בעוד שעיני העולם נשואות לאוקראינה ולקרב האקדוחנים בצהרי פברואר קפוא בין ביידן לפוטין, הגחלים הלוחשות במזרח התיכון ממשיכות בשלהן, ולהלן המשבר הנוכחי בשכונת שייח' ג'ראח – או שמעון הצדיק, תלוי את מי שואלים.

חבר הכנסת איתמר בן-גביר לא פספס את ההזדמנות שנקרתה בדרכו להגיע לכותרות וקיבל את ליטרת הבשר שלו, עם התעלפות לרגלי שוטרים וחזרה לשטח כשתחבושת לראשו, משל היה אריאל שרון במלחמת יום הכיפורים.

הדמיון היחיד בין השניים הוא בכך שעליית שרון להר הבית הייתה הטריגר לאינתיפאדה השנייה. נקווה שנוכחותו של בן-גביר בשייח' ג'ראח לא תוביל לשלישית.

ח"כ איתמר בן-גביר עם תחבושת על ראשו בשכונת שייח' ג'ראח, 14 בפברואר 2022 (צילום: Leib Abrams/Flash90)

וזו בדיוק הנקודה שצריך להתעכב עליה. למרות הניצול הפוליטי של החיכוך בשייח' ג'ראח, האירוע לא ממש גורר את השטח למהומות. המהומות הקשות ביותר הן – בינתיים – פוליטיות בלבד, בין הרשימה המשותפת לרע"ם, בין בן-גביר לראש הממשלה נפתלי בנט.

במאי בשנה שעברה, הלשכה של בן-גביר בשייח' ג'ראח הייתה אחת העילות בהן נתלה חמאס כשירה מטח רקטות מפתיע על ירושלים. אולם השוני הפעם הוא היעדר מרכיב הר הבית.

במאי בשנה שעברה, הלשכה של בן-גביר בשייח' ג'ראח הייתה אחת העילות בהן נתלה חמאס כשירה מטח רקטות על ירושלים. אולם השוני הפעם הוא היעדר מרכיב הר הבית

במאי 2021 פרצו כוחות הביטחון להר במהלך חודש הרמדאן בשל המהומות שם וזריקות האבנים לרחבת הכותל. מבחינת חמאס, שהיה אז במצב של קיפאון כלכלי ומדיני מוחלט, זה היה קרש הצלה; מבחינת הרשות הפלסטינית, אסון.

חמאס קרא היטב את המפה וירה בהפתעה מוחלטת לעבר ירושלים. הוא הצטייר כמגן אל אקצא, הביך את הרשות הפלסטינית שגמגמה וחייב את ישראל להגיב.

ירוטי כיפת ברזל ליד אשדוד ביום השישי של מבצע שומר החומות, 15 במאי 2021 (צילום: Avi Roccah/Flash90)

הארגון העזתי אמנם שילם מחיר כבד במלחמת "שומר החומות" אבל הוא הרוויח מאז חיבוק קטארי, טורקי ומצרי שהוביל לתחילת תהליך שיקום רצועת עזה. זה אמנם עדיין מדשדש יחסית מבחינת הבנייה עצמה, אבל לצד זאת הכסף זורם – בעיקר דרך יציאתם של 10,000 פועלים מהרצועה לישראל.

זו בדיוק הסיבה שהאיומים הנוכחיים של חמאס הם, בשלב הזה, מס שפתיים. האינטרס של יחיא סנוואר כרגע הוא להמשיך לקבל כסף לשיקום, יציאת פועלים ומעבר סחורות מישראל ומצרים. מעבר לזה הוא קורא היטב את המפה הבינלאומית.

האיומים הנוכחיים של חמאס הם, בשלב הזה, מס שפתיים. האינטרס של יחיא סנוואר כרגע הוא להמשיך לקבל כסף לשיקום, יציאת פועלים ומעבר סחורות מישראל ומצרים

טורקיה, הפטרונית מטעם האחים המוסלמים, נמצאת בימים אלה בנתיב הפוך ל-2021 – ממש מחשבת מסלול מחדש. אנקרה עושה הכול כדי להתקרב לירושלים, אפילו רומזת בשיחות סגורות לדרג המדיני שהיא מוכנה לשקול מחדש את הימצאותם של בכירי חמאס בטורקיה.

את המסר הזה קיבלה ישראל ביממה האחרונה, לקראת ביקורה של משלחת ההכנה הטורקית בארץ. כשרג'פ טאיפ ארדואן מאותת כל כך חזק, סנוואר לא יכול שלא לראות.

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן (צילום: Mustafa Kamaci/Turkish Presidency via AP)

לא מדובר באהבת מרדכי. זוהי קריאה אסטרטגית נכונה של המפה. אירופה משוועת לגז, ונשיא טורקיה מבין שהוא יכול להיות תחנה חשובה בדרך של הגז הישראלי-מצרי לשם – במיוחד אחרי שארצות הברית משכה את חסותה מפרויקט איסטמד, צינור הגז היווני-קפריסאי-ישראלי-מצרי.

וזו לא רק טורקיה שגורמת לרוחות חדשות. אירוע אחד השבוע סימל יותר מכל את מערכת היחסים ההדוקה בין ירושלים לקהיר ועד כמה רחוק המשטר המצרי הנוכחי מחמאס.

במצרים נערכה ועידת האנרגיה האזורית שבה נכחה גם שרת האנרגיה קארין אלהרר. כמיטב המסורת הוכרז על כניסתו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי כשכל הקהל עומד על רגליו. הנשיא המצרי נכנס לאולם ובמקום לפנות לדוכן הנואמים ניגש ישר לחבק (במגבלות קורונה) את השרה הישראלית.

את התמונה הזו ראו בכל העולם הערבי והבינו: מצרים וישראל רואות עין בעין לא רק את העתיד האנרגטי של המזרח התיכון אלא גם בתחומים נוספים. סנוואר מבין את זה כבר זמן רב.

את התמונה ראו בכל העולם הערבי והבינו: מצרים וישראל רואות עין בעין לא רק את העתיד האנרגטי של המזה"ת אלא גם תחומים נוספים. סנוואר מבין את זה כבר זמן רב

זה וידאו מדהים: נשיא מצרים א-סיסי נכנס לכנס האנרגיה בקהיר. כל הקהל נעמד על הרגליים ומוחא כפיים. א-סיסי חוצה את כל האולם מצד לצד כדי לברך לשלום את שרת האנרגיה הישראלית קארין אלהרר. אתם חייבים לצפות בזה???????????????????? pic.twitter.com/DR02pV6nwt

— Barak Ravid (@BarakRavid) February 14, 2022

אבל למרות הנסיבות הלכאורה מרגיעות הללו, מטען הצד בשייח' ג'ראח לא נוטרל. בעוד חודש אמורה ישראל לפנות שתי משפחות ערביות מהשכונה בעקבות פסיקת בג"ץ שקבעה כי הבתים בהם הן מתגוררות עשרות שנים, שייכים ליהודים. זה יקרה סמוך מאוד לרמאדן, מה שמבטיח הד חזק ברשתות החברתיות הערביות. בישראל מבינים זאת היטב.

בינתיים כל ניסיונות הפשרה ביו הצדדים נדחו. אולי גם כאן הניצים – הבעלים והמפונים – מנסים לחקות את פוטין: ללכת הכי רחוק שאפשר, כדי לגרום לצד השני להתקפל.