בעוד כארבעה חודשים יסיים השופט בדימוס דוד רוזן את כהונתו כנציב התלונות על מייצגי המדינה בערכאות, בתום חמש שנים בתפקיד. הוא אינו מתכנן להחזיק בשום תפקיד ציבורי נוסף בעולם המשפטי. למעשה, אין לו בכלל כוונה להמשיך לעקוב אחר הנעשה בתחום המשפטי, לקרוא פסקי דין ולהתעדכן.

זה עניין עקרוני מבחינת רוזן: לדעתו, לתפקיד נציב התלונות על הפרקליטות צריך להתמנות מי שאין לו שום שאיפה לתפקידים נוספים בעתיד – זה קריטי להבטחת עצמאותו המלאה של הנציב.

זה עניין עקרוני מבחינת רוזן: לדעתו, לתפקיד נציב התלונות על הפרקליטות צריך להתמנות מי שאין לו שום שאיפה לתפקידים נוספים בעתיד – זה קריטי להבטחת עצמאותו המלאה

חודש אחריו, יפרוש מכהונתו גורם בכיר נוסף במשרד המשפטים – היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. איכשהו, כהונתם של השניים הללו בתפקידיהם במשרד המשפטים, נעשתה כמעט בחפיפה מלאה.

זה היה מעין גלגול נוסף של עבודה משותפת שעשו בעבר, בעת שכיהנו יחד בפרקליטות הצבאית – רוזן בתפקיד הסנגור הצבאי הראשי, ומנדלבליט שהתקדם עד לראש הפירמידה, לתפקיד הפצ"ר.

השופט בדימוס דוד רוזן (שני משמאל) מגיש לשר משפטים גדעון סער (שני מימין) את הדוח השנתי של נציבות התלונות על מייצגי המדינה בערכאות, 16 באוגוסט 2021 (צילום: משרד המשפטים)

אלא שבגלגול הנוכחי, רוזן נדרש לאפסן את ידידותו עם מנדלבליט, ולקבל החלטות בעניינו של היועץ, שהוא אחד הגורמים המבוקרים על ידי הנציב.

בדוח השנתי האחרון שלו כנציב התלונות, שהוגש אתמול (שני) לשר המשפטים גדעון סער, נכלל פרק מיוחד העוסק בבירור התלונות שהוגשו נגד מנדלבליט, העוסקות בנושאים שלכנותם "נפיצים" יהיה אנדרסטייטמנט.

בין היתר, מדובר בספיחי מעורבותו של מנדלבליט בפרשת הרפז, והעובדה שקודמו בתפקיד, יהודה וינשטיין, סגר את תיק החקירה של מנדלבליט מבלי שציין במפורש מהי עילת הסגירה. כפועל יוצא מכך, לאחר שכבר החל לכהן כיועץ, הרשה לעצמו מנדלבליט לפנות לפרקליט המדינה הכפוף לו, שי ניצן, ולבקשו להורות על סגירת התיק בשל "חוסר אשמה".

ומשום כך גם מעורבותו בבחינת יורשו של ניצן – עו"ד עמית איסמן, שנבחר לפרקליט המדינה – טמנה בחובה סכנת הסתבכות, נוכח החשש שמנדלבליט ישוב ויפנה, לאחר תום כהונתו כיועץ, לפרקליט איסמן כדי שיקבע כי תיק מנדלבליט נסגר בשל חוסר אשמה.

זה לא היה עניין של מה בכך עבור רוזן לברר את התלונות הללו במהלך העסקים הרגיל בתפקידו כנציב, ועוד פחות מובן מאליו שריכז אליהן תשומת לב פעם נוספת, בדוח השנתי לשנת 2020 שפורסם השבוע.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלביט מופיע בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת ב-25 ביוני, 2018. מאחורי יושב ד"ר גיל לימון (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"קודם כל היועץ המשפטי הוא בן אדם", אמר אתמול רוזן בשיחה עם זמן ישראל, עם פרסום הדוח. "הוא בן אדם עם רגישויות, עם כבוד, אדם ששמו הטוב יקר לו. עכשיו, ההחלטות שלי מפורטות, הבאתי את הדברים במלואם.

"קיבלתי את כל הפרוטוקולים שהתנהלו בזמן אמת, כתבתי את הכול בהחלטות שלי בעניין מנדלבליט. לא הסתרתי כלום. כתבתי מה אמר לי שי ניצן בעדות ארוכה ומפורטת, מה אמר מנדלבליט, והגעתי למסקנות".

"קיבלתי את כל הפרוטוקולים שהתנהלו בזמן אמת, כתבתי את הכול בהחלטות שלי בעניין מנדלבליט. לא הסתרתי כלום. כתבתי מה אמר לי שי ניצן בעדות ארוכה ומפורטת, מה אמר מנדלבליט, והגעתי למסקנות"

לדברי רוזן, עבודת בירור התלונות מול היועץ המשפטי ולשכתו הייתה דווקא פשוטה ונוחה יותר, מאשר טיפול בתלונות בעניינם של גורמים אחרים, המפגינים יחס הרבה יותר מיליטנטי – הפרקליטות, התביעה המשטרתית וגופי תביעה אחרים, למשל ברשויות המקומיות.

"היועץ המשפטי מאוד מקבל ביקורת, ומעריך ביקורת", אומר רוזן. "ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, בהנהגתו של מנדלבליט, יש הרבה הערכה לגוף הביקורת. הם מתייחסים ברצינות גמורה להמלצות, הם רוצים לקבל את הביקורת.

"ולכן בהנחיית היועץ, כל הנהלת הפרקליטות – שי ניצן ואחריו עמית איסמן, מומי למברגר שמולו התנהלה העבודה היומיומית ביחס להרבה תלונות – הייתה כזו שהם נותנים לעבוד".

היועמ"ש יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן, ב-2014 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"הוועד לא רוצה ביקורת"

לעומת היועץ המשפטי והנהלת הפרקליטות, המקבלים בברכה את פעילותו של רוזן לבירור תלונות, יש לו פחות מחמאות לחלק לוועד הפרקליטים החולש על דרגי השטח בפרקליטות.

"יש הבדל של יום ולילה בין הנהלת הפרקליטות לוועד הפרקליטים", אומר רוזן, "עם הנהלת הפרקליטות יש לי הרבה פעמים יחסים מתוחים, צעקות, מכתבים עוקצניים, לעומתיות, עכירות ביחסים – אבל שני הצדדים יודעים שיש הערכה, ושמטרת הביקורת היא לא להרע אלא לשפר את המערכת.

"לעומת זאת, עם ועד הפרקליטים יש לי יחסים טובים מאוד באופן אישי, אבל הוועד לא רוצה ביקורת.

"הרבה יותר קל לברר תלונות מול היועץ מאשר מול הפרקליטות או מאשר יחידת תביעות באיזו עירייה. מהיועץ אני מקבל תשובות. אני לא עושה לו שום הנחות, יש לי צוות שמולו הכול פתוח, הם יודעים שאם אנחנו לא נעשה את עבודתנו ללא כחל וסרק, עדיף כבר לכולנו לסגור.

"אני בערוב ימיי, לא הולך לעשות למישהו הנחות במסגרת עבודתי. אין חיה כזו, היועץ הוא מבוקר כמו כל מבוקר. הוא יריב איתי, יביע את עמדתו בצורה נחושה, אבל בסופו של דבר הוא יודע שחייבים את הביקורת".

"אני בערוב ימיי, לא הולך לעשות למישהו הנחות במסגרת עבודתי. אין חיה כזו, היועץ הוא מבוקר כמו כל מבוקר. הוא יריב איתי, יביע את עמדתו בצורה נחושה, אבל בסופו של דבר הוא יודע שחייבים את הביקורת"

משרד המשפטים בירושלים (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

מוועד הפרקליטים, אומר רוזן, הוא חטף "לא הפסד בנקודות אלא נוק-אאוט", בפרשת הפרקליטה דיה בן אסא מפרקליטות מחוז תל אביב. על חלק מהפרשה הזו מול צו איסור פרסום, אך בן אסא עצמה חשפה את זהותה ברשתות החברתיות, ולטענת רוזן "היום היא מתנהגת כמו הז'אן דארק של הפרקליטות, הקדושה מאורליאן".

בן אסא עתרה נגד רוזן לבג"ץ, בטענה שפרסם מסקנות נגדה בלא להעניק לה זכות טיעון. במהלך הדיון בבג"ץ המליצו השופטים ניל הנדל, ענת ברון וג'ורג' קרא לעורכי הדין שייצגו את הנציבות, כי הנציב יבטל את החלטתו בשל הפגיעה בזכות הטיעון של הפרקליטה. רוזן, שישב באותה עת במשרדו בתל אביב, קיבל דיווח על המתרחש – והחליט להתייחס להמלצה השיפוטית כאל פקודה.

"ברגע שהשופטים אמרו שאני חרגתי מסמכותי, אני אמרתי שאני חוזר בי מההחלטה. בשבילי הערה כזו משופטים זה לא מכה קטנה בכנף. לא הייתה שום החלטה של השופטים, הם המליצו המלצה, אבל בשבילי המלצה של בג"ץ זה כמו צו.

"ברגע שהשופטים אמרו שאני חרגתי מסמכותי, אני אמרתי שאני חוזר בי מההחלטה. בשבילי הערה כזו משופטים זה לא מכה קטנה בכנף. בשבילי המלצה של בג"ץ זה כמו צו"

"הנציגים שלי באולם אמרו לי אל תתקפל, שיכתבו פסק דין, הם הרי לא יכתבו את מה שהם אומרים כאן, ואני אמרתי לא. זו לא מכה בכנף, זו מראה שבית המשפט העליון הציב מולי ואמר לי – אתה לא יכול לסטות מהוראות החוק".

נציב תלונות הציבור, השופט בדימוס דוד רוזן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"אין פרסום – אין נציבות"

וזו, מבחינתו, הפואנטה: לאורך כל הקדנציה שלו כנציב, לא צלחו מאמציו של רוזן להביא לתיקונים בחוק שמכוחו פועלת הנציבות. לאחר האירוע הטראומטי בבג"ץ החליט רוזן להפסיק לפרסם תמציות של החלטות שהוא נותן בתלונות, פרקטיקה שלדבריו נקט במשך כמה שנים, תוך השמטת הפרטים המזהים של המתלונן ושל מושא התלונה, אף שהיא אינה מתיישבת עם לשון החוק.

"כמו שהחוק מנוסח היום", הוא אומר, "גוף הביקורת לא יכול לעמוד בתנאי החוק. הרי ברור שהנציבות לא יכולה לעבוד בלי התקשורת. התקשורת היא הכלי העיקרי שלה. מאז האירוע בבג"ץ אני לא מפרסם יותר תמציות. כי כדי לפרסם תמצית של החלטה צריך אישור של שר המשפטים ושל היועץ המשפטי לממשלה – שהוא בכלל גוף מבוקר ואחראי על הפרקליטות.

"אבל לא די בזה: אחרי זה השר והיועץ צריכים לתת זכות שימוע לאדם שנגדו ניתנה ההחלטה. אתה מתאר לך שזה אפשרי בכלל? אז אין פרסום. אין פרסום – אין נציבות. חבל לתת משכורות לאנשים, עדיף לסגור.

"אני לא יודע מי יבוא אחריי, ומאחל שיבוא מישהו טוב פי כמה וכמה ממני. אבל עם החוק הנוכחי לא ניתן לעבוד. עמותות לא יכולות לפנות. אי אפשר לפרסם. 70 שנה היינו בלי נציבות, אז עוד 70 שנה לא תהיה נציבות".

"אני לא יודע מי יבוא אחריי, ומאחל שיבוא מישהו טוב פי כמה וכמה ממני. אבל עם החוק הנוכחי לא ניתן לעבוד. עמותות לא יכולות לפנות. אי אפשר לפרסם. 70 שנה היינו בלי נציבות, אז עוד 70 שנה לא תהיה נציבות"