אתמול קיבלתי שיחת טלפון מטלטלת. מצדו השני של הקו הייתה אישה שסיפרה בקול רועד על ידידה הקרוב שמנסה להשתקם בבית לוינשטיין מקטיעת רגל. זו הרגל השנייה שהרופאים נאלצים לקטוע לו. בשני המקרים, הסיבה לקטיעה היא נמק. בשני המקרים, הנמק נוצר כתוצאה ממחלת הסוכרת.

ישראל ממוקמת בצמרת העולם המפותח במספר קטיעות הגפיים בגלל סיבוכי סוכרת. ישראל גם ממוקמת בצמרת מדינות ה-OECD בשורה של פרמטרים מדאיגים – צריכת סוכר לנפש, השמנת ילדים וצריכת משקאות ממותקים.

מחר (שלישי), בוועדת הכלכלה של הכנסת, ייעשה ניסיון משמעותי ראשון לבלום את המגפה הזו, שהתחילה הרבה לפני הקורונה וכנראה תישאר אחריה. מדובר כמובן בהטלת המס על משקאות ממותקים, שעל פי התסריט האופטימי תביא להפחתת הצריכה שלהם ושל שלל התחלואים שנגזרים ממנה.

הניסיון מלמד שהדיון בכנסת צפוי להיות סוער, כפי שהיו הדיונים הקודמים על המס הזה ועל בני דודו הקרובים – המס על כלי הפלסטיק החד-פעמיים והרחבת חוק הפיקדון לבקבוקים הגדולים.

למרבה האכזבה, בכל המקרים האלה התייצבו בחזית נגד החוק חברי כנסת מהסיעות החרדיות. באופן אישי, הצטערתי לראות שני פרלמנטרים מצוינים שעשו כל מאמץ לטרפד את השינוי: משה גפני ואורי מקלב מיהדות התורה.

חברי הכנסת אורי מקלב ומשה גפני (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

גפני מחזיק כבר שנים בדימוי של האיש החברתי שיושב על הברז כיו"ר לשעבר של ועדת הכספים ודואג לחלשים ולמוחלשים. הוא משתף פעולה עם ח"כים מכל קצווי הבית, כולל השמאל והסיעות הערביות, ובראיונות הוא מקפיד להתרחק מסיסמאות וקלישאות ומדבר בגובה העיניים.

גפני מחזיק כבר שנים בדימוי של האיש החברתי ודואג לחלשים ולמוחלשים. הוא משתף פעולה עם ח"כים מכל קצווי הבית, כולל השמאל והסיעות הערביות, ובראיונות הוא מקפיד להתרחק מסיסמאות וקלישאות

מקלב בולט בחריצותו ובנוכחותו במליאה וכסגן שר התחבורה בקדנציה הקודמת עשה מאמצים גדולים לסייע לכל פונה ולשפר את שירות האוטובוסים – נקודת התורפה הבולטת של התחבורה הציבורית בישראל.

רבים מהישגיו של מקלב אמנם היו עבור הערים החרדיות, אבל במקרה הזה האינטרס הסקטוריאלי והכללי זהים – שהרי אם לחרדים לא יהיו אוטובוסים, הם ייאלצו לרכוש מכוניות ויגיעו לרמת מינוע דומה לציבור החילוני. כשזה יקרה, מהאסון בכבישים יסבלו כולם.

אלא שבמתח שבין האינטרס הכללי לשבטי, נראה שבכל הנוגע לשינויי החקיקה הנוכחיים, הח"כים החרדים איבדו את דרכם. במקום להנהיג את ציבור בוחריהם לשינוי הרגלים, להוביל תהליך חינוכי ולשמש דוגמה, הם יוצאים למאבק על זכותו להזיק לעצמו ולסביבה.

מי שנאבק למען הזכות המפוקפקת לקנות משקאות ממותקים בזול, למעשה נאבק על זכותם של בוחריו לבלות חיים שלמים אצל רופאי שיניים ולסבול מסוכרת, מחלות לב וכלי דם והשמנת יתר. האם זה ייעודו של נבחר ציבור?

מדף קוקה קולה בסופרמרקט. אילוסטרציה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

ההתנגדות של הח"כים החרדים למס על המשקאות הממותקים הייתה אמנם מאופקת הרבה יותר מהתנגדותם לשינויים האחרים – הנתונים הקשים שאנשי משרד הבריאות הציגו בדיון הקודם בוועדת הכספים כנראה טלטלו גם אותם.

בעוד ארגון הבריאות העולמי ממליץ על צריכה של 6 כפיות סוכר ליום לילד לכל היותר, ו-9 כפיות למבוגר, בפחית קולה אחת יש 6 כפיות סוכר, ואפשר רק לדמיין כמה סוכר צורך ילד ששותה כל היום משקאות ממותקים.

בעוד ארגון הבריאות העולמי ממליץ על צריכה של 6 כפיות סוכר ליום לילד לכל היותר, ו-9 כפיות למבוגר, בפחית קולה אחת יש 6 כפיות סוכר, ואפשר רק לדמיין כמה סוכר צורך ילד ששותה כל היום משקאות ממותקים

"את רוצה לקחת בקבוק מיץ מתוק שילד שותה בשבת?" הטיח ח"כ שלמה קרעי מהליכוד בנציגת משרד הבריאות, כאילו מדובר במאבק על כבוד האדם וחירותו.

הבעיה היא כמובן לא בקבוק מיץ אחד שהילד שותה בשבת, אלא במה שהוא שותה בכל ימות השבוע. מי ששותה בקבוק אחד בשבת גם לא צריך להיות מוטרד מהמסים החדשים – כי ההוצאה החודשית שלו תגדל לכל היותר בשקלים בודדים.

גם הטיעון הכלכלי שהעלו הח"כים החרדים, שמקבל לכאורה תוקף מיוחד בגלל הרזומה החברתי שלהם, בעייתי מאוד ומעוות את המציאות. לטענתם, מדובר במסים שיפגעו דווקא בעשירונים החלשים ביותר, ובראשם בציבור החרדי.

ח"כ משה גפני מיהדות התורה וח"כ שלמה קרעי מהליכוד בדין בוועדת הכספים על חוק מיסוי כלים חד-פעמיים, 15 בנובמבר 2021 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

"זה לא פיקדון, זה מס", אמר מקלב בדיון על הרחבת חוק הפיקדון. בלשכתו חישבו ומצאו שהישיבות הגדולות, שמגישות את המזון לתלמידיהן במיליוני חד"פים, ייאלצו מעתה לשלם תוספת של 1,750 שקל לחודש עבור כל 100 תלמידים.

אכן, ייתכן שהציבור החרדי ישלם מעכשיו יותר בגלל מיסוי החד"פים, אבל זה רק משום שכבר היום הוא משלם הרבה יותר עבור רכישת כמות מופרזת של בקבוקי משקה וכלים חד-פעמיים.

ייתכן שהציבור החרדי ישלם מעכשיו יותר בגלל מיסוי החד"פים, אבל זה רק משום שכבר היום הוא משלם הרבה יותר עבור רכישת כמות מופרזת של בקבוקי משקה וכלים חד-פעמיים

לאחרונה התראיין באחת מתוכניות הרדיו אב ל-6 מאחת הערים החרדיות. הוא סיפר שהוא מוציא מדי חודש כמה מאות שקלים על כלים חד-פעמיים – וזה מתוך הכנסה משפחתית צנועה. עכשיו, הוא הלין, נצטרך לשלם עוד יותר. איך נעמוד בזה?

האם זה סביר שמשק בית שמתקיים בדוחק ומפרנס שמונה נפשות מוציא מדי חודש כמה מאות שקלים על כלים חד-פעמיים? רוב ההורים ממעמד הביניים שאני מכיר היו מתפלצים אם היו נאלצים לשאת בהוצאה כזאת.

במקום להלין על ההתייקרות שבדרך, אולי מנהיגי הציבור החרדי יתחילו לדבר עם הקהל שבחר בהם על הצורך לעבור תהליך של גמילה?

השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג בוועדת הכספים של הכנסת בדיון על חוק מיסוי כלים חד-פעמיים, 15 בנובמבר 2021 (וידאו: ערוץ הכנסת)

הטיעון הפמיניסטי לכאורה, לפיו בהיעדר חד"פים עיקר נטל שטיפת הכלים ייפול על הנשים, נשמע מוזר כשהוא מגיע מראשי מפלגות שדלתן חסומה הרמטית בפני נשים. אם יש הרבה כלים, זה אומר שיש הרבה בני משפחה שיכולים להשתתף בנטל השטיפה – גם האבא וגם הילדים.

סדרת החוקים שעוברים בימים אלה – ובעיקר היישום שלהם – רחוקה משלמות. צודק ח"כ מקלב באומרו שאם לא יהיו מספיק מכונות אוטומטיות בסניפי המרכולים, לציבור לא יהיה היכן לקבל חזרה את סכום הפיקדון. התקלות האלה, מותר לשער, יתוקנו במהלך הזמן, ואחרי חבלי לידה – אולי מתסכלים וממושכים – מערך המיחזור החדש יעמוד לרשות הציבור.

סדרת החוקים שעוברים בימים אלה – ובעיקר היישום שלהם – רחוקה משלמות. צודק ח"כ מקלב באומרו שאם לא יהיו מספיק מכונות אוטומטיות בסניפי המרכולים, לציבור לא יהיה היכן לקבל חזרה את סכום הפיקדון

אבל השאלה היא מלכתחילה מדוע לרכוש כל כך הרבה בקבוקים. לא חבל על הכסף, על הבריאות, על הסביבה?

צריך להודות: אנחנו מכורים. מכורים לקלות ולנוחות של הפלסטיק החד-פעמי, מכורים לסוכר וחלקנו גם לקפאין שבקולה. כמו כל התמכרות שאינה מטופלת, גם ההתמכרות הזו הולכת ומחמירה אם לא נעשה דבר כדי לרסן אותה.

חנות למכירת כלי פלסטיק חד-פעמיים בבני ברק (צילום: עמוד הפייסבוק של "פעמית סטור")

ממנהיגי ציבור אמיתיים מצופה לסייע לציבור שלהם להיגמל – לא להילחם על זכותו של הציבור להעמיק את ההתמכרות. צדק ח"כ גפני כשדרש שכספי המסים על המשקאות הממותקים ייצבעו לטובת טיפול בחולי סוכרת.

אבל אם יימכרו בישראל הרבה פחות בקבוקים עם משקאות ממותקים, יקטן מספר חולי הסוכרת ופחות אנשים יגיעו עם רגליים קטועות לשיקום בבית לוינשטיין.