בדחנים בריטים הפיצו השבוע תמונה של ראש ממשלת בריטניה ליז טראס ליד ראש חסה, ושאלו איזו תחזיק מעמד זמן רב יותר. התשובה, מתברר, הייתה החסה. למרות שזה לא לגמרי הפתיע – אני עצמי חזיתי קדנציה קצרה מייד אחרי מינויה – המהירות בכל זאת עוצרת נשימה.

בהתפטרותה לאחר שישה שבועות בתפקיד, הופכת טראס לבעלת הכהונה הקצרה ביותר אי פעם בבריטניה; והכהונה בת 38 הימים של שר האוצר לשעבר, קוואזי קווארטנג, הייתה שנייה רק ​​לאחד שמת.

בהתפטרותה לאחר שישה שבועות בתפקיד, הופכת טראס לבעלת הכהונה הקצרה ביותר אי פעם בבריטניה; והכהונה בת 38 הימים של שר האוצר לשעבר, קוואזי קווארטנג, הייתה שנייה רק ​​לאחד שמת

השניים הביאו את השווקים לרתיחה ואת הליש"ט הבריטי לשפל של כל הזמנים עם ה"מיני-תקציב" שלהם, שכלל הפחתות מיסים בלתי ממומנות עבור עשירים ותוכניות הזויות אחרות. כל  זה בוטל כעת ידי יורשו של קווארטנג, ג'רמי האנט, הפועל כמעין מבוגר אחראי ולא מרוצה בכלל.

המפלגה השמרנית אמורה להזדרז כעת ולבחור ראש ממשלה חדש במהלך השבוע הבא. מי שייבחר יהיה ראש הממשלת השמרני החמישי מאז שאיש הלייבור גורדון בראון הודח בבחירות 2010 – כשלפניו דיוויד קמרון, תריזה מיי, בוריס ג'ונסון וטראס בעצמה (אלא אם כן ג'ונסון עצמו יגיש מועמדות חוזרת לתפקיד שממנו התפטר על רקע שערורייות לפני שלושה חודשים בלבד – כפי שרבים מצפים).

למרבה הפלא, קמרון הוא היחיד מביניהם שנכנס לרחוב דאונינג 10 כתוצאה מהצבעה ממשית של הציבור הבריטי – ואפילו זה התרחש רק בעזרתם של הליברלים הדמוקרטים, שנוטים לשמאל אך התפתו להעניק לו רוב בפרלמנט.

לכבוד האירוע, ובתור תושב הממלכה לשעבר, אציע מספר הערות על המצב.

הכלכלה

כמו חבריהם הרפובליקאים, השמרנים הבריטים מדברים המון על אחריות כלכלית אבל מביאים קבלות אך ורק לעשירים. בניקוי שנות הקורונה הצמיחה השנתית הממוצעת בתקופתם הייתה 1.8%; בניקוי למשבר העולמי ב-2008 הממוצע בשנות הלייבור, מאז 1997, היה 2.87%. לונדון שיקרה באותם שנים דינמיות של מרכז היקום – זה היה בלתי נשכח. אלא אם כן הדעיכה קשורה איכשהו לעזיבתי, כנראה שהשמרנים אשמים.

יש לכך סיבה מאוד פשוטה: שים מטבע בכיס של עני, ותקבל הוצאות שיוצרות מקומות עבודה, ייצור וצמיחה; שים אותו בכיס של עשיר, ותקבל עוד מטבע בכיס.

בתור בונוס,  החוב הלאומי תחת השמרנים הכל כך אחראים הללו זינק מפחות מ-40% מערך התמ"ג במשך רוב שנות הלייבור לכ-80%. שלומיאליות מסוג ממש מעניין.

החוב של בריטניה כאחוז מתוך התמ"ג בין השנים 1993 ו-2018 (צילום: ויקיפדיה)

הברקזיט

השמרנים מנסים למכור נרטיב שהלייבור יביא כאוס. אבל מלבד הזעם על הצטרפותו של טוני בלייר למלחמת עיראק, תקופת הלייבור הייתה די רגועה. בוודאי יחסית לעשור הארון, עם מדיניות הצנע הקשה, הניהול הכושל של הקורונה, איומי הפרישה של הסקוטים והפיאסקו רבתי העונה לשם ברקזיט.

והאבסורד הוא שהשמרנים אפילו לא התכוונו: קמרון יזם את משאל העם האסוני  ב-2016 כדי לפייס את הקיצוניים במפלגתו והופתע מאוד לגלות שהרעיון – בשילוב קמפיין מבריק השופע שקרים – זכה רוב של 52%. הופתע והתפטר – התפטרות מועד א'.

קמרון יזם את משאל העם האסוני ב-2016 כדי לפייס את הקיצוניים במפלגתו והופתע מאוד לגלות שהרעיון – בשילוב קמפיין מבריק השופע שקרים – זכה רוב של 52%.

הקמפיין הנכלולי בעד עזיבה טען שיציאה מהאיחוד האירופי תהיה פשוטה ומשתלמת, ושמאות מיליונים ייחסכו ויועברו מחדש לשירות הבריאות הלאומי, ה-NHS.

הם שכחו שהדבר ידרוש גבול מכס שיחצה מחדש את אירלנד (מאחר ש"הרפובליקה" נמצאת באיחוד האירופי והצפון בתוך בריטניה) ושהעיסוק העיקרי של בריטניה הוא עסקים פיננסים בינלאומיים, בעיקר עם האיחוד האירופי. הגזענים שכחו (או מעולם לא ידעו) שהמהגרים שציפו שיעלמו הגיעו מחבר העמים, מועדון המושבות לשעבר, ולא מהאיחוד האירופי. לא כל יום גזענים מספקים סוג של שעשוע.

לאחר משא ומתן מייגע עם האיחוד, בריטניה יצאה ב-2020 ואידבה לפחות 5% מהתמ"ג שלה, יצוא השירותים ירד ב-100 מיליארד ליש"ט מתחת לציפיות שלפני הברקזיט, והחקלאים והעובדים סובלים וזועמים. וה-NHS ? השרות על סף התמוטטות, וחולים ממתינים עד 10 שעות לאמבולנס.

טראס היה אופיינית לשמרנים הבכירים שהתנגדו לברקזיט ומאז אימצו אותו בפנאטיות תוף הפגנה מזויפת של כיבוד רצון עם. היא חשבה שהזעפת פנים וקיצוצי מסים יהפכו אותה למרגרט תאצ'ר. היא ושאר השמרנים לומדים כעת שלאיוולת יש מחיר. לפי הסקרים, הפנקס היה פתוח ויד הציבור רשמה.

הלייבור

ייתכן שהברקזיט היה נמנע אלמלא ג'רמי קורבין, מנהיג הלייבור השמאלני-קיצוני שסירב לתמוך באמת בקמפיין ההשארות. נרגן ומעט מרופט, הוא ראה באיחוד האירופי מבנה קפיטליסטי שיש להעדיף על פניו את הוגו צ'אבס וחסן נסראללה. השמרים מקווים עדיין להנות מהניחוח האנטישמי שהפיץ  במפלגה, שעזר לג'ונסון לנצח ב-2019.

אבל זה כנראה לא יעבוד, כי אין הרבה אנשים בעולם שהם שונים יותר מקורבין מאשר סר קיר סטארמר; מנהיג הלייבור הנוכחי נראה בעיקר כמו שמרן, וגם קצת כמו מקרר המסורק למשעי. קורבין היה המתנה עבור השמרנים, ובלעדיו כעת הלייבור מובילים בסקרים ביותר מ-30 אחוז.

מנהיג הלייבור הנוכחי נראה בעיקר כמו שמרן, וגם קצת כמו מקרר המסורק למשעי. קורבין היה המתנה עבור השמרנים, ובלעדיו כעת הלייבור מובילים בסקרים ביותר מ-30 אחו

שיטת הבחירות בבריטניה – מחוזית טהורה –  אמורה לנפח את הרוב האלקטורלי של הלייבור לרוב-על פרלמנטרי. הם לא יגידו מילה על הברקזיט בינתיים, כי עם סוג כזה של הובלה לא לוקחים סיכונים. אבל אחרי שסר קיר יתיישב על כסאו, נתחיל לשמוע על "משאל עם שני". זה ייקח אולי כמה שנים באמת לקרות – אבל הצעירים בעד ובסוף הם המכריעים .

ארץ ירוקה ונעימה

קל ללעוג לשמרנים בתקופה כזו (טוב, בכל תקופה), אבל זה יהיה לא ספורטיבי להכחיש שזה די מקסים איף שהם מעיפים מנהיגים בגלל סקנדלים וטמטום (הלו, ליכודניקים).  בנאום ההתפטרות שלו ביולי, הכריז ג'ונסון כי "כשהעדר זז, הוא זז". עכשיו העדר שוב זז. טראס התפטרה כי היא איבדה אמינות; זה נתפס כמשבר לגיטימיות; ולגיטימיות נתפסת כדבר חשוב.

סר קיר קורא כעת לבחירות כלליות. אפשר לפי החוק למשוך עד 2024 – אבל אל תתפלאו אם יקבל מהשמרנים את מבוקשו, על אף שמדובר כנראה בהתאבדות. אחרי 12 שנים, הגיע הזמן. אבל האם מישהו יכול לדמיין את המפלגה הרפובליקנית (או הליכוד, או בעצם כל מפלגה לא בריטית) עושה משהו כזה?

הרבה השתנה בבריטניה מאז ימי האימפריה, אבל המדינה נותרה מחויבת באופן מוזר ליושרה. זו הסיבה שלדעתי, בעוד שבריטניה אולי כבר לא "שולטת בגלים", מדובר עדיין, כמאמר הביטוי המעודן, בארץ ירוקה ונעימה.

"האם ליז טראס יכולה לשרוד יותר זמן מהחסה הזו?" – תרגיל שהצהובון "הדיילי סטאר" הריץ בבריטניה בשבוע שקדם להתפטרות ראשת הממשלה ליז טראס (צילום: צילום מסך, יוטיוב)

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com