חוק יסוד הלאום חזר השבוע לכותרות בעקבות פרסום זהותו של סא"ל מחמוד חיר א-דין, קצין המודיעין הדרוזי שנהרג בפעולת צה"ל בעזה ב-2018, אותה שנה שבה נחקק החוק. מיד עם הפרסום, עלתה קריאה לשנות או לבטל את החוק, מצד אנשי ציבור דרוזים ופוליטיקאים יהודים כאחד, ובעקבותיה הקריאה הנגדית שלא לשנותו, והוויכוח המתוקשר פרץ מחדש.
מעט חוקים מעוררים כל כך הרבה ויכוחים אידיאולוגים לוהטים ותגובות רגשיות סוערות כמו חוק הלאום. אבל כאשר בודקים, במה וכמה, בעצם, החוק השפיע עד כה על חיי המעשה של אזרחי ישראל בארבע שנות קיומו, קשה למצוא השפעה כזאת ונראה כי היא שולית למדי.
"ההשפעה העיקרית היא רגשית, לא מעשית"
"אני לא יודע על פגיעה של חוק הלאום בחיי הדרוזים בפועל", אומר חסין חלבי מדליית אל כרמל, העורך הראשי של פורטל הכרמל – פורטל חדשות של העדה הדרוזית, "כשאני שומע אמירות של אנשים, החוק הזה הרס את החיים שלנו, אני שואל, במה בדיוק זה מתבטא? מה הוא הרס? ולא מקבל תשובות ברורות. ייתכן שהוא יפגע בנו קונקרטית בעתיד, אנחנו לא יודעים, בינתיים לא".
לדברי חלבי: "זה חוק רע, מסוכן ומעצבן שלא משפיע בפועל. הפגיעה שלו לא קשורה לחיי המעשה. זה עניין של רגשות. אנחנו הרגשנו שכולנו שווים, ובאה המדינה ואומרת, אתם שווים פחות. זאת סכין בלב. זה פוגע דווקא בגלל שזה חסר השפעה מעשית, כי זה מיותר".
"זה חוק רע, מסוכן ומעצבן שלא משפיע בפועל. הפגיעה שלו לא קשורה לחיי המעשה. זה עניין של רגשות. אנחנו הרגשנו שכולנו שווים, ובאה המדינה ואומרת, אתם שווים פחות. זאת סכין בלב"
אנשי ציבור ערבים-מוסלמים נזהרים מקביעות נחרצות כמו של חלבי על היעדר השפעה מעשית של החוק.
"אני לא אוהב את השיח על זה שהחוק כביכול לא משפיע בפועל", אומר עורך הדין סאמח עיראקי, ממלא מקום ראש עיריית טירה, "זה כאילו נועד להצדיק אותו: אומרים, מ'כפת לכם, החוק רק דקלרטיבי, תהיו פרגמטיים ותשלימו אתו".
אבל השאלה אם הוא משפיע בפועל, וכיצד, היא שאלה עובדתית.
"אני רואה השפעה שלו לרעה בתחום הבנייה והקרקעות. מאז החוק, יש החמרה באכיפת גזרות נגד בנייה, בהריסת בתים, בהגבלות על שטח השיפוט של היישובים הערביים. גם חוק קמיניץ (חוק להחמרת הענישה על בנייה לא מאושרת, ת.ג.) נחקק בהשפעת חוק הלאום, הם קשורים אחד לשני".
העובדות לא תומכות בטענותיו של עיראקי. חוק קמיניץ נכנס לתוקף ב-2017, כשנה לפני חוק הלאום, יישומו הוקפא בפועל ב-2020 והממשלה הנוכחית ממשיכה במדיניות ההקפאה עד שיימצא לו נוסח שיוסכם על רע"ם וגם על הלובי החקלאי היהודי.
יתרה מזאת: אחרי עשרות שנים שבהן כמעט לא אושרו תוכניות בנייה לערבים, היישובים הערביים צומצמו והמדינה הפקיעה לערבים קרקעות, המצב השתנה והשינוי הואץ דווקא אחרי חקיקת החוק.
אחרי עשרות שנים שבהן כמעט לא אושרו תוכניות בנייה לערבים, היישובים הערביים צומצמו והמדינה הפקיעה לערבים קרקעות, המצב השתנה והשינוי הואץ דווקא אחרי חקיקת החוק
בשנה האחרונה יצאו עשרות מכרזים לבנייה ביישובים ערביים. בשנתיים האחרונות אושרו כ-400 תוכניות בנייה ביישובים הללו. בפועל חלקן תקועות, אך זה המצב גם ביישובים יהודיים רבים. בין השאר אושרו הרחבות של יישובים ערבים על חשבון יישובים יהודיים והחזרת אדמות שנגזלו מערבים בעבר – חלקן עדיין על הנייר וחלקן בפועל.
עיראקי: "אני יודע שהאפליה בתחום הקרקעות קיימת מאז הקמת המדינה, ושנעשו ניסיונות במאה ה-21 לשפר את המצב. אבל חוק הלאום לכל הפחות פוגע בניסיונות הללו.
"קשה להראות בצורה אמפירית איך חוק משפיע על מדיניות, אבל הוא משפיע. הוא בוודאות עוזר לאיילת שקד בעיכוב ההכרה ביישובים הבדואיים ולהקמת שבעת היישובים החדשים בנגב".
"קשה להראות בצורה אמפירית איך חוק משפיע על מדיניות, אבל הוא משפיע. הוא עוזר לשקד בעיכוב ההכרה ביישובים הבדואיים והקמת היישובים היהודיים החדשים בנגב"
גם חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון עדאלה, מזהיר שחוק הלאום פוגע בפתרון בעיית ביישובים הלא-מוכרים.
לדבריו: "תושבי הכפר ראס ג'ראבה, שאנחנו מייצגים בבית המשפט, מבקשים להיות חלק מדימונה, אבל הממשלה מחייבת את פינוי הכפר ומוכנה לתת לתושבים פתרונות רק ביישובים שנועדו באופן בלעדי לבדואים. 'על בדואים לגור עם בדואים" נאמר להם. האם זוהי תוצאה של חוק הלאום? אין לדעת, אבל בוודאי שהחוק מעניק לגיטימיות וכוח לפקידים לתת תשובות כאלה".
"חוק הלאום עוזר לגורמים שרוצים לעכב את ההכרה ביישובים הלא-מוכרים", אומר גם עורך הדין אילן יונש, ממשרד קרניאל ושות' – יועז ברקת, שבעבר היה ממובילי המאבק המשפטי שהביא להכרה ביישובים הבדואיים בצפון הארץ.
"בכלל, אני חושב שההשפעה העיקרית של החוק היא לא בהחמרת האפליה נגד ערבים, אלא בעיכוב התהליך האיטי והסיזיפי של שיפור, של ירידה באפליה", אומר יונש, "ברור שלפני 30, 50, 60 שנה המצב היה הרבה יותר גרוע. אבל אם הערבים הם צוללן שמנסה לעלות ולהגיע לפני המים, חוק הלאום הוא משקולת של 20 קילו על הרגליים שלו".
"ההשפעה העיקרית של החוק היא לא בהחמרת האפליה אלא בעיכוב התהליך של ירידה באפליה. אם הערבים הם צוללן שמנסה לעלות ולהגיע לפני המים, חוק הלאום הוא משקולת של 20 קילו על הרגליים שלו"
מעמד הערבית דווקא התחזק
לכאורה, חוק הלאום פוגע במעמד השפה הערבית בישראל. החוק ביטל את מעמדה כשפה רשמית, שעד 2018 היה, להלכה, שווה למעמד העברית, אף כי לא היה כזה בפועל. החוק מגדיר את הערבית כ"שפה במעמד מיוחד" בלבד.
אבל משיחות עם אנשי מקצוע בתחום עולה שמעמד הערבית בארבע השנים האחרונות לא הידרדר. אולי להיפך.
"מרגישים בשנים האחרונות שיפור רציני בנוכחות הערבית במרחב הציבורי ובנגישות לדוברי ערבית, בשילוט, קריינות, אפליקציות ומענים טלפוניים", אומר דניאל דותן, מנכ"ל עמותת מדרסה ללימוד ערבית ליהודים, "זה הרבה בזכות הפעילות של עמותת סיכוי-אופוק מול הממשלה".
"בנושא לימוד הערבית בבתי ספר יהודיים אני לא מרגיש שינוי, עדיין יש חסמים קשים, מצד המערכת וגם מצד התלמידים עצמם והוריהם. אבל זה לא שיש פגיעה בלימודי ערבית מאז 2018, פשוט אין שיפור".
הסעיף בחוק הלאום המנמיך את מעמד הערבית שימש בבית המשפט דווקא בפסיקה שחייבה שימוש בערבית. הפסיקה עסקה בתביעה של צעירה ערביה, שאינה שולטת בעברית, נגד אולם באולינג בחיפה. הצעירה החליקה ונפלה, והגישה בביהמ"ש המחוזי בחיפה תביעה נגד האולם, בטענה שלא היה בו שילוט בערבית שיזהיר אותה מסכנת ההחלקה. ביהמ"ש חייב את האולם לשלם לה פיצוי כספי ולהתקין שילוט בערבית.
ביהמ"ש קבע:
"התרשלות הנתבעת טמונה בעובדה שהסתפקה בשלטים בעברית, ולא הציבה שלטים זהים בערבית… (זאת, למרות ש) סעיף 4 לחוק הלאום קבע כי לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה".
מתנגדי החוק הביעו חשש שהוא יחמיר את האפליה הקיימת בלאו הכי נגד ערבים בתעסוקה. השפעות כאלה קשות לבדיקה ולכימות, אך הנתונים מראים דווקא על שיפור פנומנלי בהעסקת ערבים מאז שהחוק נכנס לתוקף.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור השתתפות הערבים בשוק העבודה עלה מכ-46% ב-2018 לכ-54% לפני פרוץ מגפת הקורונה ב-2020.
מתנגדי החוק הזהירו גם מהחמרה באפליה נגד ערבים בהשכרה ומכירת דירות, וכן בוועדות הקבלה ליישובים קטנים. גם בתחום הזה, לא מצאנו מידע שעשוי להצביע על החמרה בפועל באפלייה נגד ערבים.
לדברי ג'בארין: "לא ניתן לבחון מה נעשה בתוך ועדות הקבלה, אך אין ספק שהקביעה הנורמטיבית של חוק הלאום מהווה אפקט מצנן על המבקשים להתגורר מחוץ ליישובים הערבים, ונותנת רוח גבית למבקשים להעמיק את הסגרגציה".
הממשלה מובילה כיום הצעת חוק להגדלת מספר התושבים המקסימלי ביישוב שבו מותר להציב ועדת קבלה, ובעדאלה טוענים כי קיומו של חוק הלאום יסייע לה בכך.
כמעט ולא מוזכר בבתי המשפט
חוק הלאום הוא חוק יסוד, וככזה הוא בעל מעמד גבוה יותר מזה של חוקים רגילים, ובתי המשפט יכולים לפסול חוקים רגילים אם הם מתנגשים בו. לכן, ניתן היה לצפות שעורכי דין ושופטים ירבו להסתמך על חוק הלאום בדיונים ובפסיקות. במציאות, זה רחוק מלהיות המצב.
ההערכה היא שחוק הלאום הוזכר מאז 2018 בפסיקות ועתירות כמה עשרות פעמים בלבד. רוב האזכורים היו שוליים, וחלק מהפסיקות המעטות שהתבססו עליו נפסלו בערכאות גבוהות יותר, או שאושרו, אבל רק לאחר שהערכאה הגבוהה יותר נזפה במי שהתבסס על חוק הלאום בערכאה הנמוכה.
חוק הלאום הוזכר בפסיקות ועתירות כמה עשרות פעמים בלבד. רוב האזכורים היו שוליים, וחלק מהפסיקות המעטות שהתבססו עליו נפסלו בערכאות גבוהות יותר
המקרה המפורסם ביותר של פסיקה שהתבססה על חוק הלאום היא בתביעה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקריות, של הורים ערבים, תושבי כרמיאל, שביקשו שהעירייה תממן את ההסעות של ילדיהם לבתי ספר דוברי ערבית בכפר ראמה, כיוון שאין כאלה בכרמיאל. התביעה נדחתה על הסף בידי רשם ביהמ"ש, יניב לוזון, שאחד מנימוקיו היה:
"כרמיאל היא עיר יהודית שנועדה לבסס התיישבות יהודית בגליל, ובתי ספר בערבית עלולים לפגוע בצביונה".
ושם, הרשם ציטט סעיף בחוק הלאום, הקובע כי:
"המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי".
ההורים ערערו על פסיקת הרשם לביהמ"ש המחוזי בחיפה. נשיא המחוזי, רון שפירא, דחה, אמנם, את התביעה, בטענה שעיריות אינן מחויבות לממן הסעות לתלמידים, אבל הדגיש בפסיקתו כי הוא מתנער מהנימוק של הרשם שהתבסס על חוק הלאום:
"לא היה כל מקום לדון במסגרת הליך זה בחוק הלאום… האופן שבו מצא לנכון בית המשפט (לעניינים מקומיים) לעשות שימוש בחוק הלאום שגוי ועלול לגרום לפגיעה באמון הציבור בבתי המשפט. חוק הלאום אינו מבטל את חוקי היסוד שקדמו לו, ובהם חוק כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק. עקרונות השוויון המובטחים במגילת העצמאות אומצו בחוקי יסוד ובפסיקת בית המשפט העליון, ולא בוטלו בידי חוק הלאום".
שפירא גם ציין כי עיריית כרמיאל הבהירה בדיון בפניו את הסתייגותה מדבריו של לוזון והודיעה שהיא מחויבת לפעול בצורה שוויונית כלפי כל תושביה.
מחלוקת דומה בין הערכאות על השימוש בחוק הלאום התעוררה בדיון על תביעת נזיקין אזרחית של קרבנות טרור נגד הרשות הפלסטינית. בית המשפט המחוזי בירושלים נענה לבקשת הקרבנות וחייב את השב"כ להשיב לשאלתם, האם בני משפחתם של המחבלים מקבלים כספים מהרש"פ. אחד השופטים, סגן נשיא ביהמ"ש באותו זמן, משה דרורי, ציין בפסיקה כי
"סעיף 6 א' לחוק יסוד הלאום, קובע כי המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או אזרחותם".
השב"כ ערער על החלטת המחוזי בבג"צ, והערעור התקבל. שופט העליון יצחק עמית מתח ביקורת על עצם אזכורו של חוק הלאום בהחלטה:
"התקשיתי להבין מדוע נדרש בית המשפט להתבסס על חוק יסוד זה (הלאום), כאשר לשיטתו ניתן היה להגיע לתוצאה אליה הגיע גם בלעדיו."
בכמה מהמקרים המעטים שבהם עותרים פרטיים עתרו לביהמ"ש העליון על בסיס חוק הלאום, השופטים דחו אותם בבוז. עורכי דינם של עבריינים ניסו להשתמש בחוק הלאום כדי למנוע את הסגרתם יהודים למדינה זרה, אך בקשתם נדחתה והשופט נעם סולברג ציין כי "חוק הלאום לא נועד לייבא עבריינות יהודית".
העליון דחה גם את העתירה נגד האיסור על ביקור בבתי קברות צבאיים ביום הזיכרון עקב מגפת הקורונה, שהתבססה על המעמד החוקי שחוק הלאום מעניק לימי אבל לאומיים, וגם בקשה של נופשים ישראלים שהמדינה תאבטח להם קרוז.
ככל הידוע, נציגי המדינה בבתי המשפט הזכירו אותו בדיונים משפטיים רק פעם אחת: ערעור שהמדינה הגישה בנובמבר שעבר על החלטת בג"צ, לפיה אלמנתו של נכדו הלא-יהודי של יהודי זכאית לעלות לישראל אחרי מותו כנגזרת של הזכות שהייתה לו לעלות במסגרת חוק השבות.
המדינה טענה בערעור כי חוק השבות מתיר ללא-יהודים לעלות לישראל רק יחד עם קרוביהם היהודים, במטרה לעודד את עליית הקרובים היהודים עצמם, ולכן אלמנתו נכדו של יהודי אינה אמורה להזיות זכאית עלייה. בערעור ציינה המדינה:
"העיקרון הבסיסי ביסוד חוק השבות זכה לאחרונה למעמד חוקתי במסגרת סעיף 5 לחוק הלאום, הקובע כי 'המדינה תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות'".
בג"צ טרם הכריע בנוגע לעתירה.
"השפעת חוק הלאום על הפסיקה בפועל היא בינתיים נמוכה", אומר ד"ר אורי אהרונסון, חוקר משפט מאוניברסיטת בר אילן.
במחקר של אהרונסון על חוק הלאום מ-2021 במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה נכתב כי:
"יחסם של בתי המשפט לחוק הלאום, לפי שעה, עשוי לחזק את הרושם שמהות החוק הצהרתית בעיקרה".
אהרונסון מציין, בין השאר, כי:
"בשורת פסקי דין שעסקו בפסילת רשימות ומועמדים לבחירות לכנסת, ביהמ"ש התעלם לחלוטין מחוק הלאום, וזאת אף כשעסק במועמדים שנטען בפירוש שהם שוללים את קיומה של ישראל כמדינה יהודית"…
וכן כי:
"בניגוד לחוקי יסוד אחרים, חוק הלאום אינו כולל פסקת הגבלה או כיבוד שהופכת אותו אוטומטית לבעל מעמד גבוה יותר מחוקים וערכאות אחרים".
ג'בארין, לעומתו, סבור שלחוק יש השפעה רבה בבית המשפט גם אם כמעט שאינו מוזכר בפסיקות. לדבריו: "בתקופה האחרונה, בג"צ דחה עתירות שעסקו בזכות לשוויון תוך אימוץ שפתו של חוק הלאום ושל פסיקת בג"צ שאישרה אותו, גם מבלי לצטט אותו ישירות".
כדוגמא לכך, הוא מביא החלטה מלפני שבועיים שבה בג"צ דחה עתירה של עמותת "עמק שווה" שביקשה לחייב את המשרד לענייני ירושלים ומורשת להקדיש תקציבים למורשת ערבית ולא רק למורשת יהודית. חוק הלאום לא הוזכר בהחלטה.
"בתקופה האחרונה, בג"צ דחה עתירות שעסקו בזכות לשוויון תוך אימוץ שפתו של חוק הלאום ושל פסיקת בג"צ שאישרה אותו, גם מבלי לצטט אותו ישירות"
לפי ג'בארין, חוק הלאום משפיע גם בכך שהוא מעודד חקיקה של חוקים אחרים. "הדוגמא המובהקת לכך היא הביטחון שהפגינו המחוקקים כשהעבירו בכנסת את חוק האזרחות. הפעם הם אמרו בגלוי שתכלית החוק לא ביטחונית אלא דמוגרפית, שמירה על זהותה היהודית של המדינה, שמעוגנת בחוק הלאום".
"עדיין לא השפיע, אבל ישפיע בעתיד"
"ההשפעה האמיתית של חוק הלאום היא דקלרטיבית", אומר אמנון בארי-סוליציאנו, מנכ"ל משותף בארגון יוזמות אברהם, "כשאתה בודק השפעה קונקרטית בפועל זה חמקמק, תתקשה למצוא. היום שוחחתי עם נהג מונית מאום אל פחם שזרק אש וגופרית על מה שקרא 'חוק האפרטהייד'. שאלתי אותו במה החוק משפיע על חייו בפועל, הוא לא ידע לענות".
"אבל השפעה דקלרטיבית היא השפעה. לעצם העובדה שהערבים חשים שהמדינה הורידה אותם רשמית למעמד של אזרחים סוג ב', ושהיהודים מרגישים שהם עלו רשמית למעמד עליון, יש השפעה עצומה. זה עובד כמו כדור פלסבו. זה נותן רוח גבית חזקה לכל הדיבורים הגזעניים שמצדיקים אפליה. והסכנה הגדולה היא שזה ישפיע בעתיד".
"כשאתה בודק השפעה בפועל תתקשה למצוא. אבל השפעה דקלרטיבית היא השפעה. עצם העובדה שהערבים חשים רשמית במעמד של אזרחים סוג ב' ושהיהודים מרגישים במעמד עליון. זה עובד כמו כדור פלסבו"
נראה כי על דבר אחד מסכימים גם מתנגדי החוק וגם תומכיו – שגם אם לחוק אין כיום השפעה על חיי המעשה, ניתן להעריך שתהיה לו כזאת בעתיד.
לדברי מנכ"ל ארגון הימין אם תרצו, מתן פלג: "לוקח זמן עד שחוק יסוד מתחיל להשפיע על המציאות בפועל. ארבע שנים הן לא זמן רב לבחינת השפעתו של חוק יסוד. זה לא כמו חוק קונקרטי קטן שמחייב לשנות משהו בשילוט הבטיחות בדרכים או בתקנות התברואה".
"גם בחוקי יסוד קודמים לקח זמן עד שהם השפיעו בפועל. במיוחד חוקי יסוד שדומים לחוק הלאום בעובדה שלא ביקשו לשנות את המציאות אלא לעגן דברים שהיו קיימים בפרקטיקה גם לפני כן, כמו חוק יסוד הכנסת, נשיא המדינה ואולי גם חוק ירושלים".
"אני גם לא בטוח שאם היו בודקים ב-1996, ארבע שנים אחרי שנחקק כבוד האדם וחירותו, היו מוצאים שהייתה לו הרבה השפעה קונקרטית, כמו שיש לו היום אחרי 30 שנה".
"אני לא בטוח שאם היו בודקים ב-1996, ארבע שנים אחרי שנחקק כבוד האדם וחירותו, היו מוצאים שהייתה לו הרבה השפעה קונקרטית, כמו שיש לו היום אחרי 30 שנה"
"מה גם שחוק כבוד האדם וחירותו משפיע, בין השאר, בגלל שאנשי ציבור מהשמאל וארגוני שמאל, שהם מאורגנים וממומנים היטב, מרבים להגיש עתירות משפטיות שמתבססות עליו. ארגוני ימין פחות ממהרים לעתור. ייתכן שחוק הלאום היה משפיע יותר, או ישפיע יותר בעתיד, אם ארגוני ואנשי ימין יגישו יותר עתירות שמבוססות עליו".
"חוק הלאום חשוב בעיניי דווקא בגלל שהוא מעגן את מה שנראה עד לאחרונה כמובן מאליו – צביונה וזהותה של המדינה, ומונע כרסום שלו. ויש בשנים האחרונות כרסום בנושא הזה.
במה יש כרסום בצביון היהודי של המדינה, לדעתך? ואם כן, האם חוק הלאום עצר את הכרסום הזה?
"למשל בנושאי ההגירה, בניסיון, שבחלקו מצליח, לאפשר הגעה לישראל של מהגרים, פליטים ומסתננים רבים שאינם יהודים או בעלי קשר ליהודים. קשה לי להצביע על מקרה שבו חוק הלאום עצר או בלם את המגמה הזאת, אבל בהחלט יש לו פוטנציאל לכך, וייתכן שעצם קיומו מנע סחף שהיה יכול להיות גדול יותר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
יש מקום לשינוים ושיפורים בחוק הלאום, אבל הקביעה שישראל היא מדינת הלאום רק של העם היהודי, היא חשובה ביותר.
החוק אומר
* ארץ ישראל היא המולדת ההיסטורית של העם היהודי, בה הוקמה מדינת ישראל.
* מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי, בו היא ממלאת את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.
* הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל היא ייחודית לעם היהודי.