החברה הישראלית לא מחמיצה הזדמנות להחמיץ הזדמנות לנהל דיון ענייני על הדברים החשובים שמעצבים את חיינו. שרת התחבורה מרב מיכאלי הודיעה שהנחתה את נת"ע לבחון את משמעויות הפעלת הרכבת הקלה בשבת, בתגובה, פרץ דיון ציבורי סוער על היתרונות והחסרונות של המהלך.
טוב, לא באמת. מה שפרץ זה משהו שנע בין מבול טינופים על מיכאלי לתהיות מהולות בסרקזם על העיתוי (ערב בחירות) ועל המניעים שעומדים מאחורי ההודעה (נסיגה של מפלגת העבודה בסקרים). אבל רגע, מה לגבי העניין עצמו – טוב או רע ליהודים? (ולערבים, יש שמועה שגם הם חיים ביפו).
לפי הגרסה שפרסם נדב אייל ב"ידיעות אחרונות", ההודעה של מיכאלי באה בכלל בעקבות התעקשות שלו לגבות תגובה לכתבה שהכין על הנושא, אותה קיבל לטענתו אחרי עיכוב ממושך ובקשות חוזרות ונשנות לקבלת התייחסות.
ייתכן כמובן שזה מפגש אינטרסים (לגיטימי) שבו העגל התקשורתי רצה לינוק והפרה הפוליטית רצתה להניק. כך או כך, רגעים לאחר ההודעה נרשמה הסתערות של חברי המפלגות החרדיות והחרד"ליות על המיקרופונים ועל הרשתות החברתיות.
כשח"כים מהאופוזיציה שבים ומדביקים למיכאלי את התואר "שרת התחבורה הכושלת בכל הזמנים" וזועקים בציניות את זעקת הפריפריה – עולה התהייה מה הם עשו במשך 20 שנה של ישיבה בממשלה לטובת התחבורה
מכונת המסרים עבדה בכל הכוח: בריאיון רדיו עם אחד הח"כים של ש"ס ספרתי לפחות חמש פעמים את הצירוף "שרת התחבורה הכושלת בכל הזמנים", כשהוא מלווה בפזמון החוזר, "קודם שתדאג לפקקים ולתחבורה ציבורית טובה באמצע השבוע".
הקדנציה הקצרה של מיכאלי במשרד התחבורה לא מושלמת ובנקודות מסוימות בהחלט ראויה לביקורת, למשל העובדה שבשם אחדות ממשלתית מזויפת היא ואנשי משרדה נמנעו מלהתנגד – בממשלה ובמוסדות התכנון – לתוכניות בנייה גרועות או להחלטות אוויליות על הקמת יישובים חדשים.
התוכניות האלה יתורגמו לשכונות ויישובים שכל מתכנן מתחיל יודע שאין שום סיכוי לספק להם שירותי תחבורה ציבורית ראויים. בכך מונצחים הפקקים וההסתמכות על המכוניות הפרטיות. הפקקים והקטסטרופה התחבורתית של היום הם תוצאה של תוכניות כאלה שאושרו לפני 20 ו־30 שנה. הזרעים של הפקקים של מחר נזרעים בתוכניות שמאושרות ומקודמות כעת.
יחד עם זאת, כשח"כים מהאופוזיציה שבים ומדביקים למיכאלי את התואר "שרת התחבורה הכושלת בכל הזמנים" וזועקים בציניות את זעקת הפריפריה – עולה התהייה מה הם עשו במשך 20 שנה של ישיבה בממשלה לטובת התחבורה הציבורית בפריפריה, ומה חלקו של שותפם ישראל כ"ץ, ששלט במשרד התחבורה במשך עשור, יותר מכל שר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
משבר התחבורה העמוק הרי פרץ הרבה לפני ממשלת השינוי והקדנציה של מיכאלי. למעשה, תקציב 2022 הוא הראשון בהיסטוריה שבו הנתח של ההשקעות בתחבורה הציבורית ובתשתיות שמשרתות אותה גדול מזה שהוקצה לרכבים הפרטיים. זה לא מספיק ויש עדיין פערים עצומים לסגור, אבל זו הפעם הראשונה שנעשה ניסיון אמיתי לסובב את ההגה של הטיטניק התחבורתי, שלמעשה כבר פגשה בקרחון.
מיכאלי היא פוליטיקאית ומן הסתם לא שכחה שבקרוב יש בחירות כששחררה את ההודעה, אבל הסמיכות לבחירות עושה טוב גם לצד השני – ח"כים מהאופוזיציה התראיינו בכל במה אפשרית ושפכו חמתם על השרה
מיכאלי היא פוליטיקאית ומן הסתם לא שכחה שבקרוב יש בחירות כששחררה את ההודעה, אבל הסמיכות לבחירות עושה טוב גם לצד השני – ח"כים מהאופוזיציה שהתראיינו בכל במה אפשרית, שפכו חמתם על שרת התחבורה ומיתגו את עצמם כמגני השבת.
והנה – גם אני נפלתי למלכודת הספין ולדיון על העיתוי ועל תפקודה של מיכאלי. כאמור, מה שחשוב באמת זו שאלת התחבורה הציבורית בשבת בכלל והרכבת הקלה בפרט. וערב בחירות, אגב, הוא עיתוי מצוין לדיון ציבורי ולחידוד עמדות בסוגיות האלה.
כמו בכל דיון צריך להפריד בין סיסמאות לעובדות. קחו, למשל, את הטיעון הנפוץ בדבר קדושת הסטאטוס קוו ההיסטורי (שבשעה שנוסח לא היו כאן רכבות קלות ומטרו). בכל הנוגע להשקה בין הסטאטוס קוו לבין חוק שעות עבודה ומנוחה בשבת, בפועל בתחבורה הציבורית ובעיקר בתחום התשתיות כבר מזמן עובדים גם בשבתות וסופי שבוע.
רוב עבודות התשתית של רכבת ישראל והרכבות הקלות למיניהן מבוצעות בשבת, בחתימה של שרי הכלכלה ובאישור שרי התחבורה מכל צד פוליטי. כך היום וכך היה גם כשבצלאל סמוטריץ' ומירי רגב כיהנו כשרי התחבורה וש"ס ואגודת ישראל ישבו בקואליציה והקפידו להעלים עין.
מה שחשוב באמת זו שאלת התחבורה הציבורית בשבת בכלל והרכבת הקלה בפרט. וערב בחירות, אגב, הוא עיתוי מצוין לדיון ציבורי ולחידוד עמדות בסוגיות האלה
נוסף על כך, לפי כל הניתוחים, ההפעלה של הרכבת הקלה בשבת (ותחבורה ציבורית בכלל) תביא להפחתה משמעותית בהיקף הנסיעות ברכבים הפרטיים – כלומר, חילול השבת במרחב הציבורי לא יגדל ואולי אף יצטמצם.
המשמעות היא שהמחלוקת היא לא על המהות אלא על הנראות. ובמישור הזה, תומכי הפעלת התחבורה הציבורית בשבת יכולים לעשות צעדים רבים לכיוון המתנגדים כדי לייצר מהלך כזה בהסכמה חברתית רחבה: למשל, לבדוק אם ניתן להפעיל את הרכבת הקלה באמצעות "גויים של שבת" (כמו את החנויות ברוב הקניונים שפתוחים כיום בשבת).
או לחלופין הפעלה של תחבורה כזאת בלי גביית תשלום (מומלץ בכל מקרה במסגרת הנגשת התחבורה הציבורית לשכבות המוחלשות) – וכמובן הפעלתה במתכונת מתונה, לא אינטנסיבית, שלא תפגע באווירה המיוחדת והרגועה של השבת – גישה שגם החילונים המושבעים ביותר יתמכו בה.
גם מהצד החילוני מונפים במערכה הזו דגלים שהרלוונטיות שלהם מוגבלת: למשל, הנזק התקציבי שנגרם מהשבתת הרכבת הקלה בשבת. זה בלתי נסבל, טוענים, שפרויקט שהושקעו בו כמעט 20 מיליארד שקל מכספי ציבור יעמוד שומם יום וחצי בשבוע במקום לשרת את מטרתו.
לפי כל הניתוחים, ההפעלה של הרכבת הקלה בשבת תביא להפחתה משמעותית בהיקף הנסיעות ברכבים הפרטיים – כלומר, חילול השבת במרחב הציבורי אולי אף יצטמצם
בהקשר זה מככבת עבודה שנעשתה לאחרונה על ידי פירמת רואי החשבון BDO (בהזמנת עמותת "ישראל חופשית"), לפיה השבתת הרכבת הקלה בסופי השבוע תסב למשק נזק של מאות מיליוני שקלים בשנה.
כסף הוא שיקול, אבל הוא לא הכול. החילוניים צריכים לכבד את עמדתם של מתנגדי ההפעלה של הרכבת בשבת, לפיה ערך השבת במרחב הציבורי חשוב להם גם במחיר עלויות כספיות ניכרות, בדיוק כשם שלחילונים יש ערכים או נושאים שעולים לקופה הציבורית ממון רב ובכל זאת לא נעלה על דעתנו לוותר עליהם.
כשהמדינה מסבסדת תיאטראות, אוניברסיטאות או קרנות קולנוע זה נטל כבד על הקופה הציבורית – וגם צביון יהודי במרחב הציבורי עולה כסף. כל אחד ומה שחשוב לו. נתון חשוב שכבר אי אפשר להתעלם ממנו: התמיכה בהפעלת תחבורה ציבורית בסופי השבוע חוצה היום את הקווים הפוליטיים.
על פי שורה של סקרים שפורסמו בשנים האחרונות, למעט מצביעי המפלגות החרדיות והימין הקיצוני – כל הציבורים בישראל תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת. בסקר שנערך על ידי מכון סמית' בתחילת אוגוסט, נמצא ש־68% ממצביעי הליכוד בבחירות האחרונות תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, 79% ממצביעי ימינה(!) ו־95% ממצביעי תקווה חדשה.
על פי שורה של סקרים שפורסמו בשנים האחרונות, למעט מצביעי המפלגות החרדיות והימין הקיצוני – כל הציבורים בישראל תומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת
מטבע הדברים, בקרב מצביעי מפלגות השמאל־מרכז נרשמה תמיכה של כמעט 100%. עדיין זכורה השנה שבה חגי תשרי יצרו רצף ארוך של ימים בלי תחבורה ציבורית והתעוררה מחאת רשת בגין המצור שנכפה על כל מי שאין ברשותו מכונית פרטית.
שר התחבורה דאז כ"ץ לא קרא נכון את המפה, התבטא בעניין ונדהם לגלות שהוא חוטף מקלחת קרה כשרבים מהמגיבים היו דווקא מהבייס שלו – מצביעי ליכוד וימין צעירים. הפעלת תחבורה ציבורית בשבת היא המפתח לשיפור מצב התחבורה גם בימים שני, שלישי ורביעי – כי ישראלים רבים מחזיקים רכב פרטי רק כדי שיהיה להם איך לנוע בסופי שבוע.
הביקוש עצום (ולראייה – הפופולריות של קווי השבת ושל קווים שמופעלים על ידי עמותות ומאפשרים הגעה לים מערים מרוחקות מהחוף). מה שיקרה עם הקו האדום של הרכבת הקלה יהיה במידה רבה הפרומו לגורלם של הקווים הבאים ובעיקר של כל רשת המטרו העתידית, כך שמדובר בהחלטה שתשפיע על פני התחבורה והחברה בישראל למשך עשורים רבים לפחות.
מה שיקרה עם הקו האדום של הרכבת הקלה יהיה במידה רבה הפרומו לגורלם של הקווים הבאים ובעיקר של כל רשת המטרו העתידית, כך שמדובר בהחלטה שתשפיע על פני התחבורה והחברה
לראש הממשלה יאיר לפיד ולמפלגתו של בני גנץ יש מן הסתם קושי גדול להתעמת עם המפלגות החרדיות שהם מקווים להקים איתן ממשלה אחרי הבחירות, ומנגד לליכוד יש קושי לפעול נגד האינטרס והרצון המוצהר של רוב מצביעיו, בעיקר הצעירים ביניהם.
התוצאה של הסבך הפוליטי הישראלי המוכר הזה היא בדרך כלל קיפאון. ספק אם הניסיון של מרב מיכאלי להבקיע את הקיפאון יצלח, אבל הוא בהחלט ראוי ובמקום לדבר לגופה של שרה מומלץ לדבר לגופו של עניין. ואולי, מי יודע, התנעת השיח תגרום גם לתפנית לא צפויה בעלילה, ואף על פי כן נוע תנוע – גם בשבת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו