מהו הנאום הגדול ביותר בעיניכם בקולנוע?

אם תעיינו בנושא זה בגוגל, תגלו שיש כמה נאומים קולנועיים שמקובל לראותם כנאומים גדולים. אחד מהם, למשל, הוא נאומו של מרלון ברנדו ב"חופי הכרך" – "יכולתי להיות מישהו אחר!"

נאום נוסף כזה הוא נאומו של ג'ק ניקולסון ב"בחורים טובים" – "אתה לא מסוגל להתמודד עם האמת!"

גם פסוק יז' מפרק כ"ה בספר יחזקאל שמקריא סמואל ל. ג'קסון בפאתוס בלתי-נשכח ב"ספרות זולה", לפני שהוא יורה במישהו, הופך להיות נאום מרשים בפני עצמו.

יש גם הזוכרים את נאומו של מל גיבסון ב"לב אמיץ" – באחת הפעמים הנדירות בהן גיבסון לא היה שתוי או בהתקף אנטישמי – "הם יכולים לקחת מאיתנו את החיים, אבל לעולם לא יוכלו לקחת מאתנו את החירות!"

ואז ישנו כמובן הנאום שיש הרואים בו הגדול מכולם, נאומו של צ'רלי צ'פלין בסרט "הדיקטטור הגדול" – נאום נאיבי, תמים ומיתמם, כולו אמון באופיים הטוב וטוב ליבם של בני האדם, כאילו היה צ'רלי צ'פלין חייזר שנחת זה-עתה מהמאדים ואין לו מושג מהם אנשים כלל וכלל.

וישנם עוד. נאומים אחרים בסרטים אחרים – אינני יודע לומר כמה כי לא ראיתי את כולם.

אבל מכל אלה שמניתי ושלא מניתי כאן, ומכל אלה שאני מכיר, הנאום הגדול ביותר בקולנוע בעיניי, ללא-מתחרים, הוא נאומו של אייג'נט סמית בסרט "המטריקס".

אייג'נט סמית הוא תוכנת מחשב אנתרופומורפית, דמוית-אדם, שתפקידה ללכוד את ניאו, מורפיאוס וחבריהם המורדים בסרט "המטריקס" הנ"ל ולקרוע להם את הצורה.

ממה שכתבתי כאן בשורות הקודמות בעניין תיאורו של אייג'נט סמית ותפקידו בסרט, אתם אמורים להבין שאייג'נט סמית הוא האיש הרע בתוך סיפור העלילה, גם אם איננו ממש איש. לפחות הינו "האיש הרע" על פי הסטנדרט המקובל.

והנה מה שאומר אייג'נט סמית למורפיאוס בעת שזה יושב כבול על כסא מולו. אייג'נט סמית נואם בנחת, נאום קצר וממצה, אף מילה בו לא מיותרת ואף מילה לא חסרה,

ולהלן:

אני רוצה לחלוק איתך תגלית שנגלתה לי במשך זמן שהותי כאן (בין בני האדם). היא התבררה לי בעת שניסיתי לסווג אתכם בני האדם כזן. הסתבר לי שאינכם באמת שייכים למחלקת היונקים.

שהרי כל יונק על הפלאנטה הזו מפתח באורח אינסטינקטיבי איזשהו איזון טבעי עם סביבתו, סוג של שיווי משקל, אבל לא כך אתם, בני האדם – אתם מגיעים לסביבה חדשה ומתרבים ומתרבים עד שכל המשאבים הטבעיים שבה מתכלים, והדרך היחידה שנשארת לכם כדי לשרוד היא לעבור לסביבה אחרת.

יש עוד אורגניזם אחד על הפלאנטה הזו שפועל באותו דפוס.

אתה יודע מהו? – וירוס.

בני האדם הם מחלה. הם הסרטן של הפלאנטה.

אתם מגיפה, ואנחנו התרופה.

מקסים, לא?

מטבע הדברים העניין פתוח לחילוקי דעות – יש מי שרואים את הדברים כאילו בני האדם הם הצד הטוב בסיפור הזה והמכונות הן הצד הרע, הזדוני. הרי המכונות הפכו את בני האדם, כך בסרט, לבטריה אנושית, לסוללה, שממנה הם יונקים אנרגיה. הם מגדלים את בני האדם בתוך קפסולות במטעים אינסופיים, מזינים אותם במציאות וירטואלית ומשתמשים באנרגיה שגופם מייצר ופולט.

אני מניח שזה יהיה שטחי מדי לומר שכך גם נוהגת החברה המערבית התאגידית בבני אדם באשר הם, אז לא אגיד את זה.

למרות שאתם יודעים שזה כך.

בכל אופן, בניגוד לאופן שבו הדברים מוצגים בסרט, כשהמכונות בתפקיד הקלאסי של "האיש הרע" ובני האדם בתפקיד הקורבן – יש מי שרואים בבני האדם, כמו שאייג'נט סמית רואה, את הוירוס המשמיד לאיטו את העולם, זן הנגוע ברוע ברמות שאינן מצויות בבעלי חיים אחרים או ביצורים אחרים שאינם בני אנוש. זן, שאם המכונות ישמידו או יכחידו מעל פני האדמה,  שום דבר בעולם וביקום המוכר לנו לא ממש ייפגע או ייצא ניזוק.

למעט המכונות עצמן, שתישארנה ללא בטריות.

אז יש, כאמור, מי שרואים את הדברים כפי שאייג'נט סמית מציג אותם – ואפילו מזדהים איתו.

אני, למשל.

הבעיה של אנשים כמותי היא שכשאתה רואה את המציאות כמו שאייג'נט סמית ואני רואים אותה, כשאתה צופה בסרטים כמו "המטריקס" אתה נאלץ לסבול כל הזמן, כי בסרטי המדע הבדיוני בסופו של דבר הרעים תמיד מנצחים.

"הרעים" כלומר – בני האדם.

חוויה דומה עברה עלי בסרט "היום השלישי", הסרט בכיכובו של וויל סמית ובהשתתפות ג'ף גולדבלום, והקרוי במקור "יום העצמאות".

הסרט מראה פלישה של ספינות של חייזרים מגלאקסיה רחוקה ולא מזוהה בסרט, כשבכוונת החייזרים האורחים לטהר את הכוכב "ארץ" מבני האדם החיים עליו ולהתאים אותו לשימושם, לאחר שיאכלסו אותו.

צפיתי בסרט מלא תקווה.

פתאום היה סיכוי שעקב עליונות טכנולוגית גדולה החייזרים הפולשים, זן יפהפה שנראה כמו הכלאה ענקית של מקק עם חרדון, ישמיד את הזן שכנראה הגיעה לכאן בטעות ושנקרא בני-אדם, ינקה את הכוכב מכל החרא שבני האדם כיסו אותו בו, ויתחיל מחדש.

אבל לא!

בגלל כוח גאלאקטי עליון הקרוי "הנוסחה ההוליוודית להפי-אנד", הסרט הגיע אל סופו העצוב מאוד, בעיניי, שבו הושמדו כל ספינות החייזרים האורחים, בני האדם חזרו לשלוט בכוכב הזה, ומאז הם ממשיכים להשמיד אותו וזה את זה באושר ועושר עד עצם היום הזה.

באסה.

בעבר, כשיצאתי מאוכזב מסרט כזה, עדיין פיעמה בי התקווה שיבוא יום ובמקום החבר'ה האלה שנכשלו במשימה יגיעו חייזרים חדשים, אחרים, שישלימו אותה, ובסך הכל, כשחושבים על כך שהיקום מכיל כמאה מיליארד גלאקסיות שבכל אחת מהן כמאה מיליארד כוכבים, קיים סיכוי סביר שאי-שם ביקום מתנהלים חיים אינטליגנטיים, בניגוד לכאן, ויום יבוא והם ישלחו לכאן חללית להשלים את המשימה שהחבר'ה מ"היום השלישי" לא השלימו, ויבוא לציון גואל.

אלא מה? מסתבר שבמציאות הכוכב הקרוב ביותר אלינו ואל מערכת השמש מחוצה לה הוא פרוקסימה סנטאורי, ומרחקו מאיתנו כ-4.3 שנות אור, מה שאומר שבמהירויות מקובלות עלינו של חלליות, שיכולות להגיע ל-60,000 קמ"ש, נניח, המסע מפרוקסימה סנטאורי – שהוא חלק מקבוצת אלפא סנטאורי – עד אלינו יארך כ-25,000 שנה.

מה שמעמיד באור חדש את הסצינה המוכרת מסרטי המדע הבדיוני של פעם: החללית החייזרית נוחתת וממנה יוצא חייזר בן 25 אלף שנה, קצת קשיש ואולי אפילו עם מקל הליכה בין-גאלאקטי, שלא לדבר על קטטר בין-כוכבי, והוא ממלמל: "קח אותי אל המנהיג שלך".

אם טראמפ עדיין יהיה בשלטון במקרה כזה, לפחות יהיה כאן מפגש מרנין לב בין חייזרים משני קצוות היקום.

אני מאמין גדול בקיומם של חייזרים אי-שם ביקום, אגב, אבל אני מתקשה לראות יצורים אינטליגנטיים שיחצו את מרחבי החלל במשך 25 אלף שנה כדי לצייר מעגלים בשדות החיטה של אנגליה, או להשחית פרות במושב עמיהוד שבגליל המערבי.

הגם שאין לי ספק שיש אינטליגנציות אי-שם בחלל שמשאת חייהן היא להגיע מתישהו אל מושב עמיהוד שבגליל המערבי.

בכל מקרה, מכל מה שסיפרתי כאן, ברור הוא שהתקווה היחידה שנותרה לי לראות שהכוכב שאנו חיים עליו יתנקה מהזבל שעליו, היא הגעתו אלינו של אסטרואיד נודד. אסטרואיד שיתנגש בכדור הארץ.

תיאוריה אחת אומרת שכל כמאה מיליון שנה צפויה התנגשות של אסטרואיד בכדור הארץ. משמעותו היא, שאם לפני כשישים מיליון שנה התנגש בנו האסטרואיד "צ'יקסולוב", הוא האסטרואיד שהשמיד את הדינוזאורים, יש לי עוד ארבעים מיליון שנה להמתין לאסטרואיד הבא, מה שנותן משמעות חדשה למונח "תמתין בסבלנות".

מצד שני, יש אפשרות שגלאקסיית אנדרומדה, המתקרבת אל הגלאקסיה שלנו, גלאקסיית שביל החלב, בקצב של 300 קילומטר בשנייה, תתנגש בנו בעוד כ-4.5 מיליארד שנה, כך שאני מתייחס לזה כאל  PLAN B , תכנית הגיבוי שלי.

ואם כל זה לא יעבוד, בעוד חמישה מיליארד שנה צפויה השמש שלנו להפוך למה שנקרא "ענק אדום" ולבלוע כל מה שבסביבה שלה, כולל כדור הארץ, אז אם החלטתם להשקיע בנדל"ן, כדאי שתיקחו את כל זה בחשבון.

אני חושב שזו גם תהיה הדרך היחידה להחליף את השלטון בארץ, אגב.

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.