1

שעת בוקר מאוחרת של יום רביעי ברחבת בניין המשרדים בו שוכנת השלוחה התל אביבית של משרד התחבורה. הבניין צבוע בכחול עמוק, ברחבה מסודרים עשרות כיסאות פלסטיק לבנים ולפניהם דוכן עם מיקרופון.

על הפרק: שרת התחבורה ומנכ"לית משרדה עתידות להציג את תוכניתן למיגור, או לפחות מזעור, ההשתוללות של הכלים הדו-גלגליים בחוצות הערים.

בשעה הייעודה הכול מוכן, ורק דבר אחד לא נלקח בחשבון: השמש. הכיסאות הוצבו בשמש הקופחת והישיבה עליהם לא באה בחשבון. בכירי משרד התחבורה מביטים בתקווה למעלה, אל קירות הבניין, ומנסים לחשב האם יש סיכוי שיסתירו את השמש בזמן הקרוב. לא צריך להיות ניוטון כדי להבין שהסיכוי קלוש.

אחרי עוד כמה חישובים פיזיקליים, ניתן האות למבצע מהיר של שינוע הכיסאות והפמליה לפינה מוצלת שכלואה בין צלעות הבניין. רק הפסקול של "פולישוק" חסר להשלמת התפאורה.

החידוש העיקרי שהשרה מרב מיכאלי והמנכ"לית מיכל פרנק הציגו הוא חובת הרישום של הדו-גלגליים החשמליים. רישום, להבדיל מרישוי – שהרי אין צורך להעביר את הקורקינט טסט, אבל כל בעלים של דו-גלגל ממונע יידרש להיכנס לאתר ממשלתי ייעודי, לבצע פרוצדורה (פשוטה, בשאיפה) של הרשמה ולהנפיק לוחית רישוי שתוצמד אל הכלי האישי.

מנכ"לית משרד התחבורה מיכל פרנק ושרת התחבורה מרב מיכאלי מציגות את התוכנית של המשרד לרישוי כלי רכב דו-גלגליים, 14 בספטמבר 2022 (צילום: פלאש90)

הסרת האנונימיות מעל הרוכבים וחשיפתם לקנסות ולאכיפה אמורה לגרום להם להיות הרבה יותר זהירים ולציית לחוקים. בנוסף, לוחית הרישוי תסייע לשוטרים ולפקחים להבחין בין מי שרוכב בגיל המותר (מעל 16) לנערים וילדים שכיום דוהרים בחופשיות על הכלים המסוכנים.

באשר לקבוצת הגיל הצעירה, שמהווה חלק גדול מהבעיה, במשרד התחבורה מגלגלים עוד רעיון מעניין: במקום להטיל קנסות על הורים שילדיהם משתמשים בדו-גלגל (זה המצב החוקי הנוכחי), להעניש את הילדים באמצעות עיכוב של זכאותם לרישיון הנהיגה.

במשרד התחבורה מגלגלים עוד רעיון מעניין: במקום להטיל קנסות על הורים שילדיהם משתמשים בדו-גלגל, להעניש את הילדים באמצעות עיכוב של זכאותם לרישיון הנהיגה

אם בן 14-15 שיוצא להשתולל על קורקינט ידע שזה יעלה לו בכך שלא יוכל להוציא רישיון נהיגה לפני גיל 18, זה ירתיע הרבה יותר מהסיכון שההורים יחטפו קנס.

הצעדים הללו מבורכים ומתבקשים, אבל מעבר לעובדה שהם לא יתרחשו מחר בבוקר (כל שינוי דורש אישור של ועדת הכלכלה ו/או מליאת הכנסת, וזמן הסתגלות של המערכות בטרם כניסה לתוקף), יש להם מספר נקודות תורפה.

הראשונה: לחוקים ולרגולציה אין משמעות בהיעדר אכיפה. כבר היום לילדים מתחת לגיל 16 אסור על פי חוק לרכוב על דו-גלגליים ממונעים; כבר היום אסור לרכוב עליהם בלי קסדה; כבר היום אסור לרכוב עליהם על המדרכה.

אילוסטרציה: נערים רוכבים על אופניים חשמליים בניגוד לחוק (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

משרד התחבורה יכול לחוקק כמה חוקים שהוא רוצה, אבל אם משטרת ישראל ופקחי הרשויות המקומיות לא יאכפו את החוקים הללו, המציאות בשטח לא תשתנה.

משרד התחבורה יכול לחוקק כמה חוקים שהוא רוצה, אבל אם משטרת ישראל ופקחי הרשויות המקומיות לא יאכפו את החוקים הללו, המציאות בשטח לא תשתנה

בעיה נוספת היא התשתיות. כל הרגולציה של משרד התחבורה יוצאת מנקודת הנחה שהרכיבה על קורקינטים ואופניים חשמליים מותרת על שבילי אופניים. זה סביר כשמדובר בשבילי אופניים מופרדים לחלוטין מהמדרכות ומהולכי הרגל, אבל כמה שבילים כאלה יש בישראל?

גם בתל אביב, עיר האופניים המובילה בארץ, קילומטרים רבים של שבילי אופניים מסומנים למעשה על המדרכות, כך שהערבוב המסוכן בין הכלים הממונעים להולכי הרגל מקבל גושפנקה חוקית. בערים אחרות, שבהן תשתית האופניים עדיין עלובה אבל כניסת הדו-גלגליים כבר תופסת תאוצה, הם פשוט ידהרו על המדרכות.

ישראל הכניסה בדלת הראשית טכנולוגיה תחבורתית חדשה, אבל לא טרחה לקדם את פניה עם תשתיות מתאימות – ומשלמת על היעדר הסנכרון הזה מחיר כבד.

מדוח השוואתי בינלאומי שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת במאי האחרון, עולה שישראל היא לא היחידה שמתקשה להתמודד עם בעיית הדו-גלגליים הממונעים. למעשה, סינגפור היא המדינה היחידה בעולם שבה יש חובת רישום שלהם, כך שישראל עתידה להקדים את רוב המדינות.

רוכבי אופניים וקורקינטים במרכז תל אביב (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

הבעיה היא שישראל גם מקדימה את העולם, ובגדול, בהיקף החדירה של הכלים. זו תוצאה של הנטייה הישראלית לאמץ במהירות טכנולוגיות והרגלים חדשים, ובמקביל הפיגור העמוק של התחבורה הציבורית בישראל לעומת העולם המפותח.

הברלינאים והפריזאים פחות תלויים בקורקינטים כי יש להם רכבת תחתית וכמה חודשי חורף מאוד קרים; לתל אביבים ולשאר הישראלים אין מטרו, אין שלג בחורף ויש חיבה עזה לגאדג'טים חדשים. המפגש הזה גרם להצפה של רחובות תל אביב – ובהדרגה כל הארץ – בתחבורה מסוג חדש.

הברלינאים והפריזאים פחות תלויים בקורקינטים כי יש להם רכבת תחתית וכמה חודשי חורף מאוד קרים; לתל אביבים ולשאר הישראלים אין מטרו, אין שלג בחורף ויש חיבה עזה לגאדג'טים חדשים

בהיעדר רגולציה והגבלות, חוצות הערים הפכו למערב פרוע. מאז הרגולציה רודפת, באיחור ובסרבול אופייניים, אחרי המציאות. המהלך של מיכאלי – שמלווה גם בתקצוב של מיליארדים לסלילת שבילי אופניים – הוא עוד ניסיון לצמצם פערים במרדף הזה, אבל מחר בבוקר עדיין מומלץ להיות מאוד זהירים כשאתם צועדים על המדרכה.

2

ביום חמישי כבר נראו סימני תשישות על פניו של ד"ר דורון גולדברג. אחרי ארבעה ימים בלי שאכל דבר, הוא הודה בסרטון היומי שהעלה ממאהל המחאה מול משרד ראש הממשלה שהוא מתחיל להרגיש את השלכות הצום. הוא הביע את אכזבתו מהתקשורת שהפסיקה להתעניין, ותהה: "אולי אני צריך להתעלף?"

גולדברג וקומץ החברים ששובתים איתו, פעילי "המרד בהכחדה", הם כנראה הראשונים בישראל ששובתים רעב בגלל משבר האקלים. הם כמובן לא מוחים נגד האקלים – ישות שככל הנראה לא מתעניינת במעשיהם של בני האדם – אלא נגד חוסר המעש של הממשלה.

ד"ר דורון גולדברג (במרכז) באוהל שביתת הרעב מול משרד ראש הממשלה, ספטמבר 2022 (צילום: עמוד הפייסבוק של המרד בהכחדה)

הדרישות שלהם צנועות, מעט ערטילאיות: הם תובעים שראש הממשלה יתייעץ עם מומחי אקלים וילמד את הנושא; שיפרסם הצהרה לציבור בה הוא מבהיר עד כמה המשבר חמור ודחוף; ויתחייב שמדינת ישראל תציב יעדים שאפתניים לצמצום פליטות, הרבה יותר שאפתניים מהיעדים הצנועים שעליהם התחייבה ושגם בהם ספק גדול אם תעמוד.

אל מאהל המחאה הגיעו כבר חברי הכנסת היותר ירוקים: ח"כ אלון טל מכחול-לבן, ח"כ מוסי רז ממרצ וח"כ רם שפע ממפלגת העבודה. שלשום הגיע למאהל הח"כ שהשובתים חיכו לו: יוראי להב-הרצנו מיש עתיד, מי שמחזיק בתיק הסביבה במפלגתו של ראש הממשלה יאיר לפיד.

לדברי השובתים, הפגישה הייתה "חיובית" ולהב-הרצנו הבטיח להעביר ללפיד את מכתב הדרישות שלהם. זה לא אומר שלפיד יקרא את המכתב, כמובן, ובוודאי לא מבטיח שיעשה עם זה משהו.

בכלל, נדמה כי השביתה הזו, למרבה הצער, לא מצליחה לחדור לסדר היום הפוליטי, הציבורי, התקשורתי. ואם היא לא על סדר היום, מצידו של ראש הממשלה גולדברג ושות' יכולים להמשיך לרעוב ככל העולה על רוחם.

נדמה כי השביתה הזו, למרבה הצער, לא מצליחה לחדור לסדר היום הפוליטי, הציבורי, התקשורתי. ואם היא לא על סדר היום, מצידו של ראש הממשלה גולדברג ושות' יכולים להמשיך לרעוב ככל העולה על רוחם

פגישה טובה עם יוראי להב הרצנו מיש עתיד.. הסכמנו כמעט על הכל.. נקווה שהמסר שלנו יעבור לראש הממשלה, ונוכל להפסיק בשביתת הרעב pic.twitter.com/VahX9rgs3S

— דורון גולדברג Doron Goldberg MD (@GoldbergDoron) September 15, 2022

זו כמובן לא אשמתם של שובתי הרעב. להיפך: הפרופיל שלהם דווקא לא שיגרתי ויש בו פוטנציאל להתנעת דיון ציבורי מעניין. מחאת אקלים מזוהה בדרך כלל עם נערים בגיל תיכון (ע"ע גרטה תונברג) ולכל היותר צעירים שחרדים לעתידם ומאשימים את המבוגרים, עם דגש על הפוליטיקאים המבוגרים, בהפקרת העתיד לטובת האינטרסים והמנעמים של ההווה.

ד"ר גולדברג כבר לא ילד, הוא רופא שעוסק בתחום הפוריות, ותחושת הדחיפות שלו לגבי משבר האקלים נגזרת ממקצועו: בשלב מסוים התחיל לשאול את עצמו לאיזה עולם הוא מביא את היילודים החדשים ואיזה עתיד ממתין להם. גם ליאל בירן, מורה למדעים ששובת לצידו, אינו אדם צעיר ולדבריו הוא נאבק עבור שלושת ילדיו.

גולדברג אינו מצטייר כאדם נאיבי. הוא אמר השבוע שלא השלה את עצמו שיצליח להשפיע על מדיניות הממשלה, אבל רצה לטלטל את השיח הציבורי והתקשורתי ולהעביר את תחושת הבהילות והחירומיות של משבר האקלים.

גולדברג אינו מצטייר כאדם נאיבי. הוא אמר השבוע שלא השלה את עצמו שיצליח להשפיע על מדיניות הממשלה, אבל רצה לטלטל את השיח ולהעביר את תחושת הבהילות והחירומיות של משבר האקלים

בתחילת השביתה התקשורת גילתה עניין מסוים, שודר אייטם בתוכנית בוקר של אחד הערוצים המסחריים ואייטם נוסף בתכנית אחה"צ, וקצת ראיונות ברדיו. יותר מפעיל סביבה אחד אמר לי, "צריך כנראה לשבות רעב כדי להעלות את משבר האקלים למודעות".

אבל זו הייתה אמירה אופטימית. העניין דעך די מהר, השביתה לא פתחה מהדורות ולא השתלטה על כותרות העיתונים. הניסוח המדויק יותר יהיה "אפילו שביתת רעב של רופא לא מצליחה להפוך את משבר האקלים לנושא מרכזי בסדר היום הישראלי".

אוהל שביתת הרעב מול משרד ראש הממשלה, ספטמבר 2022 (צילום: עמוד הפייסבוק של המרד בהכחדה)

למה? אולי משום שזו תקופה קצת צפופה במשבצת של שביתות הרעב. ראשון היה העציר המנהלי מהג'יהאד האסלאמי חליל עואודה שהשיג את מטרתו וישוחרר מהכלא הישראלי. אחריו הגיעו המתמחים שדורשים את קיצור התורנויות; ואז אנשי האקלים.

ואולי קהות החושים נובעת מכך שהציבור הישראלי לא באמת מאמין ביכולתו להשפיע על משבר האקלים. הוא רואה בו גזירת גורל.

במובן מסוים, זה קצת מזכיר את האדישות בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראלים רבים רוצים שלום וגם מוכנים לוויתורים עבורו, אבל – וזה לא המקום לפתוח דיון אם בצדק או לא – לא מאמינים שיש לכך היתכנות. נדמה לי שנקלענו לאותו הלך רוח גם בנוגע למשבר הסביבתי שמתחשר עלינו, ואלה לא חדשות טובות.

זה קצת מזכיר את האדישות בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. רבים רוצים שלום וגם מוכנים לוויתורים עבורו, אבל לא מאמינים שיש לכך היתכנות. נדמה לי שנקלענו לאותו הלך רוח גם בנוגע למשבר האקלים

3

מעוז ינון לא האמין שזה קורה לו. ינון – יזם של תיירות אחרת (שותף ברשת "אברהם הוסטל") ופעיל נלהב לקידום תחבורה ציבורית (הקים את "בארכבת", דף פייסבוק פופולרי שמרכז תלונות והצעות ייעול מנוסעי רכבת ישראל) – חזר מנופש בסיני עם אשתו וילדיו, חצה את מסוף הגבול ובהיותו נאמן לתחבורה ציבורית שם פעמיו לתחנת האוטובוס הסמוכה. אבל האוטובוס לא בא.

מפה לשם, התברר שהתחנה מבוטלת. האוטובוס לאילת יוצא רק מהתחנה הבאה – מרחק הליכה של כ-800 מטר בשמש הקופחת, עם המזוודות והילדים.

אוטובוס אגד עוצר רק אחרי כ-800 מטרים ממסוף טאבה, אחרי שהתחנה הקרובה בוטלה. ספטמבר 2022 (צילום: מעוז ינון‎)

ניסיון של מערכת "יהיה בסדר" בגל"צ לברר את העניין רק חידד את גודל הפארסה: בתחילה, במשרד התחבורה התעקשו שתחנת הגבול כלל לא בוטלה ופועלת כרגיל. רק שישראלים נוספים שחזרו ממצרים עדכנו שהתחנה אינה פעילה ואף שיגרו תמונות בהן נראה פתק שהוצמד לתחנה המבשר על ביטולה.

רק אחרי שהראיות החותכות הוצגו בפני משרד התחבורה, ניתן הסבר לביטול התחנה: בגלל שרשות שדות התעופה הקימה במקום מתחם המתנה מוצלל (לטובת הממתינים בתורים הארוכים במעבר הגבול), לאוטובוס אין אפשרות להגיע לשם.

אלא שגם התשובה הזו לא ממש קשורה למציאות: ברשות שדות התעופה מבהירים שכבר מזמן אין מתחם ושאין מניעה להחזרת האוטובוס למסלולו הקודם. במקביל הגיעו מהשטח תמונות וסרטונים שמוכיחים שרכבי הסעה ומכוניות פרטיות נוסעים שם בחופשיות.

בחזרה למשרד התחבורה. עם גבו אל הקיר, המשרד סוף סוף מבטיח ליישר קו עם רשות שדות התעופה ועם שאר הגורמים בשטח ולהחזיר את התחנה לפעילות כבר בימים הקרובים. רצוי, כמובן, שזה יקרה לפני החגים – אחרת יחזור על עצמו המחזה המביך שבו המוני בית ישראל יוצאים ממצרים וגוררים רגליהם צפונה בחום נוראי.

עם גבו אל הקיר, משרד התחבורה סוף סוף מבטיח ליישר קו עם רשות שדות התעופה ועם שאר הגורמים בשטח ולהחזיר את התחנה לפעילות כבר בימים הקרובים

הרבה כוונות טובות יש במשרד התחבורה בימים אלה, ובמישור האסטרטגי גם מתקבלות לא מעט החלטות ראויות. אבל אלוהים של התחבורה הציבורית, ובעיקר של הנוסעים בה, מצוי בפרטים הקטנים, ואותם נוטים במשרד לפספס לעיתים קרובות מדי.

4

מאז הרחבת חוק הפיקדון וסילוק המיחזוריות מרחובות הערים, ישראלים רבים, כידוע, מתוסכלים מכך שאין להם פתרונות מיחזור נגישים ונוחים. בפשטות, אין מה לעשות עם הבקבוקים.

איסוף בקבוקים למיחזור. אילוסטרציה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

אם גם אתם נמנים עם הקבוצה ההולכת וגדלה הזו, למימון דהן, תושב דרום תל אביב, יש רעיון בשבילכם.

"אני גר במתחם מגדלים חדש יחסית ברחוב שתולים בשכונת הארגזים", הוא מספר. "הצבנו באלה (שק יוטה עם קיבולת גדולה) בחדר המיחזור של הבניין, וביקשנו מהדיירים להשליך לתוכה את כל בקבוקי הפיקדון – פלסטיק וזכוכית. עובדי הניקיון של הבניין לוקחים אותם, מחזירים ונהנים מהפיקדון.

"הצבנו שק יוטה בחדר המיחזור של הבניין, וביקשנו מהדיירים להשליך לתוכה את כל בקבוקי הפיקדון – פלסטיק וזכוכית. עובדי הניקיון של הבניין לוקחים אותם, מחזירים ונהנים מהפיקדון"

"אני מעריך שמתמלאות 3-4 באלות כל חודש. ההיענות של הדיירים מדהימה וההצלחה גדולה. אלמלא הפתרון הזה, אני משוכנע שכל הבקבוקים היו מגיעים למזבלה רגילה. ככה עובדי הניקיון זוכים לפרנסה והסביבה מרוויחה".

5

על אף חיבתי לטבע ולבעלי חיים, אף פעם לא הצטיינתי בזיהוי ציפורים. כבר בילדותי קינאתי בטיילים שמסוגלים להרים ראש לשמים, לאתר בעל כנף בפאתי האופק, ולהכריז בחגיגיות על בואו של הבז האדום או העיט הזהוב.

יוצאי דופן הם ימי השיא של נדידת הציפורים. או-אז, גם חסרי מעוף כמוני יכולים לזהות עופות בעלי הילה סלבריטאית ותווים מובהקים, בראשם החסידות והעגורים.

אלא שבמקביל לפרזנטורים של הנדידה, חולפים מעל שמי ישראל מדי אביב וסתיו עוד כ-250 מינים של עופות. פחות מפורסמים, אבל לא פחות חדורי מטרה, ובימים אלה המטרה היא אחת: אפריקה.

נדידת להק של איות צרעים בשמי ישראל, ספטמבר 2022 (וידאו: יהונתן מירב/החברה להגנת הטבע)

ואכן, השבוע הבחנתי בשמים בלהקות ענק של ציפור שלא ידעתי לזהות. מתברר שזו איית הצרעים. רק ביום שלישי האחרון חלפו מעל שמי ישראל, בדרכן דרומה, כ-100 אלף איות צרעים. בסך הכול עוברות כאן בעונת הנדידה מאות אלפי איות, כמעט כל האוכלוסייה העולמית שלהן.

איית הצרעים היא דורס בגודל בינוני שמקנן ביערות אירופה. יהונתן מירב, צפר מהחברה להגנת הטבע, מסביר שהיא נקראת כך משום שהיא אוכלת בעיקר צרעות, דבורי בר וגם את חלות הדבש שבכוורות.

חלק מהאיות יוצאות לכיוון ישראל מגיאורגיה ומגיעות לכאן תוך שלושה ימים. מתברר שיש גם תחזית נדידה: הצפרים הישראלים מקבלים מעמיתיהם בגיאורגיה עדכון על ההמראה ויודעים לחשב מתי הן יגיעו לשמי ישראל.

חלק מהאיות יוצאות לכיוון ישראל מגיאורגיה ומגיעות לכאן תוך שלושה ימים. ויש גם תחזית נדידה: הצפרים הישראלים מקבלים מעמיתיהם בגיאורגיה עדכון על ההמראה ויודעים לחשב מתי הן יגיעו אלינו

בסך הכול עברו כאן השבוע כרבע מיליון איות בפרק זמן של 3-4 ימים, כמה מהן נקלטו בעדשות המצלמה של הצפרים.

איית הצרעים בשמי ישראל (צילום: יהונתן מירב/החברה להגנת הטבע)