אחרי שנים של מראית עין של סטטוס קוו הגיע הזמן להרים ראש. אני ממש לא מתכוון לפגוע באמונותיו של מי מבני האדם עלי אדמות, אבל אני כן רוצה להגדיר את הסטטוס קוו כפשרה. פשרה שבה כל הצדדים יוצאים נפסדים.

אני באמת מבין לליבם של החרדים שרצו שמדינת ישראל תהיה משותקת בשבת ושכולם ילכו לבתי הכנסת. אני מבין לליבם שהם היו רוצים לראות את כולנו לומדים תורה יומם ולילה וכמובן שומרים על כל מצווה בקפידה. הם מכנים בקריצה את האחרים "תינוק שנשבה", כפי שמוסבר בתלמוד. אמרתי בחיוך כי נראה לי שלא מעט מהם מבינים שאולי התינוק שנשבה הוא אחר. אבל נעזוב את הסוגייה הזאת ולו לרגע.

אני באמת מבין לליבם של החרדים שרצו שמדינת ישראל תהיה משותקת בשבת ושכולם ילכו לבתי הכנסת. שהיו רוצים לראות את כולנו לומדים תורה יומם ולילה וכמובן שומרים על כל מצווה בקפידה

הדתיים הלאומיים בחרו להשתתף בכל העשייה אך הקפידו לשמור על מעמד הרבנות הראשית. הם גם הקפידו לאייש את משרות המפתח החשובות בממשלה במשרדי החינוך, הפנים והרווחה.

במשך שנים הציונות הדתית נתפשה כלשון מאזניים, חיובית, חייכנית ומגשרת. כך בקיצור נשמר הסטטוס קוו ואף התהדק גם על עבודות ציבוריות חיוניות בשבת, שמירה על מונופול בניהול חיי אישות וכשרות ועוד.

הסטטוס קוו הלכה ולמעשה נקבע על ידי זרם אורתודוקסי שעם השנים הפך להיות מיעוט בעולם היהודי, מיעוט שצבר עוצמה לא סבירה בזכות פוליטיקאים שרצו לשמר את הקואליציה בכל מחיר.

מה קורה היום? קמה ממשלה של "ימין על מלא", החרדים ששו אליה מתוך מחשבה שכעת יש הזדמנות לקבל יותר, וכך גם הפלגים שחברו ביחד תחת הכותרת ציונות דתית.

הרפורמה המשפטית היא רק סימפטום ואולי אף ניסיון להסחת דעת. אירוע שעורר את השד המשפטי מרבצו בשעה שבמקביל ניתן עוד כוח לבתי הדין הרבניים, לשמירת היהדות בפרהסיה ועוד. אך הרפורמה המשפטית, מה לעשות העירה את הצד השני של הסטטוס קוו, מיליוני יהודים שרוצים לחיות בשוויון, ללא קשר לדת גזע ומין.

הסטטוס קוו הלכה ולמעשה נקבע על ידי זרם אורתודוקסי שעם השנים הפך להיות מיעוט בעולם היהודי, מיעוט שצבר עוצמה לא סבירה בזכות פוליטיקאים שרצו לשמר את הקואליציה בכל מחיר

המחאות הן באופן רשמי נגד דיקטטורה ובעד דמוקרטיה, אך נראה שהמסר המרכזי שעולה מהן הוא שנגמר עידן הסטטוס קוו. הכיוון הוא הפרדת דת ומדינה. מדינה יהודית של כל אזרחיה, בלי הבדל דת גזע ומין. מדינה יהודית שדוגלת במוסר של "את השנוא עליך על תעשה לחברך".

מדינת ישראל 2023 נמצאת בצומת דרכים, בין מדינה יהודית שמדירה נשים באשר הן, מדינה שתובעת מכולם ללכת בצו האמונה האורתודוכסית – אל מול מדינה יהודית חופשית שמתנגדת לאפליה ושומרת על המורשת והזיכרון של כל אזרחיה.

דומה שההיבריס שאוחז במנהיגי הציונות הדתית והחרדית יתנפץ להם מול העיניים. הם חשים כמובילי הגאולה וברחובות נמצאים מאות אלפי בני אדם שכבר הבינו שיש כאן בעיה עמוקה הרבה יותר.

אין לי טענות על אמונתם ועל תורתם. התורה שלהם היא לא פרטית, כולנו היינו במעמד הר סיני, היינו, אבל הבנו את המציאות אחרת.

היום אנחנו חיים במדינה עצמאית, משגשגת, אבל אסור לשכוח שאנחנו עצמאיים אבל שכנינו הפלסטינים, חיים תחת הכיבוש. אם אנחנו חפצי מוסר, עלינו להחליט – הקמת מדינה אחת מהים ועד הירדן ומתן זכויות מלאות לכל התושבים, או שתי מדינות כפי שהכריז נתניהו בבר אילן. עצימת עיניים היא פתרון לא טוב. כעת כשהמרקם החברתי נפתח לדיון מחדש, כדאי לפתור גם את הבעיה הזאת.

איך עושים זאת? אי אמון קונסטרוקטיבי.יש בל יכוד בני אדם חושבים ואיכותיים וכך גם בש"ס. כדאי שהם יעשו חשבון נפש. חשבון נפש, האם דת שמושלת בממשלה טובה לאזרחי המדינה.

הדת היא אמונה מלכדת, אך אינה נותנת מענה לחיי היום יום אלא להיפך. מסיבה זו חשוב להוציא את הדת מהפוליטיקה, ובדרך זו יכולים אנשי ימין, השמאל והמרכז וכמובן גם אזרחי ישראל הערבים, אלה גם אלה, יכולים להציע גורם מלכד חדש שהבסיס שלו הוא מוסר, אתיקה ובניית טוב משותף.

הדת היא אמונה מלכדת, אך אינה נותנת מענה לחיי היום יום. לכן חשוב להוציא את הדת מהפוליטיקה, ולאפשר לאנשי ימין, שמאל ומרכז וכמובן לערביי ישראל להציע גורם מלכד חדש שבבסיסו מוסר, אתיקה וטוב משותף

דרך אגב, זה יכול להיעשות כבר מחר, די ששישים וארבעה ח"כים יאמרו שזה רצונם, שיציגו ממשלה חדשה ונבנה ביחד את מה שטוב לכולם ולא רק לקבוצות נבחרות כאלה ואחרות.

זה ייתן גם זמן מספיק לבניית אמנה חברתית חדשה בישראל, שאולי תהיה גם בסיס לחוקה ואולי גם למפלגה חדשה שדוגלת במוסר ושוויון הזדמנויות לכולם בלי יוצא מהכלל.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.