השבוע עשיתי ניסוי קטנטן, שיתפתי פוסט עם צילומים שלי מהאזור הכי חם באזור (משחק מילים שכזה) בקבוצת צלמים, שמונה כמעט 16,000 משתתפים.
נתתי לו כמה שעות להיות באויר. כעבור כשעתיים שלוש חזרתי לקבוצה לראות אם וכמה הגיבו/ראו/ שמו לב. אפס. פלוס שלושה לייקים של חברים שלי.
ואז הבנתי מה שכבר מזמן הבנתי – שכל מה שכתבתי באותו פוסט, הכולל צילומים שלי, הוא האמת השורטת.
בטח שלא מרתק כמו צילום אשה בחזייה ותחתונים, או פרפר נימפית החורש על פרח הלנטנה. או עפרוני מצויץ על צינור. שקיעות ורדרדות וציצי מרומז, זה מה שתופס את העין, של הצלם, של הצופה, של כולם.
את לא חשובה, את, כן את, הצלמת, המתעדת, התושבת, האזרחית, את. וגם האזור (עוטף עזה, הדרום) ומה שמתרחש בו – בסופו של יום לא מעניין את הרוב הכמעט מוחלט.
בטח שלא מרתק כמו צילום של אשה בחזייה ותחתונים, או צילום של שביל החלב, שצולם בליל ירח מלא במכתש רמון. לא מעניין כמו צילום של של שלדג מעופף מעל בריכת דגים. או תקריב פרפר מסוג נימפית החורש על פרח הלנטנה. או עפרוני מצויץ על צינור השקייה.
תינוקות בני יומם עטופים בעלי גפן. שקיעות ורדרדות, וציצי מרומז, זה מה שתופס את העין, של הצלם, של הצופה, של כולם.
עזבי אותך, אז קצת מפגיזים באירוע המוני בשדרות. ילדים רצים מבוהלים, רועדים, בהיסטריה לחפש מסתור. אז יש ירי פצמרים כל לילה. ניסיון לחדירות. קצת יירוטי כיפת ברזל. דיווחים על פיצוצים, שנשמעים בדרום הרצועה תוך כדי כתיבת הפוסט הנוכחי. כן, ממש כרגע.
לא כזה עניין גדול. מלחמה זה לא קשור אלינו, זה שם. רחוק. לא משהו שצריך להטריד את קבוצת הצלמים העצומה בארץ. אלה שמתעדים חיים צבעוניים, מחויכים, יומיום אורבני רגוע מרופד בשלכת מצופה זהב.
מה שתצלמי מהיומיום החבוט שלך, העצב הזה, היאוש, זה לא סקסי. מה את רוצה, בחייאת, זה לא מעניין ומזיז – לא להנהגה, ולא לאזרחיה. וגם לא לצלמים שמתעדים חיים מפולטרים ומרוטשים להפליא
מה שתצלמי, ותביאי ותציגי מהיומיום החבוט שלך, העצב הזה, היאוש, זה לא סקסי, מה את רוצה, בחייאת, זה לא מעניין ומזיז – לא להנהגה, ולא לאזרחיה. וגם לא לצלמים שמתעדים חיים מפולטרים ומרוטשים להפליא.
"מעטים הם אלו שראו במו עיניהם והרגישו בלבבם" / אלברט איינשטיין
נעמה כספי היא אמא, גרה בעוטף עזה, צלמת ומהגגת הגיגים, בעיקר על מה שמפריע. ובין לבין גם על הנאות, אבל מזעריות. כשהבינה שהמצלמה היא כלי טיפולי להרגעת הנפש הסוערת - החלה לשאת אותה כמו תיק גב שסוחבים בו את המסמכים החשובים, כמו תעודת הזהות שלה. היא נפש חופשיה, טוטאלית, שבודקת קצוות, וחייבת לצאת מהפריים כדי להיות שלמה עם התוצאה.
שלל צילומי היח"צ של הזוג בנימין ושרה נתניהו מוושינגטון מציגים עובדה ברורה: בראשות ממשלת ישראל עומדים שניים. לא אחד. אחד נבחר ואחת נדחפת, כופה, משתלטת ושולטת בבעלה ראש הממשלה.
אי אפשר להכחיש את התמונות. הגברת שרה נתניהו יצאה ראשונה מהמטוס ללחוץ ידיים לצוות השגרירות, לפניו, עד שהעירו לה והיא פינתה לו את הכבוד. היא פרסמה ראשונה תצלומים מהמטוס ודיווחה שהיא ("אני רעיית ראש הממשלה" בניסוח שלה) משוחחת עם אימהות החטופות.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תושבי שדרות תקועים בלי רכבת עד לניצחון המוחלט
התחקירים על המחדל של ה-7 באוקטובר, שימשיכו להתפרסם במהלך השבועות הקרובים, יתמקדו, מטבע הדברים, בכשלים של ההתנהלות הפיקודית. ניחשף לפרטים רבים הנוגעים לאופן ההיערכות, להתעלמות מהמידע הקריטי שהצטבר אצל הגורמים השונים, ולאי-התגובה לקריאות המצוקה שהגיעו מרחבי העוטף.
למול גודש הפרטים נחזור ונשאל כיצד התעצב העיוורון הארגוני בהבנת הסימנים המוקדמים, והמחסום המחשבתי שמנע את הבנת גודל הזוועה שהתרחשה מעבר לגדר בקיבוצים.
מומחית לאתיקה ניהולית יישומית. משלבת זה שנים בין הוראה באקדמיה בתחומי הניהול והאתיקה לבין פיתוח והכשרת מנהלים. כיום, מרצה באוניברסיטת רייכמן בתוכנית "משפטים וממשל" בצה"ל לסגלי פיקוד בכירים ולמנהלים בסקטור ציבורי ועסקי. ספרה "צלילה במים עכורים - פרשת הצלילות בקישון כתופעה ארגונית" יצא לאור בהוצאת פרדס (2021)
"ישראל נלחמת על קיומה. היצירה היא החלק שלי במלחמה על הארץ"
מישהו יכול לכתוב לי הודעה משמחת ומחממת את הלב? כותבת אישה מודאגת ממרכז הארץ. זה מזכיר לי אמרה בערבית על אנשים מדוכדכים המבקשים מראש הכפר: "ספר משהו משמח – אפילו שקר".
בני אדם השרויים במצוקה זקוקים לעיתים למישהו שישפר את האקלים, יעלה את מצב הרוח ויפיח תקווה. מישהו ללכת אחריו, להאמין ביושרו, לישון בשקט כשיודעים שהוא מצוי על ההגה.
משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם