הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוע
הגלובוס הירוק: אביר הסביבה של השבוענזקי הקדנציה של איילת שקד במשרד הפנים – בדמות תכנון כושל ועידוד בנייה בשטחים הפתוחים – ילוו אותנו עוד שנים רבות. לזכותה יאמר, שעל אף שמשרד הפנים לא היה ההעדפה הראשונה שלה, היא באה לעבוד. וכשעובדים, לפעמים יוצאים גם דברים טובים.
השבוע הודיעה שקד שבכוונתה להקים בשנה הקרובה 10 חופים מוכרזים חדשים. מצוקת החופים המוכרזים היא שערורייה לאומית מתמשכת: מדינת ישראל, הבעלים החוקיים של כ-196 קילומטרים של חופי ים נפלאים בין גבול לבנון לגבול עזה, מנגישה לאזרחיה רק כ-10% מתוכם – פחות מ-20 ק"מ.
את המשמעות מיליוני ישראלים מרגישים כל קיץ – והקיצים כידוע הולכים ומתארכים: החופים המוכרזים עולים על גדותיהם והשהייה בהם פחות ופחות נסבלת; רבים נוטשים אותם לטובת חופים שאין בהם שירותי הצלה – ומסתכנים בטביעה.
את המשמעות מיליוני ישראלים מרגישים כל קיץ: החופים המוכרזים עולים על גדותיהם והשהייה בהם פחות ופחות נסבלת; רבים נוטשים אותם לטובת חופים שאין בהם שירותי הצלה – ומסתכנים בטביעה
הפער בין הביקוש להיצע בתחום החופים הולך וגדל כבר שנים, אבל שר הפנים הנצחי אריה דרעי, שכנראה לא מרבה לפקוד אותם, לא התאמץ לצמצם אותו. עכשיו באה שקד.
השאלה, כמובן, תהיה היכולת לתרגם את ההצהרה למעשה: הקיפאון בחופים נובע גם מכך שהם נופלים בתפר שבין הרשויות המקומיות לשלטון המרכזי.
הקמה ותפעול של חוף רחצה מוכרז כרוכה בעלויות גבוהות. בהיעדר אפשרות חוקית לגבות דמי כניסה (וטוב שכך) ההכנסות זעומות, ורבים מהמבקרים אינם תושבי העיר שמפעילה את החוף. לחוף הרצליה מגיעים מכל השרון ולחופי נהריה מרחבי הגליל. לראש עיר אין תמריץ להתאמץ עבור מי שלא מצביע עבורו ולא משלם לו ארנונה.
הקמה ותפעול של חוף רחצה מוכרז כרוכה בעלויות גבוהות. בהיעדר אפשרות חוקית לגבות דמי כניסה (וטוב שכך) ההכנסות זעומות, ורבים מהמבקרים אינם תושבי העיר שמפעילה את החוף
שקד הכריזה השבוע, בפגישה עם ראשי פורום רשויות החוף – אופיר פינס פז, שכיהן כשר פנים 15 שנים לפניה, ראש עיריית הרצליה משה פדלון ואסיף איזק מהמועצה האזורית חוף כרמל – שמשרדה יוציא קול קורא לפיתוח חופים חדשים. משרד הפנים יישא בעלות המלאה של הקמת החוף ויעביר לרשות תקציב תוספתי בשנים הראשונות לתפעולו.
ההצלחה תיקבע בפרטים – האם באמת ההצעה של משרד הפנים תהיה מספיק אטרקטיבית עבור ראשי הרשויות שיושבות על קו החוף? חלקם בכלל רקמו חלומות על מרינות במקום חופים – חלומות שלמרבה השמחה ספגו השבוע מהלומה בוועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, שהמליצה על הקמת מרינה חדשה בנהריה בלבד ודחתה תוכניות לחמש מרינות נוספות.
שקד עלולה לגלות שגם אם הפרה רוצה להניק, לא בטוח שהעגל – ראשי הערים – ירצה לינוק. במקרה כזה, צריך לקוות שהציבור יהיה מספיק ערני ויעניש אותם בקלפי.
הגלובוס השחור: מזהם השבוע
הגלובוס השחור: מזהם השבועפרויקטים של תשתיות ותחבורה בישראל, כידוע, מאותגרים בכל הנוגע לעמידה בזמנים. אבל לפעמים גם כשהכול כבר מוכן ורק צריך ללחוץ על כפתור ההפעלה – זה לא קורה. פוליטיקאים, משפטנים ועסקנים מתקוטטים, והציבור רואה בעיניים כלות איך כספו הופך בהדרגה לפיל לבן וחסר תועלת.
זה קרה, למשל, בפתח תקווה, שם הושקעו עשרות מיליוני שקלים במסוף אוטובוסים חדש, שעמד שומם במשך כמה שנים בגלל סכסוך בין משרד התחבורה לעירייה. המסוף הופשר, בשעה טובה, וכעת הפיל הלבן התורן תלוי בשמי חיפה.
מדובר ברכבלית – אמצעי התחבורה החדש, המרחף, שאמור להוביל אלפי סטודנטים ביום מתחנת לב המפרץ וצומת הצ'ק פוסט אל הטכניון והאוניברסיטה שעל ההר. לפי ההבטחות, הרכבלית כבר הייתה אמורה לפעול בשנת הלימודים הנוכחית. יש סטודנטים שקיבלו בהתאם לכך החלטות לגבי המגורים שלהם.
עידו, למשל, החליט להישאר בבית הוריו בקיבוץ ראש הנקרה, בידיעה שיוכל להגיע בנוחות ברכבת מנהריה לתחנת לב המפרץ, ומשם לעלות על רכבל הישר לאולם ההרצאות. ובכן, שנת הלימודים תיכף מגיעה לאמצע הדרך, ועידו – שסמך על הבטחות הממשלה – תקוע שעות באוטובוסים ובפקקים בדרך ללימודים ובחזרה.
פרוייקט הרכבלית, שעלותו כ-330 מליון שקל, הופקד בידי חברת "יפה נוף", אלא ששרת התחבורה הקודמת מירי רגב החליטה בשלב מסוים להוציא את כל הפרויקטים מידי החברה – לטענתה מסיבות מקצועיות בלבד – והעבירה את הרכבלית לאחריות נתיבי ישראל.
ההעברה של פרויקט כה מורכב יצרה כמובן עיכוב, אבל גם זה מאחורינו: מה שעכשיו על הפרק, היא מחלוקת משפטית בין הקבלן המבצע, חברה אוסטרית, לבין משרד התחבורה – מחלוקת שנוצרה בשל המעבר בין רגולטורים.
מה שעכשיו על הפרק, היא מחלוקת משפטית בין הקבלן המבצע, חברה אוסטרית, לבין משרד התחבורה – מחלוקת שנוצרה בשל המעבר בין רגולטורים
מבלי להיכנס לפרטי הפרטים המשפטיים, מה שברור הוא שבסופו של דבר המחלוקות ייפתרו, ושכל יום שבו קרונות הרכבלית (אחות למטרונית ולכרמלית) עומדים במקום ולא משנעים נוסעים, גורם להפסד כספי ניכר, לאובדן אמון של הציבור בתחבורה הציבורית וכמובן דוחף עוד נוסעים מיואשים לזרועות הפקקים.
מה שבטוח, כשתלמידי המחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה יחפשו נושא לעבודת גמר, יש להם אחד מונח מתחת לאף.
טיפ ירוק לשבת
טיפ ירוק לשבתאם היו לי 30 אגורות – סכום הפיקדון המושת על בקבוקים בכל הגדלים החל מהשבוע – על כל פעם שנשאלתי בימים האחרונים מה לעשות עם הבקבוקים, הסימן בחשבון הבנק שלי היה מתהפך בקלות ממינוס לפלוס.
זו הייתה כרוניקה של כאוס ידוע מראש: רוב המרכולים עדיין לא הצטיידו במכונות אוטומטיות, העיריות כבר מסתערות על המדרכות ומפנות את המיחזוריות, והאזרח הממחזר מגלה שביתו מתמלא בערימות בקבוקים בלי כתובת. ללכת לסופר ולהתמודד עם הפרצוף החמוץ של העובדים נראית כמו אופציה לא כל כך מפתה.
רוב המרכולים עדיין לא הצטיידו במכונות אוטומטיות, העיריות כבר מסתערות על המדרכות ומפנות את המיחזוריות, והאזרח הממחזר מגלה שביתו מתמלא בערימות בקבוקים בלי כתובת
אפשרות אחת: לוותר על הפיקדון ולהניח את הבקבוקים ברחוב, משם הם ייאספו על ידי אנשים שזו עבורם השלמת הכנסה חיונית. אבל יש עוד חלופה, קצת יותר מומלצת: לקנות פחות בקבוקים. או בכלל לא.
בשביל מה הם נחוצים? מי הברז בישראל ראויים. כל מי שמבין משהו במים בישראל שותה אותם. לכל היותר אפשר להתקין מטהר/סנן בעלות צנועה שמנטרל את טעם הכלור וסופח פירורים במקרה שמדובר בבניין עם צנרת ישנה.
באמת שאין סיבה לקנות מים בבקבוקים בישראל – ואחר כך לשבור את הראש מה לעשות איתם.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו