בפאתי הרצליה, מרחק נגיעה מכביש החוף, מתרוממת עיר חדשה במהירות מעוררת השתאות. בפעם האחרונה שביקרתי בקיבוץ גליל ים שצמוד לעיר, השתרעו מעבר לבתים האחרונים של הקיבוץ שדות ושטחים פתוחים מלוא העין. מאז, האדמות הועברו מהקיבוץ לידי רשות מקרקעי ישראל, ובמקום נבנית שכונה עתירת רבי קומות עם אלפי יחידות דיור.
השכונה, שמשתייכת להרצליה – וכבר מתהדרת באבנר נתניהו, בנו הצעיר של ראש הממשלה, כאחד מדייריה – בנויה סביב פארק רחב ידיים, ובלב הפארק עובר פלג מים. הבניינים הגבוהים משתקפים במים, וביום חורף שטוף שמש נראה שהמחשבה הרבה שהשקיעו כאן בתכנון הניבה פירות מוצלחים. עד שמגיעים לקצה השכונה, ורואים את המעשה המגונה שבוצע בנחל.
* * *
לרגל יום המים הבינלאומי, שחל השבוע (מדובר ביום שנקבע בהחלטת האו"ם מ-1992), לישראל יש סיבות לגאווה: היא מובילה בעולם בטיהור מי ביוב ושימוש חוזר בהם לטובת החקלאות (כ-90% מהביוב בישראל מטוהר ומוזרם לחקלאים), ומעמידה לרשות תושביה מערכת אספקת מים אמינה ולרוב גם איכותית, עניין לא מובן מאליו באזור הזה של כדור הארץ.
אבל לצד ההצלחות היחסיות האלה, יש גם כישלונות מהדהדים. הבולט בהם הוא הטיפול בנחלים. 16 נחלים נשפכים אל הים התיכון בין גבול לבנון לגבול עזה. ערב קום המדינה הם היו נקיים ושימשו לשחייה, שיט, דיג ובילוי משפחתי. רובם זוהמו במהלך השנים בביוב או בשפכים תעשייתיים, והיום, גם אחרי השקעות של סכומי עתק בשיקום, אי אפשר לטבול אפילו באחד מהם. מי שמתנדב לצלול בקישון, בירקון או בנחל תנינים – שיקום.
ערב קום המדינה הם היו נקיים ושימשו לשחייה, שיט, דיג ובילוי משפחתי. רובם זוהמו במהלך השנים בביוב או בשפכים תעשייתיים, והיום, גם אחרי השקעות של סכומי עתק בשיקום, אי אפשר לטבול אפילו באחד מהם
אבל בזה לא מסתכם מחדל הנחלים. היסטוריית הזיהום של הירקון והקישון מוכרת לכל ישראלי. יש גם כישלון מוכר פחות – ומתסכל אפילו יותר. מדובר בנחלי האכזב, אלה שאפיקיהם מתמלאים בימי גשמים ושיטפונות. הם עוברים לרוב בפאתי או אפילו בלב הערים.
בטיפול נכון, נחל כזה יכול להיות נכס עירוני: אפשר למקם על גדותיו שבילי הליכה ורכיבה ופינות הסבה, לשלב בין פארק ציבורי לטבע אמיתי. רק שבעירייה הישראלית הממוצעת, מתייחסים אל הנכס הזה כאל נטל.
במקום לזרום עם הנחל, תרתי משמע, מנסים למשטר אותו. במקום לחשוב עליו במונחים של ערך טבע, מדברים עליו במושגים של תשתיות וניקוז. במקום מומחי נחלים, מפקידים את הטיפול בו בידי מהנדסים.
במקום לזרום עם הנחל, תרתי משמע, מנסים למשטר אותו. במקום לחשוב עליו במונחים של ערך טבע, מדברים עליו במושגים של תשתיות וניקוז. במקום מומחי נחלים, מפקידים את הטיפול בו בידי מהנדסים
בדרך כלל התוצאה היא שמכסים אותו בבטון והופכים אותו לתעלה מתה, אנדרטה עצובה למה שהיה יכול להיות. בדרך הזו מפסידים את כל מה שהנחל היה יכול לתת – ומקבלים בתמורה הצפות. הדוגמה המפורסמת ביותר היא הגעתון בנהריה, שראש העיר המיתולוגי ז'קי סבג התעקש לדחוס אותו לתוך צינור ובתור נקמה העיר חוטפת הצפות קטלניות מדי חורף.
* * *
נחל גלילות הוא אחד המצטרפים האחרונים למסדר הנחלים שנפלו קורבן לתכנון כושל.
כבר אלפי שנים הוא מפלס את דרכו באדמת מישור החוף, ובמאה האחרונה התפתל מאחורי קיבוץ גליל ים בדרך מערבה, לכיוון הים. עכשיו, כשהגיעו לבנות שכונה חדשה, התברר שהנחל "מפריע". התוואי שלו איים לגזול מעט משטח הנדל"ן היקר.
במקום להתאים את התכנון לטבע ולאפשר לדיירים החדשים ליהנות מהמתנה שקיבלו, החליטו להסיר את המכשול. הביאו כלים כבדים, הסיטו את תוואי הנחל הרחק מהשכונה וכיסו אותו בבטון כדי שיתנהג יפה. התוצאה מדכדכת ומכוערת להפליא.
במקום להתאים את התכנון לטבע ולאפשר לדיירים החדשים ליהנות מהמתנה שקיבלו, הביאו כלים כבדים, הסיטו את תוואי נחל גלילות הרחק מהשכונה וכיסו אותו בבטון כדי שיתנהג יפה. התוצאה מדכדכת ומכוערת
סיירתי בנחל עם דנה טבצ'ניק, מנהלת היחידה לשיקום נחלים בחברה להגנת הטבע. היא פוגשת תאונות תכנוניות כאלה בכל פינה וליבה נחמץ. "האירוניה היא שקוראים לזה 'הסדרה' של הנחל", היא אומרת.
"היום כבר מחלחלת ההבנה שהסטה וביטון של נחלים לא רק גורמת נזקים לסביבה האקולוגית, אלא גם מעלה את הסיכון להצפות, בוודאי בשכונות שנבנו על התוואי של הנחל הקדום כמו שנעשה כאן, בגליל ים.
"הנחל זוכר תמיד את המהלך הטבעי שלו, את המקום שלו, ולכן חייבים להפסיק להנדס את הטבע. הגיע הזמן להפנים שהנחל לא מפריע, ושהבנייה צריכה להתאים את עצמה אליו ולתכונותיו".
"הנחל זוכר תמיד את המהלך הטבעי שלו, את המקום שלו, ולכן חייבים להפסיק להנדס את הטבע. הגיע הזמן להפנים שהנחל לא מפריע, ושהבנייה צריכה להתאים את עצמה אליו"
אנחנו ממשיכים לצעוד במקביל לקיבוץ. בעומק השטח, כשמתרחקים מהמעקף המבוטן, פתאום מקבלים טעימה מהפוטנציאל המוחמץ: קטע עתיר צמחייה של ואדי נעים, עם קרקעית בוצית מהגשמים האחרונים, פינת טבע קטנה בירכתי היישוב.
חבר קיבוץ אחד מגיע לקראתנו עם עגלה גדולה שבה הוא מוביל להקת פעוטות. הוא המשפחתון של הקיבוץ, וזו החצר האחורית שמארחת את הטיול היומי. "כואב הלב ממה שעשו כאן", הוא מפטיר, "לקחו לנו את הנחל".
* * *
נחל גלילות מסמל את מחדל הנחלים משום שהוא חטף פעמיים. ההתעללות בו לא מסתיימת בצד המזרחי של כביש החוף. בחלק המערבי של הרצליה, ליד רחוב נעמי שמר, ממתין לו עוד מפגש חזיתי עם עולם התשתיות.
הנחל מגיע לכאן בדמות ואדי מקסים שמתפתל בצלם הנדיב של עצי אקליפטוס, מובלעת ירוקה נהדרת שצמודה לשכונת מגורים שקטה. בשנת הקורונה והסגרים זו הייתה רצועת ההצלה של התושבים שנקשרו אליה בעבותות חזקים במיוחד. עד שיום אחד, לתדהמתם, נתקלו בשורת יתדות נטועים באדמה לאורך הוואדי, ועליהם שלט: "תחום דרך הקו הירוק". על החתום – נת"ע, הרכבת הקלה.
התושבים ההמומים פצחו מייד בניסיונות לברר במה מדובר. זה לא היה פשוט – שקיפות לא הייתה הצד החזק של המהלך הזה. מתברר שהשלוחה ההרצליינית של הרכבת הקלה עתידה להגיע אל הצומת הסמוך, ונת"ע מתכננת לבנות את הזנב של המסילה – אותו קטע שמאפשר לקטרים להמשיך עד הקצה ולהתהפך – דווקא על חשבון הוואדי והעצים שייכרתו. 300 מטר שיהפכו פיסת טבע לאתר תשתיות.
מעבר לכביש משתרע מגרש חנייה ענק של מרכז מסחרי, מדבר אספלט שאין מתאים ממנו לארח תשתיות של מסילה. רק שהחניון הוא בבעלות פרטית, והטבע שייך לכולם – כלומר לאף אחד. אז הכי קל לבנות עליו.
התושבים הרימו את נס המאבק, הגיעו עד הכנסת ומוסדות התכנון, ועדיין לא ברור מה תהיה השורה התחתונה. משה פדלון, ראש עיריית הרצליה – אותה עירייה שאחראית למחיקת הנחל בצד השני של העיר – הצטרף להתנגדות התושבים, כך גם תושב העיר ח"כ יוראי להב הרצנו שאחראי על נושאי הסביבה ביש עתיד.
האם זה יספיק? לא ברור. כל כך הרבה נחלים כבר הוקרבו בארץ על מזבח "הקידמה", מה זה כבר עוד אחד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואביב שמחתי על הכתבה שמטפלת בענין נחל גלילות והצטערתי על אי הדיוקים. נחל גלילות זורם היום במרכז פארק שכונת גליל ים והוא מקסים ומוערך ואנשים רבים נהנים ממנו. נכון שבקטע שהוא עובר במתחם המועצה האזורית חוף השרון הנחל מבוטן ולא נגיש לא לאנשים ומעט לבעלי חיים. יש עוד קטע שמקביל לשכונת נווה ישראל שעדיין פתוח ומוזנח וכאן קבוצת תושבים יחד עם המועצה החדשה מקווים להפוך את המקום לפנינה. המקום שחשבתי שתתיחס אליו הוא דווקא הקטע שבו הנחל מגיע לרחוב הרב קוק. כאן הוא נבלע באדמה ובהמשך זורם בתעלה מבוטנת ומתחת לתחנת הרכבת עד השפך בחוף אכדיה. הנחל באיזור רחוב נעמי שמר אינו נחל גלילות אלא נחל ללא שם שנוצר בהמשך לניקוז הרומי העתיק של הבאסה שעובר במנהרה מתחת לרכס שעליו יושבת הרצליה ב. פתח המנהרה המערבי הוא במערת הרצליה. משם זורם הנחל היבש לרוב ומלא עצי אקליפטוס אדירים לאורך רחוב נעמי שמר עד רחוב אבא אבן שם הצטרף לנחל גלילות לפני השפך לים
רק מלראות איך נראה ניר דויד סביב נחל האסי מבינים את הפוטנציאל. השכנים שלנו בדובאי בונים נהרות מלאכותיים כדי לבנות סביבם מרחב אורבני שירגיש כמו אירופה ורק אצלנו הכל מייאש. ישראלים לא רוצים לגור על גדת נחל או אגם?