בסוף השבוע הזה מככב הסרט הישראלי החדש "ימים נוראים" בפסטיבל הקולנוע הגדול בעולם שבטורונטו. אם יזכה באחד הפרסים, והוא בהחלט ראוי, זו ודאי תהיה עילה לציוץ מטנף נוסף מחשבונו של יורש העצר נתניהו דה סאקנד, נגד מה שניתן לתאר, לראשונה באופן מובהק- הצגת אביו, יו"ר האופוזיציה דאז, כזרז משמעותי לתכנית ההתנקשות שנרקמה באותם ימים נוראים, במוחו הקודח של יגאל עמיר בחדרו שבהרצליה.
כך זה לקראת בחירות אצל הנתניהוז: מעבירים להילוך גבוה, משלהבים ונכנסים במאתיים בכל סמל שנוא נפשם של חברי מרכז הליכוד. בלי צמיגים בוערים וורידים בולטים במצח- אין שלטון. אחרי הניצחון בבחירות, כבר נתנצל בצביעות.
גם אי אפשר יהיה להמשיך, מבלי לברר איפה הייתם אתם ב- 4.11.95? אני הייתי בכיכר באותו הלילה היסטורי, יחד עם חבריי הש"שינים, שרבין זצ"ל הצליח לעורר בהם פטריוטיזם נעורים מלבב והירצחו שלח אותם אל גלות המציאות החדשה, כזרים במולדת.
היום אני תלמיד מחקר באוניברסיטת בר-אילן – כור מחצבתו של הרוצח – ובכל יום שנה מקפיד לוודא שטקס הזיכרון שבקמפוס מלא מפה אל פה. "ימים נוראים" רצוף לוקיישנים מהקמפוס הזה, וזה הופך קרביים, אבל לא רק זה.
המותחן הסוציו-פסיכולוגי "ימים נוראים" עוקב אחר האירועים שהובילו לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, מנקודת מבטו של הרוצח יגאל עמיר, שמסעו בשנה שקדמה לאסון, נחשף בסרט דרך הכוחות החזקים שפעלו עליו ועודדו אותו, במישור הפוליטי והדתי, ובמישור המשפחתי והאישי.
![מתוך "ימים נוראים" (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2019/09/מתוך-ימים-נוראים-באדיבות-סרטי-יונייטד-קינג-1-640x400.jpeg "מתוך "ימים נוראים" (צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)")
הבמאי ירון זילברמן והתסריטאי רון לשם ערכו תחקיר מעמיק במשך כארבע שנים שכלל ראיונות עם כל המעורבים בפרשה, מראש השב"כ וחוקרי המשטרה דאז, דרך סטודנטים שלמדו בבר-אילן באותה תקופה ועד שיחות עם הרוצח ומשפחתו, ושרטטו דיוקן נפשי של מתנקש פוליטי שמבקש לרצוח את הדמוקרטיה ודיוקן של חברה שסועה.
סרטם של זילברמן ולשם פותח צוהר לתודעה קולקטיבית קנאית, שקלחת תוססת ומקדיחה באפלת התת-מודע שלה, מתפוצצת בלב האומה ומורסתה עודנה ניגרת.
לאורכו של הסרט, האינפורמציה מטפטפת טיפות טיפות אל מוחו הקטנוני והכועס של הרוצח עמיר. דימויים מהטלוויזיה, כמו נאום רבין בזמן חתימת ההסכם על מדשאות הבית הלבן, סיקור הטבח של ברוך גולדשטיין, ההפגנות הפרועות, הפיגוע בקו 5 בדיזינגוף וכמובן – נתניהו שעשה קמפיין מהדם.
כל זה מזין תהליך פסיכו-תאולוגי להבשלת החלטה פנימית נוראה. הרבנים עם ה'דין מוסר', 'דין רודף' ופולסא ד'שמעטה שלהם, מספקים את המסגור התאולוגי לתחושות אחרות בכלל, של קיפוח ונטישה, של מזרחיים ודתיים לאומיים תחת שלטון שמאל. לא לחינם שמו של הסרט בלועזית הוא Incitement, הסתה. הפסקול של תולי חן ואלכס קלוד מספק את הקצב לסיפור – קצב דפיקות הלב לקראת התרגשותה של טרגדיה גדולה, מתחת לחיוכי הקולגייט של הגיבור.
כשעמיר נוהג בטרנטה שלו בין נופי קדומים והמחשבות שלו רצות, זה מוביל לרגע חונק, מיתי בעוצמתו, בהלוויות הרוצח גולדשטיין, באישון לילה תחת גשם זלעפות בקריית ארבע. אם נוסיף לכך את הארוטיקה של הסימבולים המקראיים בבית הכנסת העתיק של יריחו, ומנגד את הקריקטורות האנטישמיות של רבין בכל מקום ברחוב הישראלי, אין ספק שהיוצרים הצליחו לפצח משהו מסוד הקסם השבטי של הציונות הדתית וגם מחולשותה האנושית, הפרוזאית כאחד. יחד עם זאת בלט בחסרונו מפגש בלתי אמצעי ומקרי עם פעילי שמאל, האחים/ אויבים של עמיר.
זה לא סוד שיהודה נהרי, המגלם את עמיר, הוא שובר לבבות סדרתי, אך למרות עבודתו המרשימה כאן, הדיוק בתיאור החוויה האמונית הבודדה ויכולתו להפציץ את המסך בצ'ארם היאמני-אלגנט שלו, הנשמה היפה והחופשית שלו לעולם לא תוכל להתחקות אחר הכיעור הפנימי של עמיר.
נהרי גם מועמד לפרס השחקן הראשי בטקס פרסי אופיר ביום ראשון 22.9 הבא, כשהוא מתמודד, בין היתר, מול שולי רנד וטום מרסיה. יהיה זה רק נס אם האקדמיה תוכיח בגרות ותעניק את הפרס עבור גילום דמותו של הרוצח המתועב.
עוד בלטו בני משפחתו של עמיר: אמיתי יעיש בן אוזיליו כאביו עדין הנפש שלמה עמיר, ענת רבניצקי בתור אמו החביבה והרעשנית גאולה עמיר, ויואב לוי כחגי עמיר, אחיו.
"ימים נוראים" – בכורה ב-26.9 בבתי הקולנוע
ד\"ר לפילוסופיה, כתב ויוצר. עוסק בפילוסופיה יהודית, אמריקאית, צרפתית וגרמנית, והגות סופית מוסלמית עתיקה. מתגורר בקו העימות בגבול הצפון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו