כבר עשרים שנים אנחנו פה באוסטרליה, מנסים להצמיח שרשים קטנטנים ועדינים. ביום שבת ההוא התקשרתי לאבא שלי בפניקה. נראה לי שהערתי אותו מהשינה. מה שלומך? הוא שאל אותי באדישות. מה שלומי? מה שלומך? ישראל מותקפת בטילים! באמת? חכי שנייה, אני אפתח את החדשות.
ככה אנחנו פה באוסטרליה, מחוברים באינפוזיה לכל רחש שקורה בישראל. תמיד צחקתי על סבתי זיכרונה לברכה, שהייתה קוראת בישראל עיתון פולני שהיה מגיע פעם בחודש בדואר הישר מפולין. עכשיו אני כזאת. רק על סטרואידים.
איילת ברוקס היא ישראלית שגרה במלבורן קרוב לעשרים שנה. אמא לשני ילדים מתבגרים וחתולה. רוקדת, מציירת וכותבת
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוכתבת כל כך יפה , והדהד אצלי למרות שאנחנו במערב, לחופי האוקינוס השקט, בוונקובר , האווירה דומה .
האוקינוס שקט אצלי סוער , ברחוב אנשים חולפים ליד הפוסטרים שהדבקתי מבלי להניד עפעף…והלב נכמר להשאיר את הפוסטר של אמיליה בת ה4 בחושך … לבד… מקווה שלא יתלשו אותו . מחר עוד יום שבו אחפש בכל הפינות את המצרך הכי מבוקש , אמון באנושות .
הקהילה או השבט היחידי שעדיין תומך בישראל ללא תנאים זה קהילת הטראנס העולמית, שבט המסיבות והפסטיבלים.
מה שקרה בנובה חדר לעומק כל הדרך ללב.
לכל אחד בקהילה בשבט יש חבר מישראל, כל אחד יכול היה להיות בפסטיבל.
תקיפה בפסטיבל הראתה שזה לא נגד ישראלים המאבק הוא נגד החברה המערבית הליברלית הנאורה.
יפי הנפש מהאובירסיטאות מהשמאל לא הפנימו שבן הקורבנות רבים היו פעילים למען השלום.
הם לא מבינים שטרוריסטים לא מבדילים, שהם רוצחים כל מי שנקרא בדרכם.