הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו בסוף אוקטובר, אבל בחברה הערבית־ישראלית הן בקושי מורגשות. בחלק מהיישובים, המועמדים טרם הקימו מטות בחירות. ברחובות אין הרבה שלטים על הקירות; קבוצות ואטסאפ ופייסבוק, שגעשו בבחירות 2018, דוממות – וקשה למצוא כנסים וחוגי בית.

כל זה שונה מאוד ממה שמתרחש בדרך כלל ביישובים הערביים כחודשיים לפני הבחירות המקומיות. מערכות הבחירות הללו לרוב סוערות ומעוררות עניין רב. שיעור ההצבעה בבחירות הקודמות, ב־2018, עמד ביישובים הערביים על 83%, לעומת כ־65% בבחירות הארציות ב־2019, כ־46% ב־2021 וכ־53% ב־2022.

ניתן היה לצפות שהתושבים הערבים יגלו כיום ברשויות שלהם עניין ער: הרשויות מנהלות מאבק מול שר אוצר גזען, שמעכב במכוון סיוע ממשלתי של 314 מיליון שקל המגיע להן. 30 ראשי רשויות הפגינו השבוע מול משרדי הממשלה במחאה על הקפאת התקציב, הזהירו מפגיעה בתפקודן – והודיעו על שביתת אזהרה.

אבל המציאות מתנהלת אחרת. מנכ"ל ועד ראשי הרשויות הערביות אמיר בשאראת, אמר בהפגנה: "אי־העברת הכסף היא התערבות בבחירות המוניציפליות. חלק מהרשויות לא ישלמו שכר וייפגעו שירותים בסיסיים כמו פינוי אשפה". התושבים, רמז בשאראת, לא יצביעו לרשויות הללו.

ראשי הרשויות הערביות מפגינים מול משרד האוצר בדרישה להעברת תקציבים, 13 באוגוסט 2023 (צילום: ינאל ג'ברין)

"אין כמעט מטות, תעמולה, כנסים. אין מועמדים חדשים. אנשים רואים שאין לרשויות השפעה על הממשלה הזאת – והאלימות משתקת אותנו לגמרי"

פעילים חברתיים ומומחים שאיתם שוחחנו אומרים כי התושבים הערבים מתייחסים לשלטון המקומי באופן פרגמטי, כספק שירותים וכמי שמייצג אותם ודואג לצרכיהם מול השלטון הארצי, ה"יהודי". תחת שלטון הממשלה הנוכחית, הרשויות הערביות מתקשות במשימה הראשונה ואינן יכולות לבצע את השנייה.

"השנה בקושי יש עניין בבחירות", אומר הסוציולוג והמומחה לתכנון, הפרופסור ח'אלד אבו עסבה מהכפר ג'ת במשולש. לדבריו: "אין כמעט מטות, תעמולה, כנסים. אין מועמדים חדשים. אנשים רואים שאין לרשויות השפעה על הממשלה הזאת – והאלימות משתקת אותנו לגמרי.

"אנשים הרי מפחדים לצאת מהבית. הרחובות ריקים. חיי הלילה, שהתפתחו  בעשורים האחרונים, מתו. מסעדות ומקומות בילוי נסגרים, הערים הפכו לערי רפאים. אנשים מגיעים לחתונות לרגע, אומרים 'מזל טוב' והולכים. הפחד להסתובב בחוץ גדול לאין ערוך מאשר בזמן הקורונה. אז שילכו לכנסי בחירות?"

גם מוחמד דראוושה, תושב הכפר אכסאל שבגליל, מנהל אסטרטגי בארגון "גבעת חביבה" וחבר הנהלה בתנועת "דרכנו" אומר: "הבחירות רדומות. רוב המועמדים הם כאלה שכבר התמודדו ב־2018, והרבה מהם פרשו.

ארון הקבורה של אחד מחמשת הנרצחים ביפיע, 9 ביוני 2023 (צילום: פלאש90)

"מועמדים לא רוצים להיכנס לזירה שבה צריך לשלם דמי חסות ולהיות תחת לחצים של כנופיות, ושבמשמרת שלהם אנשים יירצחו ברחוב, חלקם חפים מפשע"

"מועמדים לא רוצים להיכנס לזירה שבה צריך לשלם דמי חסות ולהיות תחת לחצים של כנופיות, ושבמשמרת שלהם אנשים יירצחו ברחוב, חלקם חפים מפשע. מי רוצה את הווג'ראס הזה? אני בעצמי שקלתי לרוץ לבחירות לרשות שלי ואנשים רצו שארוץ, והחלטתי לא לעשות את זה לעצמי".

הבחירות בחלק ניכר מהרשויות הערביות – תמיד, וגם השנה – הן משפחתיות. רבים מראשי הרשויות שייכים למשפחה מורחבת, לרוב גדולה, שמהווה אחוז ניכר מהתושבים, או לקואליציה של כמה משפחות כאלה. לפעמים אפילו מתבצעים "פריימריז" בתוך המשפחה לבחירת המועמד המוסכם.

לדברי דראוושה: "הבחירות המוניציפליות הן, עדיין, לרוב, חמולתיות, וברוב הרשימות המועמדים פשוט מייצגים חמולה. חלקם מייצגים מפלגה ונעזרים בכוח הארגוני ובשם שלה, אבל מאחוריה יש בפועל חמולה.

מוחמד דראוושה, מנהל האסטרטגיה בארגון "גבעת חביבה" וחבר הנהלה ב"דרכנו" ובמכון הרטמן (צילום: באדיבות המצולם)

"המפלגות, בעיקר חד"ש ורע"ם, חוברות לחמולות גדולה וחזקה והופכות את מועמדיהן למועמדים 'שלהן'. לפעמים המועמד הוא באמת תומך אותנטי, אבל ממש לא תמיד. לפעמים בוחרים דווקא במישהו עם קשרים בליכוד או בש"ס, כדי שיוכל לדאוג לעיר מול השלטון הארצי".

בחירה במועמד משפחתי מעודדת שחיתות, נפוטיזם, אי־תשלום ארנונה. איך הם מנהלים את העיר?
"יש ציפייה שראש העיר יגמול לקרוביו. קיימת, בשוליים, תופעה של פטור גורף מארנונה לחמולה שלמה, אבל זה לא חוקי – וגם משתק את העירייה, אז רוב ראשי הערים לא נוהגים כך. שיעור גביית הארנונה נמוך כי החברה הערבית ענייה, אז לתושבים רבים יש פטורים חוקיים ומוצדקים.

"התגמול למשפחה מתבטא במינוי קרובים לתפקידים – ובהשקעה בשכונה שלה. ברור שזה פוגע בשירות, אף שמנסים למצוא קרובים המתאימים לתפקידם. אבל בסך הכול, רוב ראשי הרשויות דואגים ליישוב באופן ענייני ומתאמצים לשפר את התשתיות הרעועות והחינוך המוזנח".

"התגמול למשפחה מתבטא במינוי קרובים לתפקידים, ובהשקעה בשכונה שלה. ברור שזה פוגע בשירות, אף שמנסים למצוא קרובים המתאימים לתפקידם"

"השנה זאת בעיה, כי הרבה פעולות כרוכות בשיתוף פעולה עם השלטון הארצי, וכרגע יש ממשלה אנטי־ערבית במוצהר. יש התנהלות מסוימת מול (עמיחי) שיקלי. הוא מתלהם בהצהרותיו, אבל בעשייה שלו מנסה לקדם את החברה הערבית. אבל מול נתניהו, סמוטריץ', בן גביר, וסרלאוף, גולדקנופף – אין כלום".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' במסיבת עיתונאים, 9 באוגוסט 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"המצב החברתי והכלכלי הירוד בחברה הערבית גורם לתפקידים בשלטון המקומי להיות אטרקטיביים, ולכן הבחירות מסתובבות סביב טובות הנאה וסידורי עבודה"

נראה כי השיתוק והייאוש בחברה הערבית דווקא מחזקים את השליטה המשפחתית בשלטון המקומי. לדברי העיתונאית מקבולה נסאר מרדיו א־שאמס, תושבת עראבה: "המצב החברתי והכלכלי הירוד בחברה הערבית גורם לתפקידים בשלטון המקומי להיות אטרקטיביים, ולכן הבחירות מסתובבות סביב טובות הנאה וסידורי עבודה למשפחת המועמד.

"ברור שזה מעודד שחיתות ותפקוד לקוי וגרוע של הרשויות. לצערי, המציאות האלימה כרגע מחזקת את המנגנון ההרסני הזה. היא מבריחה אנשים עם כוונות טובות שרוצים לשנות דברים לטובה ומחזקת את המושחתים".

העיתונאית מקבולה נאסר, רדיו א-שאמס (צילום: באסל טנוס)

יש מי שאומרים שהיא גורמת לתושבים לאבד עניין בבחירות.
"כרגע באמת יש מעט מועמדים. במערכות בחירות קודמות היו בממוצע רשימה אחת על כל מושב במועצה ו–10 מועמדים. כיום זה הרבה מתחת לזה. אבל הגשת הרשימות עדיין רחוקה, ועד אז דברים יכולים להשתנות. יש מקומות שכן רואים תעמולה. מוקדם להספיד את הבחירות ואת המנגנון המושחת שמניע אותן".

נאסר חוששת שהפשיעה הגואה מרחיקה את הנשים המעטות המתמודדות למועצות המקומיות הערביות: "נשים תמיד נדחקות הצידה, וכעת, כשהאווירה בריונית, הן נדחקות עוד יותר. ב־2013 נבחרו 14 נשים בכל המועצות (הערביות) יחד. ב־2018 מספרן זינק ל־27. כיום אין בכל הארץ 27 מועמדות".

האלימות מגיעה לכל מקום

בשתי הערים הערביות הגדולות – נצרת ואום אל־פחם, הפוליטיקה אינה משפחתית כמו בערים והיישובים הקטנים יותר. אבל אווירת הנכאים והקיפאון הפוליטי שוררים גם בהן.

בנצרת המתמודדים העיקריים הם איש העסקים עלי סאלם, ראש העיר מאז 2014; המהנדס שריף זועבי; רואה החשבון מוסעב דוחאן; וג'יהאד אבו אחמד. סאלם השתייך בעבר לחד"ש, ושימש כסגן ראש עיר מטעמה, אבל לאחר מכן יצא נגדה והפך ליריבה המר.

הוא בנה לעצמו תדמית של פרגמטיסט שמשתף פעולה עם הממשלה למען העיר. ב־2021 וב־2022 אף הצהיר על תמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו,  אם כי ייתכן שהוא מצטער עליה כיום. ברע"ם מקווים כי סאלם ירוץ מטעמה.

סאלם השתייך בעבר לחד"ש, אך לאחר מכן יצא נגד המפלגה והפך ליריב מר שלה. הוא בנה לעצמו תדמית של פרגמטיסט שמשתף פעולה עם הממשלה למען העיר

גם דוחאן היה קשור בעבר לחד"ש, הסתכסך איתה וכיום מתמודד כעצמאי. זועבי יתמודד, כנראה, בתמיכת חד"ש. בבחירות הארציות, חד"ש תמיד הייתה המפלגה הגדולה ביותר בנצרת. אבל חוקי המשחק בבחירות המקומיות שונים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש עיריית נצרת עלי סלאם, 13 בינואר 2016 (צילום: Haim Zach/GPO)

המועמדים בנצרת מייצגים, לרוב, את שכונות המגורים שלהם. דראוושה: "סאלם הוא מהשכונות המערביות של נצרת. האוכלוסייה שלהן חיה עד 1948 במג'דל ולא בנצרת – והיא מוסלמית, בניגוד לאוכלוסייה הוותיקה שהיא נוצרית ברובה. סאלם מנגן על המוסלמיות שלו, וגם על העוני בשכונות הללו, שהוא מסייע להן.

"דוחאן הוא מהשכונות המזרחיות. שכונות קשות של עקורים מהעיירה ספוריה. ואילו זועבי, ממשפחה זועבי הידועה, מייצג אוכלוסיה מבוססת יותר".

נצרת סובלת ממצוקת דיור, צפיפות ופקקים, עוני, משבר תקציבי בשני בתי החולים שלה, וכמובן אלימות. זוהי מציאות שמשוועת למנהיגים חדשים, אבל בינתיים, אין בנצרת כאלה. דראוושה: "היו בנצרת מועמדים חדשים שצצו ונעלמו. לא בטוח שהמועמדים הקיימים ימשיכו עד סוף המרוץ. כולם חסרי אונים מול הבעיות, בעיקר האלימות".

"היו בנצרת מועמדים חדשים שצצו ונעלמו. לא בטוח שהמועמדים הקיימים ימשיכו עד סוף המרוץ. כולם חסרי אונים מול הבעיות – בעיקר האלימות". האלימות המשתוללת בנצרת לא פסחה על סביבתם הקרובה של המועמדים

עלי סלאם, ראש עיריית נצרת בלשכתו בעיר, יוני 2017 (צילום: Laliv gal, ויקיפדיה)

האלימות המשתוללת בנצרת לא פסחה על סביבתם הקרובה של המועמדים עצמם. לפני כחודש, אלמונים ירו לעבר ביתו של דוחאן. במערכת הפוליטית מעריכים שלאירוע אין קשר לבחירות. זאת אף שבמערכות בחירות קודמות לעיריית נצרת התחוללה אלימות בין תומכי המועמדים השונים.

אירוע אלים וטרגי התרחש בעבר במשפחתו של עלי סאלם עצמו. בנו, באסל סאלם, רצח את אשתו ביריות. עלי סאלם ארגן סולחה בין משפחתו למשפחת הנרצחת, שכללה פיצוי כספי נדיב לנכדיו היתומים. הוא פעיל במחאות נגד האלימות בחברה הערבית, אבל זאת החמירה מאוד בתקופת כהונתו.

בנו של עלי סאלם, באסל, רצח את אשתו. עלי ארגן סולחה בין משפחתו למשפחת הנרצחת. הוא פעיל במחאות נגד האלימות בחברה הערבית, אבל זאת החמירה בתקופת כהונתו

המצב באום אל־פחם פחות עגום. בעיר מתמודדים ראש העיר המכהן, הביולוג ואיש החינוך סמיר מחאמיד, מול עלי ברקאת ג'ברין, חבר אופוזיציה במועצת העיר. ג'ברין התמודד ב־2018 מול מחאמיד ומול קודמו, חאלד אלגרביה, הגיע למקום השלישי – והתמנה לסגנו של מחאמיד, עד שהתפטר ב־2022.

מחאמיד שייך, לכאורה, לפלג ה"צפוני", הקיצוני, של התנועה האסלאמית, שהיא התנועה האידיאולוגית המובילה בעיר הדתית והשמרנית. לעומתו, ג'ברין הצעיר והמעודכן מיתג את עצמו כ"טכנוקרט", חופשי ממחויבות למשפחות ומפלגות.

ראש עיריית אום אל־פחם סמיר מחאמיד (צילום: (AP Photo/Oded Balilty)

אבל בפועל, מחאמיד לא מתנהל כראש עיר אסלאמי. "הוא לא בנאדם אדוק, ובטח לא איש התנועה האסלאמית", מספר אחד מחבריו, "הקשר בינו לתנועה אינסטרומנטלי. הוא נותן להם את הלגיטימציה שהם צריכים, ומקבל בתמורה את התמיכה הפוליטית החיונית שלהם".

"הקשר בינו לתנועה אינסטרומנטלי. הוא נותן להם את הלגיטימציה שהם צריכים, ומקבל בתמורה את התמיכה הפוליטית שלהם"

מחאמיד, שאינו שייך למשפחה חזקה כלשהי, מינה מנכ"ל עירייה יהודי – עופר תודר; יצר, לראשונה, תוכנית מתאר לעיר; חתם על הסכם גג לבניית 15 אלף יחידות דיור; קידם וחיזק את התיירות, המתנ"סים והתרבות; הגן על מוסדות האמנות והתיאטרון, מפני התקפות של קנאים אסלאמיסטים.

האלימות באום אל־פחם גואה, אבל בשיעור נמוך מהממוצע בחברה הערבית. אין פלא שהסקרים מנבאים למחאמיד ניצחון קל.

"עלי (ג'ברין), הוא בחור טוב ורציני, אבל אין לו סיכוי", אומר גורם המעורה בפוליטיקה המקומית, "ביחס לכלל החברה הערבית, המצב כאן קצת פחות גרוע. אז אנשים נאחזים במה שיש, לא מחפשים הרפתקאות חדשות".

זירת רצח של אם ושני בניה בטייבה, 1 במאי 2023 (צילום: דוברות המשטרה)

"כל המועמדים המובילים בטייבה, טירה וקלנסווה שייכים לחמולות חזקות. בטירה כל מפלגה לוקחת חסות על מועמד. בטייבה וקלנסווה הם פשוט רצים מטעם המשפחות"

"אני אצביע לך, אתה תיתן לי תפקיד"

במשולש, הפוליטיקה המשפחתית המנוונת עדיין שולטת ביד רמה. לדברי אבו עסבה: "כל המועמדים המובילים בטייבה, טירה וקלנסווה שייכים לחמולות חזקות. בטירה הם משחקים משחק מפלגתי, וכל מפלגה לוקחת חסות על אחד המועמדים. בטייבה וקלנסווה הם פשוט רצים מטעם המשפחות".

ראש עיריית טירה מאמון עבדאלחי, מתמודד בחסות חד"ש. עבדאלחי הוא בן לאחת המשפחות הגדולות בעיר, וגם אביו, טארק עבדאלחי ז"ל, היה ראש העיר בעבר. חד"ש נמצאת, למעשה, בברית עם המשפחה כולה. מולו מתייצבת משפחה גדולה אחרת, מנסור, בתמיכת רע"ם.

בקלנסווה מוכת האלימות, הבחירות הן בין משפחתו של ראש העיר המכהן עבדולבאסט סלאמה, שהיא המשפחה הגדולה בעיר, לבין קואליציה של כמה משפחות חזקות אחרות, בראשות המועמד עלי קשקוש.

פרופ' חאלד אבו עסבה, סוציולוג (צילום: באדיבות המצולם)

"אולי פעם נשתחרר מהפוליטיקה המשפחתית הזאת", אומר אבו עסבה, "אבל בטח לא בתקופה כזאת, שאין מועמדים חדשים בכלל".

בחלק מהיישובים, המחסור במועמדים חדשים יוצר מצב שבו ראשי רשויות לשעבר מתמודדים מול המכהנים. זה המצב בטמרה, שבה ראש העיר לשעבר מוסא אבו רומי מתמודד מול הראש המכהן סוהייל דיאב. שניהם שייכים למשפחות גדולות. אבו רומי נתמך בידי חד"ש; לדיאב אין שיוך מפלגתי.

"בחברה הערבית הכול הולך לפי חמולות, לפי 'אני אצביע לך, אתה תיתן לי תפקיד'", אומר שהאב יאסין, איש חינוך ופעיל חברתי מטמרה, "מצביעים לאנשים בלי יכולת וחזון. הם מדברים, מדברים, אבל אין מאחורי זה כלום. לכן לא הסכמתי להיות מועמד, אף שאני שייך למשפחה גדולה והציעו לי.

"יש כיום אכזבה גדולה, אדישות. אתה הולך ברחוב, חודשיים לפני בחירות – ולא רואה מודעה אחת. גם בפייסבוק בקושי קורה משהו".

"מצביעים לאנשים בלי יכולת וחזון. הם מדברים, מדברים, אבל אין מאחורי זה כלום. יש אכזבה גדולה, אדישות. אתה הולך ברחוב ולא רואה מודעה אחת"

אחוזי ההצבעה צפויים לרדת, לדעתך?
"אני חושב שהרוב יצביעו בסוף, כמו תמיד. אבל בלי תקווה שיצא מזה משהו".

כנס בחירות של רע"ם בסח'נין, אוגוסט 2023 (צילום: רע"ם)

רע"ם מתחזקת, חד"ש נחלשת

לפי ההערכות של מובילי הדעה שאיתם שוחחנו, הבחירות צפויות להתאפיין בהיחלשות של חד"ש והתחזקות של רע"ם. לדברי מזכ"ל רע"ם יחיא דהאמשה: "אנחנו רואים בשלטון המקומי יעד אסטרטגי ומרחיבים את ההשפעה המקומית שלנו מ'אזור הנוחות' שלנו ברשויות בנגב, למשולש ולגליל".

בכפר קאסם וסח'נין, למשל, רע"ם נמצאה בעבר בעמדת נחיתות לעומת חד"ש, בל"ד ואפילו מרצ (בכפר קאסם). כיום, גם ראש עיריית כפר קאסם עאדל בדיר וגם מועמד בולט נוסף בבחירות בעיר, הייתאם טאהא, מזוהים עם רע"ם.

גם בסח'נין, המועמד שנחשב כמוביל בבחירות המקומיות, ראש העיר לשעבר מאזן גנאים, הוא כיום איש רע"ם. גנאים היה בעבר איש בל"ד, שנבחר ב־2018 לכנסת מטעמה אבל ב־2021 עבר לרע"ם. רע"ם מצליחה לארגן למועמדים המזוהים עמה כנסי בחירות גם במערכת הבחירות המנומנמת הנוכחית.

מזכ"ל רע"ם יחיא דהאמשה (צילום: פיאד ספורי)

דהאמשה: "הרשויות המקומיות מתווכות בין התושב הערבי לממשלה. זה חשוב לו. אנחנו הוכחנו שאנחנו יודעים לעשות את הייצוג הזה. יש אכזבה עמוקה מחד"ש, מאותה סיבה: בגלל הגישה הנוקשה שלהם והתרומה שלהם לנפילת הממשלה הקודמת ועליית הממשלה הנוכחית".

אבל הממשלה הנוכחית הופכת את התיווך הזה לקשה, אולי לבלתי אפשרי.
"היא לא תישאר לנצח".

דראוושה לא לגמרי מסכים: "הבחירות המקומיות לא מתנהלות לפי אידיאולוגיה, אלא לפי אינטרסים, אז זה לא כל כך משנה מה הבוחרים חושבים על המפלגה ברמה הארצית. המפלגה מספקת משאבים בבחירות המקומיות, ובתמורה, בבחירות הארציות נעזרת במשאבי העירייה. חד"ש חזקה כי יש לה משאבים".

עם זאת, דראוושה מציין כי: "בחלק מהיישובים, למשל, נצרת ואכסאל, חד"ש הפכה לנטל על המועמדים, הם מתנערים ממנה".

"יש אכזבה עמוקה מחד"ש, בגלל הגישה הנוקשה והתרומה שלהם לנפילת הממשלה הקודמת ועליית הממשלה הנוכחית"

בל"ד ותע"ל פחות פעילות במגרש המקומי. תע"ל, ה"מפלגה הפרטית" של אחמד טיבי, פעילה רק בקומץ רשויות, כמו דבוריה, למשל. לבל"ד יש נציגות במועצה המקומית ברשויות רבות, כולל הערים נצרת, שפרעם, עראבה וסח'נין, וכן ברוב הערים המעורבות, אבל אין הרבה ראשי רשויות ערביות תחת חסותה.

לדברי גורם בכיר בבל"ד: "המשפחתיות פועלת לרעתנו. אנחנו מפלגה אידיאולוגית, והמשחק הציני הזה, שבו מפלגה מאמצת משפחה, לא מתאים לנו. הייתרון שלנו הוא שיש ברוב היישובים אנשים מסוימים, בעיקר ממעמד הביניים, שמתמרדים נגד ההצבעה המשפחתית, והם נוטים להצביע לנו".

אסיפת בחירות של רע"ם בכפר קאסם (צילום: רע"ם)

לדברי דהאמשה, "זה נכון שבל"ד מובילה בקרב מעמד הביניים, ואנחנו ברע"ם פחות חזקים שם. אבל בחברה הערבית מעמד הביניים לא גדול – וזה משחק לטובנו".

המשפחתיות משחקת לטובתכם?
"אנחנו לא מתים עליה, אבל היא עובדה שצריך לחיות איתה – ואנחנו פרגמטיים".

"אולי אנשים כן יגיעו לקלפי, אבל הבחירות בכלל לא נמצאות בשיח. השיח עוסק בעזיבה. מי שיכול – האליטות – רוצה להגר מישראל, והשאר – לעבור ליישובים היהודיים"

על דבר אחד כולם מסכימים: הבחירות המקומיות השנה תופשות את החברה הערבית באחת התקופות העצובות והמייאשות בתולדותיה. לדברי אבו עסמה: "המנצח האמיתי בבחירות האלה יהיה הייאוש. כל החברה הישראלית כיום במצב קשה מאוד, אבל היהודים עדיין פעילים, נאבקים, מנסים להציל את המצב.

"אולי אנשים כן יגיעו לקלפי, אבל הבחירות בכלל לא נמצאות בשיח. השיח ביישובים הערביים עוסק בעזיבה. מי שיכולים – האליטות, הרופאים, המהנדסים, ההייטקיסטים – רוצים להגר מישראל לעולם המערבי, והשאר – לעבור ליישובים היהודיים. הרוב לא יעזב, אבל כשהעתיד בבית שלך קודר – אתה לא נאבק עליו".