פרשת פינויו של היישוב הבדואי חאן אל-אחמר, שהגיעה אתמול (ראשון) לסיומה הזמני עם פסק דינו של בג"ץ בנושא, מהווה רגע מביך הן עבור ממשלת ישראל, והן עבור בית המשפט העליון עצמו.

שני אלה – הממשלה ובג"ץ – התחרו זה בזה בפרשה הנוכחית הן במידת הפחדנות, והן במידת המניפולטיביות. התוצאה היא פסק דין המשאיר את הסוגיה תקועה כעצם בגרון, לא להקיא ולא לבלוע. את הכרזת השופטים כי מדובר ב"מאחז בר הריסה שכל כולו הוקם בניגוד לחוק" יכול מי שמעוניין בכך למסגר ולתלות על הקיר. היא לא שווה את הנייר שעליו נכתבה.

הנה ההסבר באשר לפחדנות: הממשלה אינה מעוניינת לפנות את חאן אל-אחמר, מאחר שהפינוי יגרום לתסבוכת בינלאומית ולצעדים אפשריים נגד ישראל גם בבתי הדין הבינלאומיים בהאג.

הנה ההסבר באשר לפחדנות: הממשלה אינה מעוניינת לפנות את חאן אל-אחמר, מאחר שהפינוי יגרום לתסבוכת בינלאומית ולצעדים אפשריים נגד ישראל גם בבתי הדין הבינלאומיים בהאג

מובן שממשלת ישראל אינה יכולה להצהיר זאת באופן מפורש. מבחינה פוליטית, אמירה כזו מצד ממשלת ימין "מלא-מלא" תוביל בהכרח לביקורת חריפה מצד הבייס הפוליטי. מבחינה משפטית, הממשלה אינה יכולה להכריז מפורשות שאין בכוונתה לאכוף את החוק או את צווי ההריסה שהוצאו למבנים ביישוב כבר מזמן, ולהותיר את הבנייה הבלתי חוקית בלי לנקוט צעד של הריסה – או "הסדרה".

היישוב הבדואי חאן אל-אחמר במרץ 2021 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לכן הממשלה ביקשה פעם אחר פעם עוד ועוד דחיות בהגשת עמדתה לבג"ץ, בתשובה לעתירת עמותת הימין "רגבים". במרץ 2022 פקעה סבלנותם של שופטי בג"ץ, והם הוציאו צו על-תנאי נגד המדינה, תוך שציינו כי לא זו בלבד שהעתירה הזו תלויה ועומדת בבג"ץ כבר משנת 2019, אלא שהסאגה כולה מתגלגלת בעתירות שונות כבר משנת 2009.

"אין מנוס מעשיית צעד נוסף לקראת הכרעה", כתבו אז השופטים. הממשלה קיבלה ארבעה חודשים להגיש תצהיר תשובה לשאלה מדוע לא יבוצע הפינוי במועד קרוב.

גם במועד הזה הממשלה לא עמדה. כמובן. את תשובתה לצו על-תנאי היא הגישה לבסוף רק לפני שבועיים, ערב הדיון שהתקיים בעתירה בשבוע שעבר.

תשובת המדינה לעתירה שיקפה תפנית בעמדתה: במקום לבקש עוד זמן במענה לעתירה תוך המהום שצווי ההריסה מחייבים ויש לממשם, טענה כעת הממשלה כי שיקולים כבדי משקל הנטועים ב"יחסי החוץ והביטחון" של המדינה, מחייבים את המסקנה כי אין לפנות את חאן אל-אחמר "בעת הזאת".

תשובת המדינה לעתירה שיקפה תפנית בעמדתה: במקום לבקש עוד זמן, טענה כעת הממשלה כי שיקולים כבדי משקל הנטועים ב"יחסי החוץ והביטחון" מחייבים את המסקנה כי אין לפנות את חאן אל-אחמר "בעת הזאת"

ראש המל"ל צחי הנגבי בדרכו לישיבת הממשלה, 7 במאי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לדיון אף התייצב ראש המטה לביטחון לאומי צחי הנגבי, והוא הסביר לשופטים, בדיון חסוי במעמד צד אחד, את אותם שיקולים מדיניים וביטחוניים עלומים וכבדי משקל, שאותם לא ניתן לפרט בפומבי.

פסק הדין שניתן אמש, הדוחה את העתירה בהתאם לעמדת הממשלה, משחרר אותה מהצורך לממש את צווי ההריסה.

נוח לממשלה להסתתר מאחורי פסק דינו של בית המשפט: יש סיכוי לא רע שהבייס הימני יטיל את האשמה על בג"ץ, ולא על הממשלה עצמה. זוהי עמדה פחדנית מצד ממשלת ישראל, שרוממות המשילות ושלטון החוק בגרונה, אך בפועל היא מבקשת לחמוק מחובותיה אלה בדרכים נכלוליות.

יש סיכוי לא רע שהימין יאשים את בג"ץ ולא את הממשלה. זוהי עמדה פחדנית מצד ממשלת ישראל, שרוממות המשילות ושלטון החוק בגרונה, אך בפועל היא מבקשת לחמוק מחובותיה אלה בדרכים נכלוליות

גם הרכב השופטים – נעם סולברג, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין – הפגינו מנה הגונה של פחדנות בדרך טיפולם בעתירה. על אף אמירות חוזרות ונשנות ששיקפו מורת רוח מהתנהלות המדינה בהיבט של אכיפת החוק ואכיפת צווי ההריסה – השופטים בחרו, באופן נוח מבחינתם, להסתמך על אותה תפנית בעמדת המדינה, ובהופעתו הדרמטית של הנגבי באולמם כשהוא מצויד במידע חשאי, כדי לדחות את העתירה.

שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"עיון בחומר החסוי", נימק השופט שטיין בפסק הדין, "העלה כי קיימים טעמים עדכניים של ממש אשר תומכים בעמדתם העכשווית של משיבי המדינה שלא לפנות ולא להרוס את המאחז בעת הזאת. טעמים אלה לא נוכל לפרט בעטיו של החיסיון.

"נציין כי אחרי שקראנו את מה שקראנו, ושאלנו את מה ששאלנו, נחה דעתנו כי טעמים אלה, בלי יוצא מן הכלל, קשורים לענייני ביטחון ויחסי החוץ של המדינה וכי יש בהם כדי להצדיק את עמדתם הנוכחית של משיבי המדינה בנוגע למאחז".

התבססות השופטים על מידע חשאי שהממשלה מציגה בפניהם על מנת להצדיק שינוי עמדה דרמטי של הממשלה – הגובר על מה שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין – היא מהלך ספק דמוקרטי.

התבססות השופטים על מידע חשאי שהממשלה מציגה בפניהם על מנת להצדיק שינוי עמדה דרמטי של הממשלה – הגובר על מה שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין – היא מהלך ספק דמוקרטי

כל תכליתו של בג"ץ הוא בשמירה על שלטון החוק והוראות הדין, בפומבי. פסק דין המתבסס על מידע אפוף סודיות שהוצג לשופטים בחדרי חדרים אינו תורם לתחושה הציבורית שהדברים נעשים באופן תקין.

שופט בית המשפט העליון נעם סולברג (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

לא רק פחדנות מצד הממשלה ובית המשפט גלומות בהתנהלות בפרשת חאן אל-אחמר, אלא גם מניפולטיביות: הממשלה בוחרת להעלים עין בעת הנוכחית מהחובה המשפטית הפורמלית לפנות את חאן אל-אחמר, תוך שהיא מבקשת לגזור מפסק הדין הנוכחי יתרונות טקטיים להמשך.

סיווגו של חאן אל-אחמר כמאחז לא חוקי יאפשר לממשלת הימין בהמשך להימנע מלפנות מאחזים לא חוקיים של מתנחלים יהודים, תוך שהיא תתבסס על אותה מכניקה מפוקפקת של הצגת "טעמים מדיניים-ביטחוניים" עלומים לעיני השופטים, במעמד צד אחד ובלי בקרה מצד הצד שכנגד או הציבור.

חלק משופטי בג"ץ ככל הנראה לא יזילו דמעה אל מול הפרקטיקה הממשלתית הצפויה הזו. "בית המשפט לא יתערב על נקלה בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת באשר לסדרי העדיפויות שהיא קובעת לעצמה באכיפת החוק", הכין השופט שטיין את הקרקע.

"בית המשפט לא יתערב על נקלה בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת באשר לסדרי העדיפויות שהיא קובעת לעצמה באכיפת החוק", הכין השופט שטיין את הקרקע

השופט סולברג הוסיף בשולי פסק הדין עוד פיקציה משלו: "חזקה על הדרג המדיני שיעשה כחובתו, כי יפעל ליישׂוּם הצווים, שאת הצורך במימושם הדגיש פעם אחר פעם, באופן עקבי והחלטי, כמתחייב משלטון החוק – מייד לכשהדבר יתאפשר". אך גם סולברג יודע שמוטב לא להמתין בנשימה עצורה.