אחרי ה"הפתעה" שהפלסטינים לא מאפסנים את השאיפות הלאומיות שלהם רק בגלל שישראל מסרבת בעקביות להיכנס למו"מ, הגיע הזמן שגם אנחנו נעסוק במה המשך הסכסוך והכיבוש עושים (ועוד יעשו) לנו.
הפתעה. 98 מדינות, בהן גם מידידותיה של ישראל, ואפילו כמה מהחדשות, כמו איחוד האמירויות ומרוקו (מישהו אמר "שלום תמורת שלום"?), תמכו בהצעה בוועדת האו"ם כי בית הדין הבינלאומי בהאג יגבש חוות דעת על "הכיבוש הישראלי המתמשך בגדה המערבית".
אביב סגרון הוא דובר יוזמת ז'נבה, ארגון הפועל לקידום פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי פלסטיני. לשעבר סגן יו"ר האגודה הסטודנטיאלית באוניברסיטת בן גוריון, פעיל למען נושאים חברתיים ופוליטיים.
השבוע היה יום זיכרון סודי ליצחק רבין, למה לעשות מזה עניין? קורה שרוצחים ראש ממשלה. הסתכלתי על אחת התמונות שלו שצילם משה שי, ובה הוא יושב באיזה מכולת בכפר שלם ושותה סודה. הצילום הזה מספר על הדרך שעברנו מהאיש השפוי הזה שעוצר במכולת בכפר שלם, קונה שתיה ומשלם בעצמו.
תחשבו על בנימין נתניהו, הבובה המאופרת הקמצנית, סכסכנית ומרופדת מאבטחים, ששולט במדינה מאז הרצח כמין עונש תנ"כי. רה"מ יצחק שמיר כינה אותו פעם "מלאך חבלה" ולא הקשבנו. גם רבין הזהיר מפניו, אבל חשבנו שהמדינה חזקה מראש ממשלה כזה או אחר. וטעינו. יש לו כוח להשחית והוא משתמש בו באין מפריע, כי אין מפריע, ואם יש – הוא נזרק לים מהסיפון כמו חבית ריקה.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
על מנת להבין את שרשרת האירועים הדרמטיים שהחלו בחקירת השב"כ על "מסמכי סנוואר", המשיכו עם הוצאת צווי גיוס לאלפי חרדים בידי יואב גלנט והסתיימו בהדחת גלנט על רקע הבחירות הגורליות בארצות הברית – צריך להבין מי היה הדובר של בנימין נתניהו שנחשד בגניבת המסמכים המסווגים, אלי פלדשטיין.
לפני שעבר ללשכתו של נתניהו, פלדשטיין עבד בשירותו של איתמר בן גביר. הוא בעל רקע חרדי מבני ברק, ומסמל את המעבר של החברה החרדית הצעירה לכיוונו של בן גביר. למה זה חשוב? כי זה עשוי לעורר שאלות מה הם באמת הסיכומים וההבטחות הלא כתובות שנתן נתניהו לבן גביר, לבצלאל סמוטריץ' ולחרדים. סיכומים העומדים בבסיס הקואליציה, ובחלקם הגדול קשורים לצה"ל ולדמותו.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.
כל שנה, הארבעה בנובמבר (שחל אתמול) הוא יום של חשבון נפש שקט עבורי. של חשבון הנוגע למקום בו אנחנו עומדים כחברה, כמדינה, ביחס לשנה שעברה. על היכן אנחנו עומדים כמחנה, אל מול דרכו ומורשתו של יצחק רבין.
זהו יום אישי עבורי. גם בגלל הסיפור עליו גדלתי, עליי כתינוק במנשא בעצרת השלום ההיא. גם על התחנכותי בנוער העובד והלומד, והשנים בהם עסקתי במפעל הזיכרון ליצחק רבין, לדרכו ולהסתה שהובילה לרצח שלו: נדדתי בין בתי ספר באשדוד ובכרמיאל, במועדוני נוער בפתח תקווה ובעפולה, כדי להיפגש עם בני נוער על הלקחים שעלינו להפיק מן הרצח.
בן 29 | ממובילי מחאת בחירות עכשיו ודורשינוי | סטודנט למדע המדינה, היסטוריה וחינוך | מחנך ופעיל ציבורי
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קראתי בעניין אבל איבדת אותי ב"גם אחרי מלחמת ששת הימים ישראל סירבה להצעות מצריות למו"מ לשלום."
לא ברור אם כתבת זאת מכוונת זדון , בורות או אמונה באגדות אורבניות שעיתון הארץ אוהב לפמפם בכל מקרה מה שקרה במציאות אחרי ששת הימים חודש לאחר המלחמה ,זו ועידת חרטום של הליגה הערבית שסיכום הרשמי שלה הוא:
לא להכרה בישראל
לא למשא ומתן עם ישראל
לא לשלום עם ישראל
שנודעו כשלושת הלאווים.
לא ברור הרצון האובססיבי הזה לקבע את מעמד ישראל כאשמה בלעדית ותוך הצגת מציאות מזוייפת של כמיהה בלתי פוסקת לשלום מצד מצרים. זה כבר על גבול הפארסה.