ויכוח עז, מטובל בהאשמות, מתחולל בימים אלה סביב השאלה – כמה עצים נכרתו בשנה האחרונה בישראל? על דבר אחד כולם מסכימים: הרבה. הרבה יותר מדי.

במספר פורומים שבהם נשאל על כך ד"ר ארז ברקאי, פקיד היערות הראשי במשרד החקלאות ומי שממונה על מתן היתרי הכריתה, הוא השיב שהיקף הכריתה השנתי בארץ עומד על כ-50 אלף עצים. ואולם אסנת בנימין, פעילה להגנה על עצים שאף הקימה תנועה בשם "צבא ההגנה לעצים", מאשימה אותו בהטיה מכוונת של הנתונים כלפי מטה.

בנימין מבססת את טענותיה על הדוח השנתי שפרסם לאחרונה משרד החקלאות עצמו, שמסכם את נתוני רישיונות הכריתה שניתנו ב-2020 ברחבי הארץ. מדובר בדוח סבוך שקשה מאוד להתמצא בו ולחלץ ממנו מספרים ברורים. הוא מורכב ממספר רב של גיליונות אקסל עם נתונים מפולחים על פי חלוקות גיאוגרפיות ואחרות.

בשורה התחתונה, אחרי נבירה מייגעת ומאמץ רב שהשקיעה בפענוח הטבלאות וחיבור המספרים, בנימין טוענת שהנתון האמיתי גבוה פי כמה מזה שפקיד היערות מציג, ועומד על כ-280 אלף עצים שנכרתו בשנה האחרונה, בהחלט נתון מטלטל. בעקבות הפער היא פנתה למבקר המדינה בדרישה שיבדוק את מה שהיא מכנה 'הטעיה ומצג שווא' של הציבור על ידי פקיד ממשלתי בכיר.

עצים כרותים. אילוסטרציה (צילום: נתן אלבז/רשות הטבע והגנים)

אז מי צודק? משונה ככל שזה יישמע – כולם.

העובדות היבשות, ככל שניתן להסיק מגיליונות הנתונים הלא-ידידותיים בעליל, הן שאכן יותר מרבע מיליון עצים נכרתו בארץ בשנה החולפת. אלא שלברקאי יש הסבר סביר לפחות לחלק מהפער:

לפי ההסבר, רוב העצים שנכרתו משתייכים למטעים וחלקות חקלאיות שלא צלחו והחקלאי מבקש להחליף גידול. פקיד היערות לא מתערב בהחלטה כזו, גם משום שהמדינה לא יכולה לכפות על חקלאי לגדל בהפסד וגם משום שתחת העצים שנכרתו, יינטעו מייד אחרים, שבהם החקלאי מאמין יותר.

רוב העצים שנכרתו משתייכים למטעים וחלקות חקלאיות שלא צלחו. פקיד היערות לא מתערב בהחלטה כזו, גם משום שהמדינה לא יכולה לכפות על חקלאי לגדל בהפסד וגם משום שתחת העצים שנכרתו, יינטעו אחרים

פער נוסף מיוחס לעצים שיערני קק"ל כורתים משיקולים של דילול וטיוב היער, הליך לגיטימי ומקובל במסגרת ניהול יער. מדובר בעצים חולים, זקנים או כאלה שצריך לדלל כדי לאפשר ליער להתפתח או להגן עליו מפני שרפות. לפי הדוח של משרד החקלאות מדובר בכ-25 אלף עצים בשנה החולפת.

לפי משרד החקלאות, הנתון שאותו מציין פקיד היערות – כ-50 אלף כריתות ב-2020 – מתייחס לעצים שנמצאים במרחב העירוני ובשטחים פתוחים שבהם מתבצעים פרויקטים של תשתיות ותחבורה, כלומר כאלה שסביב כריתתם יש מחלקות ומתקיים המתח שבין שימור עצים לבין פיתוח.

מטע תמרים בקיבוץ טירת צבי. אילוסטרציה (צילום: Elon Kenig/Flash90)

ואכן, גם אם מדובר "רק" ב-50 אלף עצים, זה מספר עצום ומדכדך למדי שמלמד שאובססיית הבנייה והנדל"ן והאינטרסים הכספיים גוברים שוב ושוב על האינטרס הציבורי והזכות ליהנות ממה שמעניקים לנו העצים: אוויר נקי, צל, נוף ירוק, קרקע יציבה ומסתור לציפורים ובעלי חיים.

גם אם מדובר "רק" ב-50 אלף עצים, זה מספר עצום ומדכדך למדי שמלמד שאובססיית הבנייה והנדל"ן והאינטרסים הכספיים גוברים שוב ושוב על האינטרס הציבורי והזכות ליהנות ממה שמעניקים לנו העצים

המגמה הזו רק מועצמת כשפרויקטים גדולים של תחבורה, כמו הרכבת הקלה בגוש דן, מבוצעים בשטח. חיוני לקדם בנייה למגורים ובוודאי מערכות הסעת המונים, אבל במקרים רבים התחושה היא שהמתכננים והיזמים בוחרים בפתרון הקל – להיפטר מהעצים שנקרים בדרכם ומפריעים לעבודות – במקום לחפש פתרונות יצירתיים שיאפשרו לשמר מקסימום עצים.

פקיד היערות, מי שהיה אמור לעצור בגופו את הסחף, מתקשה לעמוד מול לחצי הפיתוח רבי העוצמה. העובדה שהמערכת שהוא עומד בראשה דלה מאוד בתקנים ומתבססת על טכנולוגיות מיושנות בוודאי לא מסייעת לו למלא את המשימה.

לפני כשנה וחצי, בדוח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת בהזמנת יו"ר ועדת הפנים והסביבה דאז, מיקי חיימוביץ', הועלתה על נס העובדה שמערך שימור העצים מצוי בפיגור טכנולוגי עמוק. כשפקיד היערות מתנה כריתת עץ בכך שעץ אחר יינטע כנגדו באתר חלופי, נכתב בדוח, "אין לו דרך להפיק נתונים של היקף הנטיעות החליפיות ולפקח על ביצוען באופן ממוחשב".

עובדי קק"ל עובדים על ייעור וחידוש יער מסריק, 2018 (צילום: ענת חרמוני/פלאש90)

בשל אותן מגבלות של המערכת הממוחשבת, נכתב בדוח, פקיד היערות אפילו לא יכול לספק לוועדה פילוח של תוצאות הערעורים שהוגשו כנגד עקירת עצים (כמה ערעורים התקבלו וכמה נדחו). העובדה שהמידע על היתרי הכריתה לא נגיש והממשק האינטרנטי לא ידידותי, בלשון המעטה, מקשה מאוד על הציבור לדעת על כריתות מתוכננות ולהגיש ערעורים.

העובדה שהמידע על היתרי הכריתה לא נגיש והממשק האינטרנטי לא ידידותי, בלשון המעטה, מקשה מאוד על הציבור לדעת על כריתות מתוכננות ולהגיש ערעורים

"פקיד היערות ביקש להחליף את המערכת אולם עד כה לא נמצא לכך תקציב", נכתב בדוח, "עלות מערכת חדשה מוערכת בכ-350 אלף שקלים". מתברר שאפילו את הסכום הזה, המגוחך במונחים ממשלתיים, מדינת ישראל לא מוכנה להעמיד לטובת ההגנה על עצים.

גם בתחום האכיפה, התמונה מביכה. כריתת עץ בלי רישיון היא עבירה פלילית שעונשה עד 6 חודשי מאסר, ואולם את כל מלאכת האכיפה בכל הארץ אמורים לבצע שני פקחים של הסיירת הירוקה. אין יותר פקחים כי אין תקציב.

התוצאה היא שבכל שלוש השנים שקדמו לדוח הוטלו 140 קנסות בגין כריתות לא חוקיות (ממוצע של פחות מקנס אחד בשבוע בכל הארץ), ואולם 56% מהם כלל לא שולמו בפועל ודבר לא נעשה בנושא. בשורה התחתונה – אין דין, אין דיין ואין עצים.

עצים בפארק מחנם בגין בהרי ירושלים (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "פקיד היערות במשרד החקלאות רואה חשיבות רבה בהגנה על עצים, ופועל למען שמירתם. בהמשך לפנייתך, פקיד היערות מכיר את המספרים הללו, ועומד מאחורי כל הנתונים שהציג.

"כריתות עצים בישראל מחולקות למספר סוגים שהעיקרי שבהם: כריתת מטעים. במקרים אלו, חקלאים שמטעיהם לא מצמיחים פרי בריא או לא מצמיחים פרי כלל, מעוניינים להחליף את סוג הגידול ונאלצים לכרות את העצים שבשטחם על מנת להתפרנס.

"אלפי כריתות נוספות מתבצעות ביערות על ידי קק"ל לצורך דילול היער, במטרה לשמור על בריאות היער ולמנוע שרפות בשטח שיכולות להתפשט במהירות. מיני עצים פולשים רבים נכרתים גם הם בשטחים פתוחים, במטרה למנוע פגיעה בשטחים פתוחים, במערכות טבעיות ובחקלאות הישראלית, ולשמור על העצים והגידולים החקלאיים השונים.

"במוקד המחלוקת הציבורית עומד מספר הכריתות המתבצעות לצרכי פיתוח ותשתיות בשטח העירוני ובשטחים הפתוחים, וזה המספר אליו פונים למשרד להתייחסות.

"גם במקרים אלו, פקיד היערות במשרד החקלאות עושה כל שביכולתו על מנת להגן על העצים, ופועל לאיזון בין הפיתוח לבין השמירה על העצים. במסגרת זו, בשנים האחרונות עומד מספר הכריתות הממוצע על כ-50,000 עצים".