כתב האישום נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו הוגש לא בשל עוז רוחם, נחישותם ואומץ ליבם המקצועי של ראשי התביעה הכללית ואנשי מערכת אכיפת החוק, אלא למרות היעדרן של התכונות הללו מקרבם של רוב המעורבים בתיקי האלפים.

אכיפת עבירות השחיתות שעבר לכאורה מי שהיה ראש הממשלה נעשית לא בזכות היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט, אלא למרות התנהלותו ברוב שלבי הפרשה.

קרטוע שלבי החקירה, ההססנות שבה ניהל מנדלבליט את החקירה והאיטיות המייאשת שבה נהג בתיקים הללו במשך שנים, עד להגשת כתב האישום – כמובן שאינם מצדיקים את התקלות המתגלות כעת, במהלך שלב ההוכחות במשפט, בעבודתה של התביעה הכללית. ואולם יש בהם כדי ללמד שעבודתה של מערכת האכיפה, גם בתיקי הדגל של נתניהו, רחוקה מלהיות מושלמת. רחוקה מרחק רב.

החלטת הרכב השופטים בתיקי האלפים מאתמול (שלישי) בעניין תיקון כתב האישום נגד נתניהו, משקפת את דעתו של בית המשפט על הכאוס החלקי והתמידי השורר בתביעה הכללית.

התובעות מטעם המדינה במשפט נתניהו, בית המשפט המחוזי בירושלים, 8 בפברואר 2021 (צילום: ראובן קסטרו/פול)

ההחלטה ניתנה בבקשה כפולה של התביעה – לתקן את האישום בתיק 1000 בדרך של הוספת שלושה עדי תביעה, ולתקן את האישום בתיק 4000 בדרך של שינוי המועד המצוין בכתב האישום, שבו התקיימה לכאורה "פגישת ההנחיה", אותה פגישה גורלית שבה, כן נטען, הדריך נתניהו את מנכ"ל משרד התקשורת דאז – ועד המדינה כיום – שלמה פילבר, להטות את קבלת ההחלטות המקצועית במשרד לטובת חברת בזק.

השופטים קיבלו את בקשת התביעה בעניין הוספת העדים בתיק 1000, ודחו את בקשת התביעה לשנות את מועד "פגישת ההנחיה" בתיק 4000.

דחיית הבקשה הזו, באישום השוחד היחיד העומד נגד נתניהו, הוביל לחגיגה במחנהו של הנאשם, ולהפרחת מסקנות נמהרות בדבר קריסתו כביכול של האישום בשוחד.

אלה הן צהלות מוקדמות ובלתי מבוססות. החלטת בית המשפט שלא לאשר את תיקון כתב האישום בנוגע למועד "פגישת ההנחיה" מציבה מכשול בפני התביעה, ומשקפת תקלה בהתנהלותה, אך אין בה כדי למנוע, אפילו לא בקירוב, הרשעה בשוחד בסוף הדרך.

סיבה אחת לכך, היא טקטית: סעיפים 184 ו-186 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשרים לבתי המשפט להרשיע נאשמים גם בעבירות שלא הופיעו בכתב האישום, וגם לקבוע כממצא עובדתי עובדות שלא הופיעו בכתב האישום. זאת, ככל שאותן עבירות ועובדות הוכחו במהלך המשפט מעבר לכל ספק סביר, וכל עוד ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפניהן.

חוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבתי המשפט להרשיע נאשמים גם בעבירות שלא הופיעו בכתב האישום, וגם לקבוע כממצא עובדתי עובדות שלא הופיעו בכתב האישום

שופטי נתניהו – עודד שחם (מימין), רבקה פרידמן פלדמן ומשה בר-עם, בבית המשפט המחוזי ירושלים, ב-24 במאי 2020 (צילום: Amit Shabi/POOL)

ואכן, התובעת מטעם התביעה הודיעה אתמול בבית המשפט, מיד לאחר מתן החלטת השופטים, כי התביעה תשקול לעשות שימוש בסעיף זה כדי לטעון, בשלב הסיכומים, כי יש לקבוע את מועדה של פגישת ההנחיה בשונה מזה הנטען בכתב האישום.

גם היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, שקיימה אמש דיון עם פרקליט המדינה עמית איסמן ועם צוות התביעה בתיקי האלפים, בעקבות החלטת בית המשפט, קיבלה עדכון בדבר האפשרות שבסופו של דבר תבקש התביעה מבית המשפט לקבוע את מועד פגישת ההנחיה שלא לפי הנטען בכתב האישום, תוך שימוש בסמכות הקבועה בחוק.

זו אינה דרך המלך, כמובן. מן הראוי היה שעל יסוד הראיות שבידי התביעה, כתב האישום ינוסח בדייקנות ומבלי צורך לבקש את תיקונו או לבקש את בית המשפט לקבוע עובדות חלופיות במהלך שלב ההוכחות. אבל התנאים הנכפים על התביעה הכללית בניהול משפטו של נתניהו אינם תנאים אידיאליים, וגם התנהלותו כנאשם איננה בדיוק נעשית בדרך המלך, אלא בקרב מלוכלך בתוך בית המשפט ומחוצה לו.

מן הראוי היה שכתב האישום ינוסח בדייקנות ומבלי צורך לבקש את תיקונו. אבל התנאים הנכפים על התביעה הכללית בניהול משפטו של נתניהו אינם תנאים אידיאליים

בפרט אמורים הדברים באשר לעד המדינה ההפכפך פילבר. לא תהיה זו משימה שמעל כוחותיה של התביעה להראות את המוטיבציות של פילבר במהלך עדותו בבית המשפט. את ניסיונו למזער ככל הניתן את הפגיעה בנתניהו, על אף שמסר עדות מפלילה נגדו במשטרה ובבית המשפט, ואת התמסרותו לקווי החקירה הנגדית של עו"ד בעז בן צור, סנגורו של נתניהו. יהיה בכך כדי ללמד על הצורך לשנות את הממצא העובדתי בדבר מועד "פגישת ההנחיה", שנלמד בין היתר מתוך עדותו של פילבר עצמו.

שלמה פילבר על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 במאי 2022 (צילום: אורן בן חקון/פול)

הסיבה השנייה נלמדת מתוך קריאת החלטת בית המשפט עצמו: השופטים נחושים לתת לנאשמים, ובראשם נתניהו, את מלוא זכויותיהם כנאשמים בהליך הפלילי, בהתאם להוראות החוק וההלכות השיפוטיות הרלוונטיות.

תיקון כתב אישום ביחס לעובדה מהותית – ואין מחלוקת שמועד "פגישת ההנחיה" היא עובדה מהותית בתיק 4000 – לקראת סופה של החקירה הנגדית של פילבר, ולאחר שהנאשם כבר חשף את קווי הגנתו, וכל זאת מבלי שנאספו ראיות חדשות הנוגעות לעובדה הזו – משבשת את כללי המשחק של המשפט הפלילי ואת יכולתו של הנאשם להתגונן באופן סביר.

בעניין זה כתבו השופטים:

"תיקון כתב האישום, בשלב זה של הדיון, ומיקום פגישת ההנחיה במועד שקדם למינויו של פילבר לתפקיד, עומד, לכאורה, בסתירה חזיתית עם קווי ההגנה של הנאשמים אשר נחשפו במהלך הדיון והתוו את חקירתו הנגדית של פילבר, עד כדי ספק סיכולם. אכן, ההגנה שוללת את קיום פגישת ההנחיה, מעיקרה. ברם, אין בכך כדי לגרוע מקו ההגנה הנוגע למועד בו נטען שהתרחשה הפגישה הנטענת, כמו גם ממהותיותו של מועד זה לתזת המאשימה".

ובמילים אחרות: סנגורו של נתניהו השקיע מאמצים רבים בניסיון להפריך את טענת התביעה, כפי שהופיעה בכתב האישום, בדבר המועד הנטען של "פגישת ההנחיה". מאמציו, ככל שייחשבו מוצלחים, מולידים מסקנה שהפגישה לא התקיימה במועד שנקבה הפרקליטות. הם אינם מוכיחים שהפגישה לא התקיימה כלל.

עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של בנימין נתניהו, בבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 במאי 2022 (צילום: ראובן קסטרו/פול)

השאלה האם היא התקיימה במועד אחר, והאם בית המשפט יכול לקבוע ממצא עובדתי בעניין זה בהכרעת הדין, תידון בהמשך, ככל שהתביעה תבחר לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי. השופטים הדגישו בהחלטתם כי הם אינם מביעים כל עמדה כעת ביחס לאפשרות העתידית הזו.

הסיבה השלישית היא, שבתיקי האלפים בחרה התביעה הכללית אסטרטגיה בלתי נדרשת, של להוכיח מעל ומעבר למה שנדרש על מנת להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להן. זאת, גם בפרשות שבהן נתניהו נאשם במרמה והפרת אמונים, וגם בתיק 4000 שבו הוא נאשם בשוחד.

בתיקי האלפים בחרה התביעה הכללית אסטרטגיה בלתי נדרשת, של להוכיח מעל ומעבר למה שנדרש על מנת להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להן

עבירת השוחד, לפי לשונה בחוק העונשין ולפי הפרקטיקה שבה נוהגים בבתי המשפט, אינה דורשת הוכחת דו-כיווניות. על מנת להרשיע עובד ציבור בלקיחת שוחד, אין צורך להוכיח כי הוא אכן נתן בפועל "תמורה" בעבור ה"מתת".

אך התביעה טוענת שבתיק 4000 נתניהו לא רק קיבל "מתת" בדמות שליטה דה-פקטו על הפרסומים באתר "וואלה!", אלא גם "תמורה" בדרך של הטבות שלטוניות לבזק ולשאול אלוביץ' בשווי של מיליארדים.

בנימין נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, 10 במאי 2022 (צילום: ראובן קסטרו/פול)

דחיית בקשת התביעה לתקן את כתב האישום ביחס למועד "פגישת ההנחיה", רחוקה מרחק עצום ממסקנה בדבר קריסת כלל עדותו של פילבר בתיק 4000. עדותו היא עדיין מפלילה ומזיקה מאוד לנתניהו.

דחיית בקשת התביעה לתקן את כתב האישום ביחס למועד "פגישת ההנחיה", רחוקה מרחק עצום ממסקנה בדבר קריסת כלל עדותו של פילבר בתיק 4000. עדותו היא עדיין מפלילה ומזיקה מאוד לנתניהו

אך אפילו אם הייתה העדות כולה קורסת ומשקלה הראייתי היה אפס, נתניהו עדיין בסכנת הרשעה בשוחד, מעצם העובדה שקיבל טובות הנאה תוך שהיה מודע לכך שהוא מקבל אותן "בעד פעולה הקשורה בתפקידו", בין אם ביצע פעולה כזו ובין אם לא.

אפשר להבין את האינטרס של נתניהו ביצירת תחושה ציבורית, כאילו תיק השוחד קרס ועמו כתב האישום כולו. אפשר גם להבין את הרצון שלו לחגוג ביום שבו התביעה סופגת מהלומה טקטית, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט. אך במציאות המשפטית של משפט האלפים, הרכבת עדיין נוסעת על מסלולה, ונתניהו עדיין מצוי בסכנה ממשית של הרשעה.