כבר עשרים שנים אנחנו פה באוסטרליה, מנסים להצמיח שרשים קטנטנים ועדינים. ביום שבת ההוא התקשרתי לאבא שלי בפניקה. נראה לי שהערתי אותו מהשינה. מה שלומך? הוא שאל אותי באדישות. מה שלומי? מה שלומך? ישראל מותקפת בטילים! באמת? חכי שנייה, אני אפתח את החדשות.

ככה אנחנו פה באוסטרליה, מחוברים באינפוזיה לכל רחש שקורה בישראל. תמיד צחקתי על סבתי זיכרונה לברכה, שהייתה קוראת בישראל עיתון פולני שהיה מגיע פעם בחודש בדואר הישר מפולין. עכשיו אני כזאת. רק על סטרואידים.

איילת ברוקס היא ישראלית שגרה במלבורן קרוב לעשרים שנה. אמא לשני ילדים מתבגרים וחתולה. רוקדת, מציירת וכותבת

אחת ההתפתחויות המטרידות, שלא נָתַנּוּ לה את תשומת הלב הראויה, היא הודעת ארצות הברית כי תטיל סנקציות על "מתנחלים קיצונים שתקפו פלסטינים", אחרי שציפתה שישראל תעניש אותם, וזה לא קרה.

הודעה זאת עלולה להתברר כציון דרך במעמדה של ישראל, לא רק בעיני ארצות הברית, אלא בכלל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה לענייני המזרח התיכון ועיתונאי. הוא גם סופר ותסריטאי. ספרי העיון שחיבר עוסקים בבעיה הפלסטינית, והרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האיסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

חודשיים עברו והכאב על אובדן חיי הנרצחים ונפילת הלוחמים לא שוכך, הערגה להחזרת כל החטופים לא מרפה, והזעם על אטימות הלב ושמחת ההרג של קיצוני  חמאס לא דועך.

עם זאת, חשוב מאוד לא להתעלם מן העובדה שההתקפה הרצחנית של חמאס על התושבים של עוטף עזה הייתה מזימה לרצוח לא רק את הגוף אלא גם את הנפש. מטרת העל של מלחמת הדת הקנאית של חמאס לא כל כך שונה מזו של החוגים הכי קיצוניים בין היהודים – הם רוצים תיאוקרטיה הומוגנית מהירדן ועד הים. אולי לכן התמקדו דווקא בישובים המלאים באנשים שקידמו שלום ודו-קיום. אם ניתן לחמאס להתנקש בחמלה שלנו, הם כבר ניצחו.

ג'ק גילרון הוא פרופ' אמריטוס ממכון לחקר המים ע"ש צוקרברג באונ' בן-גוריון, תושב באר שבע זה 31 שנה. הוא עוסק בחקר התפלה וטיפול במים ופעיל בנושאי אקלים וסביבה.