זה לא ליברמן, זה ההייטק

ניתוח הנתונים מראה כי בניגוד לנדמה, הצמיחה בתקופת הקורונה הייתה מעטה - אבל גם זה מצוין לעומת מדינות אחרות ● הסיבה היא מבנה המשק הישראלי, המתבסס על הייטק ותעשיות מתקדמות - וגם כמה הימורים מוצלחים של הממשלה הקודמת ● החדשות הרעות: בזמן שהייטקיסטים התעשרו, החלשים התרוששו ● והפערים שהחלו להצטמצם בעשור הקודם חזרו להתרחב

מרכזי הייטק בהרצליה פיתוח, אוקטובר 2020 (צילום: גילי יערי/פלאש90)
גילי יערי/פלאש90
מרכזי הייטק בהרצליה פיתוח, אוקטובר 2020

הכותרות בישרו השבוע על הישג גדול למדינת ישראל ולממשלת השינוי, "שיא של 21 שנה": המשק הישראלי צמח ב-2021 ב-8.1%. שלא במפתיע, ראש הממשלה נפתלי בנט, שר האוצר אביגדור ליברמן ושאר בכירי הממשלה מיהרו לחגוג על ההישג ולייחס אותו לעצמם.

הנתון הזה אינו מומצא. אבל ניתוח שלו מראה כי מדובר באירוע דרמטי פחות מכפי שנדמה. השנים שאחרי משבר קשה מתאפיינות בצמיחה גבוהה, מסיבה מתמטית פשוטה: כאשר נופלים לבור ומטפסים ממנו, בדרך החוצה תמיד יש עלייה תלולה.

2020 התאפיינה בצמיחה שלילית כמעט בכל העולם, ולכן 2021 התאפיינה בצמיחה חדה. גם בצרפת, למשל, פורסם כי הצמיחה הכלכלית ב-2021 "הייתה הגבוהה מזה 52 שנה".

מניתוח שערכנו לנתוני הצמיחה בעזרת כלכלנים, עולה כי הצמיחה בישראל במהלך תקופת הקורונה כולה הייתה קלושה – אך גם זה מצב טוב ביחס למדינות מפותחות אחרות שרמת החיים בהן נמוכה יותר מאשר לפני המגפה.

מניתוח נתוני הצמיחה בעזרת כלכלנים, עולה כי הצמיחה בישראל במהלך תקופת הקורונה כולה הייתה קלושה – אך גם זה מצב טוב ביחס למדינות מפותחות אחרות שרמת החיים בהן נמוכה יותר מאשר לפני המגפה

הסיבה להצלחה החלקית היא בעיקר אופיו המיוחד של המשק הישראלי, שמתבסס על הייטק יותר מאשר כמעט כל משק אחר בעולם. בשנתיים של מגפת הקורונה, העולם עבר דיגיטליזציה וההייטק פרח ושגשג בשעה שענפים אחרים קרסו.

ההייטק מכניס לישראל כסף שכל הציבור נהנה ממנו ובתקופת הקורונה הוא הציל את המשק כולו. אבל היה לכך מחיר: הפער העצום בין אנשי ההייטק, והשכבות המבוססות שמושפעות מהצמיחה בהייטק ישירות, לבין השכבות החלשות, גדל עוד יותר.

הייטק שיש לו מדינה

מקובל למדוד רמת החיים בתוצר מקומי גולמי (תמ"ג) לשנה לנפש – סך כל הסחורות שיוצרו והשירותים בתשלום שסופקו במדינה בשנה, חלקי מספר תושביה. לכן, שינויים ברמת החיים נמדדים בצמיחה לנפש ולא בצמיחה נומינלית.

מאחר והאוכלוסייה בישראל גדלה מהר, הצמיחה לנפש בישראל נמוכה מהצמיחה הנומינלית.  הצמיחה לנפש (הצמיחה בסך הסחורות והשירותים בניכוי גידול האוכלוסייה) עמדה בישראל ב-2021 על 6.3% ולא על 8.1%.

הסיבה להצלחה היא בעיקר שהמשק הישראלי מתבסס על הייטק. בשנות הקורונה, העולם עבר דיגיטליזציה וההייטק שגשג והציל את המשק כולו. אבל הפער העצום בין אנשי ההייטק לשכבות החלשות, גדל עוד יותר

גם במונחי צמיחה לנפש, נרשמה בישראל ב-2021 צמיחה גבוהה ביחס לעולם, אבל לא "הגבוהה ביותר במערב".

בצרפת וביוון נרשמה צמיחה לנפש של כ-7% (כלומר, גבוהה מעט יותר מבישראל), באיטליה ובבריטניה – כ-6.5%; בארה"ב – של כ-5%, בשוודיה – 4.7%, בקוריאה הדרומית – כ-4%, בגרמניה – 2.7%; ביפן – כ-2%; באיחוד האמירויות כ-2%, בירדן כ-1.5%. בסין נרשמה צמיחה לנפש של כ-8%. רוב מהמדינות הללו טרם פרסמו נתונים רשמיים על 2021 אלא רק הערכות.

ב-2020 המצב היה שונה מאוד: התוצר התכווץ במרבית העולם, כולל ישראל. התוצר הישראלי התכווץ ב-2020 בכ-2%, והתוצר הישראלי לנפש – בכ-3.9%. 

ישראל ספגה ב-2020 מכה קלה מאשר רוב המדינות המפותחות. התוצר לנפש באיחוד האירופי צנח ב-2020 ב-6.1%. בגרמניה התוצר לנפש צנח ב-4.7%, בצרפת – ב-8%, – כלומר, צניחה חדה כפליים מאשר בישראל. באיטליה הוא צנח ב-8.7%, ביוון ב9%, בבריטניה ב-9.9%, באיחוד האמירויות ב-6.1% ובלבנון ב-21%.

בארה"ב נרשמה ב-2020 ירידה של 3.7% בתוצר לנפש, כלומר קצת פחות מאשר בישראל. בשוודיה, שבה לא היו סגרים אך היא נפגעה מסגרים במדינות אחרות ומהחלטה אישית של תושבים להסתגר – ב-3.6%. באוקראינה התוצר לנפש ירד ב-3.4%, באוסטרליה ב-1.3% ובקוריאה ב-1%. ואילו בסין, המדינה ש"ייצאה" לעולם את המגפה כולה, התוצר למשק דווקא עלה ב-2020 ב-2.1%.

מצבה של ישראל היה, איפוא, פחות גרוע משל רוב המדינות המפותחות ב-2020 וטוב יותר ב-2021. לכן בממוצע של שתי שנות הקורונה, מצבה יותר טוב, או פחות גרוע. התוצר לנפש בישראל רשם בשתי שנות הקורונה יחד עלייה שנתית ממוצעת של כ-1.2%.

בממוצע של שתי שנות הקורונה, מצבה של ישראל יותר טוב, או פחות גרוע. התוצר לנפש בישראל רשם בשתי שנות הקורונה יחד עלייה שנתית ממוצעת של כ-1.2%

ואילו מדינות רבות רמת החיים עדיין נמוכה כיום מכפי שהייתה לפני שנתיים. המצב העגום הזה שורר בבריטניה, צרפת, גרמניה, איטליה, יוון, קפריסין, אוקראינה, איחוד האמירויות, ירדן, הרשות הפלסטינית וכן לבנון, שכלכלתה הגיעה לקריסה ממש.

ואילו בארה"ב רמת החיים עלתה מעט מ-2019 עד היום, בשיעור דומה לזה שבישראל, וכך גם ביפן ובשוודיה. בקוריאה הדרומית ובאוסטרליה נרשמה בתקופת המגפה עלייה גבוהה יותר ברמת החיים מאשר בארץ, ואילו בסין רמת החיים זינקה בכ-5% לשנה.

יניב בר, כלכלן באגף המחקר של בנק לאומי (צילום: כפיר סיוון)
יניב בר, כלכלן באגף המחקר של בנק לאומי (צילום: כפיר סיוון)

"כשמשווים את ישראל למדינות שנפגעו קשה מהמשבר, ההבדל הכי בולט הוא שהמשק הישראלי מוטה הייטק", אומר יניב בר, כלכלן באגף המחקר של בנק לאומי.

"ההייטק יכול לעבור לעבודה מרחוק, מהבית, כמעט באפס התאמה, אז הוא נפגע מהסגרים והמגבלות בצורה מזערית. רק עובדי הייטק כמעט לא נשלחו לחל"ת. להיפך, ההייטק הרוויח מהמצב ושגשג יותר מאי פעם, בגלל שהמצב החדש חייב את כולנו לעבור לעשות הרבה פעולות בדיגיטל".

ההייטק הישראלי שבר בשנה האחרונה את כל השיאים האפשריים. השכר בהייטק עלה בכ-10% והגיע לכ-26 אלף שקל בחודש. במהלך השנה התבצעו 177 אקזיטים, שבהם נמכרו חברות ישראליות בכ-11.5 מיליארד דולר.

"מה שקרה להייטק בקורונה פשוט מדהים", אומר נתנאל היימן, ראש אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים, "ב-2020, הייצוא של כל הסחורות והשירותים מישראל ירד, חוץ מייצוא ההייטק – אפליקציות, תוכנות, סייבר, פינטק, מחקר ופיתוח שדווקא צמח ב-9.7%".

"ב-2021 ברוב הענפים הייתה עלייה בייצוא, אבל ייצוא ההייטק עלה עוד יותר. ייצוא הסחורות עלה בכל הענפים יחד ב-10%, שזה יפה. אבל תסתכל מה קרה לייצוא ההייטקי: עלייה של 27% בייצוא תוכנה, של 27% ברכיבים אלקטרוניים ושל 39% בייצוא מחקר ופיתוח".

עובדי מוביט חוגגים את עסקת המכירה לאינטל, נס ציונה, 5 במאי 2020 (צילום: Flash90)
עובדי מוביט חוגגים את עסקת המכירה לאינטל, נס ציונה, 5 במאי 2020 (צילום: Flash90)

"כשבמדינה אחת ענף דומיננטי נפגע חזק במשבר, ובמדינה אחרת יש ענף דומיננטי ששגשג, ברור שהמדינה הראשונה נפגעת יותר", אומר בר, "במדינות במערב ודרום אירופה, בריטניה, צרפת, איטליה, ספרד, התיירות חזקה מאוד. בזמנים רגילים, בערך 10% מהכלכלה שלהן זה תיירות, לעומת אחוז או שניים אצלנו. בהייטק המצב הפוך. זה מסביר הרבה".

"כשבמדינה אחת ענף דומיננטי נפגע חזק במשבר, ובמדינה אחרת ענף דומיננטי משגשג, המדינה הראשונה נפגעת יותר. בדרום ומערב אירופה התיירות חזקה מאוד, בערך 10% מהכלכלה, לעומת אחוז או שניים אצלנו. בהייטק המצב הפוך"

הענף הכי גדול הוא ענף השירותים, והוא נפגע קשה ב-2020. זה לא משפיע יותר מההייטק?
"לא. זה נכון שעסקים שנותנים שירותים ישירות ללקוחות, מופעים, אירועים, מסעדות, נפגעו הכי קשה. אבל בסוף יש כאן שרשרת מזון של כסף שמגיע לארץ מחו"ל, מייצוא, לחברות שמייצאות, משם לספקים שלהן, ומשם דרך הצריכה של העובדים הוא מתגלגל הלאה לכל המשק. אם הראשונים בשרשרת נפגעים, כולם נפגעים. ובישראל בערך חצי מהייצוא זה הייטק".

נתונים שפרסמו הלמ"ס הישראלית ומקבילותיה האמריקאית (SBC), האירופית (Eurostat), והבריטית (UOFNS) מראים ששיעור העובדים בהייטק בישראל גבוה יותר מבכל מדינות המערב.

כ-9.5% מהעובדים בישראל מועסקים במה שמוגדר כ"תעשיות מתקדמות". לעומת 8% בארה"ב ו-5.5% בבריטניה. המדינה היחידה שקרובה בכך לישראל היא אירלנד, ש-9.2% מעובדיה מועסקים בתעשיות המתקדמות, בשאר האיחוד האירופי שיעור העובדים בתעשיות המתקדמות נע בין 3.1% ביוון ל-5.8% באיסלנד ואסטוניה. בטורקיה הם רק 1.3% מהעובדים ובמדינות ערב פחות מ-1%.

ב"תעשיות המתקדמות" נכללות גם חברות הייטק קלאסיות שמייצרות תוכנות ואפליקציות, וגם חברות כמו אינטל, אלביט וטבע – מפעלים גדולים שאינם יכולים לעבור במלואם לעבודה מהבית. אבל גם הם נפגעו מהמשבר פחות ממפעלי תעשייה מסורתית.

"חברות שמייצרות תרופות, אמצעי לחימה וחומרה למחשבים המשיכו לעבוד גם כשהעולם עצר מלכת בסגרים של 2020 ותחילת 2021", אומר היימן, "זה שונה ממפעלים שמייצרים, למשל, רכיבי מתכת למכוניות ולמטוסים, או מוצרים כימיים, שנפגעו קשה בסגרים. המזל שלנו, כמדינה, זה שיש לנו ריכוז גבוה ביותר של תעשיות מתקדמות".

"חברות שמייצרות תרופות, אמצעי לחימה וחומרה למחשבים המשיכו לעבוד גם כשהעולם עצר מלכת. זה שונה מהתעשייה ה'כבדה' כמו מוצרים כימיים ומרכיבי מתכת, שנפגעה קשה בסגרים"

בסך הכול, מועסקים בתעשיות המתקדמות בישראל כ-300 אלף עובדים, יותר ממספר העובדים שנשארו בתעשיות המסורתיות, שעומד על כ-250 אלף. ישראל היא אחת מארבע המדינות היחידות בעולם שיש בהן יותר עובדים בתעשייות המתקדמות מאשר בתעשייה מסורתית, לצד אירלנד, טייוואן וסינגפור.

הבעיה היא שההייטק הוא ענף מצומצם ואליטיסטי שמעסיק עובדים מבוקשים, שגם לפני הקורונה נהנו מתנאי העסקה מצוינים בפער גדול מעובדים אחרים. וגם אם שאר העובדים ובעלי העסקים הקטנים בישראל נפגעו פחות בזכות ההייטק, הם לא בהכרח מרגישים כך, כיוון שהפער בינם לבין ההייטק גדל עוד יותר.

מה שמחמיר את המצב היא העובדה שמי שספגו את הפגיעה הקשה ביותר ב-2020 היו העובדים ובעלי העסקים מהשכבות החלשות.

מייסד מלאנוקס אייל ולדמן חוגג את האקזיט. 11 במרץ 2019 (צילום: Flash90)
מייסד מלאנוקס אייל ולדמן חוגג את האקזיט. 11 במרץ 2019 (צילום: Flash90)

מרבית הפעילות הכלכלית מתקיימת בענפי השירותים – חנויות, מקומות בילוי ופנאי, מסעדות, אירועים, הסעות, שירותי תיירות, בנקים ושירותים פיננסיים וכן המגזר הציבורי, כולל מערכת החינוך והבריאות.

בתוך המגזר הענק הזה נמצאו עובדים ובעלי עסקים שיכלו לעבור לעבודה מהבית – בעיקר המבוססים ביניהם, עובדים ועסקים שהוגדרו כחיוניים והמשיכו לעבוד, ומאות אלפים שנשלחו הביתה ממרץ עד מאי 2020 ומספטמבר 2020 עד פברואר 2021. רובם הגדול נמנו על העשירונים הנמוכים.

עובדים מהעשירונים הנמוכים יצאו לחל"ת יותר מאשר בעשירונים הגבוהים וסבלו גם מקיצוצי שכר. עסקים קטנים נסגרו יותר ועובדיהם נפגעו יותר. ערבים נפגעו יותר מיהודים, וחרדים יותר מחילונים. בפריפריה נפגעו יותר מאשר במרכז. מבקשי מקלט נפגעו יותר מכולם. מספר האנשים התלויים בתרומות מזון גדל.

עובדים מהעשירונים הנמוכים יצאו לחל"ת יותר. עסקים קטנים נסגרו יותר. ערבים נפגעו יותר מיהודים, וחרדים יותר מחילונים. בפריפריה נפגעו יותר מאשר במרכז

הפגיעה בעובדים הצטמצמה ב-2021, ועובדים רבים אף זכו להעלאה בשכרם בשל המחסור בעובדים שיצרו תשלומי החל"ת, התו הירוק והבידודים. אבל גם בשלב הזה השלל התחלק באופן לא שוויוני: עובדים חזקים יותר קיבלו העלאות שכר חדות יותר, וההייטקיסטים יותר מכולם.

אבטלה במשק (אילוסטרציה) (צילום: iStock)
אבטלה במשק (אילוסטרציה) (צילום: iStock)

הזינוק בפערים שהתחולל במשבר הקורונה התרחש בנסיבות מעציבות – אחרי שבשנים 2016-2019 הפערים בין עשירים ועניים בישראל רשמו ירידה משמעותית, לראשונה מזה עשרות שנים, בשל העלאות שכר והגדלת קצבאות. ואז הגיעה הקורונה. ובלאו הכי, הפערים בישראל הם מהגבוהים בעולם המפותח.

לדברי בר: "אין ספק שהעשירונים הנמוכים נפגעו יותר בחלק הראשון של המשבר, שבו העוגה כולה התכווצה. השנה, כשהעוגה כולה גדלה, גם החלק שלהם גדל. יש ההכנסה הפרטית הגולמית הפנויה גדלה ב-2021 בכל העשירונים. לא בכל הענפים, יש ענפים ספציפיים כמו התיירות שעדיין במצוקה, אבל לא עשירונים שלמים. ככה שהפער גדל, אבל מצב החלשים לא החמיר".

השאלה אם עדיף שיהיה לך קצת יותר ביד בזמן שהפער בינך לאנשים שיש להם הרבה יותר גדל עוד יותר.
"זאת שאלה ערכית שאני יכול להתחבר אליה כבנאדם אבל אין לי עליה תשובה ככלכלן. זה נכון שלטווח הארוך לפערים יש השפעה שלילית בהרבה אספקטים, כולל בכלכלה. הם פוגעים בחינוך שזאת הכלכלה העתידית ומורידים את הפריון. אבל אני לא בטוח שמה שקרה במשבר הקורונה ישפיע בטווח הארוך. אני חושב שהמדינה בסך הכול נחלצה מהמשבר יפה ובגדול חזרנו לאותה נקודה שהיינו".

"בטווח הארוך לפערים יש השפעה שלילית בהרבה אספקטים, כולל כלכלה. הם פוגעים בחינוך שזאת הכלכלה העתידית ומורידים את הפריון. אבל אני לא בטוח שמה שקרה במשבר הקורונה ישפיע בטווח הארוך"

בלי לשים לב, נתניהו וכ"ץ הצילו את התעשייה

לא רק ההייטק, גם התעשייה המסורתית בישראל ספגה מכה קשה פחות מאשר במדינות רבות אחרות. העובדה הזאת הצילה את פרנסתם של מאות אלפי עובדים, חלקם מהשכבות המוחלשות ורבים מהם בפריפריה, ותרמה להישרדותה של כלכלת המדינה כולה, ובכל זאת עברה כמעט מתחת לרדאר הציבורי.  ומוזר שכך, כי אחת הסיבות לכך הייתה החלטה חפוזה של מנהיג שמכונה לפעמים "מר כלכלה" ויודע לקחת קרדיט על כל הצלחה, שלו ושל זולתו.

בנימין נתניהו וישראל כ"ץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
בנימין נתניהו וישראל כ"ץ (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"מפעלי התעשייה בישראל נסגרו לחודש אחד בקושי,  במרץ-אפריל 2020, ואז נפתחו מחדש", מציין היימן, "זאת הייתה החלטת ממשלה שעברה בשקט ובקושי דיברו עליה. אחר כך, לאורך כל הסגר השני והשלישי והזמן שביניהם הם נשארו פתוחים. וזה, בזמן שבמדינות אחרות מפעלים נסגרו לחודשים ארוכים".

יכול להיות שבממשלה חששו לעשות רעש מהחלטה לתת למפעלים לפעול בזמן שרוב האנשים היו סגורים בבית?
"אולי, לא יודע. אני יודע שבתעשייה זאת הייתה הצלה".

"בצרפת, למשל, המפעלים היו סגורים לאורך כל שלושת חודשי הסגר הראשון ונסגרו מחדש אחר כך גם בסגרים הבאים", אומר בר, "אני חושב שזאת הייתה החלטה מוצלחת מאוד של ממשלת ישראל להשאיר אותם פתוחים לאורך רוב המשבר".

"יש סיבות ענייניות, בריאותיות, לזה שכאן השאירו מפעלים פתוחים ובאירופה סגרו אותם. זה קשור למבנה המבודד של המשק הישראלי. אנחנו מדינה מוטת ייצוא, אבל רוב המפעלים כאן, גם בתעשייה הכבדה, מייצרים מוצר ייחודי כמו דשן ספציפי לחקלאות או סכין ספציפית לתעשייה, והם המשיכו לעבוד ולייצר כי למרות כל הגלובליזציה, הם לא תלויים לגמרי במפעל אחר ובמדינה אחרת".

מפעל נשר ברמלה (צילום: יח"צ)
מפעל נשר ברמלה (צילום: יח"צ)

"בגרמניה ומדינות מזרח אירופיות כמו פולין וצ'כיה יש פסי ייצור שמתחילים במדינה אחת וממשיכים רצוף במדינה אחרת. הפסקת את הייצוא במדינה אחת – תקעת אותו בכולן. כל הכלכלה שם תלויה באנשי מקצוע שמתרוצצים בין מפעלים בכמה מדינות שונות ופועלים שחיים במדינה אחת ונוסעים כל יום למדינה אחרת, נניח מפולין לגרמניה או מהונגריה לאוסטריה, והייתה סיבה טובה לעצור אותם".

"בגרמניה ומזרח אירופה יש פסי ייצור שמתחילים במדינה אחת וממשיכים רצוף במדינה אחרת. הפסקת את הייצוא במדינה אחת – תקעת אותו בכולן. והכול תלוי באנשים שמתרוצצים ממדינה למדינה"

קצת כמו העבודה של הפלסטינים בישראל.
"אולי, אבל המעברים אצלנו נסגרים לעתים קרובות גם בשגרה, והכלכלה שלנו מתורגלת ומותאמת לסגירות האלה. באירופה חיים כבר עשרות שנים בגבולות פתוחים שהכלכלה מותאמת אליהם והסגרים היו מכה בשבילם".

מה המצב בארצות הברית, שגם הכלכלה שלה נפגעה פחות מאירופה?
"ארצות הברית היא במידה מסויימת משק אוטרקי שמייצר לתצרוכת עצמית, הכלכלה שלהם פחות תלויה בייצוא. בנוסף, בחלק מארצות הברית לא היה סגר בכלל והכלכלה המשיכה לפעול בערך כרגיל".

אז כשליברמן ובנט מתגאים שהמשק הישראלי במצב טוב יחסית בגלל ההחלטה שלהם לא להטיל סגר, הם מתהדרים בהישגים שאינם שלהם?
"אני לא רוצה לחלק ציונים לממשלות, אלא לדבר על עובדות: בהרבה מדינות המפעלים היו סגורים ב-2020 ואצלנו הם היו פתוחים. מאז החיסונים של 2021 ברוב המדינות המפותחות לא היו סגרים בכלל.

"וכאן יש עוד יתרון של ישראל על המערב: מבצע החיסונים אצלנו הלך מהר, ורוב האוכלוסייה הבוגרת כאן הייתה מחוסנת כבר במרץ, ואז פתחו את המשק, לעומת מדינות אחרות שאצלם התחסנו לאט והסגרים המשיכו עמוק לתוך האביב".

כמו ענפים אחרים, גם התעשייה נפגעה ב-2021 מהמחסור בעובדים. אבל את הפגיעה הזאת, לשם שינוי, ספגו דווקא בעלי החברות והמנהלים שלהן ולא העובדים.

נתנאל היימן, מנהל אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים (צילום: אסף שילה)
נתנאל היימן, מנהל אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים (צילום: אסף שילה)

היימן: "התעשיינים התמודדו עם מצב בלתי אפשרי ממש בזמן האומיקרון, כשלפעמים שליש מהעובדים ישבו בבית. הכלכלה מתאוששת, ההזמנות גדלו, והיה צריך לייצר יותר סחורה עם 30% כוח אדם פחות.

המחיר היה שהעובדים שכן הגיעו לעבודה נקרעו ממש, היה צריך להגדיל את הפריון עד קצה גבול האפשר. והחברות היו צריכות לשלם פעמיים, כי העובד שישב בבית קיבל משכורת כרגיל, לפעמים עם דמי בידוד, לפעמים בלי, ובינתיים העובדים שכן הגיעו לעבודה עבדו יותר שעות במקום אלה שלא, והיה צריך לשלם להם שעות נוספות".

"בזמן האומיקרון, לפעמים שליש מהעובדים ישבו בבית. העובדים שהגיעו לעבודה נקרעו ממש. והחברות היו צריכות לשלם פעמיים, לעובד שבבית משכורת רגילה, ולמי שעובד במקומו שעות נוספות"

אז בתקופה הזאת המפעל הרוויח פחות מהרגיל והעובדים דווקא הרוויחו יותר? המשבר בנקודה הזאת דווקא צמצם את הפערים החברתיים?
"בגדול כן, העובדים הרוויחו מהמצב הזה, למרות שעבדו קשה יותר. המחזורים גדלו בגלל הגידול בהזמנות, אבל הרווח של החברות נשחק בגלל שהוצאות השכר גדלו.

"בעיניי זה טוב, בסוף זה כסף שנכנס לישראל מייצוא והולך לצריכה ולרווחה. לא רק בתעשייה, יש לא מעט ענפים שבהם המשכורות עולות בגלל המחסור בעובדים, ולא מדברים על זה הרבה".

"לא יודע כמה זה משפיע על הפערים בחברה הישראלית בכללותם, כי זה אירוע זמני. וכמו שיש עובדים שמצבם השתפר, יש הרבה עובדים ובעלי עסקים קטנים שנפגעו ועדיין יושבים בבית.

"נראה לי שהאירוע הזה, הקורונה, ישפיע על החיים שלנו עוד הרבה זמן וקשה עדיין לדעת לאיזה כיוונים זה ייקח".

עוד 2,299 מילים
סגירה