1
המדינה חוטפת פסק דין זועף מבג"ץ
העתירות שהוגשו לבג"ץ על ידי עיריית רעננה וכמה קבוצות של תושבי העיר, בעניין ההפגנות המתקיימות בקרבת ביתו של ראש הממשלה נפתלי בנט, עסקו במקור בנושא ההפגנות בלבד.
במהלך חודשי הדיון בעתירות ניסו חלק מהעותרים להדביק לדיון בבג"ץ כמה נושאים בוערים נוספים, כגון תוספות הבנייה שיזמו גורמי הביטחון בביתו של בנט, התקדמות השיפוצים במעון הרשמי בבלפור, ומעל לכל – סוגיית הגדרתו של בית המגורים של משפחת בנט כמעון פרטי או רשמי.
שופטי בג"ץ נעם סולברג, יוסף אלרון ועופר גרוסקופף שדנו בעתירות (גילוי נאות: הח"מ ייצג את "משמר הדמוקרטיה הישראלית" שהייתה צד לדיון) הבהירו היטב – גם במהלך הדיונים וגם בפסק הדין שפרסמו שלשום (רביעי) – כי הם אינם עוסקים ואינם פוסקים בנושאים הנלווים, אלא בנושא ההפגנות בלבד. אך דווקא הנושאים שהשופטים החליטו לא לעסוק בהם זכו למקום מאוד נכבד בפסק הדין.
שופטי בג"ץ הבהירו היטב כי הם אינם עוסקים ואינם פוסקים בנושאים הנלווים, אלא בנושא ההפגנות בלבד. אך דווקא הנושאים הנלווים הם שזכו למקום מאוד נכבד בפסק הדין
השופט אלרון כתב פסק דין זועם וזועף על התנהלות גורמי הממשלה במסגרת הדיון בעתירות. העתירות הוגשו בחודש אוגוסט 2021, אך רק לפני כחודשיים התברר שהיועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע-פרגו, חיברה עוד בחודש יוני 2021 חוות דעת בשאלה האם בית משפחת בנט ברעננה ייחשב מעון רשמי או פרטי, נוכח העובדה שלא ניתן להתגורר בבלפור בשל רצונם של השב"כ וגורמי הביטחון לקיים בו שיפוץ נרחב.
שלחנו היום מכתב למבקר המדינה, בעקבות כתבתה של אילה חסון, אודות השיפוצים הנרחבים והמשמעותיים שמתנהלים בשמונת החודשים האחרונים בביתו הפרטי של ראש הממשלה נפתלי בנט, בעיר רעננה. במכתב ביקשנו ממבקר המדינה שייבחן את סוגיית השיפוץ שעלתה בכתבה. על פי האמור בכתבה, שיפוצים אלו, כוללים >> pic.twitter.com/jStP67VuXh
— התנועה לאיכות השלטון (@MovGov) March 20, 2022
השופטים חשו, ובצדק, שחוות הדעת הזו הוסתרה מהם. "כפי שהתברר לנו באיחור ניכר", כתב אלרון, "בית זה אמנם לא הוגדר כמעון רשמי אך הוא אינו רחוק מכך, אף מבלי שהוגדר ככזה". נראה שאלרון לא השתכנע עד הסוף מהנימוק של הפרקליטות, כי חוות הדעת לא נמסרה בשל "שגגה". "שגגה זו התמשכה על פני חודשים רבים, ויש לתמוה על כך", הוא כתב.
נראה שאלרון לא השתכנע עד הסוף מהנימוק של הפרקליטות, כי חוות הדעת לא נמסרה בשל "שגגה". "שגגה זו התמשכה על פני חודשים רבים, ויש לתמוה על כך", הוא כתב
עם זאת, שלושת השופטים מצביעים על כך שדווקא קבלת העמדה שנציגי העותרים דחפו לה – להגדיר את בית משפחת בנט כמעון רשמי או "מעין רשמי", הייתה מרעה את מצבם של התושבים המתגוררים בסמוך. שהרי בפריזמה של הפגנות מחאה נגד ראש הממשלה, ברור שהמשטרה צריכה לנקוט גישה מרחיבה ביחס לזכות ההפגנה ברעננה אם בית המשפחה מוגדר כמעון רשמי, כפי שהייתה נוהגת אילו ההפגנות היו מתקיימות מול המעון ברחוב בלפור בירושלים.
ביקורת חריפה הייתה לשופטים גם ביחס להליכי הבינוי בבית משפחת בנט ברעננה. לא זו בלבד שאלו נעשו בלא היתרי בנייה כדין, אלא שבשלבים הראשונים של הדיון בעתירות הפרקליטות אף הטעתה את בית המשפט בעניין זה; וגם ביחס להתקדמות הליכי השיפוץ בבלפור, שנתקלו בסדרה אינסופית של קשיים ועיכובים.
"דומה כי כל עיכוב שניתן להעלות על הדעת, התכנס ובא כדי 'לתקוע מקלות' בגלגלי השיפוץ", קונן סולברג.
ביחס לכללים הנוגעים לחופש לקיים הפגנות בקרבת בית מגוריו של ראש הממשלה, התברר שהפעם לבש סולברג את גלימת האקטיביסט:
העתירות לא נדחו במלואן אלא התקבלו באופן חלקי, הן במובן שבית המשפט הורה למשטרה לתקן את מתווה ההפגנות ברעננה ולהבהיר כי ההפגנות אינן יכולות לפגוע בתקנות למניעת רעש; והן במובן שבית המשפט הורה למשטרה להגביר את האכיפה של הכללים למניעת רעש בהתאם להגדרות הקבועות בתקנות, ולא רק בהתאם לשיקול דעתו הסובייקטיבי של השוטר בשטח.
זה זמן רב לא הפגינו שופטי בג"ץ גישה כה תוקפנית כלפי גורמים שלטוניים, כפי שהפגינו במקרה הנוכחי כלפי משטרת ישראל. סולברג הרבה לצטט בפסק הדין הזה דווקא את נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק, כדי להבהיר שזכויות אדם עולות כסף.
זה זמן רב לא הפגינו שופטי בג"ץ גישה כה תוקפנית כלפי גורמים שלטוניים, כפי שהפגינו במקרה הנוכחי כלפי משטרת ישראל
"על המשטרה לאכוף את הסדר, את הוראות הדין, ולמנוע את הפרתם, גם אם הדבר כרוך בעלות כספית, או במאמץ מסוים", כתב סולברג. ממש כפי שכתבה בעבר נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש ביחס למיגון בתי הספר בעוטף עזה מפני רקטות – בפסק דין שזכה לקיתונות של ביקורת בדבר אקטיביזם חסר מעצורים.
2
ניגודי העניינים של היועמ"שית
כאשר מי משופטי בית המשפט העליון מצוי במניעות או בניגוד עניינים מול אחד הצדדים שבהליך המשפטי או עורכי דינם – הוא יכול לפסול את עצמו ושופט אחר ייכנס במקומו להרכב. במקרה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, ושל כל היועצים הקודמים לפניה, זה לא עד כדי כך פשוט.
יש ליועצת סמכויות מסוימות בהתאם לחוק, שהן ייחודיות לה בלבד. האצלתן במקרים מיוחדים דורשת הליך שהוא ספק-חוקי, של העברתן אד-הוק לבעל תפקיד אחר במשרד המשפטים, באישור השר.
כך, למשל, קרה כשמני מזוז, כיועץ המשפטי לממשלה, היה מנוע מלטפל בפרשת בנק לאומי שבה נחשד ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט. אשתו של מזוז, עו"ד אלינוער מזוז, שימשה אז היועצת המשפטית של משרד האוצר.
הקרבה המשפחתית ביניהם יצרה קושי כללי, הנובע מכך שהיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה כפופים מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה, וכן קושי ספציפי – נוכח מעורבותה של אלינוער מזוז בהליכים להפרטת בנק לאומי.
הפתרון שנמצא היה, כאמור, פתרון דחוק: באישור שר המשפטים הואצלה הסמכות לקבל החלטות בעניינו של ראש הממשלה – סמכות ייחודית ליועץ המשפטי לממשלה, המעוגנת בחוק יסוד הממשלה – לפרקליטי המדינה, קודם ערן שנדר ולבסוף משה לדור (שסגר את התיק).
פתרון דומה, אגב, לא ננקט בעניינו של אביחי מנדלבליט, במסגרת הטענות שהוא מצוי בניגוד עניינים נוכח עיסוקו בחקירות בעניינו של ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, ונוכח כהונתו של מנדלבליט כמזכיר ממשלתו של נתניהו. אז טען מנדלבליט כי אין שום מפלט משפטי, מאחר שחוק היסוד מחייב אותו להיות הגורם המחליט בפרשות.
משרד המשפטים פרסם השבוע את הסדר ניגוד העניינים המלא של היועצת המשפטית בהרב-מיארה, שעליו חתמה ערב כניסתה לתפקידה בחודש פברואר האחרון.
לאחר שבתחילה נמסר לפרסום הסדר מצונזר, שבו הושחרה רשימת הלקוחות שבהם טיפלה בהרב-מיארה כעורכת דין פרטית בשנה האחרונה לפני מינויה – החליט משרד המשפטים להיענות לבקשת עמותת "הצלחה" ולמסור את ההסדר השלם, ללא השחרות. זה צעד ראוי ומתבקש, שמן הראוי היה לנקוט בו עוד בראשית הדרך.
ככל שתתעורר טענה לניגוד עניינים של בהרב-מיארה בהקשרים מסוימים, זו אמורה להתברר בינה לבין היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד לאה רקובר, והמשנה לעניינים ציבוריים-מנהליים, ד"ר גיל לימון.
שני הגורמים הללו מצויים בבעיה, נוכח העובדה שהם כפופים מקצועית לבהרב-מיארה עצמה. הקושי המובנה הזה, שאין לו מזור, מחייב שבכל סוגיה שתתעורר הנוגעת לניגוד עניינים שבו מצויה בהרב-מיארה, תינקט מידה מוגברת של שקיפות, כך שהבעיה ופתרונה יובאו לידיעת הציבור בזמן אמת.
3
הסערה סביב שחרור אלון קסטיאל
הודעתה של הפרקליטות כי בכוונתה לעתור לבית המשפט נגד החלטת ועדת השחרורים לשחרר את עבריין המין אלון קסטיאל שחרור מוקדם, תשעה חודשים לפני סיום ריצוי עונשו, היא הודעה במקומה.
בהחלטתה מעוררת המחלוקת, הודו חברי ועדת השחרורים כי לא שמעו באופן מסודר ומלא את עמדותיהן של נפגעות העבירה. בשל הסיבה הזו בלבד, דינה של ההחלטה להתבטל, ועל ועדת השחרורים לדון מחדש בבקשה, לאחר שתשקול היטב את עמדת הנפגעות.
ואולם חלק מההתקפות שנשמעו השבוע על החלטת ועדת השחרורים אינן במקומן, והן מבטאות אי הבנה של כללי הגינות בסיסיים.
אכן, במקרה של קסטיאל נחקרו חשדות ביחס למספר מתלוננות גדול בהרבה מאשר אלה שבעניינן הוגש נגדו בסופו של יום כתב אישום. אכן, נוכח הסדר הטיעון שנחתם עמו, צומצם כתב האישום ושונמכה חומרת העבירות שבהן הואשם. העבירה הקשה ביותר בכתב האישום שהושג במסגרת הסדר הטיעון היא ניסיון אונס, לצד מעשה מגונה בכוח, מעשה מגונה והטרדה מינית.
לטעון נגד ועדת השחרורים כי היה עליה לקחת שיקולים אלה בחשבון, פירושו לקרוא לוועדת השחרורים לשקול טענות שבהן קסטיאל לא הואשם, ובוודאי שלא הורשע. לוועדות שחרורים, הפועלות מכוח חוק שחרור על תנאי ממאסר, יש מרווח שיקול דעת מסוים, אך הן אינן פועלות בתוך אנרכיה. אי אפשר להחזיק נגד אדם – אפילו הוא עבריין – עובדות שלא הוכחו ושהוא לא הורשע בהן בבית משפט.
לוועדות שחרורים יש מרווח שיקול דעת מסוים, אך הן אינן פועלות בתוך אנרכיה. אי אפשר להחזיק נגד אדם – אפילו הוא עבריין – עובדות שלא הוכחו ושהוא לא הורשע בהן
על קסטיאל נגזרו 57 חודשי מאסר בפועל בבית המשפט המחוזי, והעליון סירב להקל בעונשו במסגרת הערעור. שחרור מוקדם ממאסר אינו זכות קנויה לאסיר, שעליה אפשר להסתמך – אך זכותו של קסטיאל שוועדת השחרורים תשקול את עניינו באופן הוגן ומאוזן.
מצד אחד, מבלי לחשוש מהתגובה הציבורית להחלטת הוועדה, שכן הציבור לעולם אינו מריע להחלטות בדבר קיצור עונשים לעבריינים; ומצד שני, תוך הקפדה על בחינת כלל השיקולים שלעניין, לרבות הסעיף בחוק המאפשר לוועדה לשקול אם שחרור מוקדם של אסיר יביא לפגיעה חמורה של אמון הציבור במערכת המשפט.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו