אף יהודי בחו"ל לא היה מעז אפילו לחשוב שמותר לו לכפות על בתי חולים לא להכניס חמץ בפסח. אף יהודי לא היה מעז להשבית תחבורה ציבורית באירופה או בארה"ב יום וחצי בשבוע. אז למה בישראל זה בסדר?

אחרי תקופה ארוכה של סבל וייסורים, סוף כל סוף הצליחו חברי הקואליציה להרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם לדרוס את החלטת בג"ץ הקודמת בנושא החמץ, וגם להשית את תפישת עולמם על המרחב הציבורי בבתי חולים. ממש החזירו עטרה ליושנה.

סוף סוף הצליחו חברי הקואליציה להרוג שתי ציפורים במכה אחת: גם לדרוס את החלטת בג"ץ הקודמת בנושא החמץ, וגם להשית את תפישת עולמם על המרחב הציבורי בבתי חולים. ממש החזירו עטרה ליושנה

אבל אם מרחיבים קצת את נקודת המבט מעבר לתחומי גרגר האורז שנקרא "ישראל", מגלים עולם אחר. עולם שלם שבו שום יהודי שומר מצוות לא יכול לכפות את דעתו ואת תפישת עולמו על אוכלוסיות שלמות במדינות זרות. ההזיה הזו של כפייה דתית אפשרית, למרבה הצער והאירוניה, רק במדינת היהודים. כאן מותר לפרוק כל עול ולדרוך על כל מי שצריך בדרך לשם.

מישהו יכול לדמיין לעצמו יהודים דתיים או חרדים בארה"ב ובאירופה, שדורשים וגם מקבלים חוק הזוי כמו חוק החמץ? או מניעת תחבורה ציבורית בימי שבת? שום ממשלה שפויה ברוב מדינות העולם – ימנית או שמאלנית – לא הייתה מאשרת טמטום כזה. אמרתי "רוב מדינות העולם", כי יש מדינות שבהן כפייה דתית היא דרך חיים – כמו איראן למשל.

"אבל בשביל זה הוקמה מדינת ישראל, כדי שנוכל להיות יהודים בלי פחד".

אני מסכים, אבל לא על חשבונם של אחרים. היום דתיים מחליטים שלא נאה להם חמץ בבתי חולים או תחב"צ בשבת; מחר יחליטו טבעונים שאסור להביא אוכל מן החי למקומות ציבוריים כמו מסעדות ובתי קפה.

"מה אתה רוצה?" יגידו לי. "זו מדינת היהודים. בארה"ב ובאירופה הרוב לא יהודי".
כאילו שרוב יהודי הוא אישור אוטומטי להתנהג בבריונות ובחוסר התחשבות.

דת היא עניין אישי – לא ציבורי

אם הכפייה הזו לא מקובלת בשום מדינה מתוקנת, למה בישראל לא רק מעלימים ממנה עין – אלא מעודדים אותה ונותנים לה לצמוח באין מפריע? כנראה מה שהבינו כבר מזמן במדינות מתקדמות שבעתיים כמו בארצות הברית או באירופה, בישראל עדיין נמצא במצב של חשכת ימי הביניים.

מישהו יכול לדמיין יהודים דתיים או חרדים בארה"ב ובאירופה, שדורשים חוק הזוי כחוק החמץ? או מניעת תחבורה ציבורית בשבת? שום ממשלה שפויה ברוב מדינות העולם לא הייתה מאשרת טמטום כזה

אבל הבעיה האמיתית היא ממילא לא החמץ עצמו. הבעיה האמיתית היא מדוע יהודים אורתודוקסים מרשים לעצמם להתנהג בבריונות כלפי אחרים, רק במדינת ישראל. כי בשום מדינה אחרת בעולם אין להתנהגות הזו אח ורע.

הרי ליהודים בחו"ל אין שום בעיה להיכנס למוסד ציבורי שבו יש חמץ בתקופת הפסח (מקסימום יימנעו מכך; בטח לא ידרשו חוק שמונע מכל האחרים להביא חמץ). אין להם גם שום בעיה להתקיים צד בצד עם רוב האוכלוסייה מחללת השבת ואוכלת הטריפות במדינות העולם.

רק בישראל אפשר לא רק לצעוק גוועלד על כל שטות, אלא גם לחוקק את החוקים הכי מטומטמים עליי אדמות ובמקביל לטעון לכפייה חילונית. מדינת ישראל בכבודה ובעצמה מאפשרת את קיומה של ההתנהגות הזו; טיפשות שלא מתקיימת בשום מדינה שפויה עליי אדמות.

כמובן שההבדל בין ישראל לחו"ל לא מתחיל או מסתיים בכפייה ממוסדת. בשנת 2016 – בדיוק בזמן שבישראל דנו בסוגייה ה"חשובה" של אורך החצאית בכנסת – בארה"ב מונתה השופטת החרדית הראשונה, רחל פרייר. לא רק שזהו מינוי היסטורי מהקהילה החרדית, זו עוד עדות אחת מיני רבות לפערים ולהבדלים מרקיעי השחקים בין קהילות יהודיות אורתודוקסיות בישראל, ובין קהילות יהודיות אורתודוקסיות במדינות אחרות בעולם.

שום מדינה אחרת בעולם לא תאפשר לחרדים הגרים בשטחה להמית את עצמם באוהלה של תורה, במימון מלא של משלמי המיסים במדינה. שום מדינה שפויה לא תאפשר יישום של חוקים הזויים שמונעים תחבורה ציבורית, מניעת מאכלים מסוימים וכן הלאה.

הרי ליהודים בחו"ל אין בעיה להיכנס למוסד ציבורי שיש בו חמץ בפסח (מקסימום יימנעו מכך; בטח לא ידרשו חוק שמונע מהאחרים להביא חמץ). אין להם גם בעיה להתקיים לצד האוכלוסייה מחללת השבת

אני מרשה לעצמי להגיד ששום יהודי שומר מצוות בחו"ל, לא היה מרשה לעצמו לחשוב שמותרת לו התנהגות כזו. הטיפשות הזו שמורה ככל הנראה רק למדינת ישראל, שבה כל הזיה הופכת למציאות בחסות החוק.

ועוד אחר כך אומרים שאיראן היא מדינת דת קיצונית.

לאחר ההפיכה המשטרית – כל חקיקה אפשרית. חוקי הכפיה הדתית כמו חוק החמץ וחוק בתי הדין הרבניים שעברו אתמול מסבירים את הקשר ההדוק בין ההפיכה המשטרית למפלגות החרדיות. בדרך: חוק הגיוס ומונופול לרבנות | כלכליסט https://t.co/YVQIvOPsJY

— Shahar Ilan (@shaharilan) February 23, 2023

עמית אדלר הוא איש דיגיטל, גרפומן בלתי נלאה, בעל תואר שני בפילוסופיה והיסטוריה של המדע