16 חודשי ממשלת השינוי – עם שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים, ייצוג למיעוטים וייצוג פרופורציונלי לנשים בקואליציה – היו אשליה. היא הלכה ללא שוב. יום אחרי, תוצאות הבחירות לכנסת ה-25 (הבחירות החמישיות) מהווים נקודת מפנה בחברה הישראלית. הממשלה ה-37 תהיה השיקוף העדכני לחברה הישראלית: דתית, לאומנית, גברית.
הקואליציה החדשה תהיה מורכבת מכ-82%-85% גברים (המספר עשוי להשתנות בהתאם לכניסת ח"כים בחוק הנורווגי). מספרן של הנשים בממשלה ובקבינט ייגזר בהתאם.
ההשלכות של ההרכב הפרסונלי, הדתי, לאומני, חרדי יחולו גם על נושאי הפרדת דת ומדינה, תקציב צבאי, בנייה ביו"ש, קידום זכויות להט"ב, ועוד. חלק מהנושאים אולי לא ילכו לאחור, אך לבטח לא ימשיכו להיות מקודמים.
ההשלכות של ההרכב הפרסונלי, הדתי, לאומני, חרדי יחולו גם על נושאי הפרדת דת ומדינה, תקציב צבאי, בנייה ביו"ש, קידום זכויות להט"ב, ועוד. חלק מהנושאים אולי לא ילכו לאחור, אך לבטח לא ימשיכו להיות מקודמים
העוצמה הפוליטית של אריה דרעי, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר היא הסיפור הגדול של בחירות 2022, ולא דווקא חזרתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה. לנתניהו כולם התרגלו: יודעים לצפות את מהלכיו ואת הלך חשיבתו. אך אריה גדול, בצלאל נחרץ ואיתמר שולט, זה החידוש וזה הוא רגע התפנית.
במובן הזה, הח"כ החדש, יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף, הוא עדיין אלמנט לא-נודע, הג'וקר בחבילת הקלפים, ולא ידוע כמה הוא מחויב פרסונלית לנתניהו ומה תהיה התנהלותו הפוליטית בקואליציה החדשה.
![יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף במטה המפלגה אחרי היוודע תוצאות המדגמים, 1 בנובמבר 2022 (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/11/F221102ALA09-1024x640.jpg "יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף במטה המפלגה אחרי היוודע תוצאות המדגמים, 1 בנובמבר 2022 (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)")
בעקבות הניצחון הגדול של הימין הלילה, השמאל בישראל יצטרך להיכנס לתקופת חשבון נפש (כן, עד כמה שזו קלישאה שחוקה). בשעת כתיבת הטור, מרצ נמצאת מתחת לאחוז החסימה ולפי כל התחזיות, המפלגה סיימה את קיומה הפרלמנטרי. מפלגת העבודה חצתה את הרף אך בקושי.
יש עתיד, בהנהגת יאיר לפיד, התנהגה בחזירות תוך דחיפת השותפות הטבעיות אל הקצה – והתוצאה היא אובדן פוליטי חסר תקדים. לאף אחד לא עוזרים 24 המנדטים המרשימים של לפיד, כאשר אין לו קביים להישען עליהם. כך לגבי המחנה הממלכתי, שניסה להתחפש לשמאל, ניסה להתחפש לימין ועד רגע זה, לא ברור מה היא אותה המפלגה ומה מבחין בינה לבין יש עתיד.
יש עתיד, בהנהגת לפיד, התנהגה בחזירות תוך דחיפת השותפות אל הקצה – והתוצאה היא אובדן פוליטי חסר תקדים. לאף אחד לא עוזרים 24 המנדטים המרשימים של לפיד, כאשר אין לו קביים להישען עליהם
השמאל הישראלי, שרוצה לכנות את עצמו מרכז, חייב לאתר לעצמו בסיס אידיאולוגי משותף לבנות את שיתוף הפעולה בין המפלגות באופן ערכי-רעיוני. בימין הדתי-השמרני, היעדים הם ברורים. יעד אחד: מניעת האופציה לפתרון שתי המדינות בדרך של סיפוח או בדרך של צמצום האופציה לפתרון מול הפלסטינים.
יעד שני: הגנה כפייתית על השבת באמצעות הפיכת נושאי דת ומדינה לחלק עיקרי המשפיע גם על התחבורה הציבורית, על גיוס לצה"ל ואפילו על יכולת גביית המיסים במדינה.
מתוך היעד השני יגזרו כעת משימות רבות: הגדלת תקצוב ישיבות, חסימת לימודי ליבה, ביטול רפורמת כשרות, חסימת רפורמת גיור, איסור תחבורה ציבורית בשבת, וגיוס חובה לצה"ל רק למי שמוגדרים כחילונים, מסורתיים ודתיים-לייט.
אם כך, מחנה השמאל חייב לקיים שיח רעיוני עדכני, שמצרף לתוכו את כל הגוונים – החל מבני גנץ בחלק היותר מסורתי-דתי-לאומי של המרכז, דרך יאיר לפיד בחלק החילוני וכלה בדופן שמאל המדיני הכוללת את מרצ ומפלגת העבודה.
ברשימת השמאל-מרכז, לא נכללים תקווה חדשה וישראל ביתנו, כיוון שברור שהבית הטבעי שלהם נמצא הרבה יותר בימין. יחד עם זאת, הם יכולים להסכים עם המחנה הזה על חלק מן העקרונות.
הקבוצה הרחבה הזו כוללת הרבה מאוד אנשים מסורתיים, שרוצים לשמור על השבת (עבור עצמם) אך מבינים שאי אפשר לכפות את כללי הדת על הציבור הרחב. גם דתיים לייט מאמינים בכך ויש מהם כאלה שאפילו שואפים שאחיהם החילוניים יוכלו לנסוע בתחבורה ציבורית בשבתות ולו רק כדי שהערכים הללו יאפשרו להפחית את העומסים והזיהום במדינה.
לפיכך, המחנה המסוים הזה צריך למצוא לו את המסרים העדכניים, ואולי אף לכנות את עצמו "המחנה החילוני" ולבדל עצמו רעיונית מהמחנה הדתי-חרדי. ללא קו אידיאולוגי ברור, לא תהיה למחנה הזה תקומה.
המחנה המסוים הזה צריך למצוא לו את המסרים העדכניים, ואולי אף לכנות את עצמו "המחנה החילוני" ולבדל עצמו רעיונית מהמחנה הדתי-חרדי. ללא קו אידיאולוגי ברור, לא תהיה למחנה הזה תקומה
המחנה החילוני יכול להתמזג גם על רקע רצון לשיתוף פעולה יהודי-ערבי. אמנם יש גוונים שונים לאותו שיתוף פעולה וחלקים נרחבים במחנה השמאל-מרכז לא מעוניינים בממשלה המייצגת את החברה הערבית, אבל בהתחשב בכך שכל אותם פוליטיקאים ישבו יחדיו עם מפלגת רע"ם, הרי שהם הוכיחו שזה אפשרי.
באשר ללפיד, גנץ, יו"ר מרצ זהבה גלאון ויו"ר העבודה מרב מיכאלי – כל אחד מראשי המפלגות הללו חייב היום לעשות חשבון נפש. טקטיקת הבחירות שלהם הייתה שגויה.
באשר ללפיד, גנץ, יו"ר מרצ זהבה גלאון ויו"ר העבודה מרב מיכאלי – כל אחד מראשי המפלגות הללו חייב היום לעשות חשבון נפש. טקטיקת הבחירות שלהם הייתה שגויה
גנץ ניסה להתחפש לימין, כשלפתע ביומיים האחרונים התחיל לומר בראיונות שהוא מתנגד לפתרון שתי המדינות. אבל המהלך הזה לא משך אליו בוחרים מהמחנה הימני.
לפיד ניסה לדחוף את העבודה ומרצ להתאחד, וכשזה לא צלח הוא פשוט משך אליו את כל קולותיהן. התוצאה ידועה, מרצ מתחת לאחוז החסימה. מיכאלי עשתה קמפיין שלם על מסרים של תחבורה, זנחה את הנושא המדיני וסירבה להתמזג.
וגלאון? בהתחלה היא הודיעה שלא תחזור בשום צורה לפוליטיקה, אחר כך נכנעה ללחץ וחזרה פנימה, רק כדי להקריס את מפלגתה מתחת לאחוז החסימה. מה הייתה המטרה? אחרי התפטרויות ניצן הורביץ, עיסוואי פריג' ותמר זדנדברג, דווקא אז יכלה המפלגה להגיע לנקודת השינוי והרענון שכה ייחלו לה שם. תחת זאת, הם הלכו אחורה, להנהגה הישנה.
בראייה לאחור, יכול להיות שהטעות של מרצ הייתה שבחרה בגלאון ולא ביאיר גולן. בהתחשב בעובדה שמערכת הבחירות התמקדה בסופו של דבר בביטחון ובגזענות, גולן היה מתאים יותר – גם במסרים שלו ובעיקר בסגנון שלו – להתמודד מול בן-גביר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
מסכים עם מה שכתב יוני אריה: לפיד וגנץ הם לא שמאל, הם חילונים, והציבור החילוני כבר היום בוחר בהם כי הם מפלגות חילוניות, בדיוק כמו שמסורתיים נוהגים להצביע לליכוד. הבעיה היא שבעשור האחרון, גם לפיד וגנץ, וגם מיכאלי והורוביץ, ויתרו על המדיניות הסוציאלית-כלכלית של השמאל האמיתי. מצד אחד הם אימצו את המדיניות הקפיטליסטית של הימין, ומצד שני הם לקחו את המדיניות המדינית של השמאל המתון ביותר. אין חולק שזאת בעיה רצינית ביותר שלכולם יש את אותה אידיאולגיה סוציאל-כלכלית. לכן בהיעדר מחלוקת בתחום הכלכלי, אנשים יצביעו לפי אידיאולגיה לאומית-דתית, וכולם יהיו קפיטליסטים. בעיניי רבים בחירה למפלגה לפי החיבור לדת היא לא בעיה, אבל לדעתי מדובר בעוד שלב בתהליך הדמוגרפיה הישראלית שמתקדמת לעבר מדינה דתית ושמרנית. השלב הראשון היה עליית הליכוד ב-77 שעלה לשלטון ע"י אלטרנטיבה כלכלית-חברתית, אבל כדי להיות בשלטון בגין נתן לחרדים זכויות מפליגות לכת, ונכון להיום כמות לומדי התורה גדל פי 20, מ-8 אלף לכ-150 אלף. לפיד וגנץ רשומים על השלב השני שבמשך עשור שלם הסכימו עם נתניהו בתחום הכלכלי הקפיטליסטי. השלב הבא זה שהשמאל-מרכז ייתיישר עם הימין בתחום המדיני, ובסוף גם בתחום הדתי. זה אולי נראה רחוק, כמו שמה שבגין עשה ב-77 נראה רחוק, אבל הנה לפיד וגנץ נותנים לנו דוגמא מצוינת איך השמאל-מרכז יכול להסכים עם הימין על נושאים מהותיים. פשוט לא קיימת מחלוקת ולכן לא צריך אלטרנטיבה. אוי לעם שאלו מנהיגיו.
מרץ, (ואיתה גוש הרל"ב) נפלה משתי סיבות:
1) ההתנהלות של מרץ בהובלת ניצן הורוביץ בקורונה. כשר הבריאות נהג כבולשביק. השאיר במשרד את כל הבכירים של שלטון החושך הקודם. שכח שמפלגתו מייצגת ציבור ליברלי… הכניס את בתי הספר והתלמידים לתוך הארוע של החיסונים תוך כדי דריסת שרת החינוך.
2) כפי שמופיע בכתבה – זהבה גלאון. החזרה שלה על חשבון יאיר גולן היה אסוני…
ניתוח של השמאל ואף מילה על הכלכלה? אוהב את הניתוחים שלך אבל זה מסמל בדיוק את העיוורות של כל ה"מחנה" הזה (שאני חלק ממנו). גוש המפלגות הזה עם מסרים של חילוניות שפויה התנפץ אל מול מסרים שקשורים בלאומנות, מסורת ודת. הדרך היחידה ליצור שותפות עם אנשים מכל המעמדות בישראל היא על בסיס כלכלי, ולהציע מדיניות שמאל כלכלי אמיתי. על רקע משבר כלכלי ואינפלציה דוהרת, החלמאים מהממשלה הזאת לא השכילו לנצל את הכוח בידיים שלהם ולהקל על האזרחים, במקום זה התגאו ב"הקטנת הגירעון" כאילו זה מעניין מישהו. -שוויון- זה מה שצריך לקדם.
ראייה נכונה. תודה על הדברים טל. נעשה חושבים. באופן אישי חבל לי שמר"צ לא עברה /או לא תעבור ואילו מפלגת "ישראל ביתנו" ששרים שהיו חברים בה והיושבים בכלא עברה. גם כאן צריך השמאל והמרכז של לפיד לחשוב את מי הוא מחבק ומצרף. ההלבנה של מפלגה זו היא יריקה בפרצוף לכל מי שפעל והפגין נגד השחיתות של הליכוד, דרעי ועוד. מקווה שלהבא לא יקחו אותה בחשבון.