באקלים הרעיל הנוכחי, קל יותר לשכוח כמה עקרונות יסוד של משטר דמוקרטי. בנשוב רוחות רעות, ניתן אפילו להשכיח מהציבור את הצורך להקפיד על שמירתם של אותם עקרונות. כמו למשל עקרון השוויון בפני החוק. או למשל האופי הדמוקרטי של המדינה עצמה. שני אלה קשורים זה בזה בעבותות, שכן בלא שוויון בין האזרחים, לא תיכון דמוקרטיה.
מגילת העצמאות של ישראל קובעת במפורש כי המדינה "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע, ומין". אפשר להיות גאים באבות המייסדים של המדינה, שהוציאו תחת ידם, באותו רגע בזמן, טקסט פרוגרסיבי שכזה.
למגילת העצמאות, על העקרונות הנעלים המפורטים בה, אין כידוע מעמד של חוק יסוד, ואף לא של חקיקה סתם. נקבע כי היא מבטאת את "חזון העם" ו"האני מאמין" שלו, אך בהתנגשות בין כל חוק או תקנה למגילת העצמאות, תגבר החקיקה.
סיעת כחול-לבן יזמה בימים האחרונים הליך חקיקה של שני חוקי יסוד – האחד, עיגון מעמדה של מגילת העצמאות כחוק יסוד, והשני, הוספת סעיף בדבר הזכות לשוויון לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אך היוזמה נתפסה כפעלול פוליטי שאף אין לו היתכנות כלשהי, והיא נגנזה בצל החלטת הסיעה להצביע בעד חוק פיזור הכנסת שלשום (רביעי).
ערך השוויון נעדר לא רק מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אלא גם מחוק יסוד הלאום, שנחקק לפני כשנתיים וחצי. כשנחקק חוק היסוד, נאמר בעניינו בין היתר כי משמעותו סימבולית בלבד, כי מדובר בחוק הצהרתי שאינו צפוי לייצר שינוי במארג הזכויות האזרחיות, ולהשפיע על האיזון העדין של זכויות מיעוטים בישראל – ובפרט של ערביי ישראל.
כשנחקק חוק היסוד, נאמר בעניינו בין היתר כי משמעותו סימבולית בלבד, כי מדובר בחוק הצהרתי שאינו צפוי לייצר שינוי במארג הזכויות האזרחיות, ולהשפיע על האיזון העדין של זכויות מיעוטים – ובפרט של ערביי ישראל
אך המציאות המשפטית טפחה על פניהם של הנאיבים והתמימים.
בספטמבר 2018, זמן קצר לאחר שהתקבל החוק, חייב בית המשפט המחוזי בירושלים את ארגון חמאס לשלם פיצויים בסך 5.4 מיליון שקלים לנפגעי פיגוע שאירע ב-1998 ברחוב אלנבי בתל אביב.
הפיצוי כלל סכום של "פיצויים חריגים" בסך מיליון שקלים, שנפסקו מכוחו של סעיף 6(א) לחוק יסוד הלאום, הקובע כי "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". והנה – סעיף הצהרתי הופך בבת אחת לסעיף נזיקי, אופרטיבי.
הפטנט הזה הפציע בפעם השנייה השבוע, והפעם על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בקריות.
בפני הרשם הבכיר יניב לוזון הובאה תביעתם של שניים מתושבי העיר כרמיאל, בני 6 ו-10, שתבעו מעיריית כרמיאל החזר כספי על תשלומי ההסעות שהוציאו מכיסם, לגני ילדים ובתי ספר המצויים מחוץ ליישוב מגוריהם. הסיבה שנאלצו ללמוד מחוץ לעיר – מאחר שהם ערבים, ועיריית כרמיאל לא דאגה להקים גני ילדים ובתי ספר לערבים, שיכללו לימודים בשפתם.
בית המשפט דחה את התביעה, משלל נימוקים. אחד מהם – שבית המשפט טרח והדגיש למרות שניתן היה גם להימנע מכך – הוא "צביונה של העיר". לדברי הרשם, "כרמיאל היא עיר יהודית, שנועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל. הקמת בית ספר בשפה הערבית עלולה לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר".
לדברי הרשם, "כרמיאל היא עיר יהודית, שנועדה לבסס את ההתיישבות היהודית בגליל. הקמת בית ספר בשפה הערבית עלולה לשנות את המאזן הדמוגרפי ולפגוע בצביונה של העיר"
בית המשפט ציטט את הסעיף מחוק הלאום, הקובע כי "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי", והוסיף כי "זהו שיקול ראוי ודומיננטי במערכת השיקולים העירונית, כולל לעניין הקמת בתי ספר וקביעת מדיניות במימון הסעות אל מחוץ לעיר".
פסק דינו של הרשם הבכיר מבית משפט השלום בקריות, עשוי לשחק לידיו של גדוד העותרים, שהגיש לבית המשפט העליון לא פחות מ-15 עתירות לביטולו של חוק יסוד הלאום.
העתירות הללו, שהוגשו בשלהי 2018 ותחילת 2019, יובאו סוף סוף לדיון בעוד כשלושה שבועות, בפני הרכב מורחב ונדיר של 11 שופטי בג"ץ. בדרך מקרה, דווקא בתקופה זו התקבצו שלושה-ארבעה נושאים נפרדים, שבהם בית המשפט קורא תיגר על חקיקת יסוד – למשל בנושאי חוק ממשלת החילופים ותעלולי חוק התקציב.
לקראת הדיון, הגישה השבוע הכנסת את תגובתה ל-15 העתירות בעניין חוק הלאום. כצפוי, חזרה הכנסת על עמדתה המוכרת, כי לבית המשפט העליון לא נתונה כל סמכות שהיא לבחון את חוקתיותם של חוקי יסוד, וכי הנושא למעשה אינו שפיט מוסדית.
"בית המשפט מתבקש [על ידי העותרים] להיכנס לנעלי הכנסת ולקבוע במקומה – הן את תוכנם של עקרונות היסוד והן את מעמדם הנצחי", נכתב בתגובת הכנסת. "קבלת טענת העותרים תוביל לפגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון החוק".
"בית המשפט מתבקש להיכנס לנעלי הכנסת ולקבוע במקומה – הן את תוכנם של עקרונות היסוד והן את מעמדם הנצחי. קבלת טענת העותרים תוביל לפגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקרון שלטון החוק"
מעבר לכך, טוענת הכנסת, אין בחוק הלאום כדי לשנות את אופייה של מדינת ישראל כ"יהודית ודמוקרטית". במסמך מטעם הכנסת נטען כי חוק הלאום מעגן את מאפייניה הגרעיניים של ישראל כמדינה יהודית; בד בבד, הוא "אינו שולל" את המאפיינים הגרעיניים של המדינה כמדינה דמוקרטית.
הפסקה הבאה בתגובת הכנסת בוודאי נכתבה עוד בטרם פסק דינו של בית משפט השלום בקריות בעניין ההסעות בכרמיאל:
"חוק יסוד הלאום אינו פוגע באופן מהותי, ובוודאי לא שולל, זכויות פרט ובכללן הזכות לשוויון, ואינו מעניק עליונות לזהות היהודית של המדינה, אלא מעמיד אותה במישור חוקתי שווה מעמד לזהות הדמוקרטית שלה".
אמש (חמישי) הגיש גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט את עמדתו לבג"ץ ביחס לעתירות חוק הלאום.
כצפוי, טוען מנדלבליט כי המקרה של חוק הלאום כלל איננו מתקרב לאותם מקרים חריגים ונדירים שהוזכרו בפסיקה, שבהם יש היתכנות המאפשרת לבית המשפט להתערב בחקיקת יסוד. בנוגע לסוגיית השוויון, מיתמם גם היועץ בטענתו כי "חוק יסוד הלאום אינו כולל נורמה משפטית המגבילה או פוגעת בזכויות היסוד של הפרט, אף לא בזכות לשוויון".
אחת המשימות שתעמוד לנגד עיני ההרכב המורחב שיתכנס לדון בעתירות בעניין חוק הלאום בעוד כשלושה שבועות, תהיה כיצד ליישב את ההצהרות הנעימות-לאוזן מצד היועמ"ש והכנסת, בדבר תכליותיו הנשגבות של חוק הלאום, לבין המציאות השטח, שבה נעשה בחוק היסוד שימוש מקטב ומפריד, באופן שנראה כמיישם את רצונם של יוזמי החוק – לכרסם בזכויותיהם של הערבים אזרחי ישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו