דמיינו שאנחנו כותבים ביחד סיפור. לא סתם סיפור אלא אחד שנוכל ללמוד אתו וממנו, שנוכל לחגוג סביבו ערכים מהחשובים שיש לנו: עשיית צדק, שחרור המשועבדים, חירות.

רעיון: היו היה לפני אלפי שנים בארץ לא ממש רחוקה עם גדול, חזק ואכזר. העם הזה שיעבד והתאכזר למיליונים, במיוחד לעם נחמד אחד שהפך משועבד וחסר ישע. ואז, מגיע אל חדש לאזור, ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם האכזר בדרכים רבות ומשונות, באוויר, במים וביבשה, בבריאות – שלהם ושל בעלי החיים האחרים – ובהרג המוני של בני אדם, כולל ילדים, תינוקות ובעלי חיים רבים. מה אומרות/ים?

ואז מגיע אל חדש לאזור, ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם האכזר בדרכים משונות, באוויר, במים וביבשה, בבריאות – שלהם ושל בע"ח אחרים – ובהרג המוני של בני אדם, כולל ילדים, תינוקות ובע"ח רבים. מה אומרות/ים?

אוקיי, אני מבין שקצת אכזרית הענישה הקולקטיבית הזאת ללא אבחנה, אבל בניטרול העניין הזה (אותו נייחס להבדלי תרבות מובנים בחלוף אלפי שנים, נניח) מוסר ההשכל ברור: לשעבד ולהתאכזר לאחרים זה רע, לשחרר משועבדים זה טוב והאשמים נענשים.

לפני שהולכים על הסיפור הזה, לפני שכותבים, משכפלים ומנציחים אותו, אני מציע שינוי קטן. העם האכזר הזה הם למעשה תושבי ממלכה ואימפריה, החזקה בסביבה בזמנה. בראש כל העוצמה הזאת עומד מלך אחד והוא המחליט והקובע מה נעשה ומה לא בממלכתו. במילים אחרות, לא להתבלבל: זאת מונרכיה אבסולוטית מלפני שלושת אלפי שנים, לא דמוקרטיה מודרנית. לכן, נתיני הממלכה רק מצייתים, לא מחליטים.

כאמור, מגיע אז האל החדש ובאמצעות נציגו מעניש קשות את העם בדרכים רבות ומשונות ביבשה, במים ובאוויר, בבריאות שלהם ובהרג המוני של בני אדם כולל ילדים ותינוקות ובעלי חיים רבים. מה אומרות/ים? אולי לא כל כך טוב לספר על הענשת מיליוני נתינים ובעלי חיים בגלל החלטות של רודן אחד, כשלכל השאר אין בכלל חופש בחירה?

יש בזה משהו. אבל חכו, יש לי הצעה לשינוי נוסף. בגרסה המשופרת הזאת ניקח גם מהמלך עצמו את חופש הבחירה. ואז, כאשר יוצג בפניו האולטימטום, לשחרר עבדים או לחטוף מכות איומות, לא יהיה למלך חופש בחירה ולא תהיה לו ברירה אלא לסרב לדרישה ולגרום נזקים אדירים לעמו וסבל רב לכולם.

כך יעשה אחרי כל אזהרה ולפני כל מכה, המלך יסרב אוטומטית לשחרר עבדים כי לקחנו ממנו את היכולת להסכים לשחרר את כולם ולמנוע סבל ומוות המוניים.
מה אומרות/ים? לא סביר? לא מוצדק? לא נשמע הגיוני? למה שאל ימנע חופש בחירה בטוב ויכפה בחירה ברע כדי להביא סבל רב ואסונות איומים על המוני חפים מפשע? יש בזה משהו, באמת חסר כאן מניע משכנע למעשים כאלה של האל.

המלך יסרב אוטומטית לשחרר עבדים כי לקחנו ממנו את היכולת להסכים ולמנוע סבל ומוות המוניים. למה שאל ימנע חופש בחירה בטוב ויכפה בחירה ברע כדי להביא סבל רב ואסונות איומים על המוני חפים מפשע?

הנה רעיון: מדובר באל חדש באזור ולא מוכר, שאפילו המלך לא שמע עליו, ולכן האל החדש רוצה לעשות רושם בלתי נשכח ולהראות לכולם את כוחו. ובעיקר חשוב לו להראות שהוא יותר חזק מהאלוהים האחרים בממלכה, הגדולים והמוכרים לכל גם מחוצה לה. משום כך הוא חייב ליטול מהמלך את חופש הבחירה, אחרת הוא עלול לבחור בטוב ולשחרר את כולם. ואם כך יעשה, לא יהיה תירוץ לאל החדש להפגין את כוחו.

אולי תשאלו עכשיו למה האל החדש והפחות מוכר יבחר להמחיש דווקא את כוח ההרס, האלימות וההרג המוני? הרי האל החדש והפחות מוכר יכול היה להמחיש את יכולותיו העל-אנושיות בריפוי אלפי חולים למשל, במקום בהפיכת המונים לחולים בייסורים ולמתים. או בהצלת ילדים במקום בהריגתם, או יכול להטיב עם בעלי החיים המנוצלים במקום להוסיף עליהם מחלות קשות ומוות.

למה לא? התשובה די ברורה. מספיק לזכור שמדובר בסיפור של חברה אנושית שחיה במזרח התיכון אלפי שנים הרחק בעבר, חברה פטריארכלית שבה נראה אך טבעי להמחיש עוצמה וגבורה במעשי מלחמה ולהתפאר ביכולת לבצע מעשי טבח גדולים במיוחד, הרבה מעבר למה ששליט אנושי יכול להרוג ולהשמיד.

טוב, לא יודע אם אהבתן/ם אבל זה הסיפור שנבחר בתורה, סיפור על ענישה קולקטיבית ענקית ללא הבדלי גיל, מגדר או אפילו מין ביולוגי, נגד חפים מפשע.
אולי זה נשמע לכם רע אבל זה לא צריך להפתיע אם קראתם את סיפור "המבול" באחד הפרקים הקודמים של עלילות אותו אל, יהוה. גם שם נענשו באכזריות כולם, כל תושבי הפלנטה הנושמים (למעט משפחה אחת) כולל כל התינוקות האנושיים, כל הגורים וכל החתולות המתוקות שרק נולדו. כולם הושמדו באכזריות בטביעה.

בחזרה לענייני שיעבוד, הסיפור הזה על המלך הרובוטי המתוכנת להגיד לא וחסר יכולת בחירה בטוב, לא היה ולא נברא כמובן. במיתולוגיה מקודשת, לא העובדות הן העיקר אלא העקרונות והערכים שהמיתוס בא לקבע ולהנציח לדורות.

לא יודע אם אהבתן/ם, אבל זה הסיפור שנבחר בתורה, סיפור על ענישה קולקטיבית ענקית ללא הבדלי גיל, מגדר או אפילו מין ביולוגי, נגד חפים מפשע. אולי זה נשמע רע אבל זה לא צריך להפתיע אם קראתם את פרק "המבול"

גם במיתוס הגירוש מ"גן עדן", העובדה שנחשים לא מדברים ולא זוממים מזימות עם נשים, היא אמנם עובדה, אבל מה שחשוב הם המוסר והמסר שרוצים לתרץ ולהצדיק ואז לקבע ולהנציח.

האישה, שנגררה אחרי היצור הלא אנושי המרושע, גוררת את האיש לחטא האנושי הראשון אי פעם, הגדול והגורלי מכולם ולאובדן הכול לכולם ולתמיד. על כך נענשה לדורות ונקבעה נחיתותה בהיררכיה האנושית מתחת לגבר: "וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּך". (עוד על היררכיית נחיתות האישה לדורות במצוות האל, כאן)

אז יש לנו סיפור מומצא ונורא לשירות הערכים הרעים ביותר, כמו שימוש באלימות מגוונת נגד המוני חפים מפשע מכל גיל, מגדר ומין ביולוגי.

(על ה*בונוס* הנהוג כאן בימינו בצורת סגירת מיליוני בני אדם נתינים משוללי זכויות – נרחיב בפעם אחרת, למרות שמדובר במרכיב קבוע במנהגי החג, כולל חג ה"חירות").

אז מה כן?

מתי אחגוג את חירות המשועבדים? כשנשחרר אותם

מעולם לא היו יותר יצורים אומללים משועבדים לבני אדם, כלואים, נאנקים ונהרגים, כמו בזמן הזה. במשמרת *שלנו* – עשרות מיליארדי קורבנות השיעבוד השנה ובכל שנה, עד שנפסיק.

אולי יום אחד יעלה בדעתנו לתת מעט דוגמה אישית ולהראות לילדינו שאנחנו מבינים מה זאת חירות, מה הם חיים ללא כליאה, התעללות ושפיכות דמים ללא בדל הצדקה, ונשחרר סוף סוף את כל אלה שאנחנו משעבדים.

כי בניגוד לסיפור ההוא על הדמות המצרית הרובוטית המתוכנתת לסרב לטוב ולבחור רק ברע – לנו יש חופש בחירה.

אולי יום אחד נשב סביב שולחן שמח ונסביר לכל הילדים ששאלו ולאלה שלא ידעו איך לשאול, על המכות האיומות והאמיתיות שמעשי השיעבוד שלנו הביאו וממשיכים להביא עלינו ועל החיים אתנו. מכות על בריאות האדם, על חיי האחרים שחולקים אתנו את הפלנטה הזאת ועל הקיום של כולנו עליה. שיעבוד מיליארדי בעלי חיים מכה בנו בזיהום האוויר, האדמה והמים, בחימום העולם, בבירוא יערות ובמכות רבות וקשות אחרות. אלה מכות אמתיות על משעבדים אמתיים, אנחנו.

גם במיתוס הגירוש מ"גן עדן", העובדה שנחשים לא מדברים ולא זוממים מזימות עם נשים, היא אמנם עובדה, אבל מה שחשוב הם המוסר והמסר שרוצים לתרץ ולהצדיק ואז לקבע ולהנציח

רוצות/ים לחגוג חירות ולהבליט ערכים טובים? זה יפה. לצורך חינוכי זה רצוי לאמץ סיפור יסוד ראוי, שאינו חוגג סבל המוני בלתי נתפס, שלא מעריץ השמדת כולם בייסורים כמפגן כוח פטריארכלי מרשים, שלא מאדיר ומריע להענשה קולקטיבית וחסרת אבחנה של המוני חפים מפשע, ולא מרים כוס יין לכבוד טבח ילדים.

אולי יום אחד, עם או בלי סיפור, נלמד את הילדים שבכל דור ודור חייב האדם לשאול את עצמו/ה: את מי אני משעבד/ת?

ואחרי ששאלנו והעזנו לענות אמת, אולי נעז גם לבחור סוף סוף לשחרר את משועבדינו הרבים הנאנקים גם ברגע זה. כשננהג כך, נהיה גם אנחנו בני חורין מהתמכרותנו לשעבוד ולניצול החלשים מאתנו, ונהיה ראויים לקניידלעך.

דתל"ש חילוני, ארגנטינאי טבעוני ומערער סידרתי על הסדר הקיים מתוך אמונה מפוקפקת באפשרות להשאיר אחרינו פחות בלגאן ממה שמצאנו כשהגענו. מחבר הספר 'בועה בקרקעית הים', גרוש ואב לשני בנים

אחרי שנתניהו יירד מהבמה, בדרך הטבע כמובן, ישתרר שקט מבורך. רק אנשי ימין יזחלו החוצה מהריסות הליכוד לטנף על האיש שפרם מפלגה ותפר למידותיו מעור של פוליטיקאים חסרי חוליות.

השבוע קיבל (עוד) מנדט כדי לגמור את העבודה. נקווה שזו שירת הברבור כי באמת מיצינו. אני יודעת שאני כותבת את אותו פוסט כל הזמן, רק מחליפה פסקאות, זה כמו בבדיחה, תסלחו לי, על החיילים שמחליפים ביניהם תחתונים במקום ללבוש נקיים. גם נתניהו ממחזר תחתונים, רק השותף מתחלף. בסיבוב האחרון השאיר אותו חשוף שת.

אחרי שנתניהו יירד מהבמה, בדרך הטבע כמובן, ישתרר שקט מבורך. השבוע קיבל (עוד) מנדט כדי לגמור את העבודה. נקווה שזו שירת הברבור כי באמת מיצינו. אני יודעת שאני כותבת את אותו פוסט כל הזמן, רק מחליפה פסקאות

השבוע ראיתי סרט על רודן, לא חשוב שמות, קווי האופי דומים כאילו נולדו לאותו אב קדמון. תמיד מבעית לראות שליטים מאבדים צלם מתוך הכוח להשחית. גם נתניהו הפך מפוליטיקאי שאפתן למכונת הרס. המפתחות, איך לא, בידיים של סוחרי-דת ציניים, שהתמיכה בו חוזרת אליהם במטבע קשה ועל חשבון הפריפריה, זקנים ועניים.

זה נשמע כמו התחלה של טלנובלה אבל זה משחקי הכס. בלי חמלה. צריך כאן מבול, בחיי, ארץ חמדת אבות הפכה תחתיו לארץ חומצת אבות. 4 מערכות בחירות בשנתיים, האחרונה היתה צריכה להתרחש בעוד 16 שנה(!) אלמלא השליט במנוסה.

ככה הרגיל אותנו, גם לכך שראש ממשלה נאשם בפלילים זה סביר, אבל תובעת במשפטו שבנתה פרגולה בלי אישור היא עבריינית נרדפת, שפוליטיקאים יערקו ממפלגה למפלגה תמורת אתנן, הקטע בו בנט, העוזר הקטן שלו, בא עם סל דרישות שגדולות מסכום המנדטים שקיבל ומסרב להבטיח ליאיר לפיד שלא ילך עם נתניהו, מעיד על הריקבון העמוק שנתניהו השריש במערכת הפוליטית.

הליכוד כבר לא מפלגה אלא עסק משפחתי פרטי מניב, שרים וח"כים הם סטטיסטים בהצגת יחיד, תלמידו של כהנא נבחר לכנסת בעידודו של מי שהלך לפני עמוד תליה בהפגנות נגד יצחק רבין,

נשיא המדינה מעניק לו מנדט להקים ממשלה יום אחרי פתיחת משפטו, כשהמשפט יתנהל 3 פעמים בשבוע כאילו אין מדינה מסובכת לנהל. וכאילו כל זה לא מטריד דיו, אחרי פתיחת משפטו נשא נאום-שטנה נגד מערכת המשפט והאשים אותה בהפיכה שלטונית, מששעבד שוב את מהדורות החדשות על עורכיהן הכנועים לנאומים, שאין בהם דבר מלבד ארס שמצית אש זרה בחסידיו.

הליכוד כבר לא מפלגה אלא עסק משפחתי פרטי מניב, שרים וח"כים הם סטטיסטים בהצגת יחיד, תלמידו של כהנא נבחר לכנסת בעידודו של מי שהלך לפני עמוד תליה בהפגנות נגד יצחק רבין

המדינה נעה תחתיו כמו עץ בסופה, ברצותו יסית נגד ערבים וברצותו – יהפוך עורו ויקרבם למען מטרותיו, אולי גם יקריב. ההמון כבר ילך אחריו. אהבה קנאה שנאה ידידות. הכל בדולר.

המדינה נראית כמו הגיף המפורסם של ג'ון טרבולטה שמסתובב אנה ואנה ולא מבין מה קורה פה. גם נתניהו איבד את כוח-העל שהכל מייחסים לו, רואים עליו את העייפות ואת הפחד והזיעה הקרה. תראו את העיניים המתרוצצות, תנועות הלעיסה בפה קפוץ כשהוא נרגז, זה לא יוסף, כמו ששרה כוורת. זה לא יוסף, זה לא יו-סף. הוא לא יותר מעגל זהב שתוכו קש. הכי מייאש שהתרגלנו לחרא הזה.

אבל אין רע בלי טוב, כי מנסור עבאס מנהיג שנדנד את העץ וכפה על כולנו להתמודד עם השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו. חבל שיאיר לפיד שמסתמן כמבוגר אחראי ושקול לאורך קרוסלת הבחירות (ובלי תעודת בגרות, שחצנים) לא דיבר בגלוי על צירוף המפלגות הערביות. הוא איחר להבין את גודל השעה ונתן לפוליטיקת הכזב לעקוף אותו בסיבוב.

עכשיו נחכה שהנוכל המושחת והטפיל מימינה יפלו לבור שכרו למדינה המעונה הזאת. המקום הזה חולה. כולם יודעים שכל מה שצריך זה שהמלך הרקוב ייעקר משורש ויושלך הצידה. הוא קורא לזה הפיכה אבל אל תשימו לב, הרגלתם אותו לחרבן למדינה על הראש וקשה לו לעשות בסיר כמו כולם.

התחלתי בבדיחה עם זקן ולכן אסיים בפראפרזה על מערכון של אפרים קישון, ממילא מיציתי את ארסנל המילים שיכולתי לכתוב על ראש הממשלה ובעלה וגם המדינה נראית כמו סטנד אפ ניישן.

המדינה נראית כמו הגיף המפורסם של טרבולטה שמסתובב אנה ואנה ולא מבין מה קורה פה. רואים על נתניהו את העייפות ואת הפחד והזיעה הקרה. תראו את העיניים המתרוצצות, את תנועות הלעיסה בפה קפוץ

ובכן, שיחה בין חברים מתגלגלת לחינוך ילדים והמארחים מספרים שהבן שלהם מסרב ללכת לגן. האורחים מציעים להם להיות תקיפים, הילד חייב ללכת לגן.
"אנחנו לא מכריחים", נלחצים ההורים. "נחכה שיסכים בעצמו".
ואז מצטרף לחבורה גבר לא מגולח שסיגר כבוי שמוט בזווית פיו ושואל: "יש'כם אש?"
"בנימין", שואל אותו המארח בהיסוס. "מחר תסכים ללכת לגן?"

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

באופן אידאלי אנו חושבים על המוח האנושי כעל מכונת היגיון, אך במציאות בכלל, וזו הפוליטית שלנו בפרט, ברור שיותר מכל דבר אחר – מוח זו מכונה לדפיקה סדרתית של הראש בקיר.

משום מה אנו נוטים לראות במוח שלנו סוג של מחשב, בעוד שמחשב ומוח הן שתי מכונות שונות לגמרי. המוח הוא יצור אבולוציוני שניבנה כמכונה אובססיבית ליצירת מטרות, בעוד שמחשב הוא כלי עזר לבני אדם. איננו מעוניינים שמחשב ייצר לעצמו מטרות, אלא רק שיעזור לנו להשיג את המטרות שלנו.

החל מהקפה של הבוקר ועד להתגייסות למלחמה, מה שמניע אותנו הוא המטרה התורנית, שמשום מה הקפיץ לנו המוח דווקא עכשיו, ואנו חייבים, חייבים, להגשימה. ומה שמעצבן בהמצאה האבולוציונית הזו הוא, שהטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה. או כפי שחז"לנו ניסחו כה יפה "אין אדם עובר מן העולם וחצי תאוותו בידו".

הטבע מייצר לנו את מכונת המטרות הזו, המוח, לא כדי שנגשימן. בכלל לא. אלא, שכמו חמור ההולך אחרי הגזר שתלה לו העגלון מול אפו, המטרה קיימת כדי להוליך אותנו בדרך, ולאו דווקא כדי שנגשימה

למעשה, הבעיה הגדולה עם מנגנון המטרות שלנו היא לא שאיננו מגשימים אותן, אלא דווקא אם הצלחנו להגשימן. הגשמת המטרה לא רק מייצרת ריקנות, המחייבת מאמץ מוחי להעלות ולגבש לנו מטרה חדשה, אלא, חמור מכך, היא עלולה לזרוק אותנו מהדרך הכל-כך מוצלחת בה הלכנו – אל ישימון חסר דרך.

דוגמה טובה היא הציווי האלוהי הראשוני של: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". ציווי שבנה מטרה ארוכת טווח, ולאורה אנו חיים כבר אלפי שנים. הבעיה נעוצה כמובן בכך שמטרה ארוכת טווח שכזו לא קיבלה פרמטר תפוגה. כמה זה "מלאו את הארץ"? מיליארד אנשים זה כדור מלא? עשרה מיליארד? מאה מיליארד? ומתי הארץ נחשבת כבושה? כשנכלה את משאביה? את זה הציווי לא ניפק, אך רבים עדיין חיים לאור הציווי הזה רק משום הסיפוק שבהליכה בדרך הסלולה, ולעזאזל התוצאות.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד. כך למבני כוח פוליטיים קיימת נטייה מובנת לשמר מטרות, בפורמלין אם נדרש, מבלי להתחשב במציאות המשתנה.

כך בריטניה משמרת בית מלוכה וטקסים פוליטיים משונים שאבד הכלח על מטרתם, רק כדי להימנע מערעור המערכת. כך המערכת הפוליטית האמריקנית משמרת פחד מיסטי מסוציאליזם וקומוניזם למרות שאיומים אלו כבר חוסלו מזמן, וכך גם אצלנו.

המערכת הפוליטית הישראלית נבנתה סביב מטרה אחת – הקמת בית לאומי ליהודים שנרדפו בעולם. תשובה לבעיה הסופר-בוערת בימים שלאחר השואה. מטרה זו גיבשה תנועה חזקה ודינמית שפעלה ביעילות והצליחה בצורה יוצאת דופן, ובית לאומי אכן הוקם ליהודים, מדינה – היא מדינת ישראל.

אם לאדם הפרטי הגשמת מטרות היא בעיה, הרי שבהיבט הפוליטי הגשמת מטרות היא אסון. מערכת הכוח הפוליטית נבנית על הדגל המאחד של המטרה, והגשמת מטרות פירושה התפוררות הדבק המאחד

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות שלנו במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה הרבה יותר – כל המבנה השלטוני יוצר עבור מטרה זו. מבנה שתוכנן לאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מאפשרות של הגעה למוקדי כוח. כך, כדי להימנע מבניית מוקדי כוח ערביים, המבנה של הייצוג לכנסת לא נבנה במתכונת הרגילה של נציגי אזורים, כפי שנהוג בדמוקרטיות אחרות. כך, הדומיננטיות שהוקנתה למשרד הפנים במישור המוניציפלי היא עוד מכשיר שכזה, שלא לדבר על מערכת ניהול הקרקעות שנבנתה בעליל לטובת המטרה הציונית.

כל האנרגיה הציונית הזו לטיפול בעם שלנו אכן צלחה. המטרה הושגה, וכיום, כשמרבית העם היהודי נמצא בישראל, ואלו שלא כאן עושים זאת מבחירה, אפשר להגיד לא רק שהציונות הגשימה את מטרתה המיידית, אלא שהצורך בהגנת היהודים ומדינתם חרג מגבולותינו והפך לקונצנזוס גלובלי במרבית מדינות העולם. אנו השגנו את המטרה מעבר למשוער, ודווקא ההצלחה הזו היא אם המשבר הפוליטי הקשה אותו אנו חווים היום.

אנו תקועים היום עם אוכלוסייה שעיקר עניינה הוא איכות החיים שלה והצלחתה האישית, אך עם מערכת פוליטית לא רלוונטית שמחפשת לשמר את המטרה שהושגה דרך מבט טלסקופי – המחפש, מעצים, ולעיתים אף ממציא איומים על המטרה. כל זאת תוך התעלמות מהנוף החדש של מדינה בה מרבית האוכלוסייה רוצה ושואפת לנורמליות אזרחית.

חוסר הרלוונטיות נמצא בשימור האידאות הפוליטיות, אך יותר מכך הוא נמצא בשימור מבנה הדמוקרטיה שלנו. מבנה בו הנציגים אינם נבחרים ישירות ולא על בסיס גיאוגרפי, מה שמקנה כוח יתר לאוכלוסיות מסוימות (המתנחלים למשל) וכוח חסר לאוכלוסיות אחרות (ערבים למשל).

אלה מבנים השואפים לשמר את עצמם גם במחיר של אובדן רלוונטיות והגעה למשבר, ונראה כי המשבר הפוליטי המתמשך בו אנו נמצאים הוא אכן משבר שכזה. משבר בו הטרמינולוגיה סובבת סביב המטרה הציונית ומי משרת אותה, אך הגרעין שלה הוא רלוונטיות מבנה המשטר לאזרחי המדינה.

חוסר הרלוונטיות של הדיאלוג הפוליטי עתיד להימשך, וכך גם משבר הבחירות בו אנו שרויים, אלא שאגב המשבר המתמשך הזה, מה שאנו עדים לו הוא שינוי זוחל של שיטת הממשל שלנו. שינוי שמגיע בשיטת הסלמי, בפיסת שינוי אחת בכל מערכת בחירות.

אנו רואים את ביטוי המטרה הציונית באופי המפלגות במערכת הפוליטית, אבל השפעת המטרה הזו עמוקה בהרבה – כל המבנה השלטוני יוצר עבורה. מבנה שמאפשר הדרה דמוקרטית של הערבים מהגעה למוקדי כוח

השינוי החל ברעיון ההזוי לראש ממשלה חליפי וממשיך ברעיון ה"רק לא ביבי", וללא ספק יתחולל גם בסיבוב הנוכחי. סיבוב, שעם או בלי השבעת ממשלה חדשה, יהיה גם הוא ללא ספק קצר, וללא ספק ייצר גם הוא פיסה נוספת של שינוי במבנה השיטה הדמוקרטית שלנו. ורק נותר לקוות ששינויי המבנה שיביא יהיו טובים וחכמים מספיק כדי לבנות לנו אג'נדה שלטונית חדשה, שתוכל להוביל אותנו בדרך טובה יותר מזו בה אנו הולכים היום. ושלא נזדקק לבחירות שישיות לשם כך.

ישי גבריאלי הוא כלכלן בהכשרתו. בין היתר שימש כמרצה במכללה החברתית כלכלית וכתב את הספר "התיאומוניטריזם" על היבטים דתיים בתורת הכלכלה. בעברו הרחוק יותר היה כתב וחבר מערכת בשבועון "כספים" וכן כתב טור בגלובס וקצת בידיעות אחרונות. נהנה לכתוב על מגוון נושאים רחב וכיום מחזיק בלוג בשם "צוקרלך גשפטן" https://zuckerlechgescheft.wordpress.com/ בו הוא כותב מדי םעם על נושאים שמעניינים אותו.