"עד היום הילדים שלי לא מוכנים שאני אקנה להם לחמניות ושוקו כי זה מזכיר להם את הביקורים בכלא, כשבעלי היה אסיר", אמרה מינדי בוקשפן, אם למשפחה חרדית מירושלים שבעלה הואשם בפלילים וריצה עונש מאסר לפני כשמונה שנים. "באותם בקרים הייתי קונה להם שוקו ולחמניות לדרך וגם סוכריות כדי להמתיק להם את החוויה. אז הם דווקא היו מאוד נרגשים ושמחים לקראת המפגש איתו.

"היינו קמים מוקדם, מתלבשים יפה ובנסיעה הלוך הם היו תמיד שקטים ומתנהגים יפה. בחזור, אחרי שהיו פוגשים אותו, היו בוכים, לפעמים משתוללים ורבים אחד עם השנייה. היה להם מאוד קשה להיפרד מאבא שלהם. הם כל הזמן אמרו – אבא נשאר שם, אבא נשאר שם".

"אחרי שהיו פוגשים אותו, היו בוכים, לפעמים משתוללים ורבים אחד עם השנייה. היה להם מאוד קשה להיפרד מאבא שלהם. הם כל הזמן אמרו – אבא נשאר שם, אבא נשאר שם"

הבת הקטנה מבין השמונה הייתה אז בת שנתיים והגדולה בת 14. המאסר נמשך שנה ושמונה חודשים, עד שהאב זוכה מאשמה על ידי בית המשפט העליון ושוחרר לפני כשש שנים.

אולם, הזיכרונות מהתקופה שלבש את מדי האסיר הכתומים עדיין צפים. פעם בחודש המשפחה הייתה נוסעת לבקר את האב בכלא ויוצאת משם מזועזעת משום שהמקום לטענתה לא היה מותאם בשום צורה לשהיית ילדים.

"היינו מגיעים לשם בשעה שנרשמנו לביקור, אבל אף פעם לא היו מכניסים אותנו בזמן. היינו נרשמים בכניסה וממתינים בחוץ על ספסלי הברזל. בחורף היה קר וירד גשם והיינו מצטופפים מתחת לאיזה גגון. כשהיה חם היינו יושבים בשמש הקופחת. לפעמים ההמתנה לקחה שעתיים ויותר. הילדים היו כבר מאבדים את הסבלנות.

"כשסוף סוף היו קוראים לנו להיכנס לפי תעודות הזהות, היינו עוברים לחדר שיש בו מכונת שיקוף לתיקים ומגנומטר. מורידים נעליים, גרביים, עוברים חיפוש גופני מאוד קפדני ולא נעים. בסוף היינו נכנסים לאולם שיש בו משהו כמו 20 שולחנות. כל אחד מהאסירים היה מתיישב עם משפחתו סביב שולחן, שאותו הקיפו סוהרים".

יש בתי סוהר שהמפגשים מתקיימים בהם דרך חלון פתוח. מאז פרוץ משבר הקורונה לא מתאפשר מגע בין האסיר למבקרים. הילדים לא יכולים לחבק את הוריהם.

"רק לאסירים מותר להביא כיבודים. בעלי היה קונה בקנטינה שוקולדים, וופלים וסוכריות לילדים כדי להמתיק להם את הביקור. רק חצי שעה הייתה לנו איתו. לכולנו. לכל אסיר יש זכות לביקור של חצי שעה בחודש, לא משנה אם יש לו ילד אחד או שמונה ילדים.

"המקום לא מותאם לילדים כמובן. אין שום התחשבות או רגישות כלפיהם. אין אפילו שירותים באולם. אם אחד הילדים צריך לשירותים, יש צרחות, לחץ ובלגן סביב זה וכל הביקור משתבש. פעם אחת היינו עדים לתקרית מאוד אלימה ומפחידה. אישה לידנו נתנה נשיקה לבעלה והעבירה לו סכין בפה. פתאום קפצו עליהם מלא סוהרים, היה בלגן והילדים ממש נבהלו".

יו"ר עמותה "דרור למשפחה" מינדי בוקשפן בכנסת (צילום: באדיבות המצולמת)

מערכת שלא יודעת להתמודד

לא רק הביקורים היו קשים. מהרגע שהפכה בוקשפן למפרנסת יחידה, מצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר והם הפכו נזקקים. "המצב היה קשה. אין לי מושג איך הסתדרתי. בעזרת השמיים והמשפחה שלי שנתנו קצת כסף. ביטוח לאומי לא הכיר בנו כנזקקים, ולא קיבלתי קצבאות של חד־הורית כי יש לי בעל, ולא מעניין אף אחד שהוא בכלא

"ביטוח לאומי לא הכיר בנו כנזקקים, ולא קיבלתי קצבאות של חד־הורית כי יש לי בעל, ולא מעניין אף אחד שהוא בכלא"

"שירותי רווחה לא פנו אלי, אני פניתי אליהם, אבל לא קיבלתי עזרה. הציעו לי חוגים לילדים בתשלום שלא יכולתי להרשות לעצמי. לא נתנו טיפול רגשי לילדים למרות שהם מאוד סבלו".

רק היום כשהילדים שלה מקבלים טיפול והיא עצמה פנויה להתמודד ולהכיל, חושפת בוקשפן את מה שעבר על ילדיה באותן השנים. "הבת הגדולה שלי ספגה עלבונות מאוד קשים בבית הספר. הקניטו אותה והחרימו בגלל שאבא שלה בכלא, אבל היא לא שיתפה אותי כדי לא להכביד עלי. הקטנים פחות התביישו במצב ופחות הסתירו, אבל מערכת החינוך לא ידעה להתמודד עם זה.

"פעם הבת הקטנה שלי התבקשה לספר בכיתה אירוע משמח שקרה לה באותו שבוע, אז היא סיפרה שהיא הלכה לבקר את אבא שלה בכלא והמורה שלה הייתה בהלם כי היא לא ידעה בכלל. המנהלת העדיפה לא לעדכן את המורות.

"בורות מוחלטת במערכת החינוך וחוסר יכולת להתמודד ולסייע לילדים. משיחות עם משפחות של אסירים אני יודעת שחוסר המודעות קיים במערכת החינוך גם היום, ולא רק בחינוך החרדי, גם בחילוני".

אסירים משתחררים מכלא מעשיהו, 2018, למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה, ארכיון (צילום: Avi Dishi/Flash90)

באותם ימים אפלים נחשפה בוקשפן למצבן הבלתי נסבל של משפחות האסירים וילדיהן חסרי הזכויות. "הכרתי מישהי שהייתה במצב דומה והפכנו חברות טובות. התחלנו להתייעץ איך להתמודד עם הילדים ועם כל הבעיות שצצות, ואחרי כן פתחתי קבוצת תמיכה לנשות אסירים.

"מפגש ראשון התקיים לפני שבע וחצי שנים והגיעו אליו חמש נשים. היום אנחנו עמותה, 'דרור למשפחה', שמסייעת ל־1,600 משפחות בתמיכה, ייעוץ והכוונה למה שהן צריכות". בוקשפן עצמה עשתה שינוי משמעותי בחייה, עזבה את עבודתה כמטפלת במשפחתון, סיימה תואר ראשון במשפטים ומתמחה עתה בייצוג אסירים ומשפחותיהם מול שב"ס.

המדינה יכולה למנוע נזקים

ילדי האסירים הפליליים בישראל אינם אוכלוסייה מאובחנת בעלת זכויות מיוחדות, ואין רשות בישראל שמחויבת לטפל בהם ולדאוג להם באופן ייעודי.

על פי מסמך של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שנכתב לכבוד הוועדה לזכויות הילד, באף גוף ציבורי רלוונטי אין נתונים על ילדים קטינים, עד גיל 18, שאחד מההורים שלהם הוא אסיר פלילי. לא בשירות בתי הסוהר, לא ברשות לשיקום האסיר, לא במשרד הרווחה והביטחון החברתי ולא במשרד החינוך מחזיקים בנתונים אלה.

בית הסוהר נווה תרצה (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

על פי נתוני שב"ס, בסוף נובמבר 2021 שהו במתקני שב"ס 2,481 אסירים ואסירות פליליים שהם הורים ל־ 7,240 ילדים, קטינים ובגירים.

אין לילדי אסירים ואסירות הקטינים זכויות ייעודיות מוגדרות פרט לחוק הרשות לשיקום האסיר התשמ"ג – 1983, שבו נקבע כי תפקידה של הרשות הוא בין השאר "לסייע למשפחות האסירים בעת המאסר ואחריו באמצעות הלשכות לשירותים חברתיים של הרשויות המקומיות וגופים אחרים".

ברשות לשיקום האסיר מציינים כי היא איננה מהווה הגורם הרגולטורי הממונה על ילדי האסירים. הרשות מפעילה שתי תוכניות ייעודיות – פרויקט חונכות (פר"ח) ותוכנית אימהות וילדיהן. אולם מבדיקת זמן ישראל עולה כי רק מאות בודדות של ילדים זוכים להשתתף בתוכניות האלה, ולמרות הביקוש הגדול אין מענה לכולם.

"התחושה היא שגם לשירותי הרווחה אין ממש כלים וידע כיצד לסייע למשפחות האסירים", מספרת בוקשפן. "אישה מספרת לי, 'פניתי לרווחה והעובדת הסוציאלית יושבת מולי, מהנהנת ואומרת, 'אני שומעת אותך'. זה לא עוזר לי כי אני צריכה שיתנו לי כוחות וכלים להתמודד עם המצב שלי'".

בני נוער. אילוסטרציה (צילום: iStock)

על פי התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, כניסת הורה למאסר מהווה גורם משמעותי להתפתחות מצבי סיכון בקרב ילדיו. ילדי אסירים מהווים כ־7% מכלל ילדי הפנימיות לילדים ונוער בסיכון של משרד הרווחה. קרוב ל־500 ילדים מתוך כ־7,000 ילדי פנימיות בשנת הלימודים תש"ף – אחוז גבוה ביחס לאחוז שלהם באוכלוסייה.

"במשפחות רבות שאני פוגשת מצב העוני כל כך חמור עד שהילדים מתדרדרים לפשע רק כדי להביא לחם הביתה. הכרתי משפחה שבה ילד בן 17 הלך לסחור בסמים כדי לעזור לאימא"

"במשפחות רבות שאני פוגשת מצב העוני כל כך חמור עד שהילדים מתדרדרים לפשע רק כדי להביא לחם הביתה", מספרת בוקשפן. "הכרתי משפחה שבה ילד בן 17 הלך לסחור בסמים כדי לעזור לאימא שלו עם הפרנסה, ובסוף גם הוא נעצר.

"הייתה משפחה שהאב פגע בבן הבכור ונכלא. מכיוון שהאם הייתה מבולבלת היא לא דאגה לטיפול בילד הפגוע עד שהוא פגע בבן הקטן במשפחה. אם המדינה הייתה דואגת לטיפול רגשי וסיוע לילדים האלה הם לא היו מתדרדרים לפשע ואפשר היה למנוע הרבה נזקים".

אימא ואסירה

המצב המדאיג ביותר הוא מצבם של ילדי האסירות. על פי הרשות לשיקום האסיר, עם כניסתה של האם למאסר, רבים מילדיה נותרים ללא דמות הורית ונמצאים בסיכון גבוה. מצבם הפיזי, ההתפתחותי והרגשי של ילדים אלו מחייב התייחסות מיוחדת.

כלא חרמון, 29 בנובמבר 2020 (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

נשים מהוות כ־1.5% מכלל האסירים הפלילים בישראל – 87 אסירות. 51 מתוכן אימהות לילדים קטינים. תוכנית "אימהות וילדיהן" של הרשות לשיקום האסיר משלבת כ־30 אסירות בשנה ואת 60–80 ילדיהן.

במסגרת התוכנית מתאפשרים ביקורים קובעים וארוכים של הילדים ומתקיימות פגישות טיפוליות לאימהות בכלא. כמו כן, ניתן סיוע לא קבוע תלוי תקציב של מימון הסעת הילדים ושל מי שהילדים גדלים אצלם. שב"ס, בשיתוף עם הרשות לשיקום האסיר, מפעילים גם תוכניות להורים במאסר, שמטרתה לשקם ולחזק את הקשר של האסיר עם ילדיו.

מבדיקת זמן ישראל עולה כי לצד התוכניות שמתמקדות בהורים ובקשר שלהם עם הילדים, לא מתקיימות תוכניות שעוזרות לילדים להמשיך בחייהם מלבד פרויקט פר"ח, שבו משתתפים כ־200 ילדי אסירים בשנה בלבד. במסגרת הפרויקט מוצמד חונך אישי לילד של אסיר, הם נפגשים על בסיס שבועי והחונך מלווה אותו בביקורים בבית סוהר.

יש ביקוש גדול להשתתף בתוכנית, אך בשל תקציב מוגבל יש קושי לגייס חונכים ולא ניתן להגדיל מלגות על מנת למשוך סטודנטים. הפרויקט מיועד לילדי כיתות א' עד ז'. אין פרויקטים ייעודיים לילדים בגירים יותר. הנושא עלה לדיון בוועדה לזכויות הילד בכנסת שנערך ב־30 בנובמבר 2021.

אסיר, אילוסטרציה (צילום: istockphoto)

"איך זה שהילדים משלמים ככה על חטאי ההורים? ילדי אסירים הם ילדים שקופים לגמרי. איך זה שאין בשום מקום אזכור על זכויותיהם ושום גוף לא מטפל בהם?"

יו"ר הוועדה ח"כ מיכל שיר התייחסה לסוגיה: "שוב צריך לשאול, 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'? איך זה שהילדים משלמים ככה על חטאי ההורים? ילדי אסירים הם ילדים שקופים לגמרי. איך זה שאין בשום מקום אזכור על זכויות ילדי האסירים ושום גוף לא מטפל בהם?

"ילד להורה אסיר הוא חף מפשע ומחובתה של המדינה לשמור על שלומו רווחתו וזכויותיו. זכותו של הילד לשמור על קשר עם הוריו, גם אם ההורה אסור בכלא. בלתי מתקבל על הדעת שמוקצה זמן של חצי שעה, פעם בשבועיים, לילדים, ולא משנה כמה ילדים יש לאסיר.

"מה חטאו של הילד השלישי שהוא לא יכול להספיק לשוחח? הוועדה קוראת להאריך את זמן הביקור של ילד אצל הורהו האסיר, להרחיב אותו לשעות הבוקר ולהתחשב במספר הילדים שבאים לבקר. הוועדה תפעל להסדרת העברת המידע בין הגופים השונים לגבי ילדים קטינים של אסירים ולדאוג שיהיה מי שבאופן מוסדר יעקוב ויעזור להם".

.ח"כ מיכל שיר, 2019 (צילום: Noam Revkin Fenton/Flash90)

ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר בתגובה: "שירותי הרווחה מטפלים במשפחות ובילדים במצבי סיכון בין אם פנו בעצמם לקבלת שרות או בין אם דווחו לשירותי הרווחה בשל היותם בסיכון. נכון להיום, על פי חוק, מקבלים שירותי הרווחה מידע אודות אסירים שנשפטו למאסר בגין עבירות של אלימות במשפחה ושל גילוי עריות ובהתאם לכך מותאמות תכניות לטיפול לילדיהם.

"החלת תוכניות אלו לילדי כלל האסירים מחייבת העברת מידע ממערכת אכיפת החוק למערכת הרווחה אודות המשפחות, דבר שמחייב שינוי חקיקה".

משב"ס נמסר בתגובה: "בית סוהר הוא סביבה מורכבת לביקורי ילדים. סוהרי שב"ס ערים לכך ומונחים לפעול ברגישות ככל הניתן במהלך הביקורים. לא מוכרים לנו מתחמי ביקורים שאין בהם שירותים ואיננו יודעים באילו אירועים מדובר.

"יחד עם זאת, חשוב לציין כי קיימת היתכנות להארכת זמן הביקור בהתאם להחלטת מפקד בית הסוהר ותוך התחשבות בבקשת האסיר ובמספר נושאים מקצועיים וניהוליים הנלקחים בחשבון.

"ככל ויש למבקרים תלונה בנוגע למאורע כזה או אחר, יש בידיו להתלונן בפני אחראי המתחם או בפנייה לאחר הביקור בדרכים המקובלות. ברור לנו כי קיום ביקורים סגורים בלבד, ללא מגע פיזי, נוחים פחות ומקשים על ילדי האסירים.

"יחד עם זאת, מגפת הקורונה על שלל הווריאנטים מדבקת בצורה יוצאת דופן גם בקרב מחוסנים, ושב"ס נדרש ליישם הגבלות זמניות לשם שמירה על בריאות האסירים המוחזקים במתקניו".

מהרשות לשיקום האיסור טרם נמסרה תגובה.