעם ישראל לא ממושמע, צריך לסגור את השמיים. למה לא לאכוף בידוד?"

ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי פרייס, בדיון של ועדת החוקה בכנסת, 25 בינואר 2021 (צילום: שמוליק גרוסמן, דוברות הכנסת)

פרייס שלפה את האס: "אנחנו במשך חודשים, הגענו למצב שמחר עולה חוק של צמיד אלקטרוני, שמוביל משרד הבריאות". חיות ירתה מיד: "אבל עד היום אין נוסח". השופט עמית סיכם: "יותר פקחים וצמידים אלקטרוניים. לא חשבו על דברים נוספים?"

נציב הפרקליטות, עו"ד ברמן, התגונן: "הפתרון הראשון היה המלוניות". אלא שמוקדם יותר בדיון כבר סוכם שנושא המלוניות נחל כישלון חרוץ. עמית: "עזוב, נכון להיום". וחיות העלתה: "לגבי החוק של הצמידים, יש צמידים?" ברמן נאלץ לאלתר: "אלה יכולות שנבנות" (כלומר – אין צמידים).

חיות סגרה את המעגל: "בינתיים יהיו בחירות, זה נזק קשה".