המהומות העזות של השבועות האחרונים נתפסות כעניין לאומי ודתי. כך ראו זאת גם המפגינים והמתפרעים עצמם, גם המסיתים שליבו את השנאה והאלימות, וכך גם רבים מהפרשנים והמומחים שניסו להסביר את מקור הזעם.

הערבים ראו בהתפרעויות מחאה על פעולות ישראל בעזה ובהר הבית ושייח' ג'ראח בירושלים, ועל האפליה כלפיהם בתוך המדינה. היהודים ראו במעשיהם הגנה עצמית וניסיון לשמור על הריבונות היהודית מול האלימות שנתפסה כפרעות אנטישמיות.

טריגר אפשרי נוסף למהומות בקושי הוזכר. המהומות לא פרצו בתקופה רגילה. האבטלה בישראל הגיעה בשנה האחרונה, בזמן סגרי הקורונה, לשיא של כל הזמנים – כ-30%. גם באפריל השנה, אחרי פתיחת המשק, נרשמו בלשכות התעסוקה כ-640 אלף דורשי עבודה – פי ארבע מאשר לפני משבר הקורונה.

שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר וההתאוששות האיטית ביותר נרשמו בחברה הערבית והחרדית ובערים המעורבות.

מכוניות שרופות במרכז לוד, 11 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Heidi Levine)

במהלך המשבר, נרשמה האבטלה הקשה ביותר באילת, בית"ר עלית ומודיעין עלית, אך אלה נמצאות כיום בהתאוששות מהירה. כיום, המצב הקשה ביותר שורר באום אל פחם ובנצרת, שם נרשמו באפריל כ-24% אבטלה; ברהט ועכו, בהן נרשמו כ-19% אבטלה; ואחריהן בלוד, בת ים, רמלה וירושלים – שם התרחשו עיקר המהומות האחרונות.

המצב הקשה ביותר שורר באום אל פחם ובנצרת, שם נרשמו באפריל כ-24% אבטלה; ברהט ועכו, בהן נרשמו כ-19% אבטלה; ואחריהן בלוד, בת ים, רמלה וירושלים – שם התרחשו עיקר המהומות האחרונות

רבבות עצמאים וכן עובדים "בשחור" לא קיבלו פיצוי על ההשבתה ונותרו ללא מקור הכנסה; מספר האנשים הקרובים לסף רעב עלה; היקף האלימות במשפחה זינק; המצוקה הנפשית החריפה; בתי הספר נסגרו למשך רוב השנה; כשליש מהתלמידים, ורוב התלמידים הערבים, נעדרו מהלמידה המקוונת; 10% מהתלמידים נשרו. מומחים הזהירו שהנערים הללו בדרך להתדרדר לפשיעה אלימה.

מצוקות דומות נוצרו במדינות רבות שבהן הוטלו סגרים במהלך מגפת הקורונה. ואכן, השנה האחרונה בעולם התאפיינה במחאות המונים סוערות ואלימות. כמעט בכל המדינות שבהן הוטל סגר התקיימו הפגנות סוערות, חלקן אלימות. לרוב, המחאות נגד הסגרים עצמם היו מצומצמות בהיקפן. אך ייתכן שהתסכול והמצוקה התפרצו גם במחאות שלכאורה לא היו קשורות לקורונה.

בשנה האחרונה מתרחשת המחאה הגדולה אי-פעם במדינה כלשהי – מחאת החקלאים בהודו, שפרצה במחאה על רפורמה בתמחור התוצרת החקלאית. עשרות מיליוני חקלאים פרצו בשביתה כללית, ומיליונים השתתפו בהפגנות אלימות שבהן נהרגו כ-250 מפגינים ושוטרים ונפצעו אלפים.

מחאת החקלאים בניו דלהי, הודו, ב-6 במרץ 2021 (צילום: AP Photo/Altaf Qadri)

המחאה בהודו החלה באוגוסט, מיד אחרי סגר ארוך ואלים שבו עובדים עניים אולצו להסתגר בבתיהם, או גורשו מהערים לכפרים, והגיעו לרעב ממש – סגר שלא מנע את התפרצות הקורונה הקשה שהודו נמצאת בה כעת.

בארה"ב התרחשה המחאה הגדולה ביותר מזה 52 שנה בעקבות הירצחו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לפני שנה בדיוק במיניאפוליס. המחאה, שכללה הפגנות שלוות לצד התפרעויות אלימות שהביאו למותם של 25 אנשים, ונדליזם וביזה, הופנתה נגד האלימות המשטרתית והאפליה כלפי האפרו-אמריקאים, לכאורה בלא קשר למגפה ולסגרים. אבל ההנחה שיש קשר אינה מופרכת, ופורסמה במחקרים ובמאמרי פרשנות רבים.

האפרו-אמריקאים נפגעו בשיעור גבוה בהרבה מאשר הלבנים גם מהמגפה וגם מהאבטלה והמצוקה החברתית שיצרו הסגרים. אבטלת הצעירים השחורים הגיעה לכ-40% ובמדינות מסויימות ל-60%.

האפרו-אמריקאים נפגעו בשיעור גבוה בהרבה מאשר הלבנים גם מהמגפה וגם מהאבטלה והמצוקה החברתית שיצרו הסגרים. אבטלת הצעירים השחורים הגיעה לכ-40% ובמדינות מסויימות ל-60%

הפרשן הבכיר בעיתון "הוול סטריט ג'ורנל" ג'ראלד סייב וההיסטוריון רון צ'רניו מצאו קשר הדוק בין המחאה למשבר ולזינוק באבטלה כבר עם תחילתה. מחקר מקיף של אוניברסיטת מנצ'סטר בבריטניה, שהמחאה התפשטה גם אליה, קבע: "אבטלת הצעירים השחורים חזרה לשיעורים של שנות ה-80 – וכך גם היקף המחאה".

הפגנות אלימות בוושינגטון בעקבות הרצח של ג'ורג' פלויד, 31 במאי 2020 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

גם בישראל, השנה האחרונה הייתה רוויה בהפגנות סוערות שלכאורה לא היו קשורות למשבר הקורונה. המחאה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו התרחבה ממשמרת מחאה מצומצמת לאחת משתי המחאות הגדולות בתולדות המדינה. זה לא קרה בבת אחת: בזמן הסגר הראשון הפגנות "הדגלים השחורים" עדיין היו קטנות ואליטיסטיות.

ביוני החלה המחאה ההמונית של העצמאים על מדיניות הפיצוי. לאחר שארגון "השולמנים" השתלט על הפגנות העצמאים, ההפגנות בבלפור החלו לגדול, בעיקר בשל נוכחות גוברת של מפגינים צעירים. חלק מאלה שהפגינו בקביעות, העידו שהחרדה לעתידם ולפרנסתם דחפה אותם להצטרף להפגנות. עיקר הזעם עדיין הופנה נגד השחיתות של נתניהו, אך נשמעו גם זעקות על הטיפול הכושל במשבר, התחלואה, הסגרים והאבטלה.

ואילו במגזרים הדתיים התקיימה מחאת המונים על מותו במרדף משטרתי של אהוביה סנדק. האירוע אינו קשור כלל למשבר הקורונה – אבל אנשי חינוך ופעילים חברתיים במגזר החרדי מספרים כי חלק מהמתפרעים – הצעירים משולי החברה החרדית והחרד"לית – אשר השתתפו במחאת סנדק, השתתפו גם בהפגנות האלימות נגד הסגרים, ואחר כך בתגרות עם צעירים ערבים במהומות האחרונות.

המצוקה העמיקה זעם ישן

"מה שקרה בערים המעורבות עכשיו זה קודם כל מחאה על תנאי החיים שלנו", אומרת לזמן ישראל פידא שחאדה, חברת מועצת העיר לוד ומנכ"לית ארגון אמנינה לקידום התנדבות בחברה הערבית. "הייתה אלימות, משני הצדדים, אבל רוב הערבים פשוט יצאו להפגין. אי אפשר להפריד בין המאבק על הנושאים הלאומיים למצוקה היומיומית של הערבים בישראל.

תושבים ערבים מתאספים ליד המסגד בלוד במהלך המהומות בעיר, 12 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Heidi Levine)

"אחוזי האבטלה אצלנו הם הכי גבוהים, וכמובן שהם גדלו בקורונה. הרבה ערבים עובדים בניקיון, בבנייה, חברות קבלן, ולא רשומים בשום מקום. עובדים בשחור. ואלה עבודות פיזיות שנעצרו מייד כשהתחיל הסגר, וכל עובד כזה זה משפחה שנשארה בלי כלום. העמותה שלנו תמכה בביטחון התזונתי של העניים הערבים בקורונה, חילקנו סלי מזון, ואנשים בפירוש הגיעו למצב של רעב, חיו על פיתה יבשה.

"המצוקה העמיקה את הזעם שהצטבר לאנשים בלב במשך שנים. את התחושה שהרשויות, המשטרה, העירייה, התקשורת, מתייחסים אלינו כאויב. תלמיד יהודי מקבל השקעה של 28 אלף שקל בשנה, תלמיד ערבי – 16 אלף. אז כשסוגרים לכולם את בתי הספר, הערבי ירגיש יותר רע.

"המצוקה העמיקה את הזעם שהצטבר לאנשים בלב במשך שנים. תלמיד יהודי מקבל השקעה של 28 אלף שקל בשנה, תלמיד ערבי – 16 אלף. אז כשסוגרים לכולם את בתי הספר, הערבי ירגיש יותר רע"

"אומרים לך – שבי בבית, יש קורונה. נכון. אבל לא תמיד יש בית. רק בחודש האחרון ניתנו צווי הריסה ל-40 בתים של ערבים בלוד. גם על הבית שלי יש צו הריסה. אז פלא שאנשים כאן מזדהים עם האנשים בשייח' ג'ראח?"

האם הסיבה למצוקה היא רק אפליה? אם ערבים עובדים "בשחור" ובונים בתים בלי היתר, מי אשם בכך שהבתים נהרסים ולמפוטרים אין דמי אבטלה?
"הרשויות אשמות, כי החוקים נאכפים בצורה לא שוויונית, באופן שהערבים לא יכולים לקיים אותם. חוק התכנון והבנייה כל כך מסובך, שאני בקושי מבינה אותו למרות שיש לי תואר שני בתכנון עירוני. אבל דבר אחד ברור לכולם: שאיכשהו בפועל היהודי תמיד יקבל היתר לבנות והערבי לא.

פידא שחאדה (צילום: באדיבות המצולמת)

"עיריית לוד כל הזמן בונה פרויקטים חדשים ליהודים בלבד. בונים, בונים, ולערבים לא מאשרים כלום. וגם לא מסבירים בכלל איך החוק בנוי ואיך מקבלים היתר. גם בקורונה: בחודשים הראשונים, כל הפרסומים על הקורונה מטעם הרשויות היו בעברית. אנחנו עשינו הסברה על הקורונה, כדי שאנשים לא ימותו. אז פלא שהצטבר תסכול?

"בסוף, מה שהצית את האש, היו הרמדאן, ואל קודס, ואל אקצא. אנחנו אוכלוסייה מסורתית. ועל זה נוספו דברי ההסתה והפרובוקציות של חברי כנסת ואנשי ציבור נגדנו, כולל ראש העיר הכהניסט של לוד. אבל זה התיישב על מצוקות קיומיות קשות שאנשים סוחבים בחיי היום-יום".

"בסוף, מה שהצית את האש, היו הרמדאן, ואל קודס, ואל אקצא. ועל זה נוספו דברי ההסתה והפרובוקציות של חברי כנסת ואנשי ציבור נגדנו. אבל זה התיישב על מצוקות קיומיות קשות שאנשים סוחבים בחיי היום-יום"

גם דאוד עליאן מבית צפאפא בירושלים, יו"ר מרכז עטאא למיצוי זכויות של מובטלים ונזקקים, סבור שהמצוקה הכלכלית והחברתית בחברה הערבית תרמה לפרוץ המהומות. עליאן הזהיר כבר באפריל שעבר ש"אנשים בינתיים מסתדרים, אבל אם המצב ימשיך ככה, אנשים ידרדרו לעוני ולרעב, ואז יתחילו הפשע והאלימות".

מרכז עטאא מסייע למובטלים בירושלים בהתנהלות מול הביטוח הלאומי. לדברי עליאן, "הייתה עליה מטורפת בבקשות לדמי אבטלה במזרח ירושלים בקורונה. ההערכה היא שפוטרו 70-80 אלף בירושלים.

"המצב הכלכלי במזרח ירושלים תמיד היה קשה, והחמיר עוד יותר. התיירות הייתה מקור פרנסה עיקרי, והיא פשוט לא קיימת. במשפחה ממוצעת שם, יש מפרנס יחיד שמרוויח 6,000 שקל ברוטו בחודש, ועכשיו במקרה הטוב הם חיים מדמי אבטלה של 4,000".

תושבי מזרח ירושלים מפגינים מחוץ לבית המשפט במהלך דיון על פינוי תושבים בשכונת סילוואן, 26 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)

למרות זאת, עליאן סבור שהמצב הכלכלי-חברתי אינו הסיבה העיקרית למהומות: "זה תורם, אבל אני מאמין שהמהומות היו פורצות בכל מקרה. בסופו של דבר, מה שמצית את האש זה תמיד האיומים על אל אקצא.

"חלק מהמפגינים הם צעירים מהשוליים שממילא לא עובדים, ולא אכפת להם משום דבר, סתם רוצים בלאגן. ואחרים, הדתיים, שהמסגדים יותר חשובים להם מהכול. הרי ב-2017 לא הייתה מצוקה כלכלית מיוחדת, והיו הפגנות בגלל המגנומטרים".

הפגנות קטנות לעומת מה שקרה לאחרונה.
"נכון. לכן אני אומר – המצוקה הכלכלית מלבה. אבל המניע העמוק הוא הדת והזהות. הרי המפגינים יודעים שהבלאגן יפגע בפרנסה עוד יותר, יעכב את חזרת התיירים, ירחיק לקוחות יהודים. אבל הם מוכנים לפגוע בעצמם.

"המצוקה הכלכלית מלבה. אבל המניע העמוק הוא הדת והזהות. הרי המפגינים יודעים שהבלאגן יפגע בפרנסה עוד יותר, יעכב את חזרת התיירים, ירחיק לקוחות יהודים. אבל הם מוכנים לפגוע בעצמם"

"אני לא מסכים איתם, הם לא מייצגים את רוב הערבים שפשוט רוצים לחיות ולהתפרנס. אבל מה אני יכול לעשות, זה עולם הערכים של החבר'ה האלה. גם אצל היהודים. גם נוער הגבעות והפנאטים מ'להב"ה' מסכנים את עצמם בשביל הדת".

ח"כ איתמר בן גביר לצד בנצי גופשטיין בלשכה הזמנית שהקים בשייח' ג'ארח, 6 במאי 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

עליאן מסיים במסר אופטימי: "אני מאמין שהדינמיקות האלה יכולות לעבוד גם לטובה. עכשיו, עם ההתחסנות, הכלכלה תתאושש, מקומות העבודה, ונקווה שזה ירגיע קצת את האלימות משני הצדדים. לא ירגיע לגמרי, אבל ירגיע".

"הקורונה גרמה להדחקת הסכסוך"

לא מעט סוציולוגים שפנינו אליהם סירבו לענות לשאלות על הקשר בין הסגרים והמצב הכלכלי לבין הפגנות ומהומות בטענה כי הנושא טרם נחקר. זאת, למרות שעל הקשר בין אבטלה לבין מחאה ואלימות פוליטית נכתבו אלפי מחקרים, וההנחה שהוא קיים נחשבת לקונצנזוס.

ד"ר מריק שטרן, מומחה לפוליטיקה וממשל וחוקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, משוכנע שיש קשר בין המשבר החברתי שנוצר במגפה למהומות. "זה אירוע מורכב עם יותר מסיבה אחת", אומר שטרן. "הסיבות הלאומיות הן הגורם הראשי, והמציאות החברתית שנוצרה השנה הייתה מה שגרם לזה להתפרץ".

שטרן, החוקר את היחסים בין המגזרים בחברה בירושלים, פרסם בשנים האחרונות מחקרים שהצביעו דווקא על השתלבות של האוכלוסייה הפלסטינית-ירושלמית בחברה הישראלית. במחקר שהתפרסם לאחרונה הוא הצביע על כך שגם ההתמודדות עם הקורונה תרמה להשתלבות הזאת.

מיצג בכיכר רבין בתל אביב: אלף כיסאות לזכר אלף המתים מקורונה נכון ל-7 בספטמבר 2020 (צילום: AP Photo/Sebastian Scheiner)

"יש הבדל בין מה שקרה במהלך הקורונה למה שקורה עכשיו, כשזה נגמר", אומר שטרן. "הקורונה הייתה הזדמנות ליהודים ולערבים להתייחס אלה לאלה בצורה נורמלית, לחיות ולעבוד יחד כאילו אין סכסוך. השיח היה אנושי, מקצועי, ענייני.

"אבל הסכסוך לא נעלם, כמובן. הוא הודחק. זה היה 'פוס', לא 'שולם'. וברגע שהמגפה נגמרה, השנאות והזעם שהודחקו חזרו במלוא העוצמה, כמו התפרצות וולקנית. זה לא סתם קרה עכשיו, בסוף ה'פוס', כשהאבטלה גבוהה והשבר החברתי קשה".

"הסכסוך לא נעלם, הוא הודחק. וברגע שהמגפה נגמרה, השנאות והזעם שהודחקו חזרו במלוא העוצמה, כמו התפרצות וולקנית. זה לא סתם קרה עכשיו, כשהאבטלה גבוהה והשבר החברתי קשה"

"הקורונה גרמה לאובדן השליטה החברתית. רוב האנשים זקוקים לשגרה שמחזיקה את החיים בחתיכה אחת – ללכת לבית הספר, לעבודה, למפגשים חברתיים. פתאום אתה יושב בבית, חסר מעש, מבודד. וכמובן, המצוקה הכלכלית והחרדה שהיא מעוררת, ואלה חריפות במיוחד באוכלוסיות שגם ככה הן עניות – הערבית, החרדית – בדיוק אלה שהיו מעורבות במהומות. אז ברור שמתחים כאלה מתפרצים כשמתרחש אירוע לאומי שמצית אותם.

"הקורונה יצרה מצבים חדשים, וקשים, ביחסי האזרח והמדינה. מצד אחד – תחושה שהמדינה בשליטת יתר, משגיחה על כל תנועה קטנה שלך, שהכול אסור. מצד שני, תחושה של אובדן שליטה, שהאזרח מופקר לנפשו, שהמדינה לא לוקחת אחריות על החיים, הבריאות, הפרנסה.

מחאת העצמאים בכיכר רבין, 11 ביולי 2020 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

"במשך השנה הזאת היינו בטלטלות בין שתי התחושות הללו. בסגר הראשון הייתה תחושה חזקה של שליטת יתר. אחר כך, בהפקרות של הקיץ, נוצרה תחושת חוסר שליטה, והטלטלות המשיכו גם אחר כך".

איזה משתי התחושות המנוגדות גרמו לעיקר התסכול והזעם, לדעתך?
"תלוי באיזו אוכלוסייה מדובר ובטיב היחסים הרגילים שלה עם המדינה. באוכלוסיות המבוססות יותר, אלה שהפגינו נגד נתניהו בבלפור, יש אמון במדינה וציפייה שתתפקד ותגן עלינו, ואובדן השליטה היה יותר קשה. באוכלוסייה הערבית והחרדית, שגם ככה יש להן חוסר אמון במוסדות ותחושה של אכיפת יתר ואכיפה סלקטיבית, המגבלות, והשוטרים בכל מקום שנותנים קנסות, יצרו מתח.

"זה בלט במיוחד אצל החרדים. הם התייחסו לסגר כבזבוז זמן ללימוד תורה, אבל ברור שהרבנים הרגישו שהם מאבדים את השליטה החברתית. לכן הם עודדו את הסרבנות והמחאה נגד הסגרים".

ההנהגה החרדית טוענת שאלה שהשתתפו במהומות, גם נגד הסגרים וגם מול הערבים, הם שב"בניקים שעושים מה שהם רוצים ולא מה שאומרים הרבנים.
"זה נכון, אבל אותם שב"בניקים מפגינים ומתפרעים כתוצאה ישירה של אובדן השליטה שממנו הרבנים חששו".

מריק שטרן (צילום: חיה גלבוע)

עד כמה אתה רואה דמיון בין המחאות והמהומות בארץ, לסוגיהן השונים, למחאות גדולות שפרצו השנה בעולם?
"אתה יודע, איך שהתחילו המהומות בארץ קפץ לי לראש הדמיון שלהן להפגנות Black Lives Matter באמריקה. יש המון מכנה משותף. התסכול של האוכלוסייה המקופחת, שהמצוקה שלה גדלה עכשיו עוד יותר, הוונדליזם, תחושת הכאוס. גם הרטוריקה שבה מנהיגים ערבים ניסו להצדיק את המהומות. אני בטוח שהערבים מודעים לקיומן של ההפגנות באמריקה וזה הדהד להם בראש. וגם התגובה של הימין בארץ הזכירה את התגובה של הרפובליקאים שם".

זה מסר מעודד, לא? זה אומר שאנחנו לא שני עמים עוינים על סף מלחמת אזרחים, אלא חברה אחת שנקלעה למשבר שמביא לתסיסה זמנית.
"נכון. ואני מקווה שזאת הפרספקטיבה שתהיה לנו כבר בעתיד הקרוב, ושתהליך ההשתלבות בין האוכלוסיות ימשיך ויתעצם".

"הקורונה היא צונאמי שמייצר אפטר-שוק"

ד"ר ברוריה עדיני, מומחית לניהול מערכות בריאות ומנהלת המכון לחקר מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, אומרת שאין עדיין כלים מחקריים לבדיקת הקשר שבין משבר הקורונה לבין מחאות ומהומות שכביכול אינן קשורות אליו, אבל באופן אישי, היא משוכנעת שהקשר קיים.

"הקשר בין חוסר יציבות, מצב כלכלי רעוע, אבטלה וחוסר תקווה לאלימות, מהומות, הפגנות, הוא דבר ידוע", אומרת עדיני. "אי אפשר עדיין לקבוע מדעית שהוא מתקיים גם במקרה הזה, אבל אפשר לראות כאן את כל המרכיבים שמביאים לזה. הטריגר למהומות הוא כמובן העניינים הלאומיים, המתיחות סביב המסגדים, ההסתה, וכו', אבל לדעתי המצוקה החברתית היא מנוע הקיטור הגדול.

מהומות בהר הבית, 21 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Mahmoud Illean)

"אצל הערבים זה בולט. אצלם האבטלה והמצוקה הכלכלית הכי קשה. במגזר הדתי היהודי, שהשתתף במהומות מהצד השני, היה יותר ארגון מלמעלה".

גם אצל הערבים היו גורמים פוליטיים שעודדו את המהומות – חמאס, למשל – וגם המתפרעים היהודים שייכים לאוכלוסיות עניות שנפגעו קשות מהמצב.
"נכון. הכלכלי והפוליטי התערבבו אצל כולם. תוסיף לזה את היעדר אכיפת החוק על האוכלוסיות הללו, מה שגם מגביר את תחושת הקיפוח וההזנחה וגם את האפשרות לבצע מהומות אלימות. אבל כל זה היה קיים גם לפני הסגרים. אז השאלה שאתה מעלה, למה דווקא עכשיו ועד כמה האבטלה גרמה לזה, היא מאוד במקומה".

עד כמה המצב העצים, לדעתך, את המחאה נגד נתניהו?
"הקשר כאן פחות ברור לי. הרי רוב המפגינים בבלפור מגיעים מאוכלוסייה מבוססת. למרות שכן שמעתי צעירים שהגיעו להפגנות וסיפרו על מצוקה כלכלית ואמרו שהם באו להילחם על העתיד שלהם כי הממשלה הפקירה את כולנו".

המכון לניהול מצבי חירום ואסון מנהל סקרים שעוקבים אחרי "מדד החוסן" של החברה הישראלית. בסקרים נשאלים הנחקרים, בין השאר, עד כמה הם מרגישים מאויימים ומה הדבר שממנו הם הכי חוששים.

ד"ר ברוריה עדיני (צילום: משה בדרשי)

"אנחנו עושים מחקר כזה כל שנתיים, ומאז הקורונה – כל שלושה חודשים. בסקרים שעשינו במהלך הקורונה, לא הופתענו לגלות שתחושת האיום התעצמה בצורה חדה לעומת 2018.

"מה שכן הפתיע אותנו זאת התשובה לשאלה, ממה את/ה הכי חושש/ת. היינו מצפים שהתשובה תהיה 'המצב הבריאותי' או 'המצב הכלכלי'. להפתעתנו, באופן עקבי במחקרים של מרץ, יוני וספטמבר 2020 התשובה הייתה 'המצב הפוליטי, חוסר היציבות הפוליטי במדינה'. גם בתוך המגפה, הסגר, האבטלה, הדבר שהכי איים על האנשים היה הפלונטר הפוליטי!"

אולי זה קשור למחשבה שהפלונטר הפוליטי גרם לממשלה לתפקד גרוע במשבר, מה שהגביר את התחלואה, האריך את הסגרים ופגע בפיצוי הכלכלי? כלומר, שאנשים היו מודאגים מהמצוקה שחוו ביום-יום וקישרו את זה למצב הפוליטי?
"בוודאי. אנשים נבהלו לגלות שנכנסנו למשבר בלי ממשלה יציבה, ומהר מאוד גילו גם כמה זה מסוכן.

"בהשוואה בין אנשים בגילאים שונים, מי שתחושת החוסן שלהם נפגעה הכי הרבה הם בדיוק אלה שנפגעו הכי קשה מהמצב – גילאי 31-40. ההורים העובדים לילדים קטנים, שנפגעו הכי קשה מסגירת בתי הספר וגם מהפיטורים.

"מי שתחושת החוסן שלהם נפגעה הכי הרבה הם בדיוק אלה שנפגעו הכי קשה מהמצב – גילאי 31-40. ההורים העובדים לילדים קטנים, שנפגעו הכי קשה מסגירת בתי הספר וגם מהפיטורים"

"דווקא אצל המבוגרים, אלה שבסיכון הכי גדול מהקורונה עצמה, לא הייתה ירידה רבה בתחושת החוסן, ככה שברור שמאחורי הדאגה הפוליטית עמדה דאגה יומיומית יותר. מה שהפתיע אותנו זה עד כמה אנשים בארץ מחברים את המצב הפוליטי למצוקתם.

"שמנו לב לזה גם אחר כך, בסקר שעשינו בדצמבר, כשכבר התחיל מבצע החיסונים והסתמן כהצלחה, שהדאגה מהמצב הפוליטי ירדה – כנראה בגלל התחושה שהממשלה מתפקדת טוב יותר. אבל הדאגה מהמצב האישי, הכלכלי והחברתי, עלתה עוד יותר. וכשיש כל כך הרבה חרדה, מה הפלא שיש מהומות?"

מרכז קבלת החיסונים בכיכר רבין בתל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

פרופ' דניאל בר-טל מאוניברסיטת ת"א, מומחה לפסיכולוגיה חברתית-פוליטית וראש מכון וולטר לבך לדו-קיום, שספרו "אזור הנוחות של חברה בסכסוך" עוסק בהשפעת הסכסוכים על התמורות בחברה הישראלית, סבור שאירוע גדול כמו הקורונה נמצא בהכרח ברקע של כל האירועים המקומיים שמתרחשים באותה תקופה.

"הקורונה זה צונאמי. וכמו תמיד, יש לו אפקטים משניים, כולל מחאות", הוא אומר. "בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, היה גל של מהומות ומהפכות במדינות רבות. המהפכנים מחו על הבעיות המקומיות, אבל בכל המקומות עמד ברקע הזעם על המלחמה המטומטמת.

"בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה, היה גל של מהומות ומהפכות במדינות רבות. המהפכנים מחו על הבעיות המקומיות, אבל בכל המקומות עמד ברקע הזעם על המלחמה"

"ברור שהסיטואציה בהודו, בארצות הברית ובישראל שונה, ושלמחאת החקלאים, מחאת השחורים והמחאות בארץ יש מניעים שונים ורקע שונה – אבל הצונאמי של המשבר החברתי שהקורונה יצרה דוחף את כולם להתפרץ באותו זמן.

"בספר שלי יש רקע, ויש טריגר, ויש טריגר בתוך טריגר. הרקע למהומות באמריקה היה תחושת קיפוח של השחורים שנמשכת מאות שנים. הטריגר היה האבטלה, והטריגר בתוך טריגר היה הרצח של ג'ורג' פלויד, שהמחיש שוב שהמשטרה שם גזענית.

פרופ' דניאל בר-טל (צילום: גליה בר-טל)

"אצלנו המציאות עוד יותר מורכבת כי היא משתנה ממגזר למגזר. במגזרים מסויימים, אלה שמחוברים יותר לדמוקרטיה כערך, הטריגר היה משפט נתניהו והנסיונות לטרפד אותו. אבל גם במגזרים המבוססים, האליטות, בסוף המוני הצעירים יוצאים לרחובות כשהפרנסה שלהם מאויימת, כשהמים מגיעים עד נפש. ב-2011 זה היה מחירי הדיור, וב-2020 האבטלה. מאות אלפי צעירים ממעמד הביניים שבן לילה הפכו לעניים.

"במגזרים אחרים, מסורתיים יותר, הרקע שונה, הטריגר דומה, והטריגר בתוך טריגר שוב שונה. כמו שאני מסביר בספר, החברה הערבית יושבת באופן קבוע על חבית חומר נפץ של תחושת קיפוח יומיומית, מוצדקת. אפילו נתניהו הבין שמה שעלול יותר מכל להוציא את הערבים לרחובות זה מצבם הכלכלי, והגדיל את ההשקעה האזרחית בחברה הערבית".

"החברה הערבית יושבת באופן קבוע על חבית חומר נפץ של תחושת קיפוח. אפילו נתניהו הבין שמה שעלול יותר מכל להוציא את הערבים לרחובות זה מצבם הכלכלי, והגדיל את ההשקעה האזרחית בחברה הערבית"

הייתכן שההשקעה בערבים, וההשתלבות שלהם בחברה הישראלית, הגדילו את האיום על אוכלוסיות יהודיות חלשות, וזה תרם למהומות מהצד שלהם?
"בהחלט! החלשים בתוך החברה היהודית חשים מאוימים דווקא מזה שהערבים משתלבים. אנשים לא אוהבים להודות בזה, אבל דווקא החלשים רוצים שיהיה מישהו עוד יותר חלש מהם, וכשהם רואים שהערבים מתחילים להתקדם ולהשתלב זה מאיים עליהם.

"ואז בא הטריגר של האבטלה שפגעה בחלשים במיוחד. ואז בא הטריגר בתוך טריגר – הגיעו איתמר בן גביר וחבריו הפירומנים ואנשי להב"ה וכל המשוגעים הללו, וזרקו את הגפרור לתוך חבית אבק השרפה.

"יחד עם זה, חשוב לי שהמסר שייצא ממה שאני אומר לא יהיה מסר פשטני, כי זה לא שאם התעסוקה תחזור הכול יהיה בסדר וחבית אבקת השרפה תיעלם. בסוף, יש כאן סכסוך לאומי, אפליה וכיבוש שצריך לסיים, ועד אז – כל פעם יבוא טריגר אחר וזה לא ייגמר".