אי אפשר להימלט מהמסקנה ששר המשפטים יריב לוין פועל בכל כוחו על מנת להעצים את המשבר החוקתי המתרגש על ישראל. הוא עושה זאת כבר תקופה ארוכה, ואולם כעת, לקראת הדיון הצפוי ביום שלישי הקרוב בעתירות המבקשות לחייב אותו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – פעולתו של לוין מתעצמת ומתחדדת.

שלשום (רביעי) הגישו לוין וממשלת ישראל – גם הפעם באמצעות עורכי דין פרטיים, כמו בעתירות בעניין עילת הסבירות – את תגובתם לעתירות בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים.

בתגובה נטען כי "אין זה ראוי" שבית המשפט יתערב בהחלטתו של לוין שלא לכנס "לעת הזאת" את הוועדה, החלטה שהתקבלה "על רקע משא ומתן קונסטיטוציוני מורכב וסבוך" שמטרתו לגבש הסכמה רחבה "במחלוקת ציבורית-חברתית-פוליטית" – ככל הנראה שם קוד ליוזמות החקיקה של ההפיכה המשטרית.

בתגובה נטען כי "אין זה ראוי" שבית המשפט יתערב בהחלטתו של לוין שלא לכנס "לעת הזאת" את הוועדה, החלטה שהתקבלה "על רקע משא ומתן קונסטיטוציוני מורכב וסבוך" שמטרתו לגבש הסכמה רחבה

בעקבות זאת, החליטו אתמול (חמישי) שופטי ההרכב שידונו בשלוש העתירות – ענת ברון, דוד מינץ ויעל וילנר – להוציא צו על-תנאי, שפירושו הוא כי העתירות משכנעות על פניהן, וכעת עובר נטל השכנוע אל המשיבים, כלומר אל הממשלה ושר המשפטים.

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בדרך כלל, כשבית המשפט מחליט להוציא צו על-תנאי, זה קורה אחרי הדיון הראשון בעתירות. ואולם הפעם החליטו השופטים להוציא צו על-תנאי עוד בטרם הדיון, במטרה למצות את הדיון בעתירות כבר ביום שלישי הקרוב. הדבר מצוי לחלוטין במסגרת סמכותם, בהתאם לתקנות סדר הדין החלות בבג"ץ.

בניגוד לצו על-תנאי שהוציא הרכב 15 השופטים בעתירות בעניין עילת הסבירות – אז הם הדגישו במפורש כי הצו מוצא מטעמים פרוצדורליים בלבד ועל מנת לייעל את הדיון – במקרה של כינוס הוועדה לבחירת שופטים לא צורף לצו נוסח מבהיר שכזה, להיפך.

"לאחר שעיינו בכתובים", נכתב בהחלטה, "ניתן בזה צו על-תנאי המכוון לשר המשפטים ולממשלה, והמורה להם ליתן טעם מדוע לא יפעיל שר המשפטים את סמכותו לפי חוק בתי המשפט, ויכנס את הוועדה לבחירת שופטים ללא דיחוי".

ובמילים אחרות: השופטים מבהירים במפורש כי התגובה של הממשלה ושר המשפטים לעתירות, הייתה רחוקה מלשכנע אותם שיש לדחות את העתירה, ואולי אפילו עשתה את העבודה ההפוכה. זוהי הצהרה מהדהדת מצד בית המשפט, ובפרט לאור העובדה כי בין שלושת שופטי ההרכב יושבים שני שופטים מהפלג השמרני של העליון, דוד מינץ ויעל וילנר.

זוהי הצהרה מהדהדת מצד בית המשפט, ובפרט לאור העובדה כי בין שלושת שופטי ההרכב יושבים שני שופטים מהפלג השמרני של העליון, דוד מינץ ויעל וילנר

שופטת בית המשפט העליון יעל וילנר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ככל הנראה, בשל לוחות הזמנים הקצרים עד למועד הדיון בעתירה, הוסיפו השופטים וכתבו בהחלטתם: "התגובות המקדמיות של המשיבים ישמשו תצהירי תשובה מטעמם".

כלומר – אין צורך שהיועצת המשפטית לממשלה ושר המשפטים יגישו כעת תשובות חדשות לעתירות. התגובות המקדמיות שהגישו מספיקות בהחלט, שכן אין כל סיבה להניח שמשהו בעמדותיהם של הממשלה, שר המשפטים או היועצת ישתנה כעת.

בנקודה הזו בדיוק החליט השר לוין לנגח את בית המשפט. פורמלית, לממשלה ולשר המשפטים יש זכות להגיש תצהיר תשובה חדש, ושונה מהתגובה המקדמית שהוגשה לבית המשפט השבוע.

באופן חסר תקדים, הורה לוין לעורכי הדין הפרטיים המייצגים אותו ואת הממשלה להגיש לבית המשפט בקשה לביטול ההחלטה להוציא צו על-תנאי, במסמך לקוני ובלתי מנומק, המשדר כל כולו בוז וזילות כלפי בית המשפט.

באופן חסר תקדים, הגיש לוין לבית המשפט בקשה לביטול ההחלטה להוציא צו על-תנאי, במסמך לקוני ובלתי מנומק, המשדר כל כולו בוז וזילות כלפי בית המשפט

שר המשפטים יריב לוין בכנס "מידה" בירושלים, 5 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"בכל הכבוד הראוי", נכתב בבקשה, "בית המשפט הנכבד מתבקש לבטל את החלטתו למתן צו על-תנאי, שניתנה בחוסר סמכות ובניגוד מפורש לדין.

"בית המשפט אינו מוסמך לקבוע עבור המשיבים, ובוודאי כאשר מדובר בשר המשפטים ובממשלת ישראל, מה ייכתב בתצהיר התשובה, והדבר נתון לשיקול דעתם הבלעדי של המשיבים. קביעת בית המשפט מה כולל תצהיר המשיבים שוללת מהמשיבים את הזכות הבסיסית להשמיע את קולם באופן שמונע את האפשרות לעשיית צדק".

בתגובה, השופטת ברון הורתה לצדדים האחרים להתייחס לבקשה זו עד למחרת ראש השנה, ביום שני בתשע בבוקר, 24 שעות לפני מועד הדיון. היועצת המשפטית לממשלה הגיבה הבוקר (שישי) כי אינה מסכימה לבקשתו של לוין לבטל את הצו על-תנאי, אך מסכימה לעמדתו שיש לממשלה ולו זכות להגיש תצהיר תשובה חדש.

טכנית, לוין צודק. אכן יש לממשלה ולו זכות פורמלית לשנות את דעתה, ולנקוט בתצהיר התשובה המוגש בדרך כלל לאחר הצו על-תנאי עמדה שונה בתכלית מזו שננקטה בתגובה המקדמית.

טכנית, לוין צודק. אכן יש לממשלה ולו זכות פורמלית לשנות את דעתה, ולנקוט בתצהיר התשובה המוגש בדרך כלל לאחר הצו על-תנאי עמדה שונה מזו שננקטה בתגובה המקדמית

אך אם כך ייעשה, יצטרך שר המשפטים לנמק את השינוי בעמדתו. מדוע נכתב בשמו רק לפני ימים אחדים לבית המשפט, במסגרת התגובה המקדמית לעתירות, כי יש "לדחות את העתירות, באשר הן מנוגדות באופן מפורש לדין", ואז, ימים אחדים לאחר מכן, לשנות את טעמו.

שופטת בית המשפט העליון ענת ברון (צילום: נועם רבקין פנטון/פלאש90)

בתגובתו המקדמית לעתירות, כתב שר המשפטים לבית המשפט כי "בצוק העיתים", והיותם של הימים הללו "הרי גורל, שקשה להפריז בחשיבותם ההיסטורית", הוא החליט להימנע מקידום חד-צדדי של הצעת חוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ובמקביל להימנע מכינוס הוועדה במתכונתה הנוכחית, "על מנת לאפשר הגעה להסכמה רחבה בעם בקשר עם הרכב הוועדה".

כך יצר לוין מעין סימטריה בין קידום הצעת החוק להשתלטות הקואליציה על הוועדה לבחירת שופטים, לבין החובה המוטלת עליו מכוח הדין הנוהג לכנס את הוועדה בהרכב המעוגן כיום בחוק. זוהי כמובן שגיאה משפטית גסה.

לוין יצר סימטריה בין קידום הצעת החוק להשתלטות הקואליציה על הוועדה לבחירת שופטים, לבין החובה המוטלת עליו מכוח הדין הנוהג לכנס את הוועדה בהרכב המעוגן כיום בחוק. זוהי כמובן שגיאה משפטית גסה

כל האזרחים וכן מערכות השלטון מחויבים לפעול לפי החוק – החוק הנוהג כעת, לא החוק העתידי או החוק כפי שיחול אם הכנסת או הממשלה יממשו את כוונתם לשנות את החוק הנוהג. אפילו שר המשפטים.

כפי שפירטה היועצת המשפטית לממשלה בתגובתה לעתירות, על השר מוטלת חובת עשה – לכנס את הוועדה בעת הזו, במתכונת המעוגנת בחוק כיום – אפילו אם הוא שוקל שינוי חקיקה שישנה את הרכב הוועדה.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

לוין הוא לא רק פוליטיקאי מנוסה, אלא גם משפטן מנוסה. הוא יודע את כל זה. ולכן אין מנוס מהמסקנה שהעמדה שהציג לבג"ץ ביחס לעתירות, ועוד יותר מכך בקשתו לבטל את הצו על-תנאי שהוצא בעתירות בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, הם מהלכים פוליטיים שתכליתם להגביה את גובה הלהבות בין הממשלה והקואליציה לבין בית המשפט העליון.

וזה רק נשיא העליון המיועד יצחק עמית על הכוונת, אלא גם השופטים השמרנים בעליון. איש אינו חסין עוד.