אילו הייתה יושבת מועצת חכמי החקיקה והמשפט, ומבקשת לגבש את הצעת החוק ההרסנית, הגרועה, הפוגענית והבלתי חוקית ביותר שניתן להעלות על הדעת כדי לחבל בשיטת המשטר הישראלית – סביר להניח שהייתה יוצאת תחת ידיה הצעת חוק הדומה לזו שהניחה אתמול (שני) ש"ס על שולחן הכנסת, לבחירה ישירה של ראש הממשלה החל מעוד שבועיים.

ואף שאין להצעת החוק הזו היתכנות פוליטית כרגע, עצם הגשתה מלמד עד כמה רחוק ראש הממשלה בנימין נתניהו ושותפו הנאמן, יו"ר ש"ס אריה דרעי, מוכנים ללכת כדי לשמר את מקומם בשלטון.

אין פגם שהצעת החוק הזו אינה לוקה בו: היא פרסונלית, היא משנה את כללי המשחק בדיעבד, היא מעוותת את רצון הבוחר והיא מעוותת לבלי הכר את חוק יסוד הממשלה. היא מגמדת את המוטציה של "חוק ממשלת החילופים" ועוקפת אותו בסיבוב.

מה קובעת הצעת החוק? מדובר בהוראת-שעה, דהיינו בתיקון זמני לחוק יסוד הממשלה. במדינה נורמלית עם חוקה נורמלית, דבר כזה כלל לא היה עולה על הדעת. אבל בישראל, החל מהוראת השעה שקיבעה את התקציב הדו-שנתי ב-2009, זו נורמה.

מליאת הכנסת בישיבת הפתיחה של הכנסת ה-24, 6 באפריל 2021 (צילום: Alex Kolomoisky/POOL)

פירוש הדבר הוא שבחירה ישירה של ראש ממשלה לא אמורה להתקיים בכל מערכת בחירות – אלא רק כעת, במהלך כהונתה של הכנסת הנוכחית, שנבחרה לפני כחודש. מדובר למעשה בהצעה לשינוי משטרי זמני, חד פעמי.

הצעת החוק הזו נתפרה במדויק למידותיו של נתניהו, במטרה לנצל את הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות על מנת למקסם את סיכוייו להמשיך ולכהן כראש הממשלה גם בממשלה הבאה.

הצעת החוק הזו נתפרה במדויק למידותיו של נתניהו, במטרה לנצל את הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות על מנת למקסם את סיכוייו להמשיך ולכהן כראש הממשלה גם בממשלה הבאה

לפי הצעת החוק, כ-30 יום לאחר שהחוק יתקבל, יתקיימו בחירות לראשות הממשלה, שבהן יוכלו לבחור רק מי שהיו בספר הבוחרים בבחירות לכנסת. במילים אחרות, מדובר במעין תיקון-בדיעבד של הבחירות, והפיכתן לבחירות שהתקיימו למעשה בשני פתקים.

כך היה, כזכור, בין 1996 ל-2001 – הבחירות לכנסת ב-1996 וב-1999 התקיימו בשני פתקים, אחד לרשימה מפלגתית ואחד לראשות הממשלה, וב-2001 התקיימו בחירות מיוחדות, לראשות הממשלה בלבד.

אך באותן בחירות שהתקיימו בשני פתקים, הבוחרים יכלו לכלכל את מעשיהם ולהחליט איזו מפלגה תקבל את תמיכתם ואת מי מבין המועמדים יבחרו לראשות הממשלה. הבחירה המושכלת הזו נשללת כעת מהבוחרים, שכן את הפתק המפלגתי הם כבר הטילו לפני חודש.

פתקי ההצבעה בבחירות ב-1999: הצהוב לראשות הממשלה, הלבן לכנסת (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

עוד קובעת הצעת החוק כי המתמודדים יהיו רק מבין 120 חברי הכנסת שנבחרו – אך רק כאלה הזוכים לתמיכתם של 20 ח"כים. למה 20? ככה, כדי לסכל מראש התמודדות של מועמד הזוכה לתמיכה מועטה, ולוודא כי בבחירות הללו יהיו שני מתמודדים בלבד.

זאת, מתוך הנחה שבמשאל פופולריות שכזה נתניהו ינצח את המועמד האחד שיתייצב מולו, ככל הנראה יאיר לפיד. לכל מקרה, קבעו מנסחי ההצעה כי על מנת להיבחר יש צורך ב-40% מהקולות בלבד, מה שאומר שגם אם יתמודדו שלושה מועמדים, נתניהו עדיין יכול להיבחר.

חשוב להבהיר: הצעת החוק הזו אינה מסכלת את הפלונטר הפוליטי. יחסי הכוחות המשתקפים בהרכבה של הכנסת ה-24, יעמדו עדיין בעינם.

אלא שלנתניהו ייחסך הצורך בהרכבת קואליציה – אם ייבחר, הוא יוכרז כראש הממשלה מייד עם פרסום תוצאות הבחירות הישירות. תחילה כראש ממשלת מעבר, ואחר כך, לאחר שירכיב קואליציה שתהנה או לא תהנה מרוב בכנסת, למי אכפת – כראש ממשלת קבע.

בנימין נתניהו בכנסת, 19 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

על עניין ממשלת המעבר צריך להתעכב. הצעת החוק קובעת למעשה כי ממשלת המעבר הנוכחית, שהיא ממשלת החילופים נתניהו-גנץ, תהפוך להיות ממשלת-מעבר בראשות ראש הממשלה הנבחר החדש, מיד עם פרסום התוצאות.

במילים אחרות, עוד לפני שהכנסת הביעה אמון בממשלה החדשה שתוקם, כבר תבוטל ממשלת החילופים, שהיא הממשלה האחרונה שנהנתה מאמון מצד בית הנבחרים של המדינה, במועד הקמתה במאי 2020.

מדובר, אם כך, בפגיעה קשה ביותר בעיקרון הדמוקרטי וברצון הבוחר. שכן בישראל, הממשלה שואבת את חיותה מאמון הכנסת. הכנסת היא נציג הריבון – שהוא הציבור. ברצותה של הכנסת קמה ממשלה, ברצותה – נופלת ממשלה. הצעת החוק הזו מאיינת את רצון הכנסת מבלי לטרוח אפילו לשאול אותה.

הנה כך בלשון הצעת החוק, בלי טיפת בושה:

"המועמד שזכה בבחירות הישירות יחל לכהן מיד עם פרסום תוצאות הבחירות כראש הממשלה המכהנת לפי סעיף קטן 39(ב) [הסעיף העוסק בכהונת ממשלת-מעבר] וכל סמכויות ראש הממשלה החלופי יעברו אף הן אליו".

זו מטרתה האמיתית של הצעת החוק. ביטול ממשלת החילופים ומתן אפשרות לנתניהו לצעוד באחד משני נתיבים: או שיצליח להקים ממשלה הנהנית מאמון הכנסת בתוך 90 ימים (לעומת 28 ימים הנתונים כיום למועמד), או שייכשל בהקמת ממשלה ואז ישראל תצעד שוב לבחירות.

בנימין נתניהו ובני גנץ בישיבת הקבינט, 21 ביוני 2020 (צילום: Marc Israel Sellem/POOL)

ההישג הגדול – הרחקתו של גנץ מהאפשרות להיכנס לתפקיד ראש ממשלת המעבר, אם הממשלה הנוכחית תמשיך לכהן עד 17 בנובמבר.

על חקיקת ממשלת החילופים, שנחקק באפריל 2020, נטען כי מדובר בחקיקה רטרואקטיבית, שביקשה לעוות את רצון ציבור הבוחרים שהצביעו בבחירות לכנסת ה-23, בתחילת מרץ 2020.

שופטי בג"ץ השתכנעו מהטיעון הזה, והוציאו צו על-תנאי נגד הכנסת והממשלה, שיבהיר מדוע לא תיכנס חקיקת ממשלת-החילופים לתוקפה רק לאחר הבחירות הבאות, כדי להימנע מאותה רטרואקטיביות. עתירות אלה מצויות כעת בשלב ההמתנה לפסק הדין. אך הצעת החוק לבחירה ישירה מיידית שמה את הרטרואקטיביות הזו בכיס הקטן.

הכנסת, למרבה הצער, ידעה כבר בושות רבות שלבשו לבוש של הצעת חוק. אך הצעת החוק מטעם ש"ס, שנתניהו כבר הביע אתמול תמיכה מלאה בה, בלא צורך להסתתר מאחורי שליחים, היא ההרסנית מכולן.

היא מבקשת לייצר שיטת משטר זמנית, על מנת לשמר את שלטונו של מנהיג שאינו מצליח להקים ממשלה לפי הכללים הנוכחיים. אין דמוקרטיה נורמלית אחת בעולם המתנהלת כך.