לפני שש שנים, במהלך קיץ 2016, פצח ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו במבצע לא רגיל: הוא זימן אליו בזה אחר זה את חברי מערכות התקשורת הגדולות לשיחות סגורות במטרה להשמיע עמדות ולקרב לבבות.

באותם ימים פעלו חלקים מלשכתו ומקורביו במרץ כדי להשתלט על כלי תקשורת ולהשתיק ביקורת עיתונאית (פעילות שתהווה לימים את התשתית לתיקי האלפים) בעוד חלקים אחרים מאותה הלשכה ביקשו באמצעות המפגשים הללו דווקא לשדר שנתניהו משתנה ופתוח לשיח אמיתי עם התקשורת.

השתתפתי בפגישה כזאת מטעם גלי צה"ל, שאז שימשתי ראש דסק התחקירים של התחנה. הפגישה היתה ארוכה מאד (כשלוש שעות וחצי) וברובה המכריע נתניהו דיבר ודיבר ודיבר. הוא היה חביב אך מרוחק, ונע בין הפומפוזי (הצלת העולם והאנושות, ישראל אומת סטארט-אפ מזהירה בזכותי) לקטנוני (התחשבנות עם העיתונאי שאול אמסטרדמסקי שצייץ בדיחה אודותיו, הבטחה לנקום ביגאל סרנה שהוציא את דיבתו).

המעבר מאיגרא רמה של ניהול מעצמה כלכלית עולמית לקשקושתא עמיקתא של התחשבנות עם עיתונאים היה לעיתים כה מהיר וחד, עד שלרגעים תהית אם לפניך אותו האדם או שמא שני אנשים שונים מחליפים כובעים כמעשה קסם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש בכנסת עם בכירי רשת הטלוויזיה "סקיי". 24 בנובמבר 2014 (צילום: חיים צח/לע"מ)

העיתונות ויחסה אליו תפסו את החלק השני, הדינמי יותר של המפגש. את המחצית הראשונה ניצל נתניהו לכתב הגנה סדור, ארכני (שלא לומר טרחני) על חלקו בניסיונות הגילוי, ההתראה והמניעה של מנהרות הטרור בעזה.

עד מהרה התחוור לנוכחים שנתניהו משתמש בהם כדי להתכונן לוועדת חקירה שאולי תקום כדי לברר כיצד איפשרה ישראל במשך שנים את שיגשוג תשתית הטרור מתחת לרגליה, כזאת שבסופו של דבר צריך לצאת למבצע צבאי נרחב כדי למגרה.

במשך כשעה שנדמתה לנצח, דיפדף נתניהו במצגת הכוללת עשרות שקופיות הממחישות כי בניגוד לכל שאר השרים ואלופי צה"ל, הוא דווקא ביקש לשים לב, להתבונן, לבחון לעומק ולהתייחס לתופעת המנהרות. נתניהו הצטייד במסמכים ובמובאות כמו סטודנט שנה א' בסמינריון: פה ישיבת ממשלה, שם ישיבת קבינט, פה דיון אסטרטגי, שם סיור בשטח. כל גיהוק שדמה למילה "מנהרה" הוצג בפנינו בשרשרת אינסופית.

נתניהו הצטייד במסמכים ובמובאות כמו סטודנט שנה א' בסמינריון: פה ישיבת ממשלה, שם ישיבת קבינט, פה דיון אסטרטגי, שם סיור בשטח. כל גיהוק שדמה למילה "מנהרה" הוצג בפנינו בשרשרת אינסופית

אסור היה לתעד בפגישה, והטלפונים הופקדו בכניסה, כך שאני מסתמך על זיכרון בלבד. בכל החלק הראשון לא היתה הפוגה לשאלות או אפילו הערות ביניים – אלה הושארו לסוף המפגש הרבה אחר כך – ולכן איש לא יכל לשאול שאלות בהירות וממוקדות. זה היה השואו של נתניהו, והוא לא הסתיר את הנאתו הגלויה ממנו.

נתניהו מתכונן לריאיון עם רשת איי-בי-סי האמריקאית בלשכת ראש הממשלה, 23 בנובמבר 2014 (צילום: חיים צח/לע"מ)

בערך בשקופית החמישים עברו לי שתי מחשבות בראש. הראשונה: "האם אי פעם המופע זה יגמר?" השנייה הייתה מטרידה יותר: מה הכוונה ראש הממשלה "התריע"?

ממתי המנהיג העליון, החולש על המדינה, הצבא ושירותי הבטחון מתנהג כעיתונאי או מוכיח בשער ומבקש ש"ישימו לב" לבעיה? אם באמת המנהרות ניקרו בראשו וחפרו במוחו של נתניהו והדירו שינה מעיניו, מדוע במשך כל כך הרבה שנים לא נטל יוזמה, דרש את הטיפול בהם, ווידא את ביצוע המשימה עד תום? האם ראש הממשלה סובל מבעיית משילות כה גדולה עד כי איש לא מקשיב עוד להנחיותיו?

נזכרתי במצגת המזהירה הזאת כשהקשבתי לעדות נתניהו מול ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון בשבוע שעבר, ולא יכולתי שלא להתרשם מהאופן בו נתניהו עבר מעמדת הנביא המתריע בשער בפני אסון (אך לא עושה כלום כדי למגרו) לפוזיציית המנהיג שלא רואה את מה שלא מביאים בפניו.

כל כך הרבה שנים אנו מתעסקים בסוגיות המוסריות, המשפחתיות, המשפטיות והפוליטיות האופפות את נתניהו, שלא נשאר מקום לדון בסגנון הניהול הכושל שלו. בשביל זה צריך אאוטסיידר כמו האלוף (במיל.) שלמה ינאי, ופורמט טלויזיוני חי שאינו מאפשר מצגות מתחלפות אלא מחייב תשובות.

כל כך הרבה שנים אנו מתעסקים בסוגיות המוסריות, המשפחתיות, המשפטיות והפוליטיות האופפות את נתניהו, שלא נשאר מקום לדון בסגנון הניהול הכושל שלו

האלוף (מיל') שלמה ינאי, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, הרב מרדכי קרליץ והשופטת בדימוס דבורה ברלינר בישיבה של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, 1 בפברואר 2022 (צילום: לע"מ)

שתיקה מעיקה וטורדנית

הצפיה בדיוני הוועדה בשבוע שעבר גרמה לאי-נוחות קיצונית. היתה זו טלוויזיה ללא איפור, ללא תיווך, בלי טריקים. שדרנים מלאי חשיבות עצמית לא קשקשו ברקע את הפרשנויות המחוכמות שלהם, ופרסומות לשידורי האח הגדול לא ריצדו בצידי המסך.

בהעדר שחקני המשנה הקבועים והטורדניים סביב ראש הממשלה לשעבר – שרה נתניהו, בקבוקי השמפניה, השמאלנים, העיתונאים הביביסטים, הוואטאבאוטיזם, הערבים ואיראן (אפילו עו"ד יוסי כהן שניסה להידחף לפריים החקירה נהדף) – קיבלנו סוף סוף את הראיון שנתניהו לא נתן במהלך 26 שנות שלטונו לסירוגין, ולעולם כנראה כבר לא ייתן.

הוא דווקא הגיע מוכן וסדור לחקירה הזאת, עם אסטרטגיה שעבדה לו לא רע במשך שנים: אני מטפל רק במה שמגיע למפתן דלתי. ומה מגיע למפתן דלתו של נתניהו? מה שמתאים לו באותו הרגע פוליטית. "אני לא יכול לקחת אחריות על מה שאני לא יודע", אמר נתניהו, "אני לוקח אחריות על הנושא האפידמיולוגי שעמד בפניי, ובזה טיפלתי".

הוא דווקא הגיע מוכן וסדור לחקירה הזאת, עם אסטרטגיה שעבדה לו לא רע במשך שנים: אני מטפל רק במה שמגיע למפתן דלתי. ומה מגיע למפתן דלתו של נתניהו? מה שמתאים לו באותו הרגע פוליטית

אסטרטגיית "לא ידעתי לא שמעתי" יכולה אולי להציל את נתניהו בחלק מהאישומים בתיקי האלפים. שם הוא יכול לזרוק חלק מהפעולות על שרה, חפץ, פילבר, העוזרים. היא לא מצילה אותו ממשפט ציבורי על מותם של 45 בני אדם באחד האסונות האזרחיים הגדולים שידעה המדינה. לכל קסם יש את הגבולות שלו.

בנימין נתניהו, מלווה בעורך דינו יוסי כהן, מגיע למסור עדות מול ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, 21 ביולי 2022 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לא בכדי השתררה שתיקה מעיקה וטורדנית אצל חבר נאמניו האוטומטיים בעיתונות. שעות ארוכות וכמעט אף ציוץ מצידם של אראל סג"ל, ינון מגל, יעקב ברדוגו, שמעון ריקלין ואחרים. מי שתמיד מוצאים נקודה לזכותו, נאלצו הפעם לבלוע רוק ולהחריש.

לא בכדי השתררה שתיקה מעיקה וטורדנית אצל חבר נאמניו האוטומטיים בעיתונות. שעות ארוכות וכמעט אף ציוץ מצידם של אראל סג"ל, ינון מגל, יעקב ברדוגו, שמעון ריקלין ואחרים

במהלך העדות נדמה היה שרעש הרקע הקבוע אליו התרגלנו מסנגוריו בתקשורת הסתתר עמוק במנהרות. זה לקח יממה תמימה למגל, למשל – בדרך כלל השנון בחבורה – להניח לרגע את מלאכת החיתוך של עוד ועוד קליפים ישנים של יאיר לפיד. את הקביעה כי ההתלהבות האנטי-ביבית מהחקירה נובעת מכשלון צפוי בתיק האלפים הוא פירסם כמעט מתוך כורח. וחזר די מהר לעיסוק בלפיד.

לשווא ניסיתי למצוא בין השלכה של גביע לבן לפנים לבין שפע התייחסויות להדס קליין גם ציוץ כלשהו של סג"ל בעניין עדות נתניהו – אבל יוק. כנראה ש"לא טוב לביבי – לא חוקרים".

גם ריקלין הסתפק בקביעה כי העיסוק באסון במירון הוא תוצאה של כשלונם הצפוי של תיקי האלפים. אפילו ברדוגו הצליח להגניב רק ציוץ אחד בנושא – טענה משעשעת (אפילו בסטנדרטים שלו) כי כולם מתעלמים מ"הפיל הענק בחדר": אחריות מערכת המשפט לאסון.

בכל ההתקפות על התנהלות המדינה במירון לא שמעו כרגיל על הפיל הענק שבחדר. מערכת המשפט.
מ-2014 ועד 2020
היו דיונים משפטיים בבג"ץ
כולל החלטה מ2016 שעצרה את תהליך ההפקעה והיכולת לשנות את התשתיות בהתאם.
ביהמ"ש הציע אז "מודל ניהול ניסיוני" מבלי שהמדינה תפקיע את ההר ותנהל אותו בעצמה.

— יעקב ברדוגו (@bardugojacob) July 21, 2022

סגל, ריקלין, מגל וברדוגו אינם טיפשים. הם נזהרים שלא לפתוח במלחמת עולם אנטי-שמאלנית, אנטי-משפטנית נגד ועדת החקירה כי הם מבינים היטב שפימפום מאסיבי של משטמה נגד האלוף ינאי, השופטת בדימוס דבורה ברלינר והרב מרדכי קרליץ יחזור אליהם כבומרנג ועלול עוד בטעות להשתלט על השיח בבחירות 2022.

כמו המנהרות שנתניהו "הזהיר" מפניהן בשנים 2010-2014 (אך לא הצליח להניע פעולה אחת משמעותית למיגורן עד חדירת המחבלים בקיץ 2014 בנחל עוז), ציוצים מוגזמים על איך גם חקירת אסון הר מירון היא בעצם תפירת תיק לנתניהו, עלולים לחפור מתחת רגליו מנהרה שתרחיק אותו מבלפור לנצח. זה גביע לבן חמוץ אחד שעדיף לחטוף בפרצוף בשקט, ולהבליג.

ציוצים מוגזמים על איך גם חקירת אסון הר מירון היא בעצם תפירת תיק לנתניהו, עלולים לחפור מתחת רגליו מנהרה שתרחיק אותו מבלפור לנצח. זה גביע לבן חמוץ אחד שעדיף לחטוף בפרצוף בשקט, ולהבליג

תג המחיר של השחיתות

אסון הר מירון, כפי שהוא נחשף בדיוני ועדת החקירה, הוא הוכחה נוספת ומפלילה לכך שהעיתונות בישראל כשלה באחת ממשימותיה החשובות ביותר: לתת לשחיתות השלטונית תג מחיר.

אזרחים רבים נוטים להתעלם ממופעי שחיתות שונים בעיקר מכיוון שמתלווה אליהם נימה מטרחנת. אני מכיר לא מעט אנשים ישרי לב שסבורים ש"קצת שחיתות" היא רע הכרחי, ושלכל אדם בצמרת "נופלים כמה פירורים" בזמן שהוא מטפל בעוגה הלאומית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי בזירת האסון במירון, 30 באפריל 2021 (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

מעבר לתירוץ ה"כך עושים כולם" הנלווה לגישה זאת, יש כאן עיוורון מדהים כלפי העובדה שמחיר השחיתות אינו רק כלכלי. פעם אחר פעם נחשף שזלזול בנהלים ובאמות מידה מוסריות עולה בחיי אדם חפים מפשע, וברבים מהם.

דוגמאות מובהקות הן כמובן אסון ורסאי מ-2001, שהוכיח שכאשר מזלזלים בתקנות וחותכים פינות (כדי לחסוך בכסף ובזמן) אז תקרות יכולות לקרוס; ואסון חניון הברזל מ-2016 שנסב סביב אותה התופעה.

גם אסונות השטפון בשכונת התקווה ובנחל הגעתון בנהריה מוכיחים כי כאשר הרשויות עוסקות בתפל, מקדמות פרויקטים מתוך אינטרסים לא נקיים או מקדשות מיזמים מושחתים – בסוף השרשרת מישהו יכול למות מזה.

השריפה בכרמל ואסון הר מירון – אשר ביחד הביאו למותם המיותר של 89 אנשים – התרחשו בין היתר בגלל שהשלטונות בישראל מתעלמים במופגן מאזהרות מבקר המדינה, ומצפצפים על סכנות עד שמתרחש אסון.

השריפה בכרמל ואסון הר מירון – אשר ביחד הביאו למותם המיותר של 89 אנשים – התרחשו בין היתר בגלל שהשלטונות בישראל מתעלמים במופגן מאזהרות מבקר המדינה

כוחות ההצלה מפנים הרוג אחרי אסון ההילולה במירון, 30 באפריל 2021 (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

ושחיתות היא כמובן גם בעיה חברתית גורפת. שפע פרויקטי נדל"ן, למשל, אשר במסגרתם קבלנים מקבלים טובות הנאה או הקלות מראשי רשויות וגורמי שלטון מנציחים בנייה שאינה מתחשבת במרחב הציבורי – מה שמוביל לשכונות סלאמס מודרניות ולהעמקת הפערים החברתיים. הן מעודדות לא רק העדר חנייה וצל במרחב הציבורי, אלא גם מחסור בשטחים פתוחים, בגני ילדים, בבתי ספר ובמוסדות רווחה.

אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בפקיד מושחת, בשר שמסדר ג'ובים, בקבלן שנותן שוחד, או בראש עיר ש"נופלים לו פירורים" – תדעו שבסוף המסלול המפותל במנהרת השחיתות הזאת, מישהו איבד את חייו.

בפעם הבאה שאתם נתקלים בפקיד מושחת, בשר שמסדר ג'ובים, בקבלן שנותן שוחד, או בראש עיר ש"נופלים לו פירורים" – תדעו שבסוף המסלול המפותל במנהרת השחיתות הזאת, מישהו עלול לאבד את חייו