ראש הממשלה החליפי, שר החוץ ומנהיג "יש עתיד" יאיר לפיד, היה מראשי המתנגדים לחוק הנורווגי כשהיה יו"ר האופוזיציה. הוא ביקר את ראשי הליכוד ולעג להם על כך שהם מבזבזים כספי ציבור ע"י הכנסת ח"כים אלמונים לכנסת במקום ח"כים שמונו לשרים והתפטרו מהכנסת.

רה"מ החליפי, שר החוץ ומנהיג "יש עתיד" לפיד, היה מראשי המתנגדים לחוק הנורווגי כשהיה יו"ר האופוזיציה. הוא ביקר את ראשי הליכוד ולעג להם על ביזבוז כספי ציבור ע"י הכנסת ח"כים אלמונים

בישיבת סיעת יש עתיד השבוע הוא אמר על יישום החוק הנורווגי:

"זה רע מאד. אין לי שום כוונה להגן על זה. זה לא מה שקיוויתי שיהיה, זה לא מה שנלחמתי בשבילו. זה צורך פוליטי גרוע, וככל שנצליח יותר בבחירות ויהיו לנו יותר מנדטים נוכל למנוע את התופעות".

אותו לפיד אמר רק לפני שנה, כשהיה יו"ר האופוזיציה:

"באישון לילה, כמו גנבים, העבירה הקואליציה את חוק הג'ובים הנורווגי. 110 מיליון ₪ לכסאות ומקורבים ועוד איזה אאודי 8 לחליפי. ממשלת נתניהו החמישית שוברת את כל שיאי הניתוק והאטימות".

כלומר לפיד מדבר בכפל לשון. הוא מגנה את "החוק הנורווגי" ובאותה נשימה נותן את ידו לכך שחמישה שרים ממפלגתו ועוד 15 ממפלגות אחרות בקואליציה יתפטרו מתפקידם כח"כים ובמקומם יצורפו ח"כים חדשים. כמעט כולם בלתי מוכרים וחסרי כל ניסיון והבנה בפרלמנטריזם. רק הח"כים צבי האוזר, מיכל רוזין ומיכל שיר כיהנו בכנסת.

גם השרה מרב מיכאלי, שהייתה אז ח"כית באופוזיציה, אמרה:

"הצבעתי נגד החוק הנורווגי. כשמקצצים תקנים בביטוח הלאומי ושירות התעסוקה בשביל לממן ממשלה מנופחת, לא מעבירים חוק שיביא עוד הוצאות על מינוי ח"כיות וח"כים".

החרתה-החזיקה אחריה השרה קארין אלהרר, שאמרה רק לפני שנה מספסלי האופוזיציה כי החוק הנורווגי הוא ישראבלוף. וכמוהם גם ראש הממשלה נפתלי בנט, השר ניצן הורוביץ ויו"ר הכנסת מיקי לוי.

לפיד מדבר בכפל לשון. מגנה את "החוק הנורווגי" ובאותה נשימה מאפשר התפטרות 5 שרים ממפלגתו ועוד 15 ממפלגות אחרות בקואליציה מתפקידם כח"כים וצירוף אחרים וחסרי נסיון ברובם במקומם

החוק הנורווגי (או בשמו הרשמי "תיקון 49 לחוק יסוד הכנסת") נחקק לראשונה כבר ב-2015 בישראל כהוראת שעה לתקופת כהונתה של הכנסת ה-20. הדבר נעשה במשורה. התפטרו אז מתפקידם בכנסת השרים אריה דרעי מש"ס, אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, משה כחלון מכולנו, נפתלי בנט מהבית היהודי וסגני השרים יצחק כהן מש"ס ומאיר פרוש מיהדות התורה.

מבקרי הנהגת החוק הנורווגי יצאו נגדו בעיקר בשל העלויות הכבדות שלו. עפ"י דו"ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה שהכינו ד"ר חן פרידברג ופרופ' גדעון רהט מדובר בעלות של כ-26 מיליון ₪ לקדנציה (עפ"י אומדן של דה מרקר).

מתנגדי החוק גם טענו כי השרים שיתפטרו מהכנסת ידירו את רגליהם מהכנסת ויגיעו לעתים רחוקות בלבד משום שיעדיפו להקדיש את כל זמנם ומרצם למשרדי הממשלה שבניהולם.

לעומת זאת תומכי החוק טענו כי הוא יחזק את הכנסת משום שיתווספו לשורותיה ח"כים פעילים במשרה מלאה, במקום שרים שמגיעים לכנסת רק לדיונים חשובים. כמו"כ נטען שתהיה נוכחות רבה יותר של ח"כים בישיבות הועדות. אבל טיעון זה הוא בעייתי משום שח"כ חדש שמעולם לא כיהן בכנסת ואיננו מכיר את נהלי העבודה, הליך הגשות הצעות חוק והצעות לסדר היום ושאילתות, יחלפו חודשים ארוכים עד שיוכל לתפקד כח"כ שמכיר את כל רזי המקצוע.

החוק הזה מכונה "החוק הנורווגי" משום שסעיף 62 בחוקה הנורווגית קובע ששר איננו יכול לשמש גם כחבר הרושת המחוקקת. חקיקה דומה קיימת גם בשוודיה, הולנד וצרפת.

בכנסת הנוכחית (ה-24), נשבר שיא השרים וסגני השרים שהתפטרו מהכנסת ובמקומם נכנסו ח"כים חדשים. בניגוד לכנסת ה-23 בה נכנסו 12 ח"כים חדשים, בכנסת הנוכחית נכנסו 20 ח"כים חדשים.

כלומר 24% מכלל הח"כים הם חסרי כל ניסיון קודם ועליהם ללמוד מבראשית את כל המשימות המוטלות על נבחר ציבור. מבין הח"כים החדשים 5 מיש עתיד, 3 מכחול לבן, 2 מימינה, 3 מישראל ביתנו, 3 מתקווה חדשה, 3 ממרצ ו-1 מהעבודה.

בכנסת הנוכחית (ה-24), נשבר שיא השרים וסגני השרים שהתפטרו מהכנסת ובמקומם נכנסו ח"כים חדשים. בניגוד לכנסת ה-23 בה נכנסו 12 ח"כים חדשים, בכנסת הנוכחית נכנסו 20 ח"כים חדשים

העלות, עפ"י הערכות מרכז המידע של הכנסת, היא כ-1.5 מיליון ₪. מתוכן כ-412 אלף ₪ עלות חד פעמית לבניית לשכה.

אבל מעבר לעלות הכספית מנקרת העיניים, יש בכך התעלמות מאוכלוסיות רחבות שאינן מצליחות לסיים את החודש ונאלצות לקיים אורח חיים צנוע. והממשלה, כמי שצריכה להוות סמל ודוגמה לציבור, מבזבזת כספים ללא הכרה וללא הצדקה הגיונית.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״40 על 40״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

הסדרה הבריטית אחוזת דאונטון מספרת על המעמדות החברתיים באנגליה בתחילת המאה הקודמת, על רקע מלחמת העולם הראשונה הנוראה. משפחת האצולה הבריטית ומשרתיהם גרים בטירת דאונטון. המשפחה בקומות העליונות והמשרתים בתחתונות. האדונים והמשרתים מתחככים זה בזה במגבלות של שמירת מעמדותיהם באופן מעיק ויום-יומי.

הסדרה הבריטית אחוזת דאונטון מספרת על המעמדות החברתיים באנגליה בתחילת המאה הקודמת, על רקע מלחמת העולם הראשונה. משפחת האצולה הבריטית גרים בקומות העליונות, ומשרתיהם בתחתונות

המשחק והבעות הפנים של צוות שחקני התיאטרון הבריטי נפלאים, בית ספר למשחק. הסדרה משקפת את חיי האצולה האירופאית המתנשאת ואת המועקה והשאיפה לחופש ולשחרור של המשרתים. תיסכול שבה לידי ביטוי גם בשיר המחאה החברתית של ג'ון לנון גיבור מעמד הפועלים.

על העמדת פנים

ארי אלון בספרו עלמא די כותב על העמדת הפנים הנדרשת מחכמי הדת כדי להנהיג את קהילותיהם. על פי אלון הם לא באמת יודעים יותר מאיתנו, עם-הארץ, על האל ועל בריאת העולם, ורק מעמידים פנים שאמונתם בבורא מוחלטת.

אומנות העמדת הפנים של החכמים לא פחות מרשימה ממשחקם הנפלא של שחקני התיאטרון הבריטי של אחוזת דאונטון. גם אצל החכמים יש חלוקה למעמדות חברתיים, מעמד עם-הארץ הנמוך לעומת מעמד החכמים ותלמידי החכמים, הצדוקים החדשים.

אלון, שגדל במשפחת רבנים לאומית דתית, כותב דברים מפתיעים מאוד כמו – יש אלוהים כי אין גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה וגם הגיעו שמים עד נפש. אלון מדבר על עושקים ועשוקים ותפילותיהם, על קדיש היתום של חברו הילד, עלמא די, שטעה במילות הקדיש ומצטט אימרה של אמא שלום אחותו של רבן גמליאל בתלמוד הבבלי – משנחרב בית המקדש ננעלו כל שערי שמים חוץ משערי הונאה.

ארי אלון כותב על העמדת הפנים הנדרשת מחכמי הדת כדי להנהיג את קהילותיהם. על פיו, הם לא באמת יודעים יותר מאיתנו, עם-הארץ, על האל ועל בריאת העולם, ורק מעמידים פנים שאמונתם מוחלטת

ארי אלון מדבר על התהליך של אובדן האמונה באל ילדותו, שהתגבש להכרה מלאה לאחר מלחמת יום הכיפורים ועל הנחמה שמצא בדמותה של אמא שלום, אחותו של רבן גמליאל ואשתו של רבי אליעזר.

לא בשמיא היא

גיבורתו של ארי אלון, אמא שלום, מוזכרת בתלמוד בהקשר תנורו של עכנאי שהוא המקור לאימרה ידועה יותר מהציטוט על שערי ההונאה שלא ננעלו – לא בשמיא היא.

הדיון בין החכמים בדיני טומאה וטהרה הביא לפסיקה גורפת לגבי סמכות ההלכה הפרושית. החכמים פסקו, שמיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי שמים ולכן החלטות רוב החכמים הפרושים יקבלו מעמד של תורה, כאילו ירדו אל משה מהר סיני.

רבי אליעזר בן הורקנוס התנגד להחלטתם והוכיח צדקתו בעזרת מעשי ניסים ובת-קול שמיימית, אבל למרות זאת דעתו נדחתה על ידי שאר החכמים שפסקו "לא בשמיא היא" ונידו אותו.

על פי התלמוד הבבלי, רבי אליעזר המנודה והמאוכזב הטיל קללה על רבן גמליאל, אחיה של אמא שלום, שמת, ואת הנידוי של רבי אליעזר הסירו החכמים רק לאחר מותו של אליעזר.

לנעול את שערי ההונאה

החכמים הפרושים הפכו את היהדות לדת בה אנשים ולא אלים קובעים את החוקים, בהחלטות רוב שיש להן תוקף של תורת משה מסיני.

זו אמירה מעניינת וחשובה מאוד, אבל היא סותרת את האפקטיביות של התפילה למשל ביום הכיפורים. מה הטעם בתפילות יום כיפור אם החכמים פסקו שמיום שנחרב בית המקדש כל שערי שמים ננעלו?

בנוסף, החכמים לקחו לעצמם את מעמד הלויים החדשים, והאמת היא שלא האל (כי שערי שמים הרי ננעלו) ולא תורת משה נתנו לחכמים את המעמד ואת זכויות היתר שהם לקחו לעצמם. אין סיבה שמעמד החכמים ותלמידיהם לא יעבדו לפרנסתם ככל עם-הארץ ושתלמידי חכמים לא ישלמו שכר לימוד כמו כל סטודנט במדינה.

החכמים ותלמידיהם פשוט עושקים את קופת המדינה דרך שערי ההונאה. זה לא רצון האל וגם לא דבר תורת משה מסיני. בשום מקום בתורה לא כתוב שתלמידי חכמים יהיו פטורים משירות צבאי ומפרנסת משפחותיהם ושעם-הארץ יממן אותם. שיוויון בפני החוק צריך להתקיים לכולם וללא מתן זכויות יתר למעמד כזה או אחר. לא ליחידי  סגולה ולא למעמד תלמידי החכמים.

החכמים ותלמידיהם עושקים את קופת המדינה דרך שערי ההונאה. זה לא רצון האל או תורה מסיני. בשום מקום בתורה לא כתוב שתלמידי חכמים יהיו פטורים משירות צבאי ומפרנסת משפחותיהם ושעם-הארץ יממנם

זה לא בשמיא, אלה הם שערי ההונאה שלא ננעלו, כפי שאמרה אמא שלום, ושצריך עכשיו לנעול ולהבטיח שגם נבחרי העם בכנסת ובממשלה שקובעים כיום את החוקים בהחלטות רוב, לא יקחו לעצמם זכויות יתר כפי שעשו הלויים ואחריהם חכמי הדת.

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.

בשבת הקודמת צויין את יום הניקיון הבינלאומי (World Cleanup Day). זהו זמן ראוי לדבר בו מעט על מה זה בעצם ניקיון. ניקיון זה לא רק לעשות ספונג'ה, אלא ערך. למרבה הצער, כאן בישראל הערך הזה קצת הוזנח ונשכח.

בשבת הקודמת צויין את יום הניקיון הבינלאומי, זמן ראוי לדבר בו מעט על ניקיון. ניקיון זה לא רק לעשות ספונג'ה, אלא ערך. למרבה הצער, כאן בישראל הוא קצת הוזנח

אנחנו אוהבים שהבית שלנו נקי, שהרצפה מצוחצחת, המדפים מסודרים והחצר מטופחת. אבל ביציאה משער הבית, למדרכה, לגן הציבורי, לפארק או לחיק הטבע מתגלה הישראלי המכוער, שהניקיון לא ממש בראש מעייניו.

הישראלים אינם "חולי ניקיון", אבל אנו בכל זאת סובלים ממחלה של חוסר אכפתיות מסביבתנו ומניקיונה. צאו לטייל וראו שהניקיון כבר לא באופנה. הזבל נערם בשולי הדרכים, נזרק ליד מעיינות ואתרי תיירות, נמצא בכל מקום סביבנו.

אירועים המוניים משאירים מאחוריהם לרוב פחי אשפה ריקים ומדשאות מלאות באשפה, הזבל הפך לחלק בלתי נפרד מסביבתנו. כל אלו כמובן מתגמדים לנוכח פסולת הבניין הנזרקת באופן פיראטי בלב הטבע הישראלי, שהולך ומתלכלך והופך לפחות ופחות נעים ומזמין.

אבל חוסר האכפתיות שלנו מניקיון לא נגמר בלכלוך שאנחנו משאירים מאחורינו. למעשה שם הוא רק מתחיל. משם הוא ממשיך ליחס שאנו מעניקים לעובדי הניקיון. אלו אנשים שעבור רבים מהישראלים הם שקופים, מובנים מאליהם. אנחנו נלכלך, הם ינקו, אומרים לעצמם רבים באטימות, לעיתים אף ברשעות.

חוסר האכפתיות שלנו מניקיון לא נגמר בלכלוך שאנו משאירים מאחורינו. זה ממשיך ליחס שאנו מעניקים לעובדי הניקיון, שעבור רבים מהישראלים הם שקופים. אנחנו נלכלך, הם ינקו, אומרים לעצמם רבים באטימות

הגיע הזמן שנכיר באמת: מדינה שאזרחיה מזלזלים במלאכת הניקיון ובעוסקים בה, תהיה מדינה מלוכלכת.

אבל הבעיה ממשיכה מהאזרחים לרשויות המדינה. נכון להיום חסרים בישראל לפחות 15 אלף עובדי ניקיון. אך בניגוד לענפי הבניין, החקלאות וענפים נוספים, כשזה מגיע לניקיון, המדינה נותרת באדישותה ולא ממהרת לאשר הגעת עובדים מהרשות הפלסטינית או מחו"ל.

15 אלף העובדים הללו, יכולים היו לייצר עבורנו סביבת חיים נקייה ונעימה יותר, במשרדי הממשלה, בבתי החולים, בבתי הספר ובמקומות רבים נוספים, אבל נאמנה למסורת הישראלית של זלזול בחשיבות הניקיון, הממשלה נמנעת מלאפשר הבאת עובדים. גם מכרזי המדינה שמתמחרים את עבודת הניקיון בשכר דחק, על סף שכר המינימום, הם חלק מהראיה של המדינה את הניקיון כנחות.

טוב נעשה כולנו, אזרחי ישראל, מקבלי ההחלטות והמנהיגים אם נייחד את יום הניקיון הבינלאומי למחשבה על הניקיון כערך.

נאמנה למסורת הישראלית של זלזול בחשיבות הניקיון, הממשלה נמנעת מלאפשר הבאת עובדים. גם מכרזי המדינה שמתמחרים את עבודת הניקיון בשכר דחק, הם חלק מהראיה של המדינה את הניקיון כנחות

על מה הלכלוך מסביבנו אומר עלינו כחברה. על מה הזלזול בעובדי הענף אומר על המזלזלים. על סדר העדיפויות המעוות של מי שמסרבים לאפשר לענף הניקיון די ידיים עובדות על מנת לבצע את משימתו כהלכה.

עו״ד ורוניקה רוזנברג- מנכ״לית ארגון חברות הניקיון בישראל, יו"ר ועדת ביקורת ודירקטורית במועצה הישראלית לצרכנות. צילום: עופר חג׳יוב