נסיבותיו המיוחדת של הסכסוך בין עמותת "חוזה חדש" לבין השר מיקי זוהר אפשרו לבית המשפט העליון לבצע מהלך משפטי משמעותי: הטיית נקודת האיזון שבין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי לכיוון חופש הביטוי – במטרה לצמצם את גל תביעות לשון הרע המוגשות בעקבות התבטאויות מכפישות ברשתות החברתיות.
פסק הדין, שניתן בשבוע שעבר, איננו שגרתי, לא רק בשל ההתפתחות המשמעותית שהוא מסמל בדיני לשון הרע, אלא גם בשל העובדה שניתן בהרכב שמרני במיוחד, שאיננו נוטה לייצר זעזועים משפטיים – השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ואלכס שטיין.
בנוסף, בפסק הדין – שניתן בערעור שני שהוגש שפרשה, שהחלה להתגלגל במקור בבית משפט השלום – הפכו שופטי העליון פעם נוספת את התוצאה, כשהורו לדחות את תביעתו של זוהר ולבטל את הפיצוי שנפסק במחוזי לחובת "חוזה חדש".
בינואר 2021, למחרת ניסיון ההשתלטות של תומכי טראמפ על בניין הקפיטול בוושינגטון, פרסם זוהר ציוץ בטוויטר שבו הדהד את השקר בדבר ניסיון פריצה של מפגיני בלפור לבית ראש הממשלה:
"שאלה שמטרידה אותי: מה יותר חמור ופוגע בדמוקרטיה? הסתערות אלימה של אזרחים אמריקאים על בניין הקפיטול בוושינגטון או הסתערות אלימה של אזרחים ישראלים על בית ראש הממשלה בירושלים? אובייקטיביות היא תכונה חשובה, אני מציע לתקשורת וליריבים הפוליטיים שלנו לנסות ולאמץ אותה מדי פעם".
עמותת "חוזה חדש" (המפעילה את שם המותג "קריים מיניסטר") מסרה בתגובה לעיתון "מעריב", בין היתר, את הדברים הבאים:
"מיקי זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו שלא מפסיק להסית ולשקר. ההשוואה בין הימין האמריקאי האלים למפגינים שומרי חוק מופרעת אפילו בסטנדרטים המעוותים של טופז לוק".
בעקבות הדברים הללו הגיש זוהר תביעה נגד "חוזה חדש" לבית משפט השלום בפתח תקווה על סך 140 אלף שקל, ותביעה זו נדחתה. ערעורו של זוהר לבית המשפט המחוזי בלוד התקבל.
בית המשפט המחוזי קבע כי שני חלקי המשפט הראשון – הן בדבר היותו של זוהר חייל בארגון הפשע של נתניהו, והן האמירה כי הוא לא מפסיק להסית ולשקר – הם בגדר לשון הרע, שכן מטרתם "למקם אותו בצד העברייני של הקשת האזרחית" והם מקיימים את "רכיב הביזוי וההשפלה שמטרתו פגיעה בתדמיתו של זוהר".
בית המשפט העליון ממעט לתת רשות ערעור בגלגול שלישי על תביעה שהחלה את דרכה בבית משפט השלום, אך הפעם חרג ממנהגו – מתוך מטרה מפורשת לצמצם את תופעת תביעות לשון הרע המוגשות נוכח פרסומים ברשתות החברתיות.
בית המשפט העליון ממעט לתת רשות ערעור בגלגול שלישי על תביעה שהחלה את דרכה בבית משפט השלום, אך הפעם חרג ממנהגו – מתוך מטרה מפורשת לצמצם את תופעת תביעות לשון הרע
השופט סולברג העיר כי "אמנם ההתבטאות שבמחלוקת פורסמה במסגרת תגובה לעיתון, אולם בהתחשב בנסיבותיה, מדובר בהתבטאות הקשורה הדוקות לשיח שהתנהל על גבי המרשתת".
השופט סולברג, שכתב את פסק הדין המרכזי, בהסכמת חבריו להרכב, בחן את השאלה האם דברי "חוזה חדש" הם בגדר טענה עובדתית או הבעת דעה, לא רק כדי לקבוע אם הם נהנים מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, אלא אפילו כדי לקבוע, בשלב המקדמי, האם הפרסום עצמו עולה כדי לשון הרע.
סולברג קובע כי אף שגם הבעת דעה יכולה להוות לשון הרע, הרי שברוב המקרים היא תיחשב לפרסום שאיננו נכנס כלל להגדרת לשון הרע, עוד לפני הדיון בהגנות.
סולברג קובע כי אף שגם הבעת דעה יכולה להוות לשון הרע, הרי שברוב המקרים היא תיחשב לפרסום שאיננו נכנס כלל להגדרת לשון הרע, עוד לפני הדיון בהגנות
"דעה היא התרשמות סובייקטיבית, והיא אינה נכנסת לתבניות נוקשות של אמת ושל שקר", כתב סולברג. הסיווג כעובדה או כדעה עשוי להיות מאתגר במקרים מסוימים, וסולברג מפנה למבחן הכללי השורר בדיני לשון הרע – "מה משמעותן של המילים בעיני האדם הרגיל". המבחן הזה הופך להיות חשוב במיוחד במצב שבו הפרסום איננו "פשוטו של מקרא" אלא מטאפורה או דימוי.
כזה הוא המקרה של המשפט "זוהר הוא חייל בכיר בארגון הפשע של נתניהו". סולברג מסביר: "מוסכם על הכול כי זוהר אינו חייל בכיר בארגון פשע, שבראשו ניצב ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, כמשמעותן הלשונית הפשוטה של תיבות [מילים] אלה".
סולברג מקבל את עמדת "חוזה חדש" כי כל אדם מבין שמדובר בדימוי, מטאפורה, "ובדרך מעט ציורית ומפריזה לבטא את דעתה השלילית של העמותה לגבי מעשיו הציבוריים של זוהר, ובוודאי שלא רואה בפרסום משום קביעה עובדתית".
זה לא מובן מאליו לשמוע משופט כסולברג עמדה משפטית התומכת בהרחבת חופש הביטוי, והצרת ההגבלות הנובעות מדיני לשון הרע. למרות זאת, סולברג קובע כי הדיבור לפיו דמות ציבורית כלשהי היא "חברה בכירה בארגון פשע" מהווה "מבע לשוני שגור ושכיח, שאין זה רצוי כי דיני לשון הרע יסרסוהו".
זאת, בדיוק כפי שנאמר על אדם כי "ידיו הן ששפכו את דמו של פלוני". ברור, גם לסולברג, כי איש אינו מאשים אם אותו אדם ברצח או הריגה. כך גם באשר לכינוי "חולה נפש" המופנה כלפי אדם.
בכל המקרים האלה, "חרף הכסות העובדתית שעוטה המבע הלשוני הנזכר, במקרים רבים לא תהיה זו הדרך שבה יבין את הדברים אדם מן היישוב, אלא כגידוף המבטא – בדרך פסולה – דעה שלילית על אודות מושא האמירה".
"חרף הכסות העובדתית שעוטה המבע הלשוני הנזכר, במקרים רבים לא תהיה זו הדרך שבה יבין את הדברים אדם מן היישוב, אלא כגידוף המבטא – בדרך פסולה – דעה שלילית על אודות מושא האמירה"
השימוש במילים "בדרך פסולה" על ידי סולברג, נעשה כאן בהגזמה: הפואנטה של דבריו היא שהדרך הזו מותרת מבחינת דיני לשון הרע, שכן גם אם מדובר בגידוף או בדיבור מכוער, וגם אם הוא מתחזה להיות קביעה עובדתית – הרי שמדובר בהבעת דעה.
כזכור, בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעת לשון הרע של בני הזוג נתניהו נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, תוך שהדגיש כי הצהרתו של אולמרט בדבר "מחלת הנפש של ראש הממשלה ושל אשתו, צריך להוציא צו אשפוז גם לו וגם לה" מהווה דיבור קונקרטי מספיק על מנת שתיחשב לטענה עובדתית. זאת, בעוד שאם היה מסתפק בלכנותם "חולי נפש" היה הדבר עשוי להיחשב כהבעת דעה בלבד.
בהתאם, שופטי העליון מסווגים את האמירה כי "זוהר הוא חבר בכיר בארגון הפשע של נתניהו" כהבעת דעה שלילית על זוהר, ותו לא. למעשה, ככל שהאמירה קיצונית ומרחיקת לכת יותר, ולכאורה פוגענית יותר – כך גדלים הסיכויים שבמבחן הקורא הרגיל היא תובן כהבעת דעה על דרך ההגזמה או המטאפורה, ולא כטענה עובדתית.
חיזוק חשוב לסיווג הזה מוצא סולברג בהיותה של האמירה מופנית כלפי איש ציבור: גם זה צעד חשוב של העליון, שבחלק מפסיקותיו בתחום לשון הרע הפגין דווקא רגישות יתר לפגיעה תדמיתית בפוליטיקאים.
חיזוק חשוב לסיווג הזה מוצא סולברג בהיותה של האמירה מופנית כלפי איש ציבור: גם זה צעד חשוב של העליון, שבחלק מפסיקותיו בתחום לשון הרע הפגין דווקא רגישות יתר לפגיעה תדמיתית בפוליטיקאים
עצם סיווגן של האמירות של "חוזה חדש" כלפי זוהר כהבעת דעה, אינו מבטל את האפשרות שהן ייחשבו כלשון הרע. סולברג אינו מכריע, מאחר שלעמדתו ממילא הפרסום נהנה מהגנת הבעת דעה בתום לב הקבועה בחוק, ולפיכך דינה של התביעה להידחות גם אם ההתבטאות מסווגת כלשון הרע.
להבדיל מהבחינה שעשה סולברג בשלב סיווגה של האמירה, לצורך מתן ההגנה נדרש גם לקבוע כי הבעת הדעה נעשתה "בתום לב". כך קובע סולברג:
"אמנם, העמותה הגישה בחריפות רבה ובלשון מושחזת. בהחלט ייתכן שיכולה הייתה לוותר על הביטויים הקשים, שנראה היה כי יש בהם פוטנציאל מסוים לפגיעה בזוהר. ואולם, גם תחת ההנחה שלפיה עסקינן בדעה שיש בה משום פגיעה בזוהר, הרי שפגיעה זו – פחותה היא, בהשוואה לפגיעה אשר הייתה טמונה בתיאור עובדתי שלילי שהיה מוצג על אודותיו".
לפיכך, מאחר שלא מדובר באמירה הפוגעת "מעבר לסביר" – היא נחשבת לפגיעה בתום לב.
מהלכו של בית המשפט העליון עשוי לשמש אפקט מצנן לגל תביעות לשון הרע המוגשות ומתבררות בימים אלה בבתי משפט השלום והמחוזיים, רבות מהן סביב פרסומים ברשתות החברתיות.
מהלכו של בית המשפט העליון עשוי לשמש אפקט מצנן לגל תביעות לשון הרע המוגשות ומתבררות בימים אלה בבתי משפט השלום והמחוזיים, רבות מהן סביב פרסומים ברשתות
פסק הדין אף אמור לאותת לשופטים בערכאות הנמוכות כי יש לתת משקל בכורה לזכות לחופש הביטוי, גם במחיר פגיעה מסוימת, ונסבלת, בזכותו של אדם לשם טוב. פגיעה שחוק איסור לשון הרע מתיר. החיסרון עלול להיות החרפה של טון ההתבטאויות בזירה הציבורית. היתרון – צמצום תביעות סרק.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו