1
בשעת ערב של יום שני האחרון, כשנכנסתי באיחור קל לאולם במוזאון הטבע שברמת אביב, לא היה מושב אחד פנוי. פאנל פוליטיקאים על סביבה ערב בחירות נשמע כמו מתכון לא מבטיח, קל וחומר בבחירות החמישיות ברציפות. אבל נוכחות ערה של "נוער למען אקלים" בנוסף לחידוש המסעיר – הצבעה בסוף הערב לח"כ הירוק ביותר – הזריקה אנרגיות ירוקות לאירוע שאירגנה החברה להגנת הטבע.
באותו בוקר התפרסם המדד הירוק של המפלגות, פרי עבודה יסודית של התארגנות "לבחור ירוק". התוצאות לא הפתיעו את מי שעוקב אחרי הפעילות השוטפת של הח"כים והשרים בנושאי סביבה: למעשה, יש בכנסת רק שתי סיעות עם תפיסת עולם סביבתית קוהרנטית ומקיפה – מרצ בראש והעבודה אחריה.
בפער ניכר אחריהן משתרכות מפלגות הגוש האחרות (מקום 3 חד"ש, 4 – המחנה הממלכתי, 5 – יש עתיד), ואילו רוב מפלגות הימין – כולל ישראל ביתנו וימינה שהיו חלק מהקואליציה – קיבלו ניקוד שלילי, משמע הפעילויות הפרלמנטריות עוינות הסביבה שלהן עלו על סך הפעולות החיוביות.
רוב מפלגות הימין – כולל ישראל ביתנו וימינה שהיו חלק מהקואליציה – קיבלו ניקוד שלילי, משמע הפעילויות הפרלמנטריות עוינות הסביבה שלהן עלו על סך הפעולות החיוביות
ח"כ אלכס קושניר מישראל ביתנו, יו"ר ועדת הכספים, קבל על הציון המביך של מפלגתו. "שר האוצר ואני העברנו את המס על השתייה המתוקה", הזכיר לנוכחים. מישהו היה צריך להזכיר לו שבמקביל אותו משרד אוצר דחף בכל הכוח לאפשר לקצא"א להגדיל את תעבורת הנפט במפרץ אילת להיקפים שישביעו את רצון השייחים מהאמירויות.
המנחה, עיתונאית "הארץ" לי ירון, תהתה בצדק איך ייתכן שלפאנל כזה לא הגיע איש (ואישה) מראשי המפלגות. כולם העדיפו לשגר את התורן הירוק בסיעתם. היא גם הזכירה שלכנס של התאחדות התעשיינים שהתקיים לאחרונה כל ההנהגה הפוליטית התייצבה בדום מתוח.
הסיעות החרדיות סירבו לשלוח נציג; חד"ש, שמאז פרישתו של דב חנין הפעילות שלה בנושאים ירוקים הצטמצמה משמעותית, שיגרה את הח"כ היהודי היחיד בשורותיה – עופר כסיף; הרכב הפאנל שיקף את המציאות העגומה: גם ב-2022, הדאגה לסביבה עדיין מעסיקה בעיקר את השבט היהודי החילוני, עם דגש מובהק על האגף השמאלי שלו.
הרכב הפאנל שיקף את המציאות העגומה: גם ב-2022, הדאגה לסביבה עדיין מעסיקה בעיקר את השבט היהודי החילוני, עם דגש מובהק על האגף השמאלי שלו
מוסי רז, שייצג את מרצ, פתח ודיבר על תוכניות הבנייה הרות האסון שמכלות את השטחים הפתוחים. הוא הזכיר את מה שרבים במערכת הפוליטית ובמוסדות התכנון שכחו או שאולי מעולם לא ידעו: שלשורה המיתולוגית שכתב נתן אלתרמן – "נלבישך שלמת בטון ומלט" – יש המשך: "ונפרוש לך מרבדי גנים".
הערב התנהל על מי מנוחות, עד שהמיקרופון נמסר לידיה של גילה גמליאל. השרה הקודמת להגנת הסביבה הגיעה כדי לתת הופעה, להפר את השלווה הירוקה ולאתגר את הקהל, שלא מופרך לשער שרובו לא מצביע למפלגתה.
מיד כשקיבלה את רשות הדיבור, גמליאל פתחה במתקפה מתוכננת על השרה הנוכחית, תמר זנדברג, שישבה בשורה הראשונה. גמליאל הישירה אליה מבט והאשימה אותה בכך שעיכבה במשך שנה שלמה את חוק האקלים ולא הצליחה להעביר אותו (החוק עבר בקריאה ראשונה ויצטרך לעלות להמשך חקיקה בכנסת הבאה), בכישלון בתחום הפסולת והמיחזור ובעוד שורה ארוכה של מחדלים.
זה היה נאום תוכחה דמגוגי להפליא, עתיר עיוותים וספינים, אבל גם אפקטיבי ואנרגטי. כשגמליאל סיימה, נשמעו מחיאות כפיים. היא הייתה משולה לקבוצת כדורסל שמגיעה למשחק חוץ מול יריבה עדיפה, ושולפת מהלך טקטי שתופס את המארחת ואוהדיה לא מוכנים. ריח של הפתעה עמד באוויר.
כשגמליאל סיימה, נשמעו מחיאות כפיים. היא הייתה משולה לקבוצת כדורסל שמגיעה למשחק חוץ מול יריבה עדיפה, ושולפת מהלך טקטי שתופס את המארחת ואוהדיה לא מוכנים. ריח של הפתעה עמד באוויר
השאלה הייתה אם זנדברג תגיב. אחרי הפוגה קצרה היא קמה ממקומה, הודיעה שאין לה כוונה להגיב ויצאה מהאולם. "מביך אותי להתנצח איתה", הסבירה מאוחר יותר, "הקהל שהיה שם מודע ומבין ויודע את האמת. עשיתי מלחמות עם משרדי האוצר והאנרגיה והעברתי את חוק האקלים בקריאה ראשונה, זה דרמטי מאוד. החוק שלי עבר, בזמן שהיא לא עשתה כלום חוץ מלהפיץ תזכיר".
אבל אם מתעלמים לרגע מתוכן הדברים, עצם ההסתערות של גמליאל היא חידוש מרענן: היא שידרה תשוקה, עניין והתמצאות בנושאי הסביבה הקריטיים שעל הפרק. היא הגיעה לתת פייט. למרבה הצער, כשמדובר בענייני סביבה זה מאוד חריג בנוף הפוליטיקאים בליכוד ובימין.
גם אם התזה שהציגה – שאפשר לתמצת אותה ב"בקדנציה שלי הכול היה מושלם ואצל זנדברג הכול קרס" – לא בדיוק מתיישרת עם המציאות, עצם העובדה שהיא הגיעה לתבוע בעלות על איכות הסביבה ולא הפקירה את הזירה הירוקה לשמאל היא בגדר חדשות טובות.
מעניין אם אלה רק אנרגיות של קמפיין, או שבמקרה שתקום ממשלת ימין על מלא, גמליאל תדרוש באותה נחישות לחזור למשרד להגנת הסביבה.
בינתיים, האנרגיות שלה מצאו כמה אוזניים קשובות באולם: בהצבעה שנערכה בסוף הערב היא אמנם דורגה אחרי שלושת נציגי המרכז שמאל (מוסי רז ממרצ קיבל את מירב הקולות, רם שפע מהעבודה שני ויוראי להב-הרצנו שלישי), אבל זכתה ביותר קולות מעופר כסיף ואלכס קושניר, שהקדימו לצאת לחוגי בית ולא נשארו לשמוע את התוצאות העגומות.
2
אם יש משהו שמארגני מצעד האקלים שהתקיים אתמול בתל אביב לא ישכחו, זה את ההתנהלות מול מערכת החינוך, על זרועותיה השונות, כל הדרך למצעד. מישהו אפילו כינה את זה "רכבת הרים".
אם יש משהו שמארגני מצעד האקלים שהתקיים אתמול בתל אביב לא ישכחו, זה את ההתנהלות מול מערכת החינוך, על זרועותיה השונות, כל הדרך למצעד. מישהו אפילו כינה את זה "רכבת הרים"
זה התחיל, כפי שהתפרסם בזמן ישראל, עם הטלת וטו של משרד החינוך על השתתפותם של תלמידים במצעד. יום למחרת הפרסום, המשרד שינה את עמדתו ואישר לתלמידים לצאת, ולקראת המצעד אפילו יצא מגדרו כדי לעודד את המערכת להיות חלק מהאירוע.
השבוע נשלח לכל בתי הספר בארץ מכתב תחת הכותרת "התנעת תוכנית שינוי אקלים בבתי הספר – לקראת מצעד האקלים". המכתב כלל חומר מעשי עבור המורים – פעילויות מומלצות בכיתות כהכנה לאירוע.
"מצעד האקלים מתקיים פעם בשנה במטרה לעודד מודעות לשינוי האקלים", נכתב, "השתתפות בפעילויות האקלים מהווה חלק מתהליך חינוכי המוביל ללימוד אקדמי, לגיבוש עמדות וקבלת החלטות ועד לפעולה". אם משרד החינוך מעודד אקטיביזם, כנראה אחרית הימים כבר כאן ולא שמנו לב.
אולם בעוד הרומן עם משרד החינוך הגיע לשלב הלבלוב, קם מכשול חדש בפני המצעד: עיצומי ארגון המורים. על פי התכנון, היו אמורים להגיע כמאה אוטובוסים עם תלמידי תיכון מכל הארץ מלווים על ידי מוריהם. הארגון של רן ארז אסר על המורים לבצע כל פעילות התנדבותית/תוספתית מחוץ לשעות הלימוד הבסיסיות, ובלי מורים על האוטובוסים – אין אוטובוסים.
כשהבינו את גודל הצרה פנו המארגנים לוועדת החריגים של ארגון המורים בבקשה להחריג את האירוע. התשובה הייתה מהירה: שלילית. הנימוק: "ניתן לדחות את המצעד למועד אחר". המארגנים ניסו לפנות מימין, ניסו לאגף משמאל – אבל נתקלו בחומה בצורה. כצעד אחרון שלח נדב גופר, חבר בקואליציית ארגוני האקלים, ערעור על ההחלטה.
כשהבינו את גודל הצרה פנו המארגנים לוועדת החריגים של ארגון המורים בבקשה להחריג את האירוע. התשובה הייתה מהירה: שלילית. הנימוק: "ניתן לדחות את המצעד למועד אחר"
מצעד האקלים ה-7 נגמר.
שיא של כ-15,000 אנשים שחסמו רחובות בדרישה לעתיד אחר – יודעים שבקרוב כבר יהיה מאוחר מידי.כמעט כל אדם מעל גיל 20 פה אמר שיצביע בבחירות לפי האקלים, אבל המבוגרים מעטים. כשהכמות האדירה של הצעירים הזועמים יצביעו – הם יעשו הבדל.
צילום:@tomerappelbaum האחד והיחיד pic.twitter.com/wFSGN7h8Jd
— Lee Yaron (@LeeYaron) October 28, 2022
"האירוע דורש שיתוק וסגירת כבישים במרכז תל אביב שמתואמת כמובן עם המשטרה ועם גופי החירום", כתב, "הפקת המצעד פועלת חודשים ומזמינה שירותים שיש בהם עלויות רבות כמו במות, הגברה, תפאורה, סדרנים וכמובן פרסום ויחסי ציבור. לכן לא ניתן לדחות את המצעד".
מכתב ערעור נשלח אבל מעטים האמינו שהוא יניב תוצאות. ואז, בבוקר יום רביעי, כשהוא כבר שובר את הראש איך לבטל הזמנה של צי האוטובוסים, צלצל הטלפון של גופר. על הקו היה אחד, רן ארז.
ארז סיפר שהסביבה מאוד חשובה לו, שהוא מקפיד למחזר בבית ואפילו מתקשר לנזוף בעירייה כשלא מפנים את פחי המיחזור, והבטיח שיסיר את הווטו ויאשר למורים להשתתף במצעד.
ארז סיפר שהסביבה מאוד חשובה לו, שהוא מקפיד למחזר בבית ואפילו מתקשר לנזוף בעירייה כשלא מפנים את פחי המיחזור, והבטיח שיסיר את הווטו ויאשר למורים להשתתף במצעד
ואכן, זמן קצר אחר כך הגיעה התשובה הרשמית: "אנו מאשרים, כחריג, את השתתפות המורים במצעד המתוכנן ומאחלים לכם הצלחה". רכבת ההרים של מערכת החינוך עצרה בתחנה הנכונה.
3
הרכבת הקלה בגוש דן הגיעה לשלב המביך, זה שבו אפילו אין תאריך יעד להשקתה. אוקטובר 2021 הפך לנובמבר 2022 שהפך למועד בלתי ידוע.
"אני לא רוצה לנקוב בתאריך שאני לא יכולה להתחייב עליו", אמרה השבוע שרת התחבורה מרב מיכאלי, ובצדק: אם אנשי המקצוע לא יודעים לומר מתי יתגברו על התקלה הטכנית אז בוודאי שלמנהלים ולדרג הפוליטי אין מושג. הרשתות החברתיות זוכרות הכול, וכל מי שנוקב בתאריך יעד ללא בסיס חופר לעצמו את בור השיימינג העתידי.
השבוע הופרח לאוויר המועד יוני 2023, אבל ייתכן שהמציאות תפתיע לטובה: מהנדסי החברה הצרפתית "אלסטום" עמלים כבר כמה שבועות על תיקון הבאג במערכות הממוחשבות של הרכבת שגרם להשבתתן הפתאומית.
השבוע הופרך לאוויר המועד יוני 2023, אבל ייתכן שהמציאות תפתיע לטובה: מהנדסי "אלסטום" עמלים כבר כמה שבועות על תיקון הבאג במערכות הממוחשבות של הרכבת שגרם להשבתתן הפתאומית
יש סימנים לכך שהם קרובים לפתרון הבעיה, ואחרי שזה יקרה תיפתח תקופת הרצה מלאה של 45 ימים, אחר כך עוד כמה השלמות אחרונות – ויתקבל רישיון ההפעלה. האופטימיים מדברים על השקה בחודש מרץ, אבל כמובן לא מוכנים להתחייב.
בינתיים המסילה וסביבתה נראות כמו תפאורת רפאים על סט של סרט הוליוודי: הרכבות ממשיכות לנסוע הלוך וחזור בשדרות ירושלים (מנצלים את הזמן להכשרת הנהגים), התחנות ממתינות ריקות ודוממות, המידע על השלטים האלקטרוניים קפא.
מעבר לנזק הכלכלי והתחבורתי שנגרם מכל יום של עיכוב, הפגיעה הגדולה היא באמון הציבור. אמנם איחור של שנה וחצי ואפילו שנתיים בפרויקט תשתיות גדולים נחשב לסביר גם בעולם, ונכון שהמחדל הטכנולוגי שמעכב את הרכבת אינו מתוצרת הארץ; אבל את הציבור הישראלי הפרטים האלה לא מעניינים. שוב הבטיחו לו תאריך, ושוב לא עמדו בו, וזה מצטרף להיסטוריה ארוכה של חוסר אמון מצד הציבור כלפי יכולת הביצוע של הממשלה בתחום התשתיות והתחבורה.
הסלוגן של נת"ע שמתנוסס על כל אתרי החפירות בעיר הוא "קשה עכשיו, הקלה אחר כך". הציבור מתבקש לסבול ולהתאזר בסבלנות כי בסוף יהיה טוב. אבל מתי זה "אחר כך"? ברגע שאין לוח זמנים מוגדר, לסיסמה אין תוקף.
הסלוגן של נת"ע שמתנוסס על כל אתרי החפירות הוא "קשה עכשיו, הקלה אחר כך". הציבור מתבקש לסבול בסבלנות כי בסוף יהיה טוב. אבל מתי זה "אחר כך"? ברגע שאין לוח זמנים מוגדר, לסיסמה אין תוקף
והבעיה היא שמה שקרה עכשיו בתל אביב יקרה עם חפירות המטרו כמעט בכל עיר ברדיוס של 50 קילומטר מתל אביב: יבקשו סבלנות מהתושבים, אבל כשיתחמו את הבקשה בזמן, לא יהיה תושב אחד שיקנה את זה. וזו בהחלט לא התחלה טובה למערכת יחסים.
4
"רציתי לשתף במשהו קטן", כתב לי קובי ורדי מדנמרק, וגם צירף תמונות להמחשה, למקרה שבמוסדות האקדמיים בישראל ירצו ללמוד מהקולגות הסקנדינבים.
"אני משתתף בכנס נחמד באוניברסיטת קופנהגן. מצורפת תמונה מבית הקפה של אחת הפקולטות. בקמפוס אין כלים חד-פעמיים ולמעשה בכל שהותי כאן נתקלתי רק בכלים חד-פעמיים מעץ. ואני שואל, למה לא אצלנו? נ.ב. כשהתנצלתי ואמרתי שאני צריך לחזור לאולם ההרצאות, הוזמנתי פשוט לקחת את הכוס".
5
לפני כמה שנים ביקרתי בחוף נעורים, הסמוך לחבצלת השרון. הפוטנציאל היה מרהיב, הפרטים הקטנים קצת קלקלו את החוויה: הפחים הגדולים בחנייה עלו על גדותיהם, בירכתי החוף בוצעו עבודות תשתית ותחושה כללית של הזנחה וחוסר ניקיון עמדה באוויר והתערבבה עם האבק מהעבודות.
לאחרונה סיפרו לי אנשים טובים שחוף נעורים עבר מתיחת פנים ושדרוג וכדאי לקפוץ. אז בשבת האחרונה עשיתי כמצוותם. ונראה שהם צדקו. מתחם של יוגה וספורט פועל על המצוק שמתנשא מעל מי הטורקיז, ולמטה בעורף החוף מקבץ של מסעדות ובתי קפה. על החול עצמו, שורת כריות הסבה נחות מתחת לציליות.
מתחם של יוגה וספורט פועל על המצוק שמתנשא מעל מי הטורקיז, ולמטה בעורף החוף מקבץ של מסעדות ובתי קפה. על החול עצמו, שורת כריות הסבה נחות מתחת לציליות
יהיו שיאמרו שזו יותר מדי פעילות מסחרית ואנושית והרבה מדי רעש ביחס לחוף לא עירוני שהטבע אמור לתת בו את הטון, אבל לתחושתי האיזון נשמר והמינון סביר.
מי שרוצה להתרחק מההמולה יכול לצעוד צפונה לכיוון בית ינאי או דרומה לעבר נתניה על רצועת החוף הארוכה, הפראית משהו והלא מוכרזת, שבאופן מפתיע שמורה ונקייה מאוד (רכב התפעול של המועצה האזורית עמק חפר שבדיוק חלף מסביר מי אחראי לכך).
בסך הכול ציון גבוה – הפעם לא רק לפוטנציאל, אלא גם למימוש. מומלץ להגיע דווקא עכשיו, שהרי הסתיו – אם עדיין יש עונה כזו בישראל – הוא הזמן המענג ביותר בחופי הים שלנו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנויש בי חיבה לאביב לביא על פינתו 'הזמן הירוק'. ובכל זאת, כדה"א יינצל אך ורק ע"י שינוי חשיבה מהותי של האנושות – אחרי אפוקליפסות שיגיעו. ככהזה. וגם, ברור שאף אחד לא יודע מה יהיה, בשום תחום – אבל, ההיגיון אומר שהקפיטליזם יזיין את האנושות החזירה כדי ללמד אותה שלא זאת הדרך – כיתרון האור על החושך. הרי ידוע שתודעת האדם לומדת בשיטת דב רמתוך דבר, או, ניגוד, הקבלה, מדידה בקנה מידה – עם קו אפס, או קו האמצעי בלשון הקבלה. אולי