השבוע עשיתי ניסוי קטנטן, שיתפתי פוסט עם צילומים שלי מהאזור הכי חם באזור (משחק מילים שכזה) בקבוצת צלמים, שמונה כמעט 16,000 משתתפים.
נתתי לו כמה שעות להיות באויר. כעבור כשעתיים שלוש חזרתי לקבוצה לראות אם וכמה הגיבו/ראו/ שמו לב. אפס. פלוס שלושה לייקים של חברים שלי.
ואז הבנתי מה שכבר מזמן הבנתי – שכל מה שכתבתי באותו פוסט, הכולל צילומים שלי, הוא האמת השורטת.
בטח שלא מרתק כמו צילום אשה בחזייה ותחתונים, או פרפר נימפית החורש על פרח הלנטנה. או עפרוני מצויץ על צינור. שקיעות ורדרדות וציצי מרומז, זה מה שתופס את העין, של הצלם, של הצופה, של כולם.
את לא חשובה, את, כן את, הצלמת, המתעדת, התושבת, האזרחית, את. וגם האזור (עוטף עזה, הדרום) ומה שמתרחש בו – בסופו של יום לא מעניין את הרוב הכמעט מוחלט.
בטח שלא מרתק כמו צילום של אשה בחזייה ותחתונים, או צילום של שביל החלב, שצולם בליל ירח מלא במכתש רמון. לא מעניין כמו צילום של של שלדג מעופף מעל בריכת דגים. או תקריב פרפר מסוג נימפית החורש על פרח הלנטנה. או עפרוני מצויץ על צינור השקייה.
תינוקות בני יומם עטופים בעלי גפן. שקיעות ורדרדות, וציצי מרומז, זה מה שתופס את העין, של הצלם, של הצופה, של כולם.
עזבי אותך, אז קצת מפגיזים באירוע המוני בשדרות. ילדים רצים מבוהלים, רועדים, בהיסטריה לחפש מסתור. אז יש ירי פצמרים כל לילה. ניסיון לחדירות. קצת יירוטי כיפת ברזל. דיווחים על פיצוצים, שנשמעים בדרום הרצועה תוך כדי כתיבת הפוסט הנוכחי. כן, ממש כרגע.
לא כזה עניין גדול. מלחמה זה לא קשור אלינו, זה שם. רחוק. לא משהו שצריך להטריד את קבוצת הצלמים העצומה בארץ. אלה שמתעדים חיים צבעוניים, מחויכים, יומיום אורבני רגוע מרופד בשלכת מצופה זהב.
מה שתצלמי מהיומיום החבוט שלך, העצב הזה, היאוש, זה לא סקסי. מה את רוצה, בחייאת, זה לא מעניין ומזיז – לא להנהגה, ולא לאזרחיה. וגם לא לצלמים שמתעדים חיים מפולטרים ומרוטשים להפליא
מה שתצלמי, ותביאי ותציגי מהיומיום החבוט שלך, העצב הזה, היאוש, זה לא סקסי, מה את רוצה, בחייאת, זה לא מעניין ומזיז – לא להנהגה, ולא לאזרחיה. וגם לא לצלמים שמתעדים חיים מפולטרים ומרוטשים להפליא.
"מעטים הם אלו שראו במו עיניהם והרגישו בלבבם" / אלברט איינשטיין
נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.
בשעה 3:15 לפנות בוקר עלה בנימין נתניהו על הבמה בגני התערוכה, באולם ריק למחצה, וסימן גבולות גזרה.
נתניהו הבין שנוצח בבחירות הללו, או לפחות לא עמד במשימת ה-61 על פי תוצאות המדגמים. הוא הבין שאין לו ממשלה בלי כחול-לבן, בדיוק כפי שאין לכחול-לבן ממשלה בלי הליכוד. ואם זה לא היה ברור לבני גנץ, נתניהו הודיע לו שאין לו שום אופציה בלעדיו כי אי אפשר להישען על ממשלה עם "המפלגות הערביות שמהללות מחבלים".
במלים אחרות: מעל הבמה החל ראש הממשלה במשא ומתן עם תנאים מוקדמים. "אני הוא השותף שלך, לא יעזור לך כלום", הוא שידר לגנץ. וגם: המפלגות החרדיות הן השותפות הטבעיות שלי ולא יעזור ללפיד כלום. אני רוצה שכל המפלגות הציוניות יהיו בפנים. ליוסי ביילין זה כבר הזכיר את ממשלת האחדות של 1984, שמנתה 97 חברי כנסת, "וזה לא מתאים לדמוקרטיה".
התרוממות רוח לא הייתה אתמול בגני התערוכה, אבל גם לא אצל גנץ. ככה בדיוק נראה תיקו מקסיקני: כל אחד מחזיק בידיו אקדח, אבל אף אחד לא יכול לירות בלי להיפגע.
גנץ וחבריו למדו את הלקח מהפארסה אחרי הבחירות באפריל, ועכשיו גילו אחריות ובגרות רבה יותר ולא עשו מסיבות ניצחון לפני תוצאות האמת. בניגוד לנתניהו, הדילמה שלהם עצומה ברגע זה. נתניהו הפנים שהוא צריך אותם. הם צריכים להבין שהם לא יכולים לקבל את הליכוד בלעדיו.
אביגדור ליברמן הציע אתמול לנשיא ראובן ריבלין להזמין את נתניהו וגנץ לארוחת צהריים בבית הנשיא ביום שישי הקרוב, כדי לכפות על השניים ממשלת אחדות. לשם כך צריכה כחול-לבן להתנער מכל הנרטיב שדבקה בו בבחירות, ולפיד ויעלון יצטרכו לשבת בממשלה עם מי שמרחף מעליו כתב אישום בשלושה תיקים. אם זה יקרה, לכחול-לבן לא יהיה שום ערך.
יאיר לפיד ביקש אתמול מכולם סבלנות. הוא רוצה שתהליכים יבשילו. במלים אחרות, הוא רוצה שהליכוד יגרש את נתניהו כדי שתוכל לקום ממשלת אחדות בלעדיו. גם זה לא יכול לקרות, כי בליכוד לא עושים דברים כאלה, גם אם רוצים.
נתניהו אמר אתמול בנאומו כי ידענו "לעמוד יחד מלוכדים". המסר מכוון בעיקר לעתיד הקרוב. בליכוד יודעים היטב כי מי שישבור את השורה וירים את נס המרד יפגע בעצמו. אפשר לקטר ולקלל את נתניהו, אבל רק בדלתיים סגורות. באוויר הפתוח זה מסוכן.
אלה בחירות שבהן אף אחד אינו יכול לממש את ההישג שלו. ליברמן קיבל לפי הסקרים שמונה מנדטים וזה יפה, אבל הוא לא לשון מאזניים. אין לו אופציה להקים ממשלה עם השמאל, ואם תקום ממשלת אחדות בין כחול-לבן והליכוד, הם יכולים להשאיר אותו בחוץ.
החרדים הגבירו את כוחם, אבל גם הם אינם לשון מאזניים, כמו שהיו פעם. הימין והשמאל התרסקו. ימינה ציפתה לדו-ספרתי וקיבלה מפלגה קטנה שמתפצלת לשתי סיעות לפחות.
המחנה הדמוקרטי והעבודה-גשר מגדרות בסקרים עשרה מנדטים. הערבים רשמו הישג מצוין, אבל הם מחוץ למשחק. כמו החרדים, הם תמיד יוכלו להתגאות בעלייה מנדטים למרות ההסתה, ואולי דווקא בגללה.
זה אולי המשבר הפוליטי המסובך בתולדות המדינה. אני לא רואה לו פתרון. כל אפשרות כמעט ואינה מתקבלת על הדעת. לפי המדגמים, אין אפשרות לממשלה רחבה, ואין היתכנות לממשלה צרה, מימין או משמאל. הנשיא ריבלין יכול להבטיח שיעשה הכול שלא יהיה סיבוב בחירות שלישי, אבל גם כוחו מוגבל. רק ראש יצירתי יעזור כאן, כדי לרבע את מעגל הקסמים. במהלך הלילה לא שמעתי איזה רעיון פורץ דרך.
הכותרות הראשיות עכשיו
מה מקומם בו כל כך? מה מוציא מהדעת? מה מרגיז ומהפך קרביים באיש הזה?
מה הופך אותו לבלתי נסבל בחיינו?
זו לא השחיתות. כבר היו מושחתים לפניו. לא הנהנתנות ולא השקרים ואפילו לא ההסתה. כל אלה גורמים לרגש בוז כלפיו. לדחיה לגועל. אבל מה שמעצבן, מרתיח, מעורר קבס באיש הזה זו הזחיחות.
כשכל אזרח נורמאלי בעל מוסר ונורמות מתפלץ לשמע מעלליו, הוא זחוח. חיוך מרוח על שפתיו. עיניו מצטמצמות וחזהו מתנפח וזנבו הצבעוני מהדס על רחבת המסדרים.
מתנות במאות אלפי שקלים? ארוחות גורמה על חשבון המדינה? טיסות ראווה ורכישת מיטה-מטוס-מטבח-בית חדשים במאות מיליונים? הוא תמיד יוצא אל המצלמות מחייך וזחוח.
מיליארדרים מזינים את חייו, בעל קזינו מממן לו עיתון פרטי? הוא מפגין חיוך של חתול שבע מרוצה מעצמו. לא מזיז לו את קצה המצפון.
המלצות משטרה על שוחד מרמה והפרת אמונים? שורה של מקורביו הופכים לעדי מדינה? מתארים את מעשי השחיתות והוראות השחיתות ומתווה השחיתות? מיואשים מנאמנותו, מחשבים כבר את קיצם בכלא? הוא ממרק את התסרוקת, מיישר את העניבה וצועד כמו טווס לתוך המליאה, או אל הבית הלבן דרך הקונגרס, ישר לתוך העין של כל אזרח.
בגאוותנות מוחצנת. בשחצנות ללא גבולות. נושא נאום שמתעלם לחלוטין מתחושות הבטן של כל מי שחי בארץ הזאת. שקוע בעולמו היהיר, הארוגנטי כלפי כל מי שלא הוא, או לא מסכים לדעתו. הוא מנפח איומים מפלצתיים ומחייך בהנאה.
כל גופו מפגין מבעד לחליפות המבריקות את הזחיחות הבלתי אנושית. הרברבנות חסרת הפשר. זו מהפרצוף המחייך המאופר המודבק – זה מה שמוציא מהכלים. ראש ממשלה זחוח. שחצן. שויצר אזורי שברגע אחד על כורסא בבית הלבן הופך לחנפן חיוור ומתרפס לפני נשיא טווסי לא פחות ממנו.
מה שמרגיז מקומם מטריף את הדעת זו הזחיחות הזו. במדינה למודת סבל וצער, עוני, שכול ופיגועים, יוקר מחיה מטורף ובעיות חברה עגומות וקשות. מדינה מסוכסכת עם עצמה, שקועה עד צוואר בכאוס דתי ועדתי, במלחמת אזרחים תודעתית שהוא ממוביליה הראשיים. והוא צוחק.
מזלזל. משחק כמו אחרון הליצנים בקטעי וידאו עצמיים. לא מתראיין. לא עונה לשאלות עיתונאים אלא אם הם מתרפסים לרגליו כמו כלבה צייתנית. ראש ממשלת הזחיחות.
אילו היה קצת יותר צנוע. קצת מתחשב. לוקח ללב. אילו לרגע היה נשנק מדמעות על קבר מישהו שאינו אחיו. אילו היה מתכסה בבושה על מעשי בנו ודבריו המעליבים. אילו היה חש מועקה כשמתפרסמות ההקלטות של אשתו רודה בכל מי שהימרה את פיה.
אילו היה מקשיב, מרגיש את הישראלים האחרים שאינם מעריציו העיוורים. סתם אזרחים הנאבקים על חייהם במדינה קשת יום, צרובת שמש וסימני שאלה על עתידם. אילו היה אדם קצת פחות זחוח. בן אדם.
אילו היה. אולי אפשר היה לפתוח כאן את השיח הציבורי על בעיותיה האמיתיות ועתידה של המדינה. על הכיבוש וסכנת המדינה הדו לאומית. על החקיקה האנטי דמוקרטית וגבולותיה. על גירוש מבקשי המקלט. על הפטור מגיוס לדורות של מאות אלפי אזרחים חרדים החיים על חשבון שאר האזרחים. הופכים לסחטני כספים וחיים וממשכנים את עתידנו.
אפשר היה לבדוק את גבולות ההסכמה בין ימין לשמאל. לדבר על הדמוקרטיה השברירית. להפסיק להאשים בבגידה חצי מהעם, ולהפסיק לפרסם כינויים קללות והשמצות בכל שיחת רשת.
אילו היה פחות זחוח, אולי היינו פחות מושפעים ממנו ומתחילים לדבר ביננו. אולי תומכיו היו מוצאים עמדה עצמאית בלי לפחד מכיכר העיר שתקיא ותוקיע אותם. מתנגדיו היו מוצאים פחות פאשיסטים וגזענים ביננו. גווני השיח הישראלי וחלוקת הדעות היו אז שונים לחלוטין. רגועים יותר. נורמאליים במידה.
כדי להבריא את ישראל צריך להסיר את הזחיחות החולנית מפרצופו. שיתחיל לדאוג. שיפגין פחד. שנראה אותו ממצמץ, רועד, משקשק, מזיע, מגמגם, מתנצל, מצטער, מבקש הבנה כמו אחד האדם, ולא מתנהג כמו רובוט זחוח וחסר אחריות.
היום אפשר לבחון אם עדין נותרה בו זחיחות או שהתחיל להבין את המציאות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
בצלאל סמוטריץ' מימינה מותח הבוקר ביקורת בחשבון הטוויטר שלו על יושב ראש עוצמה יהודית, איתמר בן גביר –
בפעם הקודמת הוא הביא לאיחוד מקסימום 30 אלף קולות, והפעם בקמפיין שקרי גירד עוד עשרות אלפי תמימים שהאמינו לשקריו ורצו להציל את ארץ ישראל מההתנהלות חסרת האחריות שלו.
בעולם מתוקן האיש היה מתבייש להראות את הפרצוף שלו בציבור.
אנחנו נמשיך מכאן באופטימיות, באחריות, באחדות, ובראש מורם.
— בצלאל סמוטריץ' (@bezalelsm) September 18, 2019
בליכוד פנו ליושב העבודה-גשר, עמיר פרץ, כדי שיצטרף אליהם, וזה השיב שאם מפלגת השלטון תחליף את נתניהו, יהיה על מה לדבר – כך פירסם חיים לוינסון מ"הארץ"
בליכוד כבר פנו לעמיר פרץ. ביחד הם 61. תשובת פרץ: תחליפו את ביבי יהיה על מה לדבר
— Chaim אמרתי לכם Levinson (@chaimlevinson) September 18, 2019
יושב ראש כחול לבן, בני גנץ, בפתח ביתו הבוקר: "אנחנו מחכים לראות איך יהיו תוצאות האמת, איך זה יתפתח; נמתין עוד יום, נמתין עוד יומיים, נאחל לעם ישראל ממשלת אחדות טובה, רצויה. שהמערכת תירגע טיפה, ונצא לדרכנו".
"רק אומר" – גרסת אחמד טיבי
ספרד הולכת לבחירות פעם רביעית ב4 שנים.
— Ahmad Tibi (@Ahmad_tibi) September 18, 2019
עוצמה יהודית אמנם לא נכנסה לכנסת, אך בראיון לאילנה דיין וישי שנרב בגלי צה"ל הכריז איתמר בן גביר כי מפלגתו תשוב ותתמודד גם בבחירות הבאות. בראיון לשרון גל בגלי ישראל מתח בן גביר ביקורת על ראש הממשלה: "נתניהו הלך לנו על הראש בצעד טיפשי וחסר אחריות".
עורך הדין אורי קורב, ששימש כתובע מטעם הפרקליטות בתקופת משפטיו של אהוד אולמרט, סיפר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו פנה אליו בבקשה שייצג אותו. קורב, שעובד כיום במשרד עורכי הדין טולצ'ינסקי, שטרן, מרציאנו, כהן, לויצקי ושות', אמר שהדבר לא הסתייע. במהלך עבודתו בפרקליטות עסק קורב גם בתיקי נתניהו.
את הדברים אמר קורב בראיון לדני קושמרו בחדשות 12.
חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד התראיין הבוקר לשורת כלי תקשורת ונדרש לענייני השעה. בראיון לניסים משעל וגיא פלג אמר זוהר כי "אחת השגיאות של קמפיין הליכוד היא חוק המצלמות שהעיר את החברה הערבית וגרם לה לצאת ולהצביע".
בראיון לאפי טריגר בגלי צה"ל אמר יושב ראש ועדת הכנסת כי "הליכוד תהיה חלק בכל ממשלה, וראש הממשלה יהיה נתניהו". עוד הוסיף זוהר כי "אין אפשרות שהוא יהיה שני ברוטציה". חבר הכנסת גם אמר ש"המנצח הגדול של הבחירות הוא אביגדור ליברמן", והוסיף ש"המשוואה הפוליטית יכולה להיפתר על ידו".
שלושת ערוצי הטלוויזיה – כאן 11, קשת 12 ורשת 13 – מדווחים על תוצאות האמת, לפי מידע לא רשמי, אחרי ספירה יותר מ-90% מהקלפיות.
יושב ראש ישראל ביתנו אמר הבוקר לתקשורת, בסמוך לפתח ביתו בנוקדים: "אני מאוד התאכזבתי מנאומו של בני גנץ. אני לא שמעתי דברים ברורים".
עוד אמר ליברמן: "אני חושב שהתמונה ברורה מאוד אחרי ספירת האמת של 91% מהקולות, ולכן מנדט לכאן או מנדט לשם לא ישנו את התמונה הכוללת, והמסקנה היא ברורה: כל מה שאמרנו לאורך כל מערכת הבחירות מתממש; יש אופציה אחת ויחידה – ממשלת אחדות לאומית, ממשלה ליברלית רחבה, ואנחנו, לכן, נגיד עוד פעם, שלא נצטרף לשום אופציה אחרת".
יושב ראש ישראל ביתנו שב על התנאים שלו להצטרפות לממשלה: חוק גיוס בני הישיבות, לימודי ליבה במסגרות החינוך החרדיות, ביטול סגירת המרכולים בשבת, תחבורה ציבורית בשבת ונישואים אזרחיים. "עד שלא נשמע דברים ברורים ברוח הזו – אין לי מה לדבר, לא עם גנץ ולא עם נתניהו".
ליברמן דחה את האפשרות שתתקיים מערכת בחירות שלישית, וטען כי אין 61 חברי כנסת שיתמכו במהלך שכזה. השר לשעבר קרא לנשיא המדינה להיות פעיל ודומיננטי במלאכת הרכבת הממשלה.
בתחילת החודש פרשה מפלגת זהות מהתמודדותה בבחירות. בהמשך פרשו גם המפלגות נעם וכל ישראל אחים. קולות למפלגות אלה הם פסולים, ולא נספרים. למרות זאת, באתר ועדת הבחירות מוצגים קולותיהן של המפלגות הללו כקולות כשרים. זה, אגב, אחרי שבוועדת הבחירות החליטו להפיק לקחים ולפעול באופן יסודי יותר מבעבר כדי למנוע טעויות.
עכשיו, אחרי הבחירות, זה הזמן ללוח הזמנים הפוליטי להמשך הדרך –
היום – פרסום התוצאות של כ-90% מהקלפיות
מחר – פרסום התוצאות הסופיות, אך הלא רשמיות
סוף השבוע – תחילת שבוע הבא – הנשיא יתייעץ עם נציגי הסיעות הנבחרות
25 בספטמבר – יושב ראש ועדת הבחירות מגיש את התוצאות לנשיא המדינה
27 בספטמבר – נאום ראש הממשלה בעצרת הכללית של האו"ם
2 באוקטובר – הנשיא מטיל את הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת
3-2 באוקטובר – שימוע לראש הממשלה נתניהו בפני היועץ המשפטי לממשלה
3 באוקטובר – השבעת הכנסת ה-22
שיהיה לכולנו בהצלחה (:
חדשות 12 מדווח כי כחול-לבן מובילה עם 33 מנדטים לעומת 31 לליכוד, אחרי ספירת 85% מהקולות. לפי הערוץ, התוצאות טרם הוזנו לאתר ועדת החבירות – אך הודלפו לחדשות 12.
על פי הדיווח, לרשימה המשותפת 12 מנדטים, לש״ס ולישראל ביתנו 9 מנדטים כל אחת, ליהדות התורה 8 מנדטים, לימינה 7 מנדטים, לעבודה-גשר 6 מנדטים ולמחנה הדמוקרטי 5 מנדטים.
גם על פי תוצאות אלו, לגוש הימין-חרדים יש 55 מנטים, לעומת 56 לגוש המרכז-שמאל-ערבים, עם אביגדור ליברמן על 9 מנדטים.
הדברים שקורים באולפן חדשות 12 בחמש לפנות בוקר (ולא ברור למה בכלל צריך להפעיל שידור חי בשעות האלה. מצד שני, גם אנחנו כאן…)
ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) תקף שוב את התקשורת – ויונית לא נשארה חייבת pic.twitter.com/Z1dU7vCJui
— החדשות (@NewsChannelIL) September 18, 2019
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
תגובות אחרונות
מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מגילת העצמאות, ה' באייר תש"ח
בהעדר חוקה רשמית, נהוג להתייחס אל מגילת העצמאות כאל התשתית הערכית שעל בסיסה הוקמה ומתקיימת מדינת ישראל. אלא שבמגילת העצמאות, המילה דמוקרטיה לא מופיעה ולו פעם אחת.
העיתונאי והחוקר דוב אלבוים מצא ש״דמוקרטיה״ דווקא נכללה בטיוטות הראשונות של המגילה – על הנוסח עמלו מספר רב מראשי היישוב, במשך שלושה שבועות – אבל משה שרת היה מי שהשמיט אותה, כשהגיע תורו לערוך את הנוסח.
מאידך, העיתונאי יונתן שם אור מאמין כי היה זה דוד בן-גוריון שהחליט להשמיט את ההבטחה למדינה דמוקרטית, מתוך זהירות שמא המלחמה הקרבה מול צבאות ערב תשאיר את היישוב היהודי בארץ ישראל במיעוט בקרב רוב ערבי מכריע. מי רוצה להבטיח דמוקרטיה במצב כזה.
כך או אחרת, זו עובדה: מגילת העצמאות היא טקסט פרוגרסיבי, ליברלי, ובעיני חלקים בעם, ההבטחה לקיים ״שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין״ אף נתפשת כשמאלנית במושגים של ימינו. אבל היא לא מבטיחה לנו דמוקרטיה.
למעשה, הפעם הראשונה שמדינת ישראל הגדירה עצמה רשמית בספר החוקים כ״דמוקרטית״ הייתה ב-1985, בתיקון לחוק יסוד: הכנסת – וזאת אחרי שמאיר כהנא ממפלגת כך הצליח לעבור את אחוז החסימה ונבחר לכנסת ה-11. כחלק ממצע המפלגה, כהנא ביקש לבטל את אופיה הדמוקרטי של ישראל ולקבוע למדינה משטר המבוסס על ההלכה היהודית.
בעקבות זאת, ברוב של 62 קולות, עבר במליאת הכנסת תיקון לחוק יסוד: הכנסת הקובע כי רשימה הקוראת ל״שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית״ לא תוכל לרוץ בבחירות לכנסת – וכך הוכנסה, לראשונה, הדמוקרטיה לספר החוקים.
אותו חוק יסוד: הכנסת קובע, אגב, כי "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת״. ברוב. לא יותר. 61 חברי כנסת יכולים לבטל את הסעיף הזה. 61 חברי כנסת יכולים להחליט כי בישראל לא יהיו יותר בחירות. רוב של 61 חברי כנסת יכול לקבוע שישראל איננה דמוקרטיה.
חוק יסוד: הכנסת קובע כי "הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות…אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת״. ברוב. לא יותר. 61 חברי כנסת יכולים לבטל את הסעיף הזה
כל בחירות בישראל מרגישות חשובות, קריטיות ממש. עבור מדינה צעירה שעדיין לא בטוחה בחוסנה, שרואה בכל שינוי בסטטוס קוו איום ממשי על קיומה, שנמצאת בקונפליקט תמידי מבית ובגבולות, תחושת החרום הזו בכל מערכת בחירות היא מובנת, אולי אפילו מוצדקת. ועדיין: ישראל התגברה על משברים מנהיגותיים ופוליטיים בלתי רגילים, ולא דין הבחירות ב-1973 כדין הבחירות ב-2003, ואי אפשר להשוות בין מצבה של ישראל ב-1969 לזה של 2019.
ישראל יכולה לשרוד קדנציה של ממשלה קיפאונית, של ראש ממשלה תחת חקירות, של שר אוצר כושל, של נשיא אנס. היא כבר שרדה את כל אלה.
ישראל, כמו שאנחנו מכירים אותה, לא תשרוד דבר אחד: ממשלה שתחליט שישראל איננה דמוקרטיה.
זה לא יקרה ביום אחד – ולמעשה, זה מתרחש בהדרגה מזה מספר שנים. כרסום ביסודות שיטת הממשל הדמוקרטי, שאמורה להבטיח הפרדת רשויות, מערכת פעילה של איזונים ובלמים, ושומרי סף חזקים אשר יגנו על שלטון החוק מפני תאוות הכוח הבלתי נמנעת שמגיעה עם מנעמי השלטון.
אז, כן, גם הפעם – ואולי יותר מתמיד – הבחירות בישראל הן קריטיות. הן אולי ההזדמנות האחרונה של כל 5.8 מיליון בעלי זכות בחירה לקבוע האם ישראל היא מדינה דמוקרטית או שהיא ממשיכה להתקדם לעבר אוטוקרטיה, ואולי בהמשך אף לתאוקרטיה.
מייסדי המדינה לא הבטיחו לנו דמוקרטיה, אבל הורינו ובני דורנו וילדינו הפכו אותה לכזו. המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, התגאינו לומר.
זה לא מובן מאליו. זו לא גזירת גורל. הבחירה להיות מדינה דמוקרטית היא בחירה יומיומית, של העם, של הרוב והמיעוט. של כל מי שרוצה לראות את המולדת חסונה, קיומיות, בעלת תוחלת.
דמוקרטיה היא בחירה.
היום ניתנה לנו הזכות לבחור בה שוב. אז אל תפקירו אותה: לכו להצביע.
מחר בבוקר, עם חבוט יוצא לבחירות. מרוסק, ללא חדווה, חסר-חיים, שפל-רוח ונטול-אמונה. משמאל ומימין ייצאו מיליונים להצביע כקפאם-שד. קשה למצוא מצביעים שאוהבים את הבחירות האלה. קשה למצוא אנשים שאוהבים את המועמדים שלהם. קשה לראות מישהו רוקד כל הדרך אל הקלפי. על תשוקה, היסחפות או אמונה פוליטית יוקדת כבר אין מה לדבר. ישראל ספטמבר 2019 – מסתפקים בזה שתגיעו.
מדינת ישראל נחשבת לאחת התוססות והצעירות בעולם. לכאורה, הישראלים נהנים בשנים האחרונות מיציבות כלכלית יחסית, ולמרות החזיתות המתעוררות מצפון ומדרום, גם משלווה ביטחונית. זו פריזמה נוחה לפחות עבור חלק מהאוכלוסיה: חיי שפע ושיגשוג, טיסות ממריאות כל דקה, קניונים ומסעדות הומים אדם. לכאורה, ערוץ החיים הטובים. גם מי שאין לו מנסה לקחת משכנתאות והלוואות ולהעמיד פנים שיש. אם אתה לא חי בדרום או בשטחים, ואין לך בעיה עם אוברדראפט מפלצתי – הכל דבש.
אך מבחינה חברתית המדינה נדמית בסוג של שקיעה מתמשכת. הציבור מפולג וכיתתי מאי פעם, חשדן ואגרסיבי, אינו מאמין לנבחריו, מזלזל במוסדותיו הלאומיים ובז לחוקתו-הבלתי-קיימת. ההצבעה שבטית, השיח מתלהם, והאופק הפוליטי הוא מילימטר-וחצי קדימה.
הטון הוא הפחדה מתמדת: מהיריב, מהשמאל, מהחרדים, מהגזענים, מהערבים, מנתניהו. אין פוליטיקה של תקווה, ומעטים משלים עצמם שמשהו באמת הולך להשתנות. מתנגדי-ביבי מכינים עצמם לקדנציה נוספת של שימועים, תומכיו מדגישים שאין לו תחליף.
הכול כה ציני, שאיש לא יפול מכסאות הנוח בים אם בשבוע הבא יתברר שהולכים לסיבוב שלישי.
מכל עבר עוטפים אותנו קמפיינים מתחננים: "צאו להצביע בבקשההההה". ברשתות החברתיות מאיימים עלינו לא להישאר בבית. פעולה פשוטה שלוקחת 15 דקות, ושעבורה קיבלנו יום שבתון, הפכה להיות עול נוראי, מעמסה נפשית כמעט בלתי-נסבלת. מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע.
מי שמממש את זכותו הדמוקרטית הוא גיבור, ומי שבורח בוגד. פעם היה צריך לרדת מהארץ כדי להפוך לנפולת של נמושות. היום יש נפולת אינסטנט: השכן שלא הצביע
וכמובן, שלב הגמר של התחרות הלאומית "אין לי למי להצביע", בה לוקחים חלק כשליש מהמצביעים שפשוט אין. להם. למי. להצביע. הם רוצים להצביע, כן? אבל אין להם למי. ברכבת מתנהלות שיחות עייפות וצפויות שתחילתן או סופן זהה: "גם לי אין הפעם! אני לא יודע מה אעשה?". אין לי מועמד, אין לי מפלגה, אין לי שייכות, אין לי בית פוליטי.
היו תקופות שישראל אהבה להצביע. זאת אינה נוסטלגיה, סתם ציון עובדה פשוטה. היו זמנים שהוויכוחים היו מלאי להט ותשוקה. אחוזי ההצבעה התקרבו ל-80 אחוז. נכון, פופוליזם ודמגוגיה תמיד איפיינו את המשחק הפוליטי. אבל קשה לי לזכור מתי התהליך הגעיל כל כך הרבה אנשים בבת-אחת.
פכים קטנים של פוליטיקה רכילותית
צפיתי בשרשרת הראיונות המייגעת של רינה מצליח בערוץ הלאומי עם ראשי המפלגות. מצליח היא תמונת המראה של עידן נתניהו. בערוצים האחרים, כך אומרים, התקיימו ראיונות עמוקים יותר.
פעם אהבתי לצפות בראיונות פוליטיים. ניתחתי את האסטרטגיה, התשובות, הגימגומים, ההתחמקויות, ההתקלות והכותרות. הפעם זה היה שיעמום צפוי ומוסכם מכל הצדדים. כאילו מצליח כינסה אותם אחד אחד בחדר צדדי והם חתמו על חוזה:
"נדבר על כלום. לא בריאות, לא רווחה, לא עתיד המדינה, לא חינוך, לא משפט, לא סביבה, לא מדיניות עולמית. אני אטווח אותך בצרור של שאלות שלא קשורות אחת לשניה על פכים פוליטיים מיותרים, בקצב של מא"ג 7.62. אתה תאשים פוליטיקאי אחר בהסתה ו/או שקר ו/או הפרת התחייבות. אני אוציא ממך כותרת.
"בערך בדקה השלישית תפתח עלי מבערים שאני שאלתי אותך אבל לא נותנת לך להשלים משפט ואני אאשים אותך שאתה לא נותן לי לשאול שאלה. ואז נתפייס ואני אשאל אותך אם אין שום סיכוי שבעולם שבאיזושהי קונסטלציה תשב עם ביבי. מבטיח? מבטיח-מבטיח? נשבע באמאשך? נגעת באדום?
"ואתה תגיד לי שאת זה אמרת לי כבר בשבוע שעבר ובזה שלפניו. ואני אזכיר לך ש'אמרת לי קודם באיפור' משהו שהשתמע אחרת. ואזהה אצלך עוית קלה בעין שמאל, שמעידה שאולי בכל זאת יש פתח לממשלה עם ביבי. שוב אוציא כותרת. ואתה תגיד 'רינה, אז הנה אני אומר לך כאן עכשיו, בשידור חי'. ואז תצא מהאולפן. ותקרא לבא בתור במסדרון".
בחירות 2019 מועד ב' ייזכרו לא רק כמיותרות לחלוטין. הם ייחקקו בזכרון כסמל לנתק המוחלט בין אזרח למדינתו, בין בוחר לנבחריו, בין ציבור לממסד. אלה הבחירות המבאסות והמעפנות שאיש לא רצה ואף אחד לא יודע להסביר למה הן באמת מתקיימות.
ובכל זאת הם כאן. אז צאו להצביע! בבקשהההההה.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית עם גיא זהר ישירות לתיבת המייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם