ב-13 ליוני 2021 הריבונות על מדינת ישראל חזרה לאזרחיה. אחרי שנתיים בהן ישראל פרפרה כדיקטטורה, שבה אזרחיה היו שבויים בניגוד העניינים של נאשם בפלילים וכלואים בתוך נרטיב שטנה מתקרבן וקונספירטיבי, שרבץ עלינו סמיך ומצחין כמו ערפל רדיואקטיבי – זה נגמר.

ב-13 ליוני 2021 הריבונות על מדינת ישראל חזרה לאזרחיה. אחרי שנתיים בהן ישראל פרפרה כדיקטטורה, שבה אזרחיה נשבו בניגוד העניינים של נאשם בפלילים וכלואים בנרטיב שטנה מתקרבן וקונספירטיבי – זה נגמר

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מול מכת"זיות, מכות ומעצרים, מול קללות ויריקות וסכינים, מול הסתה ותביעות השתקה ואיומים, עמדנו יחד איתנות ואיתנים, שרנו כמו תפילה "יאללה ביבי לך" וזה קרה.

לא רק ניצלנו – ניצחנו.

ולא רק מי שיצאו להפגין. כולנו ניצחנו. לא ממשלת חלומות, אבל גם לא אוטוקרטיה-קלפטוקטיה חלום בלהות. ממשלת מציאות. המציאות בה אנחנו חיות וחיים. חברה מגוונת עם הרבה מחלוקות שאם היא רוצה להתקיים במסגרת הדבר הזה שנקרא מדינת לאום, חייבת ללמוד לעשות פשרות.

בתמורה לפשרות יעבור תקציב מדינה, מה שלא עבר פה מ-2018. העברת תקציב וחזרה לממשלה מתפקדת אחרי שנתיים בהם עברנו מגיפה, מלחמה וגדלה האוכלוסייה במאות אלפים, ישפיעו על אם נוכל לשלם שכר דירה, אם נוכל לראות רופאה כשצריך, כמה שעות נעמוד בפקקים, כמה ילדים יהיו בכל כיתה ואם יהיו לנו טכנולוגיות כמו כיפת ברזל שיגנו עלינו מפני מתקפה.

הפשרה כואבת וקשה לבליעה, אבל צרת רבים חצי נחמה. לשמאל וימין, יהודים וערבים, חילונים ודתיים קשה במידה דומה. וזה בפני עצמו כבר סיבה למסיבה.

מי שמתאבלים ומקללים ומאיימים היום הם מי שלא מאמינים במדינה. הם מי שחיים בעולם מיתולוגי שבו קיים רק עם ישראל וארץ ישראל ובן האלוהים הנאשם בפלילים. הכבישים עליהם הם נוסעים, בתי החולים בהם מתאשפזים, בתי הספר והישיבות בהם לומדים, כל זה, הם סבורים, מסופק להם בלי ממשלה ובלי תקציב מדינה, כמו מן משמיים. לנצח נצחים. על הכאב של המפגש עם המציאות בה, מה לעשות, קיימים ערבים ונשים וחילונים ולהט"בים והכי נורא, אנשים עם דעות שונות משלהם, לא נקל אם נמנע מעצמנו שמחה. ההיפך, רק נקשה עליהם כי נזין בכך את הדלוזיה.

על הכאב של המפגש עם המציאות בה, מה לעשות, קיימים ערבים ונשים וחילונים ולהט"בים והכי נורא, אנשים עם דעות שונות משלהם, לא נקל אם נמנע מעצמנו שמחה

אז אף אחד לא יגיד לנו לא לשמוח היום. אנחנו נשמח, ונחגוג ונקום מחר בבוקר עם הידיעה שאנחנו יכולים להציב מטרה ולהשיג אותה. וגם שכבוד וחירות, שיוויון וצדק, אמת ושלום זה לא מן משמיים. זה בזיעת אפיך. ואם נרצה, אין זו אגדה.

ניצן ויסברג, מרצה ויועצת למתודולוגיית חדשנות design thinking ופעילה חברתית בתחום החינוך. עבדה כפרופסור יועצת באוניברסיטת סטנפורד לפני שחזרה לארץ וגילתה שארצה שינתה את פניה. כיום היא חיה בהוד השרון עם אישה היקר וארבעת ילדיהם.