הר הבית הופך למטען נפץ קבוע: בכל רמדאן הוא מתפוצץ, ובכל פעם גלי ההדף הופכים לחזקים יותר. אמנם כרגע – ובשונה מרמדאן 2021 – ישראל לא מנהלת הסלמה תלת חזיתית ביהודה ושומרון, בעזה ובירושלים; אבל השנה, ההדף המדיני גדול וחמור מהצפוי.
ירדן, כרגיל, הייתה הראשונה להחריף את הטון, עד כדי קריאה של ראש הממשלה הירדני לפגוע בלובשי מדים ישראלים. בכלל, ירדן בהקשר של הר הבית הפכה לרגישה מאוד ומכאן גם קיצונית יותר בשנים האחרונות.
אמנם עבדאללה מלך ירדן התאמץ מאוד לפני תחילת החג להרגיע את האווירה ולתאם עד כמה שניתן את המהלכים מול ישראל בסדרת פגישות עם הנשיא יצחק הרצוג ושר הבטחון בני גנץ, אבל רגע האמת תפס אותו לא מוכן, במיטת חוליו בגרמניה. זה בהחלט לא מצב אידאלי בשלטון מונרכי מעורער.
עבדאללה התאמץ מאוד לפני תחילת החג להרגיע את האווירה ולתאם עד כמה שניתן את המהלכים מול ישראל בסדרת פגישות עם הנשיא הרצוג ושר הבטחון גנץ, אבל רגע האמת תפס אותו לא מוכן, במיטת חוליו בגרמניה
מעבר להפגנות הזעם ברחוב הירדני, עבדאללה מאותגר גם מתוך בית המלוכה, על ידי אחיו למחצה ויורש העצר לשעבר חמזה, שלא מהסס למתוח על המלך ביקורת גלויה. לפיכך, עיקרה של התגובה החריפה של ראש הממשלה הירדני בישר אל-ח'סאונה, שללא ספק תואמה עם המלך עבדאללה, היה להרגיע את הרחוב הירדני. ישראל בהקשר הזה הייתה האמצעי, לא המטרה.
נכון להיום נמנעת ירושלים מלהגיב בחריפות כלפי עמאן ומסתפקת בהצהרות מאופקות. דרישת שר המשפטים גדעון סער לזמן את השגריר הירדני לבירור זכתה להתעלמות מופגנת של ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד. יש שיגידו בצדק, משום שנראה כי סער קורץ לבייס הנעלם/לא קיים שלו בצוק העיתים. כך או כך, ישראל בהקשר הירדני זהירה מאד ולא מן הנמנע שמאחורי הקלעים היא מקבלת מסרים אחרים.
אלא שבעוד התגובה הירדנית הייתה פחות או יותר צפויה ומובנת, במשרד החוץ לא שיערו שאיחוד האמירויות תנקוט עמדה נחרצת, עד כדי זימון שגריר ישראל לשיחת נזיפה. מייד אחר כך בוטל גם מטס השלום האזרחי שתוכנן ליום העצמאות.
רמדאן 2022 הפך למשבר הרציני הראשון תחת הסכמי אברהם. בינתיים משרד החוץ בחר לנהל אותו בזהירות ומתחת לרדאר התקשורתי, ללא הצהרות חריפות או צעדי נגד מתריסים. אולי העובדה שלפיד נמצא בחופשה בספרד תרמה לכך.
רמדאן 2022 הפך למשבר הרציני הראשון תחת הסכמי אברהם. בינתיים משרד החוץ בחר לנהל אותו בזהירות ומתחת לרדאר, ללא הצהרות חריפות או צעדי נגד מתריסים
בהקשר הזה צריכה להישאל השאלה האם משבר מדיני בסדר גודל כזה לא ראוי לנהל מישראל, גם בעידן הדיגיטלי.
מי שיושב בינתיים על הגדר במשבר הזה הוא השושבין האמריקאי של הסכמי אברהם, שלא נכנס ממש לעובי הקורה.
שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן הסתפק בשיחה עם מקביליו בישראל ובירדן, ועל פי ההודעות הרשמיות שיצאו מוושינגטון, עמאן וירושלים, הוא אמר לכל אחד מהצדדים את מה שרצה לשמוע. את הנפיצות של הר הבית מכירים היטב בוושינגטון ומכאן נגזרת הזהירות. יש שיכנו אותה מס שפתיים.
שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן הסתפק בשיחה עם מקביליו בישראל ובירדן, ועל פי ההודעות הרשמיות שיצאו מוושינגטון, עמאן וירושלים, הוא אמר לכל אחד מהצדדים את מה שרצה לשמוע
לצד המשברים המדיניים נשאלת שאלת התבונה הישראלית. בשנתיים האחרונות ישראל מוצאת את עצמה במשבר מדיני וביטחוני חריף סביב הר הבית במהלך חודש הרמדאן.
זה כבר לא אירוע בודד אלא כנראה התבססותה של תופעה מסוכנת. הפלסטינים זיהו כאן חולשה ישראלית והם לא מתכוונים להרפות ממנה. הר הבית נתפס ביתר שאת בשנים האחרונות כמאחז הפלסטיני היחיד שלא בשליטת ישראל, ויש מי שרוצה להעצים את המסר הזה.
אמנם השנה נעשה ניסיון לגייס את ירדן והרשות הפלסטינית מבעוד מועד כדי לנטרל במעט את המוקש, אבל במבחן המציאות התוכנית קרסה. ירדן, הרשות הפלסטינית והאמירויות בחרו צד, לכן נראה שנדרשת כאן חשיבה ישראלית מחודשת.
אף אחד בירושלים לא חושב לבטל את עליית היהודים להר, הסכמה שהתקבעה בסטטוס קוו, אבל בהחלט ניתן לחשוב על הגבלה נוספת של המספרים בזמנים רגישים. מעבר לכך, נשאלת השאלה האם הפריצה למסגד, זו השנה השנייה ברציפות, הכרחית מבחינה ביטחונית וסדר ציבורי.
אף אחד בירושלים לא חושב לבטל את עליית היהודים להר, הסכמה שהתקבעה בסטטוס קוו, אבל בהחלט ניתן לחשוב על הגבלה נוספת של המספרים בזמנים רגישים
האם המשטרה לא יכלה להסתפק בהקפת המסגד ודרישה מהווקף וירדן לטפל במי שמחללים את קדושתו בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה? כך יכלו להימנע מתמונות של שוטרים חמושים במקום קדוש. המשטרה ללא ספק נקרעת כאן בין צורך ביטחוני לרגישות דתית ומדינית, אבל לעיתים תמונה אחת שווה אלף מילים. עובדה שלמחרת רוב העצורים שוחררו.
וכאן מפליא לראות איך – שוב! – בישראל לא מבינים שכל ההסברים ההגיוניים (בעיניים ישראליות) לא מתקבלים בעולם המערבי וכל שכן בעולם המוסלמי שרואה בכך עוד הוכחה לניסיון להשתלט על כיפת הסלע.
בהקשר הזה לא ניתן לנקות את הווקף מאחריות לאירוע ולכן חייבים לדרוש התערבות ירדנית נחרצת מולו, כולל לחץ מצד מדינות סוניות מתונות. תמונות המהומות במסגד לא משרתות אף משטר פרגמטי באזור, ואת זה ישראל חייבת למנף הרבה יותר.
ואם במדינות האזור עסקינן, ראוי להתעכב על התגובה הטורקית המפתיעה. אם בעבר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן נהג למנף את האירועים בהר הבית לסדרת גינויים חריפים, קמפיין פאן-ערבי ואיומים ישירים על ישראל, הרי שהשנה האירועים פגשו ארדואן אחר, כזה שמבין שהוא זקוק לישראל.
אם בעבר הנשיא הטורקי נהג למנף את האירועים בהר הבית לסדרת גינויים חריפים, קמפיין פאן-ערבי ואיומים ישירים על ישראל, הרי שהשנה האירועים פגשו ארדואן אחר, כזה שמבין שהוא זקוק לישראל
את נאומי הלהג והתוכחה, ארדואן החליף בשיחה אישית עם ידידו החדש, הנשיא הרצוג. אמנם בשיחה הובעה מחאה, אבל הטון היה שונה לגמרי.
ארדואן שוב קורא נכון את המפה ומבין שכל אמירה קיצונית שלו תרחיק אותו מהיעד האסטרטגי החדש שלו: בניית צינור גז ישראלי-טורקי לאירופה. בישראל מריחים אדי דלק באוויר; בטורקיה, אדי גז.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו